מיתולוגיה יהודית

אוסף הנרטיבים המסבירים ומציגים את האמונות הדתיות של היהדות, בעוד פולקלור יהודי הם סיפורי עם, סיפורי שבחים, מיתוסים ומעשיות שהתקיימו בתרבות היהודית באופן כללי

מיתולוגיה יהודית היא אוסף הנרטיבים המסבירים ומציגים את האמונות הדתיות של היהדות, בעוד פולקלור יהודי הם סיפורי עם, סיפורי שבחים, מיתוסים ומעשיות שהתקיימו בתרבות היהודית באופן כללי. מקורות המיתולוגיה היהודית הם בעיקר התנ"ך, הספרים החיצוניים, מדרשי האגדה, התלמוד וספר הזוהר. מקורו של מרבית הפולקלור הקדום ביותר הוא ספרות האגדה והתנ"ך עצמו, ומאז קיימת התפתחות היסטורית של פולקלור ושל מיתולוגיה יהודיים. פרשנות רחבה יותר מייחסת לפולקלור היהודי גם מנהגים ומסורות שונות.

גוסטב דורה, אליהו הנביא עולה בסערה השמיימה במרכבת האש, ומוסר את אדרתו לנביא אלישע (ספר מלכים ב', פרק ב', פסוק י"א)

בין הנושאים שהמיתולוגיה היהודית עוסקת בהם: קיומם של מלאכים, שדים, ענקים, בהמות, עוף ענק בשם זיז שדי, לווייתן ואדן השדה; כמו כן גם "שד הגיהנום" (מלאך המוות) סמאל, השדה החוטאת לילית ועוד. אגדות ופרשנויות המרחיבות את סיפורי התנ"ך כסיפור יציאת מצרים ובריאת העולם; העל-טבעי ובסוגיית מהות החיים והמוות. קיימים גם מרכיבים מודרניים יותר, למשל במיתולוגיה סביב הבעל שם טוב, המהר"ל מפראג או ה"מעשה בוך" מ-1602.

כך, למשל, אחת הדמויות הבולטות במיתולוגיה היהודית היא חוה, שהייתה אשתו של אדם הראשון. המיתוס על אודות לילית, המאפשר לקהל היעד לפתח עמדה לגבי הטוב ורע, מבוסס על המידע התנ"כי אך מרחיב אותו.

סיפור הבריאה היהודי חולק קווי דמיון עם סיפור המיתולוגיה הבבלי, האנומה אליש, ומשתמש בסימבולים מיתולוגים דומים. מכיוון שהופעת טכנולוגיית כתיבה מתקדמת באזור יהודה וישראל הופיעה מאות שנים לאחר שהחלה במסופוטמיה, התפיסה המקובלת היא שסיפור הבריאה היהודי אימץ מאפיינים שהיו מוכרים טרם התגבשותו[1].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מיתולוגיה יהודית בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.