מיתולוגיה כנענית

המיתולוגיה הכנענית היא אוסף המיתוסים שהתפתחו על ידי העמים השונים באזור ארץ כנען. באמונות הכנענים ניכרת השפעה תרבותית מגוונת ויש דמיון רב בין סיפורי עמי כנען לבין סיפורים מהתנ"ך.

דמות של בעל - אל הגשמים והחיים שנחשב לאל המרכזי של הכנענים, המחזיק בברק ובשבט ודורך על העננים, הדמות, החרוטה במצבת אבן גיר, נמצאה באקרופוליס של אוגרית בין המאה ה-15 למאה ה-13 לפני הספירה. כיום בלובר.

הכנענים

ערך מורחב – כנען

ארץ כנען הייתה מקום מושבם של קבוצות אתניות שונות והיא השתרעה מעזה בדרום עד לאוגרית בצפון סוריה. העמים הכנעניים עסקו בחקלאות, דיג, מסחר, בנייה ופיסול. לכל קבוצה כנענית היו אלים משלה, לעיתים עבדו אלים זהים בעלי שם שונה ולעיתים עבדו אלים שונים לחלוטין. הם חיו בערי-מדינה שנשלטו על ידי מלכים. ייתכן כי שמם של הכנענים ושל ארצם נגזר מהמילה 'כִּנָעֻ' שמשמעותה בשפה החורית היא 'ארגמן' - צבע שאותו הפיקו מחלזונות ימיים ממשפחת הארגמונים, שהיו נפוצים בחופי הארץ. ישנה השקה תרבותית ניכרת בין תרבות כנען לבין התרבות המצרית העתיקה, זאת כיוון שהכנענים חיו שנים רבות תחת שלטון מצרי, כפי שעולה למשל ממכתבי אל עמארנה ומכתבים מצריים.

מקורות המידע על המיתולוגיה הכנענית

כעל יתר עמי העולם העתיק, גם על עמי כנען למדים דרך חפירות ארכאולוגיות, ניתוח טקסטים והצלבות מידע בין מקורות שונים מהתקופה. מכל אלו מתברר שלכנענים היו חיי רוח מפותחים מאוד. הייתה להם הגמוניה כהנית, חכמי דת וסופרים והם ניהלו פולחן קבוע ומדוקדק. סיפורי אלים רבים נכתבו, על מוצאם וקורותיהם, על תפקידם בפנתאון ויחסם אל בני האדם - אלו מהווים את המיתולוגיה הכנענית.

שרידים רבים ממיתולוגיה ענפה זו נמצאו בחפירות ארכאולוגיות שונות. דוגמה לכך הן הממצאים שנחשפו בחפירות העיר אוגרית ובחפירות כונתילת עג'רוד. בחפירות נמצאו יצירות רבות הכוללות ספרות פואטית וכתבי קודש שמהווים את המיתוס הכנעני. בין היצירות שנמצאו נמנים "עלילות בעל וענת", "אגדת כרת", "אגדת אקהת", "נישואי ניכל והירח" ועוד.

מקורות נוספים לחקר המיתוס הכנעני הם התנ"ך והספרים החיצוניים מימי בית שני, שיש בהם הדים למיתוסים כנעניים ולעיתים אף התייחסויות מפורטות לאלים שונים בתקופה הכנענית ודרכי עבודתם.

מקור נוסף הוא חיבורו של פילון מגבל, שכתב במאה הא' לפני הספירה, פילון מגבל ליקט את המיתוסים הכנענים ממקורות כתובים או בעל פה שהיו לפניו ולא שרדו עד זמננו.

המיתוסים הכנעניים

ערך מורחב – עלילות בעל וענת

הדת הכנענית היא דת טבע והדבר מתבטא בפסיכולוגיה שעומדת מאחורי המיתוסים של דת זאת. התנאים הגאוגרפיים של הארץ השפיעו מאוד על דמותם של האלים. רוב האלים הכנענים היו אנתרופורמורפיים (בדמות אדם) ומיעוטם כמו הכושרות אלות הפיריון הסנוניות היו אנימיסטיים (בדמות חיות). לעיתים אלים בדמות אדם יכלו להתחפש ולעטות על עצמם דמות חיה כמו האלה ענת שהופכת את עצמה לעוף דורס. ישנם אלים שיש להם תיאור קבוע כמו אל שמתואר כדמות אדם זקן היושב על כיסא מלכות בעל הדום, או בעל שמתואר כלוחם עומד כשבידו קרדום וברק.

בראש פנתאון האלים יושב 'אלו', או בשמו המוכר יותר 'אל'. אל, שהוא אל השמים, התחתן עם אשרה, אלת האדמה, ויחד הם הולידו את בעל, עשתרת, ענת, ים, מות ועוד מספר אלים, אלו הם שאר כוחות הטבע.

אל רצה להמליך את אחד מילדיו שישמש כראש האלים וים היה המועדף עליו. אל נתן עצות לים כיצד ינצח את בעל הדד (בקיצור בעל) הטוען לכתר האחראי על הסערות והגשמים. במשתה שערך אל הוא הודיע שהאל ים נבחר להמשיך את המלוכה והוא שלח שליחים שיודיעו על כך לאלה ענת - הפטרונית של בני האדם - כיוון שבהכרתה במלכותו של ים תהיה הכרתם של כל בני האדם במלכותו.

האל הכנעני בעל הדד

מרבית האלים לא התנגדו לבחירתו של אל, שים יקבל את המלוכה, אך בעל התקומם וסירב להכיר במלכותו של ים. בעל שלח שליחים אל ים ובפיהם הבשורה שבכוונתו להילחם על המלכות בארץ. ים החזיר לו בתשובה שהוא מוכן לצאת למלחמה. בעל הרג את השליחים ששלח ים וכך נפתחה מלחמתם של שני האלים. במקורות רבים מופיע סיפור לפיו בעל ניצח את אחיו ים - אל הימים, ואת עוזריו, מפלצות הים הנוראות. בתחילה ים הציף את הארץ במי מלח והרס את היבולים, ואחותו, שפש - אלת השמש, עזרה לו לייבש את הקרקע. כושר וחסיס, אל האומנויות, הביא לבעל כלי נשק שיעזרו לו במלחמתו נגד ים - יגרוש ("מגרש") ואימור ("מניע"). בעזרת כלי הנשק הללו ניצח בעל את ים והפילו ארצה. בעל הוכרז למלך על כל האלים וכשליטה הבלעדי של הארץ.

מות, אל המוות, לא קיבל את מלכותו של בעל הרגו והורידו לשאול. עקב כך נותרה הארץ ללא שליט והאלים התכנסו לדון בשאלה מי ראוי למלוך על הארץ. האלים בחרו בעשתר, אך כשזה ישב על כס המלוכה הרגיש שאינו ראוי לה וירד מהכס. ענת, אחותו של בעל, רצתה להשיב את המלוכה לאחיה ויצאה להילחם במות. היא ירדה לשאול עם צבאותיה, הביסה את מות והחזירה את אחיה לחיים. בזמן זה, אל אבי האלים חלם חלום ובו חוזר בעל לרשת את הכס. אל החליט לתת את המלוכה לבעל סופית. מות יצא למלחמה נוספת בבעל ובענת, אך בפעם הזאת בא אבי האלים והכריז שבעל יירש את המלוכה ואסר על מלחמות נוספות.

באמצעות סיפור זה, הצליחו הקדמונים, שהיו ברובם איכרים, לתת הסבר מלא והגיוני למחזוריות העונתית ולתופעת הבצורות, על ידי האנשת כוחות הטבע. בנוסף, המיתולוגיה אפשרה להם שליטה על הבצורת באמצעות פולחן נכון של האלים שיגביר את כוחם של האלים הטובים: בעל, אשרה אלת האדמה ועשתרת אלת הפריון.

הפולחן לאלים הכנעניים כלל את 'האכלת האלים' בהקרבת קורבנות ובניסוך יין, טקסי המלכה של האל השולט, וקיום יחסי מין פולחניים (חתונה קדושה) בין כהניו לבין כהני אלת האדמה ואלת הפריון. כדי להתמודד עם הפחדים הקמאים מפני הים, והסכנות שהוא צופן בקרבו - שהתבטאו בדמותו של האל ים, הדייגים גייסו אל חזק שיעמוד לצידם שמסוגל להביס את ים ולהגן עליהם מפניו.

אסור היה לעשות מעשים שירגיזו את אל הים, כמו לשרוק, אמונה שנהוגה עד היום אצל יורדי הים. יכול להיות שהמנהג להביע משאלה בזמן שכוכב נופל היא שריד מאותה תקופה: אמונה שאל יורד לארץ, וזאת הזדמנות פז לבקש ממנו דבר מה.

אלים כנענים מרכזיים

שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי, וכן פסוקים מהתנ"ך לבדם אינם מקורות מספיקים. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. (ספטמבר 2021)

עבודות אלילים קדומות ונפוצות באגן המערבי של הים התיכון. לעיתים לשליחים או לאלים היו שני שמות, שגילו שני פנים באישיותם.

• אל - מוכר גם בשם אלו. אבי האלים הכנענים, מלך השמים, בורא המים והנהרות ויוצר האדם. בעלה של האלה אשרה. המקביל של הטיטאנים היווניים ואנו הבבלי. בטקסט מאוגרית מכונה "בני בנות" (יוצר היצורים) ו"אב האדם". כינוי נוסף הוא "קן ארץ" (קונה הארץ), ו"אל עליון". בפולחנו היה ניסוך ביכורי היין בחודש תשרי בתחילת השנה. קאסוטו טוען כי הגיוני לטעון שמלכיצדק מלך שלם עבד אותו, שכן כתוב שהוא כהן לאל עליון.
• אשרה (או אשרת) - נקראה גם "רבת עתירת ים" (רבת=גבירה), "אלת" (כלומר האלה הראשית) ו"בעלת". אלת הבית של ארץ כנען, בת זוגו של אל ואם האלים. אלת האדמה והפריון שאחראית לגידול ולצמחיה. פולחנה היה קשור לעצים שניטעו לכבודה, והיה קשור לקיום יחסים בין כהנים וכהנות להמוני העם וגם למיניות מקודשת - לכך מתקשרת אזהרת המקרא באיסור על קדשים וקדשות. המקבילה של הרה היוונית ונינטו הבבלית. פסליה, שהיו עשויים מעץ, לא שרדו.
  • שליחה קדש-ואמרר, דייג אשרה. מקור שמו "קודש" כבעברית ו"אמרר" מלשון אמיר או מלשון חוזק. (דוד אמיר, אלים וגיבורים, עמ' 159)
• בעל - כינוי שמשמעותו אדון. אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, שמרווה את פני האדמה. מכינויו "רכב ערפת", כלומר רוכב ערבות, רוכב על העננים; "אַלאִין", כלומר האדיר. "אַלאִי קרדם", כלומר אדיר הגבורים. אליל הצידונים. 'הכנענים היו חושבים את בעל למקור החיים והפרנסה והפריון של כל מי שחי וכל מה שחי בעולם: של הצמחים, של בעלי החיים, של בני אדם ושל האלים". משמו בא המונח "חקלאות בעל", שהיא חקלאות התלויה בגשמים. אל לוחם, רב עוצמה וכוח. אח ים, ענת ועשתרת. פולחנו, על פי התנ"ך, היה התגודדות בכלי נשק ושפיכת דם עצמית ושל קורבנות אדם אחרים. פולחנו מתואר כמתחרה הבולט ביותר לפולחן האל הישראלי בתקופת הנביאים. בעימותו עם פולחן הבעל על הר הכרמל, ביקש אליהו מנביאי הבעל להוריד אש על המזבח (מלכים א, פרק י"ח). לפחות פעמיים מסופר על טבח שנעשה בעובדי הבעל: פעם אצל אליהו ופעם אצל יהוא בעקבות רדיפתה של איזבל הצידונית את נביאי ה' והניסיון להשמדתם. מקביל למורדוך הבבלי.
  • טלי בת רב - אלת הטל, בתו או אשתו של בעל.
  • פדרי בת אור - אלת הערפל, בתו או אשתו של בעל.
  • ארצי בת יעבדר - אלת העפר, בתו או אשתו של בעל.
  • גפן-ואֻגר (=גפן ושדה) - שליחו של בעל מתואר כנער.
• עשתרת - אלת היופי, הפיריון והתשוקה, מגינת הבית, אלילת הצידונים, בתו של אל ורעייתו של בעל. מזוהה עם אישתר הבבלית, אִסְתְּהַר הפרסית, אפרודיטה היוונית וונוס הרומית. מכונה גם מלכת השמים. מקדשה המרכזי בארץ ישראל היה במגידו. מזוהה עם כוכב נוגה. היא תוארה כאשה שנחשים מטפסים על רגליה. ככל הנראה בפולחנה היה מעורב גם בישול גדי בחלב אימו, ודעה במחקר המקרא מייחסת לכך את חומרת היחס המקראי לאיסור בישול גדי בחלב אמו, שנזכר שלוש פעמים בתורה. סמלה היה יונים, והאכלת יונים הייתה אף היא חלק בפולחנה. מוזכרת בשמה "מלכת השמים" בירמיהו לפחות חמש פעמים: "ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים, והסך לה נסכים, חסרנו כל, ובחרב וברעב תמנו:" (ספר ירמיה, פרק מ"ד י"ח). בעבודתה שם גם מוזכרת עשיית כוונים, שהם כנראה סמלי כוכב נוגה. הייתה אלת העיר אשקלון בתקופה הרומית. ב-63 לספירה נטבעה בעיר זו מטבע ובה יונה.
• ענת - לוחמת אדירה. אלת המלחמה והציד של המזרח התיכון העתיק, מתוארת כנערה בתולה עזת נפש. בתו של אל ואחותו הנאמנה של בעל. הצילה את אחיה בעל מידי ים ומות. כינוייה "בתולת" ו"יבמת לאומים". המקבילה של האלה אתנה היוונית. בספר שופטים (פרק א' פסוק ל"ג) מוזכר שאת ישובה, בית ענת, לא יכלו אנשי שבט נפתלי לכבוש.
• שפש - (פ ומ מתחלפות) אלת השמש, "מאור האלים". בתם של אל ואשרה, שעזרה לייבש את האדמה שהציף האל ים. ישובה היה, כנראה, כמשתמע משמה, בית שמש. בתנ"ך מתוארת עבודתה בהשתחוות לכיוון השמש למזרח. כמו כן מתוארת עבודה פולחנית הקשורה לסוסים ומרכבות שיוחדו לה. בפולחן משולב שלה ושל הבעל, מעל המזבחות לבעל היו צורות של שמשות הקרויות חמנים מלשון חמה. כפי שכתוב בספר דברי הימים ב', (פרק ל"ד ד') "וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם גִּדֵּעַ." כמו כן, פולחנה היה קשור למרכבות שמש.
• כושר-וחסס (תרגום: מיומן וחכם) - מכונה "חכם חרשים", אל האומנויות, היוצר דברים נפלאים. מסופר עליו באגדת דנאל אקהת שיצר קשת מופלאה. בעלילות בעל מסופר שהוא בנה את ארמונו המופלא של בעל.
• ים - אל הים, הנהרות ומקוואות המים, בנו של אל ואח בעל שביקש להציף את האדמה. המקביל של פוסידון. עוזריו הם מפלצות ים איומות ומפחידות:
  • לווייתן נחש בריח.
  • נחש עקלתון בעל שבעה ראשים.
  • תנין גדול.
• מות - מלשון מוֹת (Môt) - אלהי המוות ואדון השאול, ותפקידו הוא כריתת החיים והבאת המיתה, ובידו נשמות המתים וממנו בצורת, עקרות ורעב. בנו של אל. נקרא לעיתים בשם הכפול מות-ויגון. מכונה בכתבי אוגרית הם "ידד" ו-"מדד". מקבילו היווני הוא האדס. בספר איוב (פרק לח ט"ו-י"ז) מוזכרים ביחד אלים אלו, "הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם, וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתּ? הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי מות, וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה?". ייתכן אף שהוא מתואר בספר ירמיה (פרק ט' כ'): "כִּי עָלָה מות בְּחַלּוֹנֵינוּ, בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ, לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ, בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת".
• רשף - אל האש. לפעמים מזוהה גם כאל מלחמה ודבר. לפי יגאל ידין, ראשו היה ראש אריה. מזוהה עם אפולו היווני. האתר "ארשוף" (אפולוניה - תל ארשף) ליד נוף ים קרוי על שמו. ואולי לו הכוונה בפסוק, "...לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו" (ספר חבקוק פרק ג' ה'). "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד, וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף:" (ספר איוב פרק ה' ז').
• שחר - אל הזריחה וכוכב הבוקר. בנו של אל לפי כתבי אוגרית מאישה אנושית ולפי פילון מאחת האלות, ואחיו של שלם. בספר ישעיהו מופיע משפט הלועג למלך בבל שמתואר כבנו של שחר: "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם" (פרק י"ד י"ב).
• שלם - אל השקיעה. אלם של היבוסים. בנו של אל לפי כתבי אוגרית מאישה אנושית, ולפי פילון מאחת האלות, ואחיו של שחר. כנראה היה לו מקדש בשכם. "ירו-שלם" משמעותו עירו של האל שלם. מלכיצדק מתואר כמלך העיר שלם. בספר יהושע מתואר שאדוני צדק מלך ירו-שלם, מגבש קואליציה של חמישה מלכים כנגד יהושע, ונוחל מפלה בקרב גבעון המפורסם (שם פרק י'). שמות בני דוד החשובים, שלמה ואבישלם, מושפעים ככל הנראה מהפולחן לאל זה, שייתכן ועדיין סגדו לו בירושלים בראשית ימי ממלכת בית דוד.
• אדון - (אדוניס היווני) - אל הצמחייה, אל אדמה שמקביל לאל הבבלי - תמוז. על פי המיתוס הוא נהרג על ידי אל אחר בתקופת תמוז, בעת שהצמחייה קמלה. נעשו מעשים פולחניים לקונן על מותו. חודש תמוז נחשב חודש הקינה. הבבליים היו מבכים את התמוז, ומאמינים שבקיץ הוא יורד לשאול ויוצא ממנו רק בתחילת הגשמים של השנה החדשה.
• חורון - אנשי בית חורון המקראית כנראה עבדו לו. אל הרפואה והריפוי, סמליו הם נחש או כלב בתרבות החורית (הכלב הוא גם האטריבוט-החיה המלווה של אלת הרפואה המסופוטמית גולה Gula). זהו גלגול כנעני של האל המצרי הורוס.
• מילכום (משורש מ.ל.ך., ידוע גם בשם מולך) אל העמונים - בפסליו הוא מתואר כמלך אשר יושב על כס המלכות וכתר לראשו. בפולחנו נהגו להניח את הקרבן בכפות ידיו של פסל ברזל מלובן בדמות אדם יושב. היו שבעה קרבנות אפשריים: הפשוט ביותר היה עוף, לאחריו עז וכן הלאה; השישי שור והשביעי הבן. ומי שהיה מקריב את בנו היה המובחר ביותר. יש הסוברים כי היו מעבירים את הקורבן בלהב המדורה עד שנשרף. בתנ"ך מוזכר שנעבד בין היתר גם בגיא בן הינום בירושלים ביחד עם הבעל.
• הבעלים - שמות של אלים מקומיים בכנען, הוקדמו לשם המקום בכינוי בעל להורות שהם אדוני ופטרוני המקום. לדוגמה: בעל צפון, בעל חצור, בעל קרניים, בעל כרמל, בעל גד, בעל מעון, בעל תמר ועוד:
  • בעל זבוב (אל) - אל עקרון הפלישתית, שאנשיו היו מנבאים מי יחיה ומי ימות. נחשב לאליל נחות שקשור במוות. אולי קשור לאל מות.
  • בעל פעור אל המואבים - עבודתו הייתה עשיית צרכים והפרשות בגלוי לפניו^{[דרוש מקור]}, וייתכן כי גם פעירת האיברים המוצנעים וקיום יחסים פומביים (ספר במדבר, פרק כ"ה ג').
• כמוש - האל המרכזי של המואבים. כבר במקרא מואב מכונה "עַם כְּמוֹשׁ". (במדבר כ"א כ"ט).
• דגון - אל התבואה (דגן) הפלישתי והאוגרי. האל המרכזי של הפלשתים. יש הטוענים שאיננו חלק מהפנתאון הכנעני, ויש הסבורים שהפלשתים אימצו אותו כאשר התיישבו בכנען, כפי שהיה מקובל באותה העת, לאמץ את אלי המקום. מקורו במסופוטמיה או בסוריה. לפי הפרשנות המסורתית, מקור שמו היה מדג, וצורתו הייתה כצורת דג; או שחציו התחתון היה כשל דג וחציו העליון אדם; או שרק ראשו היה ראש דג. ואולם, המחקרים החדשים חולקים על כך וטוענים שצורתו היה כצורת אדם. מקדשו המרכזי היה בעזה. הפלשתים בנו לו מקדשים גם באשדוד ובבית שאן. בעבודתו היה אלמנט של התנבאות בידי כהניו.
• התרפים - אלילי הבית שצורתם הייתה צורת ראש אדם, אולי בדמות הבעל. בתנ"ך הם מוזכרים מספר פעמים: אצל רחל שגונבת אותם מאביה לבן הארמי ומסתירה אותם בכר הגמל. מיכל בת שאול ששמה אותם מתחת לשמיכה כדי לרמות את חיילי אביה שיחשבו שזהו דוד בעלה מתחת לשמיכה, ואצל כהן פסל מיכה. על פי המסופר בתנ"ך לאחר ההקטרה היה אפשר לדובב אותם ולקבל עתידות. חלק מהחוקרים גורסים שהתרפים שימשו כקושאן משפחתי ומי שהחזיק בהם החזיק גם בזכויות הירושה של המשפחה. כמו כן לפי חלק מהגורסים העברת התרפים מאב המשפחה לחתן, הייתה כרוכה בהעברת זכויות וסמכויות משפחתיות (ואולי זו הסיבה שרחל גונבת את התרפים)^{[דרוש מקור]} מקובל להניח שהתרפים היו למעשה אבות המשפחה הקדומים, לפחות בתקופה הקדומה יותר.
• כוכבים שונים: כיון, כוכב. אלילים המבוססים על הכוכבים שבתאי וחמה, בהתאמה.
• ירח או מלכת השמים: אליל או אלילת הירח.

התנ"ך והמיתולוגיה הכנענית

התנ"ך, שמחזיק ברעיון המונותאיסטי, מתפלמס עם מיתוסים של העמים השכנים לישראל והדבר ניכר בפסוקים רבים מן המקרא. עם זאת, למראית עין נדמה שספרי התנ"ך מודים בקיומם של היצורים המתוארים במיתוסים אלו, כמו במקרה של מפלצות הים (לוויתן, תנין ורהב, למשל) אלא שלפי התנ"ך הם בעצם כוחות רעים שנבראו על ידי האל ותחת ממשלתו, וכמו המושג שאול, וכן בני האלוהים (בכינוי למלאכים), ואחרים. כבר בפסוק השני בבראשית, "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם", יש דמיון רב לתיאור הבריאה הכנעני כאשר המילה "תהום" (=תיאמת, אלת האוקיינוס הבבלית) מופיעה בו, הכאוס הוא ה"תוהו ובוהו" ואפילו יש אזכור לכאורה לשמה של אלת הלילה הכנענית "בהו".

בתנ"ך מתוארת במספר מקומות גבורת מלחמתו של אלוהים (לשון רבים של "אל" הוא לשון של כבוד. אל עליון בתנ"ך המוזכר כאל הראשי במיתולוגיה הכנענית, אבל כמספר של אלים) מול מפלצות ימיות כמו בפסוק "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי-עֹז, זְרוֹעַ ה'-עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם, דֹּרוֹת עוֹלָמִים; הֲלוֹא אַתְּ-הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב, מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין" (ישעיהו נא ט'), כאשר רהב מחליף את תיאמת, והתנין הוא אחת ממפלצות הים. או "אֱלוֹהַּ, לֹא-יָשִׁיב אַפּוֹ; תַּחְתָּו שָׁחֲחוּ, עֹזְרֵי רָהַב" (איוב ט י"ג). או ב (ישעיה כז א') "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן, נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין, אֲשֶׁר בַּיָּם", שלוש המפלצות של האל ים בהן נלחם ה'. דוגמאות נוספות הם ה"כרובים" (המתוארים כבר בסיפור גן עדן) וה"שרפים".

תיאורם ביחזקאל של הכרובים "מַרְאֵיהֶן--דְּמוּת אָדָם, לָהֵנָּה. וְאַרְבָּעָה פָנִים, לְאֶחָת; וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, לְאַחַת לָהֶם" (יחזקאל א ו'), ו"וּדְמוּת פְּנֵיהֶם, פְּנֵי אָדָם, וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל-הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם, וּפְנֵי-שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן; וּפְנֵי-נֶשֶׁר, לְאַרְבַּעְתָּן" (יחזקאל א י'), זהה לתיאור דמויות של חיות או בני כלאיים במסורות האשוריות והבבליות. מקור השם הוא ככל הנראה במילה "כירובו" - דמות של שור מכונף הנמצא במקדשים מסופוטמיים קדומים.

לעומת זאת, לפי הפרשנות של חז"ל הדמיון נובע מסיבה אחרת. לאחר המבול של נוח ניתנו לאומות העולם "שבע מצוות בני נח", כולל הסברים כלליים על בריאת העולם, ומכאן הדמיון לתרבויות שונות. בנוסף, יש בלבול לגבי מושגים מסוימים בתנ"ך - כך "בני האלוהים" היו המעמדות הגבוהים בחברה, השופטים והדיינים. ולאו דווקא אותה הכוונה כמו במיתולוגיות השונות. אם כי ספר הזוהר מתייחס לתיאור "בני האלוהים" כפשוטו, כלומר למלאכים. ישנם פולמוסים רבים נוספים בין הראשנים והוגים רבים בנוגע ליחס לאלים אחרים במקרא.

ראו גם

• שירה אוגריתית
• עבודת אלילים

לקריאה נוספת

• דוד אמיר, אלים וגיבורים, הוצאת בית אוסישקין, 1987, עמ' 16–60
• חיים אריה גינזברג, כתבי אוגרית - 50 שנות מחקר, מוסד ביאליק, ירושלים, תרצ"ו.
• צבי רין, עלילות האלים: כל שירות אוגרית, מהדורה חדשה, מותקנת בידי צבי רין ושפרה רין, 1996. יצא לראשונה בשנת 1968 בהוצאת החברה לחקר המקרא בישראל.
• אד גרינשטיין, "מורשת הספרות הכנענית בכתבי הסופרים העבריים", מכמנים 10 (תשנ"ו) 19 - 38.
• שמואל אפרים ליונשטאם, "מיתוס הים בכתבי אוגרית וזיקתו אל מיתוס הים במקרא", ארץ ישראל ט (תשכ"ט) 96 - 101
• טרי ל. פנטון, "גישות שונות של סופרי המקרא למיתוס התיאומכיה", בתוך: מחקרים במקרא ובמזרח הקדמון מוגשים לשמואל א ליונשטאם במלאת לו שבעים שנה, בעריכת י' אבישור ויהושע בלאו, ירושלים תשל"ח, 337 - 381
• משה דוד קאסוטו, האלה ענת, הוצאת מוסד ביאליק, תשי"א, ירושלים
• משה דוד קאסוטו, "שירת העלילה בישראל", ספרות מקראית וספרות כנענית חלק א, ירושלים תשל"ב, 62 - 90.
• נגה וגיא דרשן, המיתולוגיה הכנענית (מיתוסים 15), הוצאת מפה, תל אביב תשס"ט
• יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת, שער שלישי ב"תולדות ארץ ישראל" בעריכת יואל רפל, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1986, עמודים 129–132

קישורים חיצוניים

• משה דוד קאסוטו, האלה ענת: שירי עלילה כנעניים מתקופת האבות, באתר פרויקט בן־יהודה
• אלי כנען ושכנותיה, באתר מקראנט
• שמואל אברמסקי, "סיפורי בריאה בפי עמי הקדם האליליים, מחניים, גיליון פ"ד, התשכ"ג, באתר דעת
• אופיר אבסלנדר, בעל ועשתורת - לא מה שחשבתם..., באתר News1 מחלקה ראשונה, 27 במאי 2009
• מיתולוגיה כנענית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)