מיתופואיה

מיתופואיה (ביוונית: μυθοποιία) - או מיתופואזיס - היא סוגה נרטיבית בספרות ובקולנוע שבה סופר, משורר או תסריטאי בורא מיתולוגיה מלאכותית או בדיונית. מיתופואיה היא גם פעולת יצירת מיתולוגיה.[1] משמעות זו של המונח נוצרה בהשפעתו של טולקין, שהשתמש בה בשנות ה-30 של המאה העשרים. בסוגה זו המחברים משלבים נושאים וארכיטיפים מיתולוגיים מסורתיים בסיפורת. מיתופואיה מכונה לפעמים מיתולוגיה מלאכותית, מונח המדגיש שהיא לא התפתחה באופן "טבעי" ודומה יותר לשפה מלאכותית. לדוגמה, חוקר הפולקלור אלן דנדס טען כי "אין רומן שיכול לעמוד בקריטריונים התרבותיים של המיתוס. אי אפשר לומר שיצירת אמנות, או חפץ אמנותי, היא הנרטיב של מסורת קדושה של תרבות...[זהו] לכל היותר מיתוס מלאכותי."[2]

סוגהעריכה

 
ג'וזף קמפבל כתב על תפקידן של המיתולוגיות שנוצרו בעולם המודרני.[3]

ההגדרה של מיתופואה כ"יצירת מיתוס" מתועדת לראשונה משנת 1846. בשימוש מוקדם, המשמעות הייתה יצירת מיתוסים בימי קדם.[4] הוא אומץ על ידי טולקין ככותרת של אחד משיריו, שנכתב ב-1931 ופורסם בעץ ועלה.[5]

בעוד שיצירות ספרותיות רבות עוסקות בנושאים מיתיים, רק מעטות מפגינות התייחסות עצמית עמוקה או שואפות להגיע למטרה של המיתופואיה. בין הסופרים שניתן להגדיר כ"מיתופואים" נכללים טולקין, ק"ס לואיס, ויליאם בלייק, ה.פ. לאבקרפט, לורד דאנסני(אנ'), מרווין פיק[6] ורוברט אי. הווארד.

לטענתו של ג'וזף קמפבל, יצירות מיתופואטיות מסווגות לרוב כפנטזיה או מדע בדיוני אך ממלאות בעולם המודרני צורך קמאי במיתולוגיה. קמפבל דיבר על עולם ניטשיאני שהאריך ימים יותר מן המיתולוגיות של העבר. הוא טען שיש ליצור מיתוסים חדשים, אך האמין שהתרבות הנוכחית משתנה מהר מדי מכדי שהחברה תתואר לחלוטין על ידי כל מסגרת מיתולוגית כזו עד לעידן מאוחר יותר.[7]

בספרותעריכה

 
המיתולוגיה של ויליאם בלייק, המובעת בספרי הנבואה שלו, מוצגת בשילוב כפול של טקסט ותמונה. כאן, לוס, מתואר כמיוסר על ידי צילו שלו, בנפחיה שהוא עצמו בנה. הציור המוצג כאן הוא לוח מספר 6, הלקוח מהיצירה ירושלים, האצלתו של הענק אלביון.

ויליאם בלייק יצר מיתולוגיה ב"יצירות הנבואיות" שלו כדוגמת ואלה. ביצירות אלה מופיעים כמה אלים מקוריים, כמו אוריזן, אורק, לוס, אלביון, רינטרה, אחניה ואניתרמון.[8] במהלך במאה ה-19, סיפורים מאת ג'ורג' מקדונלד והנרי ריידר הגרד יצרו עולמות בדיוניים; ק"ס לואיס שיבח את שניהם על היכולות ה"מיתופואיות" שלהם.[9]

ת"ס אליוט ביצירתו ארץ הישימון (1922) ניסה במכוון ליצור מיתולוגיה של המאה ה-20 שעוצבה לפי מוטיב הלידה ולידה מחדש שתואר על ידי האנתרופולוג וחוקר הפולקלור ג'יימס ג'ורג' פרייזר.[10]

ג'.ר.ר. טולקיןעריכה

 
פסל של טולקין מעשה ידי פיית' פאלקונברידג' (Faith Faulconbridge) באקסטר קולג', אוקספורד

ג'.ר.ר. טולקין כתב שיר בשם "מיתופואיה" (Mythopoeia) בעקבות דיון בליל ה-19 בספטמבר 1931 במכללת מגדלן שבאוקספורד עם ק"ס לואיס והוגו דייסון, שבו ניסה להסביר ולנתח מהי יצירת מיתוסים.[11] השיר מתאר את המחבר האנושי היוצר כ"בורא קטן" האוחז ב"שרביט זהב קטן" ומושל ב"תת-בריאה" שלו, יצירתו של בן אנוש בתוך היצירה העיקרית של אלוהים.[12]

הלגנדריום של טולקין כולל לא רק מיתוס מוצא, מיתוסים של בריאת העולם ומחזור של שירה אפית, אלא גם בלשנות, גאולוגיה וגאוגרפיה. הוא בוחן את התפקיד של יצירת מיתוסים כאלה בסיפור הקצר Leaf by Niggle מ-1946, בנובלה הנפח מווטון רבא מ-1967, ובמסות Beowulf: The Monsters and the Critics משנת 1936 ועל סיפורי פיות משנת 1939. ב-1939 טולקין כתב את על סיפורי-פיות המסביר את "פיות" כמרחב בדיוני וגם כמרחב ארכיטיפי בנפש או בנשמה שממנו האדם שואב את היכולת ה"תת-בוראת" שלו. טולקין מדגיש את חשיבותה של השפה ביצירת תת-הבריאה, בהתייחס ליכולת הלשונית האנושית בכלל, ובפרט של השפה המשמשת במסורת מסוימת, במיוחד בצורת סיפור ושיר.[13] חוקרי טולקין השוו את דעותיו על יצירת המיתוס לתפיסה הנוצרית של הלוגוס ("המילה") הפועל כ"שפת הטבע" הנאמרת על ידי אלוהים, כמעין ביטוי אנושי של היצירה הבוראת האלוהית.[14][15]

ק"ס לואיסעריכה

 
ק"ס לואיס יצר את העולם של נרניה

בתקופה שבה טולקין התווכח עם ק"ס לואיס על התועלת של המיתוס והמיתופואיה ב-1931, לואיס היה תאיסט,[16] שאהב מיתולוגיה אך היה ספקני לגביה. מאוחר יותר החל לואיס לדבר על הנצרות כעל "המיתוס האמיתי" היחיד. הוא כתב: "הסיפור של ישו הוא פשוט מיתוס אמיתי: מיתוס שפועל עלינו באותו אופן כמו האחרים, אבל עם ההבדל האדיר הזה שזה באמת קרה".[17] יצירתו המפורסמת דברי ימי נרניה נחשבת כמיתופואיה, עם קווי עלילה המתייחסים לאותה מיתולוגיה נוצרית, כלומר הנרטיב של מלך גדול שהוקרב להצלת עמו וקם לתחייה. לעיתים יש בלבול של הכוונה המיתופואית של לואיס עם אלגוריה, לפיה הדמויות והעולם של נרניה מושווים עם מושגים ואירועים מהתאולוגיה וההיסטוריה הנוצרית, אך לואיס הדגיש שוב ושוב שקריאה אלגורית מחמיצה את הנקודה (המיתופואיה) של סיפורי נרניה. הוא חולק את הספקנות הזו כלפי האלגוריה עם טולקין, שלא אהב אלגוריה "מודעת ומכוונת" שכן היא עומדת בניגוד לאלגוריה הרחבה וה"בלתי נמנעת" של נושאים כמו "נפילה" ו"תמותה".[18]

בקולנועעריכה

מלחמת הכוכביםעריכה

הקולנוען ג'ורג' לוקאס דיבר על קו העלילה הקולנועי של מלחמת הכוכבים כדוגמה ליצירת מיתוסים מודרניים. ב-1999 הוא אף אמר לביל מויירס, "עם מלחמת הכוכבים התכוונתי ליצור מחדש מיתוסים ואת המוטיבים המיתולוגיים הקלאסיים". סדרת סרטי מלחמת הכוכבים עברה מהר למדי ממעמד של סרט שגרתי למעמד של מיתולוגיה פופולרית ומושרשת.[19] עוד נטען כי מלחמת הכוכבים מציגה מחדש נושאים דתיים ומיתיים.[20] יש הרואים במלחמת הכוכבים את הדוגמה העיקרית של המיתופאה האמריקאית.[21]

גיבורי עלעריכה

סוגת גיבורי העל בקומיקס ובקולנוע יכולה להחשב לסוג של מיתופואיה. סופרמן, למשל, שנשלח מה"שמים" על ידי אביו כדי להציל את האנושות, הוא דמות משיחית במסורת התנ"כית.[22] יתר על כן, יחד עם שאר חברי ליגת הצדק של אמריקה של DC קומיקס, סופרמן משגיח על האנושות ממגדל השמירה בשמיים; בדיוק כמו שעושים האלים היוונים מהר אולימפוס.

ארגוניםעריכה

  ערך מורחב – האגודה המיתופואטית

האגודה המיתופואטית הוקמה כדי לקדם ספרות מיתופאית, בין השאר באמצעות פרסי המיתופואה.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הגדרת המונח במילון מרים-וובסטר.
  2. ^ מצוטט אצל John Adcox, "Can fantasy be myth? Mythopoeia and The Lord of the Rings," The Newsletter of the Mythic Imagination Institute, September/October, 2003.
  3. ^ Campbell, Joseph (1988). "Joseph Campbell and The Power of Myth". Bill Moyers.
  4. ^ Bunsen, C. C. J. (1860). Egypt's Place in Universal History: an Historical Investigation in Five Books, Volume IV. Charles H. Cottrell (trans.). Longman, Green, Longman, and Roberts. p. 450.
  5. ^ J.R.R. Tolkien, "Mythopoeia".
  6. ^ Richard Sisson ,"Irmin Schmidt's Fantasy Opera 'Gormenghast' on CD", Peake Studies 7/1 (October 2000), pp. 14-16.
  7. ^ "Joseph Campbell and the Power of Myth — ‘The Message of the Myth’," June 22, 1988.
  8. ^ " William Blake's cast of characters", Tate.
  9. ^ Jared Lobdell, The Scientifiction Novels of C.S. Lewis: Space and Time in the Ransom Stories, McFarland, 2014, pp. 168ff.
  10. ^ Oser, Lee, "Eliot, Frazer, and the Mythology of Modernism", The Southern Review 32.1 (Winter 1996): 183-185.
  11. ^ J. R. R. Tolkien, Tree and Leaf: Including MYTHOPOEIA, HarperCollins UK, 2012, pp. viii-ix.
  12. ^ Tolkien, Tree and Leaf: Including MYTHOPOEIA, pp. 85–90.
  13. ^ . 11-70.Tolkien, Tree and Leaf: Including MYTHOPOEIA, pp.
  14. ^ Lisa Coutras, Tolkien’s Theology of Beauty: Majesty, Splendor, and Transcendence in Middle-earth, Springer, 2016, pp. 92–94.
  15. ^ Verlyn Flieger, Splintered Light: Logos and Language in Tolkien's World, Kent State University Press, 2002.
  16. ^ C.S. Lewis, The Great Divorce, London 1946, pp. 66-67.
  17. ^ Brown, Dave. "Real Joy and True Myth". Geocities.com. אורכב מ-המקור ב-26 באוקטובר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ J. R. R. Tolkien, The Letters of J.R.R. Tolkien, Houghton Mifflin Harcourt, 2014, p. 145..
  19. ^ Frank D. McConnell, Storytelling and Mythmaking: Images from Film and Literature, Oxford University Press, 1982, p. 18.
  20. ^ John Lyden, "The Apocalyptic Cosmology of Star Wars", The Journal of Religion & Film 4.1 (2000).
  21. ^ Steven D. Greydanus, "An American mythology: Why Star Wars still matters", Decent Films.
  22. ^ Roberts, Thomas, The Mythos of the Superheroes and the Mythos of the Saints, pp. 120-122.

לקריאה נוספתעריכה