מי זהר
מי זְהֵר (נקרא גם "מי פריחת הדרים" או: "מי זוהר") הם תרחיף - תוצר לוואי של תהליך זיקוק של ניצני פריחת פרחי ההדרים. באופן מסורתי, מופקת התמצית מפרחי תפוזי חושחש. התמצית משמשת בעיקר כתבלין. היא בעלת ריח הדרים חזק וטעם מעט מתוק.
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
משקה חריף, herbal distillate  |
| מרכיבים עיקריים | פריחת הדרים |
  | |
הפקהעריכה
כתרחיף כוללים מי הזוהר מולקולות שמן אתרי טבעי שמכילים פרחי ההדרים, והתמצית מתפזרת יפה במים. הפקת מי זהר נעשית בתהליך בו מחממים את הפרחים באדים, אל אדי המים נוסף ריחם של הפרחים ומולקולות השמן שבהם, בהמשך האדים פוגשים משטח זכוכית שמקרר אותם בבת אחת ומשיב אותם למצב צבירה נוזלי. המים הפכו למבושמים בפרחים ומעליהם שכבה דקה של שמן. לפני השימוש מנערים את הבקבוק כדי להשתמש במים מעורבבים בשמן.
שימושיםעריכה
- בישום: התמצית משמשת כבושם טבעי לגוף ולאוויר. בתור בושם טבעי מי זהר מתאימים לרענן את הגוף בכמה טיפות על הצוואר ומפרקי הידיים.
- מזון: טעמה גם מעט מתוק ממי ורדים ומשמשת כתחליף להם בתחום המגדנאות במזרח הרחוק ובמזרח התיכון. נוהגים להוסיף אותה בעיקר למאכלים מזרחיים לקינוחים, דברי מאפה, ומשקאות שונים כגון סחלב, פלודה, מלבי, קפה שחור, רחת לוקום, גלידות מסטיק, גלידה פרסית, ועוד. במגדנאות הערבית משתמשים במי זהר בעיקר לתיבול עוגיות המעמול, בקלווה, אטריות קדאיף, ועוגת סולת. בחנויות התבלינים ניתן להשיג מי זהר מהולים במים או בתמצית מרוכזת יותר בדומה למי ורדים. יש הנוהגים להוסיף מי זהר לדברי מאפה לפני האפייה בעיקר למאכלים של בצק פילו. יש הנוהגים להוסיף מי זהר גם למנות עיקריות או קוסקוס.
- משקה: מי זהר גם מוסיפים טעם ללימונדה, לתה, ורוטב של סלט. בקרב יהודי לוב נהוג לשתות קפה עם טיפה או כמה טיפות של מי זהר.
ברפואה המסורתית, מיוחסת למי זהר גם השפעה בריאותית. לאחר שהיה ממושכת בשמש ללא הגנה מספקת, מריחה של הנוזל על הפנים, ובעיקר על המצח, נחשבת למועילה ולמקלה, ובוודאי מרעננת.
