פתיחת התפריט הראשי

מכונת לינוטייפ

לינוטייפ מודל 1 "בסיס מרובע", 1895
גווייה של מכונת לינוטייפ מבית הדפוס של על המשמר, בחזית בית העיתונאים על שם סוקולוב, תל אביב

מכונת הלינוטייפ ממכנת את מלאכת סדר הדפוס. היא עושה זאת על ידי מקלדת, ומערכת שמייצרת שורת טקסט יצוקה ("גולם"), מנתך העופרת המשמש בדפוס.

הגולם משמש להדפסה או ליצירת סטריאוטיפ, ולאחריה הוא מותך חזרה, ליציקת גלמים לעבודה הבאה.

בסדר הידני שהיה נהוג לפני כן, יוצקים מראש מספר רב של גופנים עבור כל אות. את הגופנים מסדרים במגירה מיוחדת, בה יש תא עבור כל תו. בפעולת הסדר נוטלים מהמגירה אות אחרי אות, ומשרשרים אותן ב"מקל סדרים", המיועד לדבר. מקל הסדרים מכוון לאורך השורה הרצוי, לפי רוחב הטור בעיתון או בספר. כשהשורה "מתמלאת", כלומר לא נותר בה מספיק מקום למילה הבאה, יש "ליישר" אותה. פעולת היישור נעשית על ידי הוספת כפיסי רווח בין המילים בשורה, כך שסופי כל השורות מהווים קו מיושר אחיד. מקל הסדרים מכיל מספר שורות, בדרך כלל שלוש או ארבע, וכשהוא מתמלא, מעבירים את השורות המסודרות למסגרת מיוחדת, וממשיכים לסדר את השורות הבאות. אחרי ההגהה, השורות המסודרות מועברות למסגרת גדולה יותר, בפעולה המכונה "עימוד", לצד אלמנטים נוספים, כמו גלופות של תמונות ואיורים, מסגרות, כותרות, ועוד. בגמר ההדפסה, יש למיין את האותיות היצוקות בחזרה לתאיהן במגרת הסדר.

שיטת העבודה המבוססת על הלינוטייפ יעילה מן השיטה הידנית פי שישה או יותר, כלומר הספקו של סדר מיומן אחד המשתמש במכונה, דומה להספקם של שישה סדרים המשתמשים בשיטה הידנית. המכונה משתמשת בשטח עבודה בבית הדפוס שאינו עולה על השטח הנחוץ לכל אחד מהסדרים הללו, והשימוש במכונה החליף כמעט לחלוטין את הסדר הידני במספר תחומים, בעיקר בהדפסת ספרים ועיתונים. בייצור המוצר הסופי, כלומר העיתון או הספר, באות לידי ביטוי טכנולוגיות נוספות, למשל להדפסת תמונות, או סדר ידני להדפסת הכותרות, ובכל שלבי הדפוס מלבד שלב הסדר, אבל כמעט כל הדפסה שעיקרה היה טקסט, השתמשה בלינוטייפ, או בטכנולוגיות דומות, שמוכרות בשם הכללי "סדר מתכת חמה", כלומר סדר המשתמש ביציקה, לעומת הסדר המסורתי - "מתכת קרה".

מעמדה של הלינוטייפ בתעשיית הדפוס היה מרכזי ביותר החל מסוף המאה ה-19, ועד שנות ה-70 של המאה ה-20, תקופה של כמעט 80 שנה, ולמרות השינויים הטכנולוגיים הגדולים כמעט בכל התחומים בין 1890 ל-1970, מכונת הלינוטייפ נשארה ביסודה ללא שינוי: במשך השנים דברים השתכללו והשתפרו, אבל טכנאי מיומן המתחזק את המכונה של 1971, לא יתקשה לתחזק ולפתור כמעט כל תקלה במכונה של 1906, ואפילו במכונה של 1892 יוכל לטפל ללא קושי רב.

מכונת הלינוטייפ אינה המכונה היחידה שמיכנה בהצלחה את מלאכת הסדר, אבל קשה להפריז בחשיבותה.

בשטח העיתונות, לפני הלינוטייפ, אורכם של עיתונים יומיים לא עלה על 8 עמודים, מגבלה שנעלמה כלא הייתה כמעט מרגע שהחל השימוש במכונה. המכונה גם הוזילה משמעותית את מחירם של ספרים ועיתונים[1], עם השלכות חברתיות שקשה להגזים בחשיבותן.

היסטוריהעריכה

  ערך מורחב – לינוטייפ

במחצית השנייה של המאה ה-19, התמודדו ממציאים רבים עם האתגר של מיכון מלאכת הסדר. אחד מהם היה מהגר גרמני בארצות הברית, בשם אוטמר מרגנתלר(אנ'). מרגנתלר החל להתעניין בבעיה כאשר ממציא אחר שניסה לפתח סדר ממוכן, נועץ בו. חלק מהממציאים הללו פיתחו מכונות ומתקנים שחלקם עבדו. אחד הפיתוחים הללו, מ-1890, שנקרא מונוטייפ, היה למכונה מצליחה, שהמשיכה לשרת את עולם הדפוס במשך עשרות שנים, עד תום עידן דפוס הבלט, לקראת סוף המאה ה-20.

מורגנתלר עצמו פיתח סדרה של מכונות, שחלקן פעלו במידה מסוימת של הצלחה. המכונה הראשונה בה מופיעים רוב רעיונות הלינוטייפ, והראשונה שנקראת "לינוטייפ" (ללא מספר דגם), החלה לפעול בסדר של העיתון ניו יורק טריביון, בשנת 1886. מדגם זה נבנו כ-200 מכונות, שסופקו לבתי דפוס שונים, של עיתונים ואחרים. במהרה יצא הספר הראשון שסודר בלינוטייפ, בהוצאת הניו יורק טריביון. במשך שש השנים הבאות יוצרו ונמכרו מכונות נוספות, תוך הוספת שינויים ושיפורים מתמידים.

הדגם הבא, שנקרא "דגם 1", הופיע ב-1892, והיה הצלחה מסחרית מרשימה - למעלה מ-6000 מכונות לינוטייפ מדגם 1 נמכרו. דגמים חדשים המשיכו להופיע- דגם 3 החליף את 1 ב-1902, ובשנה הבאה הופיע דגם 2 - ה"מיקסר" (ראו להלן) הראשון, עם שתי מחסניות.

ב-1906 יצא "דגם 5", שייצורו והשימוש בו נמשכו בעשרות השנים הבאות. מספר קטן של מכונות לינוטייפ עדיין מופעלות, בבתי דפוס נוסטלגיים, ובהדגמות במוזיאונים וסדנאות. מכונות אלו הן פעמים רבות ממודל 5, מודל 8 (שהוצג ב-1911), או מודלים אחרים מהעשור הראשון של המאה.

אף על פי שמרגנתלר נפטר ב-1899, והוא בן 45 שנים בלבד, חברת "מרגנתלר-לינוטייפ" שגשגה, ודגמים חדשים ומשוכללים יותר המשיכו להופיע עד שנות ה-60 של המאה העשרים, והייצור נמשך עד שנות ה-70. בסך הכל יוצרו למעלה מ-100,000 מכונות מכל הדגמים, ששימשו לביצוע מלאכת הסדר בעשרות שפות, הכוללות את כל השפות האירופיות, ובנוסף שפות רבות אחרות, ביניהן עברית, ערבית, פרסית וקירילית.

על אף כל השכלולים שנוספו למכונה מאז 1892, בבסיסם של כל הדגמים עד האחרון מ-1964, עדיין עומדת אותה מכונה מודל 1. כל חלק ופונקציה במכונה ההיא, קיים גם בדגם החדש ביותר, שיוצר 80 שנה אחר כך, ומכונאי מיומן בהפעלת ה"קומט" מ-1951, לא יתקשה לגרום למכונה ממודל 5, שיצא לראשונה ב-1906, לתקתק שורה אחרי שורה של גולמי עופרת, כמו שעשתה לפני 30 או 50 שנים.

קשה להפריז בהשפעתה החברתית של המכונה: היא תרמה להוזלה משמעותית ועליה חדה בזמינות ספרים, וסיפקה את הפלטפורמה עליה נבנתה העיתונות המודרנית: לפני הופעת המכונה, לא ידוע עיתון יומי שארכו עלה על 8 עמודים. האצת מלאכת הסדר גם קיצרה מאד את הזמן בין כתיבת הידיעה להופעתה בדפוס.

למעשה, כמעט כל העיתונות הכתובה, בעולם, בכל השפות, נסדרה במכונות לינוטייפ (או המכונה כמעט זהה של אינטרטייפ המתחרה), במשך קרוב ל-80 השנים הראשונות של המאה ה-20. עיתון הניו יורק טיימס נסדר בלינוטייפ עד 1978, הוושינגטון פוסט, שהיה מהראשונים להשתמש במכונה, החל ב-1888, נסדר בעזרתה במשך יותר מתשעים שנה, עד 1980. עיתונים עבריים שונים המשיכו להיסדר בלינוטייפ לתוך שנות ה-80 של המאה[2].

הממציא תומאס אדיסון כינה את הלינוטייפ "הפלא השמיני של העולם".

תיאורעריכה

 
"גולם" (Slug) - התוצר של פעולת המכונה. על אחת מפני הגולם מובלטים התווים שמהווים שורה אחת בדף, או שורה בטור בעיתון. אוסף גלמים כאלו מרכיב את הדף או הטור כולו, ומשמש להדפסה בשיטת דפוס בלט

התיאור להלן הוא כללי, ואינו מתייחס לדגם מסוים, אלא אם כן מצוין הדבר בפירוש. כמו כן, התיאור מתאים כמעט בכל הפרטים גם למכונת אינטרטייפ, המתחרה. דף המונה את ההבדלים העיקריים בין לינוטייפ לאינטרטייפ, ודף המתאר את רוב הדגמים, מופיעים בסעיף "קישורים חיצוניים".

מכונת הלינוטייפ היא מכונת יציקה: היא יוצקת "גלמים", שהם לוחות עופרת שעל אחד מפניהם מובלטת שורת טקסט, שיכולה לשמש בדפוס בלט. המכונה לא יוצקת את הגולם מתבנית קבועה, כמו בפעולת יציקה רגילה, אלא היא בונה תבנית חדשה בכל יציקה,, על ידי סידור בשורה של שורה של תבניות קטנות, שכל אחת מהן מייצגת אות יחידה, יוצקת גולם אחד מהתבנית שסודרה, ומפרקת את התבנית למרכיביה, כך שישמשו ביציקת השורות הבאות. סידור התבניות נעשה על ידי הקלדה על מקלדת הלינוטייפ.

מבחינה פונקציונלית, יש במכונת הלינוטייפ שלושה חלקים עיקריים:

  • "סדר": יצירת שורת טקסט משורת תבניות קטנות, המכונות "מטריצות", שעל כל אחת סימן דפוס כלשהו, ורווחים ביניהן.
  • "יציקה": יציקת נתך עופרת, בדיל ואנטימון ל"גולם", שבאחת מפניו שורת הטקסט שנוצקה בעזרת המטריצות והרווחים, ושליחתו ל:תיבת הגלמים". גלמים אלו הם התוצר הסופי של מכונת הלינוטייפ, והסיבה לקיומה.
  • "מיון": החזרת המטריצות ופסי הרווח למערכת הסדר, כדי שיוכלו לשמש לסידור השורות הבאות.

מובן, לכן, שכדי להבין את פעולת המכונה, הכרחי להכיר את אותן "תבניות קטנות". בדפוס הבלט, התבניות המשמשות ליציקת האותיות נקראות "אמות דפוס", או "מטריצות" (מהמילה הלטינית לאם). בהמשך ייעשה שימוש במונח "מטריצה".

המטריצהעריכה

המטריצה של הלינוטייפ היא פיסת מתכת, בדרך כלל פליז, שבאחת מפניה טבועה האות לה משמשת המטריצה. מטריצות של תווים שונים הן ברוחב שונה, לפי התו. עבור רווחים משמשים חלקים המכונים "פסי רווח" (space band), שיתוארו בהמשך.

פרט לאות הטבועה, שאר הפרטים במטריצה, נועדו לעזור למכונת הלינוטייפ להוביל אותה במסלול הסבוך בו היא עוברת מתחילת התהליך ועד סופו, וחוזר חלילה לשורות הבאות.

פירוט:

  • דמות התו, חרוטה, או נכון יותר, שקועה, בפני המטריצה המשמשים כתבנית. תווים ברוחב שונה טבועים במטריצות ברוחב שונה (שלא כמו במכונת כתיבה, בה כל תו או רווח תופס רוחב שווה בשורה). פרט לרוחב, שיכול להיות שונה בין מטריצות שונות, שאר ממדי המטריצה זהים בכולן.
  • ארבע "אוזניים", שתיים בפני המטריצה המכילים את התו, ושתיים בפנים המנוגדות. אוזניים אלו משמשות להובלת המטריצה דרך המכונה, ולאחיזתה במיקומה המדויק בעת היציקה, כדי להבטיח שורת טקסט אחידה ומיושרת
  • מעין "ערוץ" משולש בפניה העליונים של המטריצה, שפניו משוננים. שיניים אלו משמשות בתהליך המיון, שיתואר בהמשך

פסי הרווחעריכה

הטיפול ברווח בין מילים בלינוטייפ הוא מיוחד, ולכך משמשים חלקים המכונים "פסי רווח" (space band). הגלמים שהמכונה יוצקת מיושרים לימין ולשמאל: כל השורות באותו הטור הן באורך זהה, אף שלא ניתן להבטיח שרוחב האותיות עצמן (או ליתר דיוק, רוחב המטריצות שנושאות את האותיות הללו) זהה בכל השורות.

היישור מתבצע בעזרת הרווחים: בלינוטייפ, הרווח בין כל שתי מילים בשורה אחת זהה, אך הרווחים בשתי שורות שונות, בדרך כלל אינם זהים.

פסי הרווח משולבים בשורת המטריצות ביציקה, ומבחינות רבות אפשר לראות בהם מעין מטריצות מיוחדות. ייחודם של הרווחים נובע מיכולתם להתרחב, יכולת שמשליכה גם על צורתם: פסי הרווח ארוכים יותר מהמטריצות, והם בנויים משני חלקים: חלק אחד שמזכיר בצורתו מטריצה רגילה, וחלק שני בצורת טריז דק, המחליק לאורכו של הראשון, ובכך מרחיב את הרווח. לעומת המטריצה, בערוץ המשולש שבראש פס הרווח אין שיניים, עובדה המתבטאת בשלב המיון.

הנעהעריכה

מכונת הלינוטייפ היא מכונה מונעת. ברוב הדגמים, החל מהראשונים, מותקן מנוע חשמלי של ⅓ (שליש) כוח סוס, אם כי ניתן להניע את המכונה גם ממנוע חיצוני, במקומות בהן אין אספקת חשמל סדירה. בדגמים חדשים ומהירים יותר, הוגדל הספק המנוע ל-½ כוח סוס, שהוא עדיין הספק צנוע למכונת יציקה בגודל כזה. פעולת המכונה לא יכולה להיחשב "שקטה", ועם זאת, היא אינה רועשת במיוחד.

כל פעולות הסדר, החל מההקלדה וכלה ביציקת הגולם ובמיון המטריצות, הן ממונעות, והפעולה יחידה שמבוצעת בכוח שרירי הסדר, היא הרמת מעלית הסדר בכ 12 סנטימטר, בהסטת מנוף המותקן מימין למקלדת, להתחלת מחזור היציקה. הקשות הסדר על אחד קלידי המקלדת, לא משחררות ישירות את המטריצה, אלא מפעילות מתג מכני, שגורם להתחלת פעולה ממונעת, שבסופה מתייצבת המטריצה המתאימה, או פס הרווח, בשורת הסדר. את תהליך היציקה מתחיל הסדר על ידי הסטת מנוף, שמניף את מעלית הסדר, עם שורת הסדר עליה, לעמדת ה"מסירה", ובכך גורם לתחילת מחזור פעולה, שמסתיים עם הוספת הגולם המוכן לתיבת הגלמים, והחזרת כל מטריצה לערוץ המתאים לה במחסנית, בלי כל התערבות נוספת.

העובדה שפעולת היציקה אוטומטית לחלוטין, אפשרה מאוחר יותר (החל ב-1932) "להסב" את הלינוטייפ כולה למכונת סדר אוטומטית לחלוטין, על ידי "החלפת" המקלדת בקורא סרט מנוקב, כך שמפעיל אחד השגיח על עד ארבע מכונות, שכולן סדרו אוטומטית טקסט שהוזן בסרטי נייר.

בכל מקום בו הדבר אפשרי, הפעולות מתבצעות בכוח המשיכה, או בעזרת קפיץ, כאשר תפקיד ההנעה הוא להרים את המכלול חזרה כנגד כוח המשיכה, או לדרוך את הקפיץ חזרה, במקום שההנעה עצמה תבצע את הפעולה, כך שאם יש תקלה, ופעולה כלשהי "נתקעת", לא יופעל כוח מכני שעלול לגרום לשבר. למערכת המיון יש מצמד אוטומטי, שמתנתק ברגע שיש התנגדות לתנועה, גם כאן כדי למנוע נזק במקרה של "תקיעה". במהלך עבודה, הלינוטייפ יכול לעיתים "להיתקע", למשל כתוצאה ממטריצה שאחת מאוזניה התעקמה. סדר מיומן פותר את ה"תקיעות" הללו כדרך שיגרה, בדרך כלל בלי שיגרמו נזקים.

מערכת הסדרעריכה

מערכת הסדר היא החלק הראשון של פעולת המכונה. בתום פעולת הסדר, סדר הדפוס מפעיל את מחזור היציקה על ידי מנוף, שמניף את מעלית הסדר לעמדת המסירה. מיד אחר כך המעלית חוזרת למקומה הרגיל, והסדר יכול להתחיל להקליד את השורה הבאה, כשברקע מתבצע מחזור היציקה של השורה הנוכחית, ואם הסדר זריז דיו, גם מחזור המיון של השורה הקודמת, באופן אוטומטי לחלוטין.

מערכת הסדר מורכבת ממספר חלקים עיקריים:

  • מחסנית ותיבת הרווחים
  • מקלדת
  • מערכת הסעת המטריצות
  • מעלית הסדר

מחסניתעריכה

 
חלקן התחתון של שתי מחסניות. פסי הפליז הניצבים במאונך הן המטריצות הראשונות בכל ערוץ - אנו רואים את תחתיתן
 
ה״מסרק״ דרכו גולשות המטריצות מהמחסנית, אחרי ששוחררו על ידי המחגר, אל רצועת ההסעה, שגם היא נראית בתמונה. בפעולה רגילה המסרק והרצועה מכוסים, באופן שנוצרים מעין מסלולים, שמידותיהם שומרות על יציבת המטריצות בגלישתן - רגליים למטה, ראש למעלה, וצד היציקה מופנה לאחור, כנדרש. בקצה הרצועה, בתחתית התמונה, חלקה הראשון (הימני) של מעלית הסדר. משמאל למסרק נראית תיבת הרווחים. הטריזים המאונכים שנמצאים בה הם פסי הרווח - לחיצה על מקש הרווח תשלח אחד מהם ישירות למעלית הסדר

המחסנית, ותיבת הרווחים הם שני חלקים נפרדים ושונים, הממלאים את אותה הפונקציה: תפקידם לשחרר מטריצה או פס רווח, כאשר הסדר מקיש על אחד ממקשי המקלדת, או על מקש הרווח. כפי שאפשר להבין משמה, המחסנית מחזיקה את המטריצות, ממנה הן מוגשות לשורת הסדר, ואליה הן חוזרות בתום המיון.

המחסנית היא קופסה שטוחה, בצורת טרפז, שמוצבת בשיפוע מעל המקלדת. לאורכה 91 "ערוצים" מקבילים, כשבכל אחד מהם עד 20 מטריצות של אותה האות. המטריצות שכבות בערוץ על צידן, כשצד היציקה ושתי אוזניו כלפי מטה, ושתי האוזניים האחרות מצביעות למעלה. תחתית המטריצה פונה לכיוון חזית המכונה (וגם כלפי מטה. בגלל השיפוע), והחריץ המשונן מופנה לאחור. המטריצות "יושבות" בערוץ אחת על כתפי השנייה. הערוץ עצמו בנוי משני מובילים מקבילים, אחד על "רצפת" המחסנית, והשני בתקרתה, שרוחבם הוא כרוחב אוזני המטריצה. עקב השיפוע, המטריצה התחתונה, או הקדמית, בכל ערוץ רוצה להחליק מן המחסנית החוצה, ומוחזקת במקומה על ידי מנגנון המחגר, כשהמחסנית במצב "עבודה" במכונה.

מחסנית שאינה במצב עבודה (כמו שתי המחסניות בתצלום משמאל), המטריצות מוחזקות במקומן על ידי מוט שמושחל לרוחב המחסנית, או בעזרת חלק במחסנית שזה תפקידו.

שני הערוצים השמאליים מיועדים לאותה האות - באנגלית האות e קטנה, ומנגנון מיוחד דואג לספק מטריצה לסירוגין מהערוץ הראשון והשני, כדי שהמחסנית תוכל להכיל כפליים מהאות הנפוצה ביותר: כפי שיסבר בהמשך, רצוי שיהיו במחסנית מספיק עותקים של כל אות כדי להספיק ל-3 שורות. משום כך, אף על פי שיש במחסנית 91 ערוצים, יש רק 90 תווים שונים.

20 מטריצות בערוץ ו-91 ערוצים הוא הסידור הסטנדרטי, אבל לא היחיד: למשל, כדי להדפיס ברוחב גופן גדול יותר, למשל לכותרות, נחוצות מטריצות "שמנות" יותר, שדורשות ערוצים מרווחים יותר (אוזני המטריצות, ולכן המובילים, זהים, אבל גוף המטריצה רחב יותר, והמרחק בין הערוצים במחסנית רגילה לא מספיק), באופן שרוחב המחסנית לא מספיק ל-90 ערוצים. עבור מטריצות כאלו, ברוחב עד 24 נקודות, יש מחסניות עם 72 ערוצים בלבד, ויש אפילו מחסניות עם 55 ערוצים, להדפסת (או נכון יותר, יציקת) גופנים של עד 36 נקודות.

יש מכונות בהן ניתן להתקין מספר מחסניות באותו זמן. בחלק מהדגמים, המחסניות הנוספות קטנות יותר, ומכילת רק 16, או לפעמים 14 מטריצות בערוץ.

כל מחסנית מכילה מטריצות בגופן מסוים, והדרך להעביר את מכונת הלינוטייפ מגופן אחד לשני, או משפה אחת לשנייה, היא על ידי החלפת מחסנית. בדגמים מוקדמים, פעולת החלפת המחסנית דורשת מספר עובדים, וזמן לא מבוטל, אבל בדגמים מאוחרים יותר, פועל יחיד יכול להחליף מחסנית בזמן לא רב. דגמים מרובי מחסניות נוספו - מכונות עם שתיים, שלוש, וארבע מחסניות. בחלק מהמדגמים ניתן לערב מטריצות ממחסניות שונות, ולכן גופנים שונים, בשורה אחת, ובדגמים אחרים לא. הדגמים מאפשרים עירוב נקראים מיקסר (mixer), ובהם המעבר בין גופן לגופן פשוט - בדרך כלל לא יותר מהסטת מנוף בזמן ההקלדה (לפי ספר ההדרכה של החברה, ניתן לעבור מגופן לגופן, כלומר ממחסנית למחסנית, בלי להאט את קצב ההקלדה).

בדגמים בלי מיקסר, המעבר כרוך בעצירת המכונה, ואחרי שכל המטריצות סיימו את מחזור היציקה והמיון, וכולן חזרו למחסנית, סיבוב ארכובה, להגבהת או הנמכת ערימת המחסניות, והבאת הגופן הרצוי, כלומר המחסנית הרצויה, לעמדת עבודה.

חברת מרגנתלר-לינוטייפ סיפקה מאות ערכות גופנים, כלומר ערכות מטריצות, בעשרות שפות שונות, וערכות נוספות הוצעו על ידי אחרים. החברה העסיקה טיפוגרפים מובילים, שיצרו עבורה כמה מסוגי הגופנים הנפוצים עד היום, ורכשה רישיונות לגופנים ממעצבים עצמאיים, דוגמת נרקיס לינוטייפ, שנרכש מהטיפוגרף הישראלי צבי נרקיס. החברה סיפקה ערכת מטריצות בעיצובים מיוחדים, בהזמנת הלקוח.

משמאל למחסנית וקצת מתחתה, נמצאת תיבת הרווחים, שממלאת תפקיד דומה לתפקיד המחסנית, עבור פסי הרווח. את תיבת הרווחים אין צורך להחליף כמו את המחסנית - הרווחים נראים (כלומר אינם נראים) בדיוק באותו האופן עבור כל הגופנים. הטיפול המיוחד בפסי הרווח נובע גם מצורתם השונה.

 
מקלדת הלינוטייפ. שש שורות של 15 מקשים, אותיות קטנות משמאל, רישיות מימין, מספרים, סימני פיסוק, ותווים מיוחדים במרכז. משמאל למקלדת מקש הרווח. המנוף מימין, סביבו כרוכה מטפחת, נקרא "elevate" (הרמה). דחיפתו מטה מניפה את מעלית הסדר בכ-12 סנטימטר, ובכך מתחילה את תהליך היציקה. שחרור המנוף מנמיך את המעלית חזרה, לסידור השורה הבאה. מעל המקלדת תיבה עם מטריצות נוספות, אותן יכול הסדר להוסיף לשורה כשנחוץ תו שאינו אחד מה-90 במחסנית (תיבה זו נוספה על ידי הסדר, ואינה חלק מהמכונה עצמה)

המקלדתעריכה

מתחת למחסנית בחלקה הימני של המכונה, נמצאת המקלדת. מקלדת הלינוטייפ עשויה משש שורות של 15 מקשים כל אחת - בסך הכל 90 מקשים. שלא כמו במכונת כתיבה או במקלדת מחשב, אין במקלדת הלינוטייפ מקש "שיפט", והיא מכילה את כל האותיות הקטנות, ואת כל הרישיות, על מקשים נפרדים. סידור המקלדת אינו QWERTY, אלא מוכר כ-"etaoin shrdlu", ובו האותיות הנפוצות ביותר נמצאות בטור השמאלי. האותיות הקטנות מרוכזות כולן בטורים השמאליים. האותיות הרישיות חוזרות על הסידור בחלקה הימני של המקלדת, כשביניהם נמצאים התווים האחרים - מספרים, סימני פיסוק, תווים מיוחדים, וכן הלאה. במקלדת המיועדת לאנגלית, המקשים משמאל שחורים, הימניים לבנים, ואלו שבמרכז שחורים. במקלדת המיועדת לעברית, בה אין אותיות גדולות וקטנות, החלק הימני בדרך כלל מיועד לגופן שני, בדרך כלל בגודל גדול יותר. משמאל למקלדת נמצא מקש הרווח, שלחיצה עליו משחררת פס רווח מארגז הרווחים. מקש הרווח הוא מוארך, מאונך, ומשמאל למקלדת, לעומת מקלדות מחשב ומכונת כתיבה מודרנית, שבהן מקש הרווח מוארך, מאוזן, ובחלקה התחתון של המקלדת.

כפי שהוזכר לעיל, המקלדת מונעת: הקשה על אחד הקלידים לא מבצעת בעצמה פעולה ישירה, אלא מסיטה מתג, שגורם לשורת פעולות ממונעות. הסטת המתג גורמת, למעשה, לשילוב מצמד, שגורם להרמת מוט מקשר, שבקצהו העליון מנדנד מחגר (Escaptement(אנ')), שמבטיח שחרור של מטריצה אחת ויחידה מהערוץ המתאים במחסנית.

המטריצה שהשתחררה מחליקה מטה, דרך "מסרק" ששומר שהמטריצה תשמור על המיצוב הנכון, ולא תתהפך או תיתקע, עד לרצועת ההסעה המשופעת. למטריצות בערוצים הימניים מסלול קצר ב"מסרק", ומסלול ארוך על רצועת ההסעה, והיפוכן במטריצות שבערוצים השמאליים, שנפילתן ארוכה והסעתן קצרה. הזמן בין שחרור המטריצה להתייצבותה בשורת הסדר אינו מבוטל, וסדר זריז יכול בזמן זה להקיש על קלידים נוספים, כך שהכל רגע נתון, יותר ממטריצה אחת יכולה להיות בדרך מהמחסנית לשורה. כדי למנוע שיכול אותיות, חשוב שהתזמון יהיה מדויק: הזמן בין הקשת המקש להתייצבות בשורה צריך להיות שווה עבור כל הערוצים, ושווה לזמן שאורך לפס רווח להיסדר אחרי הקשה על מקש הרווח.

תזמון לקוי, למשל כתוצאה מלכלוך, עיוות, מטריצה עם "אוזן עקומה", או כוונון לקוי של המכונה, יכול לגרום ל"שיכול אותיות", כלומר למצב בו הסדר מקיש למשל "חתול"' אך משום שה-תי"ו מתעכבת, המטריצות תגענה לשורת הסדר "חותל", או אפילו "חולת".

בתחתית רצועת ההסעה גלגל המכונה "הגלגל המכוכב", ש"מזקיף" את המטריצות, ומשחילן על המסלול העליון במעלית הסדר.

מקש הרווח משחרר באופן דומה פס רווח מתיבת הרווחים, שנמצאת מעל מעלית הסדר. הרווחים מחליקים מתיבתם היישר לשורה, בלי לעבור ברצועת ההסעה, וגם הם צריכים להיות מתוזמנים (כלומר הזמן בין הקשת רווח להגעת פס הרווח שמעלית הסדר צריך להיות זהה לזמן שהמטריצות עושות את הטיול), ותזמון לקוי ייצור מצב שהסדר מקליד "איך לא", אבל שורת הסדר אומרת "אי ךלא" או "איךל א".

הפעלת המקלדת היא "קלה" מאד, לא כמו במכונת כתיבה ידנית בה ההקשה היא שמניעה את הפעולה, והיא "רכה" גם בהשוואה למכונת כתיבה חשמלית כמו סלקטריק. המקלדת עצמה משופעת לפנים, והקלידים מאוזנים.

תווים מיוחדים ("מגרת פאי")עריכה

לעיתים, יש צורך בתווים מעבר ל-90 התווים שנמצאים במחסנית מסוימת. לצורך זה, ניתן בלינוטייפ "לסגת" לשיטה הידנית: מימין למחסנית יש תא של מטריצות עם תווים מיוחדים, שמכונה לפעמים "מגרת פאי", שם שמקורו במושג דפוס ארכאי. התא לא מחובר למקש במקלדת: במקום זאת, כל אימת שיש צורך בהדפסת תו כזה, הסדר נוטל ידנית את המטריצה המתאימה ממגרת הפאי, ומשחיל אותה בעצמו על המסלול במעלית הסדר, בשלב המיון תחזור המטריצה לתא הזה. באופן כזה, ניתן לסדר טקסטים שדורשים תווים מעבר לאילו שבסט התווים הסטנדרטי: למשל, כאשר משתמשים בערכת גופנים בעברית או באנגלית, שאינה כוללת אותיות ביוונית, ויש צורך לשלב אות יוונית כמו ε (אפסילון), θ (תטא), ω (אומגה קטנה), או Σ (סיגמא), תווים נדירים יחסית בידיעה חדשותית, אך נפוצים בטקסטים העוסקים בגאומטריה או מתמטיקה, נעשה שימוש במגרת הפאי.

רצועת ההסעה והגלגל המכוכבעריכה

רצועת ההסעה נמצאת בין המקלדת למחסנית (מסומנת ב-F בדיאגרמת הבלוקים למעלה). הרצועה מתוחה בין שני גלגלים, כשהגלגל המניע מימין למעלה, וגלגל המתח משמאל למטה, סמוך למעלית הסדר. הגלגלים מסתובבים נגד כיוון השעון, וחלקה העליון של הרצועה נוסע מימין לשמאל. מטריצה שמשתחררת מהמחסנית מחליקה אל הרצועה דרך "מסרק", באופן שהמטריצה מהערוץ הימני פוגשת את הרצועה מיד ביציאתה, ומטריצה מהערוץ השמאלי נופלת דרך ה"מסרק" דרך לא מבוטלת לפני שהיא פוגשת ברצועה. לקראת הרצועה, המסרק מטה את המטריצה ימינה, מאט את נפילתה ו"משכיב" אותה, כך שהיא נשכבת על הרצועה על גבה. בתחתית הרצועה יש "אצבע", המאטה את המטריצה, ומובילה אותה לגלגל מכוכב (star wheel), שמעמיד אותה על רגליה, ו"משחיל" אותה על מכלול שנקרא "מעלית הסדר". הקשה על מקש הרווח מבצעת פעולה דומה: ההקשה מסיטה מתג, שגורם לשילוב מנגנון שמטלטל מחגר, המשחרר פס-רווח מקופסת הרווחים.

מסעה של המטריצה מן המחסנית אל מעלית הסדר ארוך, וחשוב שכל המטריצות, או כל הערוצים יהיו מתוזמנים ביניהם, ומתוזמנים עם הרווח, למניעת שיכול אותיות, כפי שהוסבר למעלה.

מעלית הסדרעריכה

מעלית הסדר היא המקום בו נבנית השורה, בנומה למקל הסדרים בו משתמשים בסדר ידני. המעלית היא גם המתקן שמגיש את השורה הבנויה למערכת היציקה כאשר הסדר מושך במנוף המתאים. מיד בתום ההגשה הזו, מעלית הסדר שבה למקומה, מוכנה לקבל את המטריצות והרווחים של השורה הבאה, בזמן שהקודמת ביציקה.

המטריצות, שנסעו על רצועת ההסעה, בסדר הנכון, פוגשו בסופה את הגלגל המכוכב, שהציב כל אחת בזקיפות, והשחיל כל מטריצה בתורה על המסלול במעלית. המטריצות מושחלות על המסלול, בעזרת האוזניים העליונות שלהן. במעלית יש שלושה מסלולים: המסלול העליון רחב יותר מאוזני המטריצה, ואינו משפיע עליה. מסלול זה מוביל את פסי הרווח, שאוזניהם ארוכות מאוזני המטריצות.

המטריצות מושחלות על המסלול השני. קטע קטן בתחילת המסלול חסר, והמטריצות נופלות דרך הרווח למסלול התחתון. הסדר יכול להסיט מנוף קטן, ובכך "להשלים" את הקטע החסר במסלול השני, כך שהמטריצה תישאר עליו.

באופן זה קובע הסדר איזו משתי האותיות שעל פני המטריצה תופיע ביציקה: האות העליונה, כאשר המטריצה במסלול התחתון, או האות התחתונה, שהיא בדרך כלל אותה אות בעיצוב מוטה או מודגש, כאשר המטריצה במסלול העליון. עבור המספרים והסמלים, בחלקה האמצעי של המקלדת, התו העליון והתחתון שונים.

בצידה השמאלי של מעלית הסדר מעצור, שניתן לכוון את מקומו לפי רוחב השורה הנדרש. כאשר הסדר רואה שהשורה "מלאה", הוא מפעיל את המנוף שמניף את המעלית, ומוסר את שורת הסדר לשלב הבא, שלב היציקה, ובכך מפנה את המעלית. הסדר מנמיך את המעלית חזרה, ומקליד את השורה הבאה.

מערכת היציקהעריכה

מערכת היציקה, כמו מערכות הסדר והמיון, מונעת באותו מנוע חשמלי. בניגוד למערכות הסדר והמיון, שמונעות באופן רציף, למערכת היציקה מחזור פעולה, עם התחלה וסוף. המחזור מתחיל כאשר הסדר מושך במנוף מימין למקלדת (או כאשר מתקבלת הוראה לשורה חדשה בסרט המנוקב, במכונות המצוידות בקורא סרטי נייר), ועוצר כאשר הוא מגיע לסיומו, כלומר הגולם היצוק נשלח לתיבת הגלמים, והמטריצות ופסי הרווח נשלחים למערכת המיון. מיד בסיום המחזור המערכת מוכנה לתחילת מחזור חדש, ואם השורה הבאה כבר סדורה, ניתן להתחיל את המחזור הבא ללא הפסקה.

פעולת היציקה הוא אוטומטית לחלוטין, והיא מורכבת מסדרה של כתריסר פעולות או יותר, המתבצעות אחת אחרי השנייה, ולעיתים במקביל. הפעולות עצמן יוסברו בפרקים המתארים את המכלולים שמשתתפים בתהליך, ובסיום הסעיף כולו מופיעה רשימה מפורטת של כל הפעולות.

בקווים כלליים, הפעולות העיקריות של מערכת היציקה הן:

  • "קבלה": שורת המטריצות והרווחים מתקבלת ממכלול הסדר, ומובאת אל מול תבנית היציקה ("גלגל התבנית"), בין לחיי המלחציים
  • "יישור": רגליהם של פסי הרווח נדחפים מלמטה, והרווחים מתרחבים באופן שווה, עד שהשורה ממלאת באופן הדוק את החלל המיועד לה בתבנית, ואז מהודקת אליה
  • "יציקה": הכור מזריק את נתך העופרת לתבנית, שכעת אחת מפניה היא השורה הסדורה
  • "גימור": הנתך התמצק ל"גולם", ונפרד מהמטריצות: הגולם עובר הקצעה במספר סכינים, כדי לשוות לו את הצורה המדויקת, ונשלח לתיבת הגלמים
  • המטריצות והרווחים נשלחים למיון. אין צורך להמתין לסיום המיון - ברגע ששורת הסדר נמסרה למערכת המיון, מערכת היציקה מוכנה לקבל את השורה הבאה ממערת הסדר, ולהתחיל מחזור יציקה חדש

תזמון ותזמור כל הפעולות האוטומטיות הללו מתבצע על ידי גל הזיזים. בהמשך הסעיף יתוארו המכלולים לפי סדר הופעתם על הבמה. גל הזיזים לא משתתף בפעולה מסוימת, אלא הוא המפעיל את כולן, ולכן יתואר ראשון. שאר המכלולים העיקריים בתהליך היציקה הם:

  • מכלול המעלית הראשונה: המעלית, המלחציים, ופס היישור
  • גלגל התבנית (או התבניות)
  • הכור

גל הזיזיםעריכה

 
דיאגרמה של גל הזיזים. עוקבים שונים, שמלווים את גלגלי הגל, מפעילים את רכיבי המכונה שמבצעים את פעולות היציקה והמיון. סיבוב אחד של גל הזיזים מבצע מחזור יציקה אחד. גל הזיזים עצמו מונע דרך גלגל השיניים הרחב, בשליש השמאלי של הדיאגרמה
 
גל הזיזים של לינוטייפ מודל 8, ב"עמדת מוצא". המבט הוא מימין המכונה, בחלקה האחורי

גל הזיזים מפעיל ומתזמן את פעולת מערכת היציקה. באנלוגיה למערכות מוכרות, אפשר לומר שגל הזיזים מממש את ה"תוכנה" של המכונה, או ליתר דיוק, את ה"קושחה". במכונה אין כל אלקטרוניקה, והמימוש הוא מכני טהור.

גל הזיזים הוא סדרה של גלגלים אקסצנטריים, גלגלי שיניים, והתקנים דומים, כשלכל גלגל כזה עוקב אחד או יותר, שמבצע פעולה מכנית. תיזמון הפעולות נובע מכך שכולם השלובים על ציר משותף ומסתובבים יחד.

מחזור היציקה מתחיל כאשר פעולת מסירת השורה ממערכת הסדר משלבת מצמד, שמתחיל לסובב. את גל הזיזים. בתום סיבוב אחד, מנתק גל הזיזים עצמו את המצמד, ועוצר. סיבוב אחד של הגל, שהוא מחזור יציקה שלם, אורך כ-9 שניות בדגמים המוקדמים, ופחות מ-4 שניות בדגמים המתקדמים ביותר. גל הזיזים מפעיל בזה אחר זה את המעלית הראשונה, המלחציים, זרוע היישור, מסיע ומסובב את גלגל התבנית, מצמיד את הכור לתבנית ומפעיל את המשאבה שמזריקה נתך לתבנית, מפריד את הכור, מהתבנית, ואת זו משורת המטריצות, מסובב שוב את גלגל התבניות ומפעיל את מנגנון מסירת הגולם, ומפעיל שוב את המעלית הראשונה כדי למסור את השורה למערכת המיון. גל הזיזים מפעיל גם חלק ממערכת המיון (המעלית השנייה וזרוע המיון), כפי מתואר בסעיף נפרד. פעולתו האחרונה של גל הזיזים היא ניתוק המצמד, ועצירה.

מכלול המעלית הראשונהעריכה

 
מכלול המעלית הראשונה, במצב חצי פתוח. ניתן לפתוח אותו עוד, כמעט למצב שכיבה. בחלקו העליון, צמוד לשפת התמונה הימנית, המעלית עצמה, שבה נמצאת כרגע שורת סדר קצרה (אך ללא פסי רווח). במכונה זו מותקן אבזר בשם auto-quadder, שמופעל על ידי הבוכנה ההידראולית בתחתית המכלול, בצד הקרוב

מכלול המעלית הראשונה (או "מכלול המלחציים") הוא מכלול שבמרכזו המעלית הראשונה עצמה, המלחציים, ופס היישור. בנוסף הוא כולל את סכיני ההקצעה הסופיות של מערכת ההפלטה, ולעיתים מכלולים נוספים, העיקרי בהם הוא המכלול האופציונלי "quadder".

המכלול כולו נמצא בחזית המכונה, משמאל למקלדת, לפני גלגל התבנית, אותו מכסה המכלול כמעט לחלוטין. המכלול מורכב על ציר מאוזן בתחתית המכונה, וניתן "לפתוח" אותו, על ידי שחרור שני בריחים סיבוביים, ומשיכתו לפנים. פעולה זו נחוצה על מנת להגיע לגלגל התבנית.

המעלית הראשונהעריכה

למרות שמה, "המעלית הראשונה" היא למעשה השנייה במחזור הפעולה של לינוטייפ - קודמת לה מעלית הסדר.

למעלית שלושה מצבים עיקריים: עמדת המוצא שלה היא הקומה האמצעית, במצב "קבלה". במצב זה מוכנה המעלית לקבל שורת סדר חדשה ממערכת הסדר. העמדה התחתונה של המעלית שנמצאת כ-12 סנטימטר נמוך יותר, היא עמדת היציקה, והקומה העליונה, נמצאת מול קופסת המסירה, דרכה מוחזרים פסי הרווח והמטריצות, אלו לקופסתם, ואלו למעלית השנייה ומשם למיון.

גל הזיזים והעוקבים שמפעילים את המעלית הראשונה תומכים בה מלמטה, ומרימים אותה, או מניחים לה לרדת בכובד משקלה.

כזכור, בתום פעולת הסדר, "שורת הסדר", היא שורת המטריצות והרווחים, "תלויה" באוזניה על המסלולים במעלית הסדר - למעלה מסלול פסי הרווח, הרחב יותר משני האחרים, מתחתיו המסלול העליון, עליו תלויות המטריצות שכוונו להדפסת "התו המשני" (בדרך כלל כתב מוטה), ותחתיו המסלול התחתון, עליו תלויות שאר המטריצות.

פעולת היציקה מתחילה בהרמת מעלית הסדר, כשהסדר מסיט את מנוף ה"יציקה", או כשמגיעה הוראת "שורה חדשה" מהסרט המנוקב.

כשמעלית הסדר מגיעה לשיא גובהה, רום של כ-12 סנטימטרים בערך, היא משחררת בריח, שמאפשר לזרוע המונעת בכוח קפיץ, לדחוף את שורת הסדר שמאלה, למסלול ביניים שנקרא "מסלול המסירה". פעולה זו גם גורמת להצמדת המצמד, שמחיל להניע את גל הזיזים לביצוע מחזור היציקה.

במצב "קבלה", שהוא מצב האפס של המערכת, המעלית הראשונה נמצאת משמאלו של "מסלול הקבלה", בתחילת הפעולה הממונעת, שורת הסדר נדחפת ממעלית הסדר למעלית הראשונה.

המעלית הראשונה עצמה היא בעיקרה שורת מסלולים (rails), עליהן מושחלות המטריצות והרווחים. בסוף המסלולים, כלומר בחלקם השמאלי, מעצור מתכוונן, לפי רוחב השורה. המעלית מהווה חלק ממכלול שלם, שכולל גם את המלחציים ופס היישור.

המעלית הראשונה מקבלת את שורת הסדר מפס ההעברה שנמצא מימינה, ו"עוטפת" אותה משלושה צדדיה עד תום תהליך היציקה.

בפעמה הראשונה של התהליך, המעלית מונמכת כ-12 סנטימטרים, באופן ששורת האותיות החרוטה במטריצות נמצאת מול התבנית שבגלגל התבנית. בפעמה זו מסתובב גלגל התבניות רבע סיבוב, ומביא את התבנית אל מול שורת הסדר, כמפורט בהמשך.

המלחצייםעריכה

המלחציים בנויים משתי לחיים מאונכות, אל ביניהן מונמכת שורת הסדר. בדרך לעמדה התחתונה, שורת הסדר נותבה אל בין שתי לחיי המלחציים, מימין ומשמאל. אלו קובעות בדיוק את אורך השורה ומיקומה.

כשהמעלית מגיעה לתחתית הילוכה, המטריצות אחוזות במקומן בשלוש מארבע אוזניהם, במסילות של המעלית הראשונה, אבל הן עדיין לא הדוקות, ויש להן חופש תנועה מסוים מימין לשמאל, משום שפסי הרווח (שאחוזים בשתי אוזניהם במסלול המיועד להם), רפויים, ורוחבם במצב מצומצם. כעת, "פס היישור", שהוא פס מתכת מאוזן שנמצא מתחת לפסי הרווח מתרומם, בכוח קפיץ ששוחרר, ודוחף את היתד התחתון של פסי הרווח כלפי מעלה, ומרחיבם. התרחבות הרווחים גורמת להתרחבות שורת הסדר כולה, עד שהיא מהודקת בין לחיי המלחציים, ומהווה "קיר אחורי" שלם, שיכול להשלים את תבנית היציקה ולהוות את חזיתה. כעת, מחליק גלגל התבנית לפנים, עד שהתבנית נצמדת לשורת הסדר, והאוזן הרביעית של המטריצות - האחורית תחתונה, "מתלבשת" מתחת למסלול מתאים בתבנית.

בנקודה זו, מתבצע תיאום אחרון, ואחריו הידוק: לחיי המלחציים מתרפות מעט, פס היישור נסוג, והמעלית כולה מתרוממת כדי ¼ מילימטר (למעשה, מאית אינץ'), כך שה"רגליים" של המטריצות לוחצות מלמטה ומתיישרות לפי המסלול בתבנית. פס היישור נלחץ שוב למעלה, המלחציים מתהדקות חזרה, וכעת מתבצעת היציקה.

אחרי היציקה והמתנה קלה להתמצקות הגולם, המערכת מתרפה: המלחציים מתרפות, פס היישור נדרך חזרה מטה, ומפסיק ללחוץ על פסי הרווח, המעלית עצמה "צונחת" חזרה רבע מילימטר, וגלגל התבנית נסוג לאחור, תוך שליפת הגולם משורת המטריצות. המעלית הראשונה מתרוממת כעת לשיא גובהה, והמטריצות והרווחים נדחפים ימינה, ל"ערוץ הביניים", השלב הראשון של מערכת המיון. אחרי תום המסירה, המעלית הראשונה מתייצבת שוב ב"עמדת המוצא" שלה, מוכנה לקבל שורה חדשה ממעלית הסדר.

גלגל התבנית ופס ההפלטהעריכה

 
גלגל התבנית של לינוטייפ, בעמדת יציקה. צמוד לתבנית העליונה מצוירת שורת הסדר, מטריצות ופסי רווח. במציאות, שורת הסדר "עטופה" במעלית הראשונה בזמן יציקה, והמכלול שמכיל את המעלית, המלחציים, ופס היישור, מכסה ומסתיר את הגלגל כמעט לחלוטין.
 
דיאגרמה של פס ההפלטה מאחרי גלגל התבנית. בתרשים גלגל תבנית עם שש תבניות, אין הבדל בפס ההפלטה בגלגל הנפוץ יותר, עם ארבע. בדיאגרמה מופיע המנגנון האוטומטי לנעילת האצבעות ה"פעילות", לפי כוונון אורך השורה במערכת הסדר.

גלגל התבנית נמצא בין המעלית הראשונה, מלפנים, לכור, מאחור. תפקידה של הגלגל, כפי שניתן להבין משמו, הוא "ניהול" התבנית: הבאתה למקום הנכון ליציקה, והמשך הטיפול בגולם, במהלכו הוא נפלט מהתבנית בדרכו לתיבת הגלמים, והכנת התבנית ליציקת הגולם הבא, משורת הסדר הבאה. לגלגל שתי תנועות: הוא יכול להחליק לפנים ולאחור על צירו, ולהסתובב. בשתי התנועות, ההנעה מגיעה מההיקף: הגלגל עצמו הוא גלגל שיניים, שמונע בעזרת גלגל שיניים קטן יותר, הצמוד אליו מימינו. שיני הגלגלים ישרות, וכל אחד מהם יכול להחליק על צירו לפנים ולאחור, בלי לאבד את הצימוד ביניהם. את הגלגל המניע יכול המפעיל למשוך מעט לפנים, ובכך לנתקו מהתמסורת שמעבירה את התנועה מגל הזיזים, כדי לסובב את גלגל התבנית ידנית. גלגל התבנית עצמו מחליק קדימה ואחורה, בשליטת גלגל הזיזים, כמתואר להלן.

בגלגל התבנית ארבע תבניות, ויש דגמים עם שתי תבניות בלבד, ואחרים עם שש. שלוש מהתבניות מובטלות, למעשה: העבודה מבוצעת בעזרת תבנית אחת. הסיבה לכך שיש יותר מתבנית אחת על הגלגל, היא כדי להקל ולקצר מעבר בין עבודה אחת לשנייה: שינוי באורך השורה (בדרך כלל רוחב הטור בעיתון) או גובהה, בדרך כלל במעבר לגודל אות אחר, דורשים שינוי בתבנית, הגוזל זמן לא מבוטל. הגלגל מחזיק מספר תבניות, כל אחת בכוונון שונה, כך שמעבר מעבודה אחת לשנייה הוא מיידי (או לפחות, כוונון התבנית מיידי), כל זמן שהעבודה השנייה מתאימה לאחת התבניות המוכנות.

התבנית עצמה היא "שני קירות, רצפה, וגג". הקיר הקדמי והאחורי חסרים: מאחור יוזרק הנתך לתבנית, ואת הקיר הקדמי משלימה שורת הסדר המהודקת, ליציקת גולם מלא. רוחב התבנית (המרחק בין "שני הקירות") הוא כאורך הגולם, וכאורך השורה המודפסת, וגובהה הוא רוחבו, כלומר גובה השורה המודפסת. כשנדרשים פרמטרים שונים ניתן להחליף את התבנית (קל לראות את הברגים בתצלום), ויש תבניות מתכווננות, שניתן בפשטות יחסית לכוונן. עבור שורות גבוהות מהרגיל, יש תבניות מיוחדות, שיוצקות גלמים לא מלאים, עם "צלעות" חיזוק, כדי לחסוך עופרת ומשקל.

מצב המוצא של "התבנית העובדת", הוא בעמדת הפליטה (או המסירה), כשהתבנית עצמה במצב מאונך בצידו הימני של הגלגל ("שעה 3"). כשמתחיל מחזור היציקה, בזמן ששורת הסדר מועברת למעלית הראשונה, מונמכת ומיושרת, גלגל התבנית מבצע רבע סיבוב כנגד כיוון השעון, כך שהתבנית מגיעה ל"עמדת היציקה". אחרי ששורת הסדר מוכנה, נדחף גלגל התבנית לפנים, ונצמד לשורת הסדר המהודקת. הכור (מתואר בהמשך) רוכן לפנים, נצמד לחלקה האחורי של התבנית, מזריק את נתך העופרת, ומזדקף חזרה. ההתמצקות היא מהירה, לא יותר משניות ספורות. פרט לדגמים הישנים ביותר, גלגל התבנית עצמו מקורר-מים, כדי לעזור להסיר את החום בצורה יעילה. גם בדגמים מקוררי אוויר, מחזור היציקה המלא, מתחילתו ועד סיומו, ארך פחות מ-9 שניות, ובדגמים מאוחרים יותר, החברה טענה להספק של 12 שורות בדקה (כלומר פחות מ-5 שניות למחזור יציקה מלא), ומשתמשים עם יכולת טכנית, כמו מערכות עיתונים גדולים, ידעו להפיק גם 14 שורות בדקה מהמכונה.

אחרי ההתמצקות, הגלגל מחליק מעט לאחור, ומשחרר את הגולם, האחוז בתבנית, משורת הסדר. זו פונה לדרכה, והגלגל מתחיל להסתובב שוב, גם הפעם נגד כיוון השעון. במהלך הסיבוב, בערך בשעה 9, נמצא מאחרי הגלגל סכין, שתוך כדי הסיבוב "מגלח" את חלקו האחורי של הגולם, ומיישר אותו עם פני התבנית. גובה אחיד ומדויק לגולם היא אחת הדרישות החשובות בסדר דפוס: שורה גבוהה יותר, או נמוכה יותר מאחרות, תיצור בעיות בהדפסה. כוונון הסכין מאפשר למכונה לייצר גלמים בגובה אחיד ומדויק.

אחרי הגילוח, הגלגל ממשיך להסתובב, עד שהתבנית חוזרת ל"עמדת המוצא", בצד ימין, או בשעה 3, במצב מאונך. בנקודה זו מחליק הגלגל שוב קדימה, לביצוע ה"פליטה" - תהליך מסירת התוצרת הגמורה.

לאחר שהגלגל החליק לפנים, נדחף מאחור פס ההפלטה (Ejector), ודוחף את הגולם מהתבנית, לכיוון קדמת המכונה.

במעבר בין עבודות, יש לכוון את ארכו, או גובהו, של פס ההפלטה, לפי אורך התבנית והשורה בעבודה הנוכחית. זו פעולה פשוטה: "פס ההפלטה" למעשה אינו פס, אלא שורת "אצבעות", והמפעיל בוחר בפעולה קלה ופשוטה, ובעיקר מהירה, אילו אצבעות ייקבעו במצב "דחיפה", ואילו יישארו מאחור.

כשהגולם נדחף לפנים, סכינים במכלול המעלית הראשונה "מגלחים" אותו מצידיו, ומהוקצע וגאה הוא גולש במגלשת לתיבת הגלמים, ומתייצב מימין לאחיו, השורות הקודמות, מוכן לשלב הבא במלאכת ההדפסה - מכונת הלינוטייפ סידרה שורה נוספת.

אחרי שהגולם נמסר לתיבת הגלמים, פס ההפלטה נסוג, וגלגל התבניות מחליק חזרה לאחור, מוכן להיקרא לדגל לכשיתחיל מחזור היציקה הבא.

הכורעריכה

 
דיאגרמת חתך של הכור, ניצב מאחרי גלגל התבנית. בדיאגרמה הכור רכון לפנים, כך ששפתיו צמודות לחלקה האחורי של התבנית. היד באיור אוחזת במוט הבוכנה, מוכנה להזריק את נתך העופרת, דרך צוואר הכור ופיו, לתבנית. בפועל, הבוכנה מופעלת על ידי מוט מקשר שמעביר תנועה מגל הזיזים. בדופן הכפולה שמקיפה את הכור מצויה שכבת חומר מבדד תרמי, להקטנת אובדן חום לסביבה
 
פיית הכור. הפייה נצמדת לצידה האחורי של התבנית, ודרכה מוזרק הנתך, הפיה מתאימה לתבנית הארוכה והרחבה ביותר שניתן להשתמש בה במכונה. כשהתבנית בשימוש קטנה יותר, חלק מהחורים נאטמים על ידי דופן התבנית
 
חדר הסדר של העיתון Herald, בשנת 1902, ובו שורות סדרים המפעילים תריסרי מכונות לינוטייפ. לפי הארובות, במכונות אלו כורים מחוממים בגז.

הכור בלינוטייפ מחזיק נתך שמוכר בשמות "נתך הדפסה", "נתך יוטרי" (euteric), ובמקרים רבים כ"נתך לינוטייפ". הרכב הנתך הוא 84% עופרת, 4% בדיל, ו-12% אנטימון, או הרכב קרוב. זהו נתך דומה לנתך שנמצא בשימוש בדפוס בלט, מאז ימי יוהאן גוטנברג. כאשר בשאר הערך מוזכרת "עופרת", "נתך העופרת", או "הנתך", הכוונה לנתך זה.

רמת הנתך נשמרת על ידי הנמכה מבוקרת של מטיל עופרת לכור. במרכז הכור "באר" (well), שמתחתיתה נמשך צוואר, שמחומם בנפרד, המוליך את הנתך לפיית היציקה, דרכה מוזרקת העופרת לתבנית.

בדגמים הראשונים, הכור חומם על ידי מבער גז, עם מערכת בקרת טמפרטורה ששולטת על עוצמת המבער. מבער נוסף, עם בקרה ידנית, חימם את צוואר היציקה, כדי למנוע התמצקות בצוואר וסתימתו.

במהרה עברה החברה לכורים חשמליים, שמתאימים יותר לסביבת בית דפוס, לעומת כור הגז שמקומו בבית יציקה. חברת לינוטייפ החלה למכור דגמים עם כור חשמלי כבר בעשור הראשון של המאה ה-20, ואולי אף קודם, והיא גם סיפקה סיוע ללקוחות עם מכונה קיימת לשדרג את הכור.

לפי דרישה מיוחדת, סיפקה החברה גם כור המופעל על ידי "פרימוס" - מבער קרוסין, לסביבה בה אין חשמל ואין גז. מכונות אלו קיבלו את ההנעה ממקור חיצוני, ופעלו ללא חשמל כלל.

גם הכורים החשמליים המשיכו להשתכלל, עם כורים גדולים יותר, ובעלי הספק גבוה יותר, כדי לתמוך בקצב העבודה של המכונות המהירות, ושכלולים במנגנון בקרת הטמפרטורה, ומעבר מבקרה בעזרת ראוסטטים לכור עצמו ולצוואר, לתרמוסטט מלא, ששומר על טמפרטורה מדויקת של הנתך והצוואר.

בפעולת היציקה, יחד עם "נעילת" שורת הסדר והתבנית, הכור רוכן לפנים, באופן שפייתו נצמדת לגב התבנית.

כשהכור צמוד לתבנית, שצמודה מצידה השני לשורת הסדר, והמערכת כולה הדוקה, הבוכנה מונמכת ל"באר", ושולחת נתך, דרך הצוואר המחומם ופיית הכור, לתבנית. כשהתבנית מלאה הזרימה נפסקת, וזמן קצר אחר כך הבוכנה עולה חזרה, ומושכת אחריה את הנתך שבצוואר הכור, ומשאירה מסלול נקי ליציקת הגולם הבא. הכור מזדקף חזרה, ובכך למעשה מסתיים מחזור היציקה עבור הכור.

בלינוטייפ מספר מנגנוני בטיחות שתפקידם למנוע אפשרות שהזרקת הנתך תתבצע כשנעילת המערכת לקויה: למשל, אם השורה קצרה מדי, כלומר לא מכילה מספיק מטריצות ורווחים, גם אחרי שפס היישור דוחף את רגלי פסי הרווח ומרחיב את הרווחים לרוחבם המרבי, המטריצות עדיין אינן מהודקות זו לזו. הזרקת הנתך במצב כזה תיצור תופעה המכונה "שפריץ" (squirt), כשנתך עופרת חם מותז אל מחוץ לתבנית.

יש מכונות דפוס בהן "שפריץ" כזה ניתז אפילו מחוץ למכונה, ומוצא עצמו על הקירות, הרהיטים, ולפעמים אפילו העובדים. בלינוטייפ, השפריץ נשאר בדרך כלל במעלית הראשונה, שמחפה על התבנית, אבל טיפות עופרת מותכת יכולות גם לפגוע בסדר, שיושב בקרבת המערכת. כשזה קורה, העבודה נעצרת, ויש להסיר מחלקי המכונה את המתכת שהתמצקה עליהם - תהליך ממושך ומייגע.

כאמור, יש במכונה מספר מנגנונים המיועדים לעצור ולחסום את ההזרקה במצבים שיביאו לשפריץ. הגם שאמינותם של מנגנונים אלו שופרה עם השנים, היא אינה מושלמת, והתופעה לעיתים קורה. במכונת "אינטרטייפ" המתחרה, שאופן פעולתה ומנגנוניה כמעט זהים ללינוטייפ, מותקנים מנגנוני בטיחות שונים, ואמינים יותר.

הטמפרטורה של המתכת הנוזלית בכור היא כ-270° צלזיוס (עם שינויים קלים בהתאם להרכב המדויק של הנתך), שהיא טמפרטורה נמוכה יחסית, בהשוואה למתכות אחרות - זו אחת הסיבות שעושות את הנתך אטרקטיבי. סיבות נוספות הן מקדם התפשטות תרמי נמוך, והתמצקות למתכת קשה, המתאימה להדפסה. בזכות הטמפרטורה הנמוכה, התמצקות הנתך מהירה יחסית, מה שמאפשר מחזורי עבודה קצרים - מכונות הלינוטייפ המהירות ביותר יכולות לבצע מחזור יציקה שלם בפחות מ-4 שניות, ולייצר עד 15 גלמים בדקה. הגלמים אמנם נפלטים מהמכונה חמים, אבל בדרך כלל ניתן להחזיק גולם כזה ביד, מיד ביציאתו מהמכונה, בלי להיכוות.

הכור כולו עטוף בשכבת בידוד תרמי, הן כדי למזער את אובדן האנרגיה לסביבה עקב הולכה תרמית, והן כדי להימנע מיצירת סביבה לא נוחה לעבודה. בית דפוס, או נכון יותר, חדר הסדר בבית דפוס, בו פועלות עשרות מכונות לינוטייפ זו לצד זו הוא למעשה בית יציקה קטן, בו נוצקים גלמים חדשים כל רגע, ובכל זאת אין בו חום מעיק ותחושה של "כבשן", כמו בבית יציקה מסורתי בו פועלים עשרות כורים ומכונות יציקה.

אחד התוספים המקובלים הוא שעון, שמפעיל את הכור זמן מה לפני תחילת יום העבודה, כך שניתן להתחיל לסדר מיד בבתחילת היום, בלי צורך להמתין להתכת העופרת.

בפעולה ממושכת, עם הזמן צפים "סיגים" (dross) אותם צריך להסיר, על המתכת בכור. סיגים אלו הם בעיקרם בדיל ואנטימון שהתחמצנו, יחד עם זיהומים שונים שחדרו למתכת הממוחזרת, כמו שאריות דיו. בפעולה ממושכת כזו, חלק האנטימון והבדיל בנתך הולכים ויורדים בהתמדה, וכתוצאה מכך, המתכת, כלומר הגלמים, הולכים ונהיים "רכים". כדי לשמור על היחס הנחוץ להדפסה, יש להוסיף לנתך מדי פעם ״מנות״ של בדיל ואנטימון.

 
המטריצה (בחום) ופס המיון (בשחור). חלק משיני המטריצה חסרות, וכן גם חלק מהשיניים בפס המיון. כל השיניים של המטריצה (מבחוץ: 1, 3, ו-4) נמצאות מול שיניים חסרות בפס המיון, שבנקודה הזו יש בו שיניים 2, 5, 6, ו-7, ולכן המטריצה תנשור כעת, ותגלוש לערוץ שלה במחסנית. מימין מטריצת פאי, בה אין כל שיניים חסרות, ולכן היא לא נושרת מפס המיון, נוסעת עד סופו וגולשת למגרת הפאי.

מערכת המיוןעריכה

 
פס המיון ושלושת המוליכים הבורגיים, מובילים מטריצה, זה בשיניה ואלו באוזניה, לאורך הפס, עד שתגיע למקום בו כל המסלולים בפס שמתאימים לשיניים שנמצאות במטריצה חסרים, וכל שיני המטריצה שמול מסלולים קיימים בפס, חסרות. בנקודה זו תנשור המטריצה מהפס, ותחזור לערוץ המתאים לה במחסנית. המבט הוא מאחור: כשהמטריצה תחליק בערוץ, היא תמצא את עצמה "שכובה על צידה", כשצד היציקה המופנה אלינו, יהיה לכיוון תחתית המחסנית
 
דיאגרמה של חלקו הראשון של פס המיון, במבט מלפנים. לאורך הפס שבעה מסלולים (אותם המסלולים מופיעים בתמונת ראי בצידו השני של הפס). הקווים השחורים מסמנים את המקומות בהם המסלול קיים, והמרווחים הלבנים מקומות בהם הוא חסר. שני הערוצים הראשונים מתאימים לקידוד של "2" ו-"3" ("1" לא נמצא בשימוש בלינוטייפ), ושניהם מתאימים לאות e, שזכתה בשני ערוצים במחסנית בזכות תפוצתה בשפה האנגלית. הקידוד של 16 המספרים הראשונים, מ-2 עד 17, הוא לפי הסדר, eetaoinshrdlucmf - המתאימים למקשי המקלדת, מלמעלה למטה ומשמאל לימין.

תפקידה של מערכת המיון הוא לקבל את שורת הסדר - אוסף המטריצות ופסי הרווח, ולהחזיר כל אחד מהם למקומו: את פסי הרווח לקופסת הרווחים, שמשמאל למקלדת, מעל מעלית הסדר, ואת המטריצות לערוצים המתאים להם במחסנית, פרט ל"מטריצות פאי" - אלו חוזרות לתיבת הפאי.

פעולת המיון מסתמכת בעיקרה על הערוץ המשונן שנמצא בראש כל מטריצה: בסך הכל יש שבע שיניים מכל צד, בסידור סימטרי. בכל מטריצה, חלק מהשיניים נמצאות, וחלק חסרות. הסידור הוא סימטרי, כלומר אם השן הראשונה והרביעית חסרות, הן תחסרנה הן מצדו השמאלי של הערוץ והן מצדו הימני.

השיניים הנמצאות והחסרות מהוות קידוד, שנוח לראותו כקידוד בינארי של המטריצה, או, נכון יותר, של הערוץ במחסנית שמתאים לה. אם מסתכלים על כל שן כסיבית, כשהראשונה, או ה"פחות משמעותית" היא השן החיצונית עליונה, והשביעית, "המשמעותית ביותר" היא השן הפנימית התחתונה, ניתן לקדד בעזרתן 128 ערכים שונים. הערך "0", כלומר כל השיניים חסרות, הוא למעשה הקידוד של פסי הרווח, שאין בערוץ שבראשיהם כל שיניים. הערך האחרון, 127, כלומר כל השיניים נמצאות, הוא הקידוד של כל המטריצות בתיבת הפאי.

מסיבה כלשהי, שלא מוסברת בספרות של חברת מרגנתלר-לינוטייפ, קידוד מספר 1 לא נמצא בשימוש, מה שמשאיר 125 קידודים שונים לערוצי המחסנית. במחסנית לינוטייפ סטנדרטית 91 ערוצים, שמתאימים לקידוד של 2 עד 92, מה שמשאיר 34 קודים לא בשימוש. דגמים מאוחרים יותר עשו שימוש בקודים אלו להוספת "מחסנית עזר", עם 34 ערוצים נוספים, להרחבת מערכת הגופנים הזמינים מ-90 (כזכור, בשני הערוצים השמאליים של המחסנית אותה אות - האות האנגלית e, ולכן 91 ערוצים אך רק 90 תווים שונים) ל-124. דגם "גרמני" של לינוטייפ שיועד לשפות הזקוקות ליותר סימנים - בדרך כלל תנועות עם אקצנטים, או אומלאוטים, הרחיב פשוט את המחסנית הראשית ל-124 ערוצים.

מרכיבי מערכת המיון הם:

  • ערוץ הביניים: מימין לשיא הילוכה של המעלית הראשונה, נמצא "ערוץ הביניים". הערוץ הוא למעשה מסלולים המתאימים לאוזני פסי הרווח (הרחבים יותר מאוזני המטריצות). מחזור המיון המיון מתחיל כאשר פס השיניים שנמצא בקצה המעלית השנייה, מורכן לערוץ הביניים, והופך לתקרתו. כאשר המעלית השנייה "ננעלת" לראש הערוץ, היא משחררת בריח, שמאפשר לזרוע קפיצית שנמצאת במעלית הראשונה משמאל לשורת הסדר, לדחוף בכוח הקפיץ את שורת הסדר ימינה (מאוחר יותר, הקפיץ נדרך חזרה, בניהול גל הזיזים). המעלית הראשונה שחררה בינתיים את המטריצות שהיו במסלול העליון לנשור וליישר קו עם המטריצות במסלול התחתון, והדחיפה ימינה "משחילה" את המטריצות על שיני פס השיניים של המעלית השנייה, ואת אוזני פסי הרווח למסלולים המתאימים בערוץ הביניים. כשהמעלית השנייה שולפת את המטריצות מערוץ הביניים, פסי הרווח נותרים מאחור, ואז נגרפים ימינה, לתיבת הרווחים.
  • המעלית השנייה: לעומת מעלית הסדר והמעלית הראשונה, שנעות מעלה ומטה על מובילים ישרים, המעלית השנייה היא זרוע ארוכה, שבסיסה בחלק האחורי של המכונה, ובראשה פס שיניים. התנועה שהיא מבצעת היא קשת - החלק התחתון של המסלול הקשתי הוא כאשר פס השיניים "ננעל" בראש ערוץ הביניים, מוכן לקלוט את המטריצות. בחלק העליון של הקשת, פס השיניים שם המעלית השנייה נמצא מול תיבת המיון. עמדת המוצא של המעלית השנייה היא ברום הקשת, מול פס המיון, והמעלית נמצאת בעמדה זו משך כמעט כל הפעולה. המעלית מורכנת (באופן שפס השיניים שבראשה מכסה את ערוץ הביניים) לזמן המינימלי שנחוץ למטריצות לעבור מהמעלית הראשונה (בה הן מוחזקות באוזניהן) לערוץ הביניים, ותוך כך הן משתרשרות בשיניהן על פס השיניים של המעלית. אחרי שהמטריצות משורשרות על פס השיניים, המעלית השנייה מונפת על צירה לקומה העליונה, ושם זרוע קפיצית שתפקידה לדחוף את המטריצות מהמעלית, נמשכת לרגע שמאלה, כדי לאפשר למעלית להתיישב במקומה, ומיד כשהמעלית השנייה "נעולה" במצב העליון, הזרוע משוחררת, לדחוף בכוח הקפיץ את המטריצות לקופסת המיון. הזרוע ממשיכה לדחוף את המטריצות גם אחרי שמחזור היציקה הסתיים, וגם אחרי שמחזור היציקה הבא מתרחש, והיא תפסיק לדחוף לרגע, ותזוז הצידה (כלומר שמאלה) בפעם הבאה שהמעלית השנייה תרצה לחזור למעלה.
  • קופסת המיון: הזרוע הקפיצית שתוארה דוחפת את המטריצות מהמעלית השנייה, בה הן מושחלות בשיניים שבראשן על פס השיניים שבמעלית, אל קופסה בה הן מוחזקות באוזניהם, על מסלולים מתאימים. הזרוע הקפיצית ממשיכה לדחוף את המטריצות ימינה, כל זמן שעדיין יש בקופסה מטריצות, עד שהמטריצה הראשונה מגיעה לגובל.
  • אצבע התזמון: מתחת למטריצה הראשונה (כלומר הימנית ביותר) בקופסת המיון, נמצאת אצבע, שבאופן מתוזמן מתרוממת, ו"מקפיצה" למעלה את המטריצה הראשונה בתור. התזמון הוא כזה, שאוזני המטריצה משתלבות במסלולי הובלה בברגי ההובלה (ראו להלן), והמטריצה עצמה "מדלגת" מעל הגובל שעצר אותה. באותו זמן, שיני המטריצה משתלבות בפס המיון (להלן), והיא מתחילה לנסוע ימינה. כשהברגים ישלימו סיבוב שלם, באופן שמסלולי ההובלה שוב מעל האצבע, היא תקפיץ את המטריצה הבאה לצאת לדרך, וכן הלאה, עד שקופסת המיון מתרוקנת, והאצבע עובדת על ריק - אל דאגה, בקרוב תגענה המטריצות של השורה הבאה.
  • פס המיון: פס המיון הוא פס בעל חתך משולש, כלומר צורתו צורת מנסרה. לאורך שתי צלעותיו התחתונות פסים, שמתאימים לשיני המטריצה. שלא כמו פס השיניים של המעלית הראשונה, בו כל השיניים מלאות לכל האורך, בפס המיון, ה"פסים", שהם בעצם שיניים שנמשכות לכל אורך הפס, אינם רציפים: בכל מקטע של הפס יש שיניים שנמצאות, ושיניים חסרות. כאשר מטריצה מגיעה בפעם הראשונה לנקודה על הפס בה הפסים שנמצאים הם מול שיניים חסרות במטריצה, וכל השיניים שנמצאות הן מול פסים חסרים, המטריצה מאבדת את אחיזתה בפס ונושרת ממנו. נקודה זו היא בדיוק מול הערוץ המתאים לאותה מטריצה במחסנית.
  • ברגי הובלה: לאורך פס המיון, משני צידיו בחלקו העליון ולפניו (כלומר לכיוון קדמת המכונה) בחלקו התחתון, נמצאים שלושה גלילים עם חריטה בורגית, היוצרת מסלול שמתאים בדיוק לאוזני המטריצה. המטריצה תלויה בשיניה מפס המיון, ומקודמת בעזרת אוזניה לאורכו, עד שהיא מגיעה למקום בו כל המסלולים שמתאימים לשיניים הקיימות חסרים, וכל השיניים המתאימות למסלולים הקיימים חסרות. שם היא נושרת מהפס, ומנותבת לערוץ המחסנית המתאים לה, ממנו יצאה למסעה לפני זמן לא רב.
נקודות נוספותעריכה

למטריצות הפאי אין כל שיניים חסרות, והן נוסעות לכל אורך פס המיון, עד סופו. בסוף הפס הן "נושרות" למגלשת מתכת גמישה, המובילה אותן ל"קופסת הפאי" שמשמאל למקלדת ומעליה, משם יוכל הסדר ליטול את המטריצה שוב, כשיתעורר הצורך להשתמש בתו הזה בשורה חדשה.

בדגמים המאפשרים עירוב גופנים ממחסניות שונות (mixer), לכל מחסנית יש "ערכת מיון" משלה, עם פס מיון, מסלולים בורגיים, ואצבע הרמה. המטריצות מועברות מהמעלית השנייה להפרדה ראשונית, ששולחת כל מטריצה למערכת המיון המתאימה לה, בעזרת קידוד נוסף שנמצא בחלקה התחתון של המטריצה.

סדר הפעולות ומסלול המטריצהעריכה

פעולת מערכת הסדר ומערכת המיון (כלומר בורגי ההובלה ואצבע התזמון) הן רציפות, ומונעות באופן מתמיד על ידי המנוע, ברגע שהמכונה במצב פעולה. לעומת זאת, מחזור היציקה מתבצע לסירוגין - הוא מתחיל כאשר הסדר מושך במנוף "יציקה", ומסתיים אחרי סיבוב מלא של גל הזיזים, כשהגולם נופק לתיבת הגלמים, השורה נמסרה למערכת המיון, כשהפעולה האחרונה היא חזרה ל״עמדת מוצא", וניתוק המצמד שמניע את גל הזיזים עצמו.

סדר הפעולות להלן מתאר את מחזור היציקה. התיאור מתחיל כאשר הזרוע הקפיצית שדוחפת את המטריצות ממעלית הסדר למעלית הראשונה, משלבת בסוף מהלכה מצמד שמתחיל להניע את גל הזיזים.

הפעולות מבוצעות באמצעות גל הזיזים, כלומר הגלגלים האקסצנטריים שלאורכו, העוקבים, שמתרגמים את סיבוב גל הזיזים לפעולות קוויות או סיבוביות, ומנופים ומוטות מקשרים, המעבירים את התנועות למכלולים השונים. בנוסף לאלו, יש בגל הזיזים גם שתי גזרות של גלגל שיניים, הראשונה קצרה והשנייה ארוכה, המסובבות את גלגל התבנית, רבע סיבוב בתחילת המחזור, ושלושת רבעי סיבוב לקראת סיומו.

סדר הפעולות במחזור יציקהעריכה

  1. המעלית הראשונה, עם שורת הסדר, יורדת אל מול התבנית בגלגל התבנית
  2. לחי המלחציים השמאלית נעה ימינה, כך שרוחב המלחציים שווה בדיוק לאורך השורה בעבודה הנוכחית
  3. במקביל לפעולות 1 ו-2, גלגל התבנית מסתובב ¼ סיבוב (90°) נגד כיוון השעון, והתבנית, ש״עמדת המוצא״ שלה היא שעה 3 של הגלגל, מתאזנת ומגיעה לעמדת היציקה, מול שורת הסדר
  4. גלגל התבנית מחליק לפנים, התבנית כעת סמוכה לשורת הסדר
  5. לחי המלחציים השמאלית נעה פנימה
  6. פס היישור מורם למעלה בכוח קפיץ, דוחף כלפי מעלה את רגלי פסי הרווח ומרחיב את הרווחים, עד ששורת הסדר ממלאת את המרווח בין לחיי המלחציים, וכל מטריצה ממוקמת במקום הנכון.
    במקביל לפעולות 1–6, הזרוע הקפיצית שמעבירה את שורת הסדר ממעלית הסדר למעלית הראשונה, נדרכת חזרה, והיא עכשיו מוכנה לקבל שורה נוספת ממעלית הסדר
  7. פס היישור יורד בחזרה - השורה מרווחת, כשכל מטריצה נמצאת עכשיו בדיוק במקום, בעקבות היישור הראשון
  8. המלחציים מתרפות מעט
  9. המעלית הראשונה, עם שורת הסדר, מתרוממת בכ-¼ מילימטר, כדי ליישר את המטריצות יישור אנכי, ולהתאימן בדיוק לגובה הנכון מול התבנית. האוזן הקדמית תחתונה של המטריצות מהודקת מלמטה למסלול המיועד לכך בתבנית
  10. הכור רוכן לפנים, נלחץ לתבנית מאחור, ומצמיד אותה במהודק לשורת הסדר, שמוכנה עכשיו לכוונון ולהידוק הסופיים
  11. הכור נסוג מעט, ומרפה את הלחץ
  12. לחיי המלחציים נסגרות חזרה לאורך השורה המדויק, אחרי שהורפו בצעד #8
  13. פס היישור מתרומם חזרה, ומרחיב שוב את הרווחים. שורת הסדר שוב מהודקת כעת בין לחיי המלחציים, כשכל המטריצות מיושרות לגובה המדויק ביחס לתבנית
  14. הכור שוב רוכן לפנים, ומהדק את פי הכור לחלקה האחורי של התבנית, ואת חלקה הקדמי של התבנית לשורת הסדר, שכבר מהודקת בעצמה
  15. יציקה! הבוכנה מונמכת ל"באר" שבכור, ומזריקה את הנתך, דרך הצוואר המחומם ופיית הכור לתבנית, שהדופן הקדמית שלה היא למעשה שורת הסדר. הבוכנה מתרוממת, ומושכת חזרה לכור את הנתך שנשאר בצוואר. המערכת נשארת במצב הזה לשניות ספורות, להתמצקות הגולם בתבנית
  16. הלחץ כלפי מעלה של המעלית הראשונה (צעד #9) משוחרר, פס היישור מונמך, מתרפות לחיי המלחציים, הכור מתרומם מרכינתו, גלגל התבנית ובו הגולם מחליק חזרה לאחור, ושולף את פני הגולם, עם שורת הבלט, משורת הסדר
  17. גלגל התבנית מגיע לסוף הילוכו לאחור, והכור ממשיך להזדקף, ובכך מתנתקת פיית הכור מהחלק האחורי של התבנית
  18. מספר פעולות מתבצעות במקביל:
    1. גלגל התבנית מסתובב ¾ סיבוב, לעמדת ההפלטה, בה התבנית במצב מאונך בצד ימין (שעה 3). במהלך הסיבוב, חלקה האחורי של התבנית חולף בצמוד לסכין שנמצא מאחרי גלגל התבנית בצד שמאל ("שעה 9"), ש"מגלח" ומקציע את הגולם, ומייצר לו פאה תחתונה ישרה וחלקה, כך שגובהו יהיה בדיוק הגובה הנחוץ, זהה בדיוק לגובה כל הגלמים האחרים. אחרי הסכין, התבנית חולפת על פני "מנגב" לבד, שמחליק את פניה ומסלק כל פירור, שעשוי ליצור מרווח בין התבנית לפיית הכור במחזור היציקה הבא.
    2. המעלית הראשונה מתרוממת למסירת שורת הסדר לתיבת ההפרדה
    3. המעלית השנייה יורדת, מוכנה לקבל את שורת הסדר
  19. כאשר המעלית הראשונה והשנייה נעולות, זיז במעלית השנייה לוחץ על מנוף במעלית הראשונה, ומשחרר את ה"מוביל", שדוחף בכוח קפיץ את שורת הסדר ימינה, לערוץ הביניים, תוך השחלת המטריצות על פס השיניים שבראש המעלית השנייה. פסי הרווח נשארים בערוץ הביניים (מאין להם שיניים), תלויים באוזניהם על מסלולים (הרחבים מעט מאוזני המטריצות), ממנה הם גולשים לתיבת הרווחים. כאשר כל הרווחים בתיבה, המנגנון שאוסף אותם והמוביל הקפיצו חוזרים לעמדת המוצא שלהם.
  20. מספר פעולות מתבצעות במקביל:
    1. גלגל התבנית מחליק לפנים, לעמדת ההפלטה. פיני נעילה בגלגל התבנית מתאימים למגרעות במסגרת מכלול המעלית הראשונה, כך שהגלגל ממוקם בדיוק, לצורך ביצוע ההפלטה וההקצעה
    2. פס ההפלטה נדחף מאחור, ודוחף את הגולם מהתבנית. שבדרכו החוצה, הגולם מוקצע מצדדיו, בסכינים שנמצאים במכלול המעלית הראשונה. הגולם נכנס למגלשה, בה הוא מתיישר, ומחליק למקומו בתיבת הגלמים
  21. מספר פעולות במקביל:
    1. המעלית הראשונה יורדת חזרה לעמדת המוצא שלה, מוכנה לקבל את שורת הסדר הבאה ממערכת הסדר - קומת הביניים בין קומת היציקה (למטה) לקומת המסירה (למעלה)
    2. הקפיץ שדוחף את המטריצות מהמעלית השנייה למערכת המיון נדרך שמאלה, כדי להיות משמאל למטריצות
    3. המעלית השנייה מניפה את המטריצות משורת הסדר למערכת המיון, "עמדת המוצא" שלה
  22. מספר פעולות במקביל:
    1. הזרוע שדוחפת את המטריצות מהמעלית השנייה לפס המיון מתחילה לבצע את תפקידה - המטריצות עולות אחת אחת על פס המיון, ומתחילות לנסוע לאורכו, במסע שיסתיים כשכל מטריצה תחזור לערוץ המתאים לה במחסנית. מסירת המטריצות למיון נמשכת לתוך מחזור היציקה הבא, ותיפסק רק להרף עין, כשהמעלית השנייה תעלה את השורה הבאה למיון.
    2. פס ההפלטה נמשך לאחור, לעמדת המוצא שלו
    3. גלגל התבנית נמשך בחזרה לאחור, לעמדת המוצא שלו
  23. המצמד שמניע את גל הזיזים מנותק

בסיום מחזור היציקה, כל החלקים הנעים חזרו לעמדת המוצא שלהם, פסי הרווח שבו לקופסתם, והמטריצות החלו להתמיין.

מסלול המטריצהעריכה

נתאר את מסלולה של מטריצה שעליה האות צ'. התיאור מתחיל כשהמטריצה שלנו אך זה סיימה להתמיין, והיא מונחת עליונה בערוץ הצדיקים, על כתפי המטריצה הבאה בתור, שמצידה עומדת על זו שאחריה, וכן הלאה.

  • כל אימת שהסדר מקיש במקלדת צ', משתחררת מטריצה מן הערוץ, ואלו שמעליה גולשות מטה כדי גובהה של מטריצה. מטריצות צ' שחוזרות מהמיון, נעמדות עליהן, זו על זו. המטריצות מיוצבות במסלול בעזרת אוזניהן: האוזניים האחוריות, שביניהן חרוטה האות צ', במוביל שברצפת המחסנית, והקדמיות במוביל בתקרתה
  • כאשר המטריצה שלפני המטריצה שלנו נקראת לשורת הסדר, המחגר עוצר את המטריצה שלנו בעזרת האוזן הקדמית עליונה, משחרר את הצ' הבא, ואז מאפשר לצ' שלנו להתייצב בעמדת הזינוק
  • הסדר שוב הקיש צ', והמטריצה שלנו גולשת במגלשה כמעט מאונכת, ותוך כך היא מתיישרת, כך שחלקה התחתון כלפי מטה, ולא לפנים כמו במחסנית. בסוף המגלשה עיקול קל, שדוחף את חלקה התחתון שמאלה, ו"משכיב" אותה על רצועת ההסעה
  • המטריצה נשכבת על גבה על רצועת ההסעה המשופעת, כשהפעם חלקה העליון פונה ימינה, והתחתון שמאלה. הרצועה מסיעה את המטריצות שמאלה ולמטה
  • בתחתית הרצועה פוגשת המטריצה "אצבע" שמאטה את תנופתה, והיא נוחתת לגלגל המכוכב שמעמידה, ו"משחיל" אותה למקומה במעלית הסדר - המטריצה אחוזה באוזניה במסלולים המבטיחים את ייצובה בשורה
  • המטריצה ניצבת בין התו שלפניה לזה שאחריה במעלית, וכל אימת שמטריצה חדשה מצטרפת לשורה, היא מחליקה, עם השורה כולה, מעט לשמאל
  • כאשר השורה "מלאה" הסדר מסיט את המנוף מימין למקלדת, ומניף בזאת את מעלית הסדר ל"מסלול המסירה". בשיא המסלול, נדחפת המטריצה עם השורה כולה למעלית הראשונה, שגם היא אוחזת את המטריצות באוזניהן
  • המעלית הראשונה מונמכת, ושורת הסדר ניצבת אל מול התבנית
  • פעולת היישור מהדקת את המטריצה במקומה בשורה, באופן ששורת המטריצות כולה, מציגה "קיר אחורי" מלא, ללא רווחים
  • התבנית מתהדקת מלפנים לשורת הסדר
  • נתך עופרת שמוזרק לתבנית מאחור, מעוצב בחלקו הקדמי על ידי המטריצה, וכעת יש עליו תבליט האות צ, בכתב ראי, שמשקף את האות השקועה, בכתב ישר, במטריצה
  • כשהגולם מתמצק, התבנית נסוגה, ושולפת את ה-צ' שבגולם מה-צ' שבמטריצה
  • המעלית הראשונה מניפה את שורת הסדר כולה, ועמה ה-צ' לשיא הילוכה, שם היא מוצבת אל מול המעלית השנייה
  • שורת הסדר כולה נדחפת מן המעלית הראשונה ל"קופסת ההפרדה", שהמעלית השנייה משמשת לה תקרה זמנית
  • המטריצה מחליקה ימינה, מהמעלית הראשונה, בו היא מוחזקת באוזניה, למעלית השנייה, בה היא מוחזקת בשיניה, שבערוץ ה-V שבראשה
  • המעלית השנייה מזנקת לקומה העליונה, כשהיא מותירה מאחור, בקופסת ההפרדה, את פסי הרווח חסרי השיניים. ל-צ' שלנו יש שיניים, והוא עולה למעלה
  • זרוע קפיצית דוחפת שוב את שורת המטריצות (שכעת, בלי הרווחים, כבר לא יכולה להתכנות "שורת הסדר") ימינה, ל"קופסת המיון". המטריצות שוב מובלות במסלולים, בעזרת אוזניהן, ושיניהן חופשיות
  • הזרוע הקפיצית ממשיכה לדחוף את שורת המטריצות ימינה, כנגד גובל שנמצא בחלקה הימני של קופסת המיון
  • שלושה מובילים לולייניים (במילים אחרות, ברגים) ממוקמים לפני ואחרי פס המיון, באופן שכל מסלול מתאים לאוזן של מטריצה שתלויה בשיניה מפס המיון: שני ברגים לפני פס המיון, המתאימים לאוזניים הקדמית עליונה והקדמית תחתונה, ומסלול אחד מאחור, המתאים לאוזן האחורית עליונה של מטריצה שתלויה מהפס.
  • המסלולים הבורגיים מסתובבים, ומובילים קדימה את המטריצות שתלויות מפס המיון. באופו מתוזמן עם הברגים, אצבע שנמצאת מתחת למטריצה הראשונה (כלומר הימנית ביותר) בתיבת המיון, "מקפיצה" את המטריצה הזו, באופן שאוזניה משתחררות מהגובלים שבקצה הקופסה, ובמקום זאת משתלבות במסלולים הבורגיים, ובאותו זמן היא מושחלת, בשיניה, על פס המיון
  • המטריצה כעת נוסעת לאורך פס המיון, תלויה בשיניה, ומובלת לפנים בעזרת אוזניה. לפי הקידוד, למטריצה שלנו, עם האות צ', שלוש שיניים מתוך ה-7 בערוץ המשונן: שיניים 2, 4, ו-5. כאשר היא מגיעה לנקודה בפס המיון בו מסלולים 2, 4, 5 חסרים, היא נשמטת מהפס, באין שיניים שיחזיקוה, וצונחת במסלול שמוביל אותה לערוצה במחסנית, שם היא נוחתת על כתפי המטריצה שעד רגע זה הייתה האחרונה בערוץ, ובכך הופכת אחרונה בעצמה - המסע הסתיים.

במכונת הלינוטייפ, בעבודה רציפה, יש בכל רגע נתון שלוש קבוצות מטריצות, מחוץ למחסנית: הקבוצה הראשונה היא הקבוצה הנסדרת: המטריצות שעל מעלית הסדר, ואלו שבדרך אליה. הקבוצה השנייה היא השורה הקודמת, שנמצאת בתהליך היציקה, והשלישית היא השורה שלפניה, שנמצאת במערכת המיון.

בהפעלת לינוטייפ בהקלדה ידנית, אפשר להפעיל את המכונה (כלומר להקליד את הטקסט, ולהפעיל את מחזור היציקה בכל שורה), באופן כזה שהמערכת פועלת ברצף: כשבורגי המיון מסתובבים, הם נושאים אתם מטריצה אחרי מטריצה - בכל חריץ של הבורג מטריצה חדשה.

שורת המטריצות הנוסעות ימינה תלויות מפס המיון הולכת ומידלדלת, כשעוד ועוד מטריצות נושרות להן לתאיהן במחסנית, אך בתחילת הפס, לפני הערוץ הראשון במחסנית, שורת המטריצות התלויות רציפה לחלוטין, בלי רווחים ובלי הפסקות. מעלל כזה מכונה "לתלות שורה" (to hang a line),

יותר גופנים, וריאציות על מחסניותעריכה

מכונת הלינוטייפ מהירה ויעילה יותר מסדר ידני, אבל היא גם מוגבלת יותר. המגבלה העיקרית של המכונה היא המגבלה ל-90 תווים מוגדרים מראש, בעוד שבסדר ידני, אין מניעה לערב תווים מקופסאות שונות - כמעט כל גופן שמצוי בבית הדפוס, יכול לשמש בכל גלופה.

כדי להקל על "מצוקת הגופנים", נוצרו בלינוטייפ מספר פתרונות ומנגנונים לתמיכה בגופנים נוספים:

אות משנית במטריצהעריכה

כפי שתואר בתיאור המטריצה, והזכר גם בתיאור מערכת הסדר, חרוטים במטריצה שני תווים, ולא אחד (אם כי יש גם מטריצות בהן חרוט תו יחיד). המשמעות היא שבמחסנית עם 90 ערוצים, יש למעשה 180 גופנים שונים. עבור האותיות הגדולות והקטנות הגופן השני הוא כמעט תמיד אותה אות עצמה בכתב נטוי או מודגש, ועבור 48 הערוצים שאינם אותיות, הדבר מאפשר כפליים סימנים.

 
המגלשה, היא הצינור הגמיש דרכו גולשות "מטריצות הפאי", אלו ששיניהן ללא מתום, ובתחתיתה "קופסת הפאי" - מדף המתכת בו מסודרות המטריצות בשורה. מעליה ניצבת ארונית קטנה למטריצות, שהסדר משתמש בה כראות עיניו

תיבת הפאיעריכה

התיבה מכילה מטריצות נוספות, שעליהם חרוטים תווים נוספים, מעבר לאלו שנמצאים ב-90 הערוצים במחסנית. השימוש במטריצה מתיבת הפאי שובר את רצף העבודה: הסדר צריך לעזוב את המקלדת, ולפשפש בתיבת הפאי למציאת המטריצה המתאימה (המטריצות בתיבה אינן ממוינות), ואז להשחילה על מעלית הסדר. התיבה מאפשרת להרחיב את סט המטריצות לצרכים ייחודיים, למשל כאשר מאמר בתחום מסוים דורש תווים שאינם בסט המטריצות הסטנדרטי, כמו למשל סוגריים רבועים [, ליגטורות כמו Æ, æ, וכיוצא בזה. במטריצות הללו אין כל שן חסרה מהשיניים שמשמשות למיון, והן אינן נופלות לאחד מערוצי המחסנית, אלא נוסעות לכל אורך פס המיון, ובסופו מחליקות במגלשה העשויה צינור מתכת גמיש, עד תיבת הפאי, בה המטריצה שסיימה גלישתה מתייצבת בסוף השורה, וממנה ייטול אותה הסדר כשתידרש שוב.

החלפת מחסניתעריכה

ניתן להחזיק בבית הדפוס מגוון מחסניות, עם גופנים בגודל או עיצוב שונים, או אפילו מערכות תווים שונות, כלומר שפות שונות, וכשמתעורר הצורך, להחליף את המחסנית המותקנת בלינוטייפ במחסנית אחרת. בבית דפוס שהפעיל מכונות לינוטייפ, היו ארונות ייעודיים להחזקת מחסניות, בהן נמצאות המחסניות שאינן מותקנות כרגע באחת המכונות. בארונות אלו יש בדרך כלל מסילות, בהן מחליקים את המחסנית פנימה, ושולפים אותה חזרה, כמו מגרה,

פעולת החלפת מחסנית במכונה יכולה להיות קלה ופשוטה, בדגמים מסוימים, או קשה ומסובכת, באחרים - לעיתים נדרשים מספר עובדים, וזמן רב, כדי להחליף מחסנית. גם במכונות בהן הפעולה קלה יחסית, היא עדיין אורכת זמן מה, ודורשת עצירת העבודה - יש לסיים את השורה הנוכחית, להמתין לחזרת כל המטריצות למחסנית, ואז "להבטיח" אותה: סדר ששכח להבטיח את המחסנית, ימצא מאות מטריצות שנשרו ממנה על רצפת בית הדפוס. אחרי הבטחת המחסנית, יש לשחרר אותה, להסירה מהמכונה, לשאת אותה לארון המטריצות, ולהשחילה למסילה פנויה, לאתר את המחסנית הרצויה (באותו ארון או בארון אחר), לשלוף אותה, לשאתה חזרה למכונה, להרכיבה, ולבסוף "לנעול" אותה במקומה - מספר דקות לכל הפחות.

בסרטון המתאר את ה-blue streak בסעיף "קישורים חיצוניים", מודגמת החלפת מחסניות. ברבים מהדגמים האחרים, הפעולה מורכבת ומסובכת יותר מאשר בדגם זה.

רוב הדגמים מתאימים לעבודה עם "מחסנית סטנדרטית", שהופיעה עם דגם 5, אבל לא כולם, ודגמים מסוימים עובדים עם מחסנית ייחודית.

ריבוי מחסניותעריכה

בדגמים שונים של לינוטייפ, ניתן להתקין מספר מחסניות (כשבכל מחסנית סט מטריצות, כלומר גופן שונה או בגודל אחר) באותו הזמן. המחסניות מונחות ב"שכבות", אחת מעל השנייה. יש דגמים בהם ניתן להתקין שתי מחסניות, ואחרים בהם ניתן להתקין שלוש וארבע.

בכמה דגמים, המחסנית התחתונה שונה מהעליונה, כאשר המחסנית התחתונה "קצרה" יותר, ויש בה מקום לפחות מטריצות.

מכונות עם ריבוי מחסניות מתחלקות למכונות שנקראות "מיקסר", ואלו שלא. במכונות שהן "מיקסר", יש מספר פסי מיון, וניתן לערב (מיקס) מטריצות ממחסניות שונות בשורה אחת. במכונות שאינן מיקסר, יש פס מיון יחיד, וכל המטריצות בשורה אחת הן מאותה מחסנית, כלומר מאותו גופן.

המיקסר הראשון היה דגם 2, מ-1903 (שהופיע שנה אחרי דגם 3, מ-1903), עם 2 מחסניות. דגם 9, מ-1911, היה המיקסר הראשון עם 4 מחסניות.

בלי מיקסרעריכה

במכונה עם מספר מחסניות שאינן מיקסר, כדי לעבור לעבוד עם מחסנית אחרת, יש לסיים את השורה האחרונה עם הגופן הנוכחי, ולהמתין עד שכל המטריצות סיימו להתמיין, וחזרו למחסנית. כעת מחליפים מחסנית, בדרך כלל על ידי סיבוב ארכובה, שמעלה ומורידה את כל ה"פשטידה" העשויה מהמחסניות המונחות אחת בשכבות, זו מעל זו, עד שהמחסנית עם הגופן הרצוי נמצאת ב"גובה העבודה". בגובה זה, הקשות המקלדת יגרמו לשחרור מטריצה מהמחסנית שנבחרה, ופס המיון ישמוט את המטריצות חזרה לאותה מחסנית. פעולת המעבר ממחסנית למחסנית אינה מידית, אבל היא קצרה ללא שיעור מהזמן שדרוש להחלפה במחסנית מהארון.

מערכת מיון אחת משרתת את כל המחסניות, או נכון יותר, את המחסנית שכרגע בעמדה ה"פעילה".

גם כשמפעילים מכונה עם ריבוי מחסניות, עדיין נחוץ לפעמים להחליף את אחת המחסניות המותקנות, אך העובדה שעל המכונה מותקנים שניים, שלושה, או ארבעה (לפי הדגם) מהגופנים שנמצאים בשימוש בבית דפוס מסוים, הופכת את הצורך הזה מאירוע תדיר,לפעולה נדירה יחסית.

 
דיאגרמה של מטריצה, בה מסומנים "חריצי הגשר" במספרים 1–8, שמאפשרים להפריד את המטריצות הפרדה ראשונה, לפי המחסנית אליה הם שייכים, לפס המיון המתאים. כל פסי המיון זהים זה לזה, וכן לפס המיון במכונה עם פס מיון יחיד, כלומר לא "מיקסר" - בעזרת הקידוד של השיניים בחריץ ה-V העליון המטריצה נשלחת לערוץ המתאים במחסנית.
 
מכונה מסוג "מיקסר", עם ארבעה פסי מיון. ניתן להבחין בארבע המגלשות, שמובילות מתיבת ההפרדה העליונה אל ארבעת פסי המיון, שמתאימים כל אחד למחסניות שונה

עם מיקסרעריכה

במכונות עם מיקסר, יש מספר פסי מיון. ניתן לערב מטריצות ממספר מחסניות באותה שורה. במכונה כזו מותקנים מספר פסי מיון. המעבר ממחסנית למחסנית נעשה על ידי בורר, במקלדת או סמוך לה. בספרי התיעוד של כמה מדגמי המיקסר, נאמר שהסדר יכול לעבור מגופן לגופן (כלומר ממחסנית למחסנית) בלי להאט את ההקלדה.

במכונות אלו יש לפתור מספר בעיות: בצד הסדר, האופן בו הבורר קובע איזו מחסנית פעילה, והמסלול מהמחסניות השונות לרצועת ההסעה. בצד המיון, יש לדאוג שכל מטריצה תחזור למחסנית מאליה היא שייכת, וממנה יצאה.

בעיית הסדר אינה טריביאלית, והפתרון לא תמיד מושלם: יש דגמים בהם התזמון של המחסניות השונות אינו זהה - למטריצות ששוחררו מהמחסנית התחתונה, לוקח יותר (או פחות) זמן להגיע לשורת הסדר, מאשר לאלו מהמחסנית העליונה. כפי שהוסבר למעלה, תזמון שווה במדויק של התווים השונים, כלומר הערוצים השונים, חשוב, ובלעדיו נוצר לעיתים קרובות מצב של "שיכול אותיות", כלומר זוג אותיות שהגיעו למעלית הסדר בסדר הפוך מהסדר בו הוקלדו, משום שהתזמון של התו שהוקלד שני, מהיר יותר מהתזמון של הראשון, והוא מצליח להתייצב לפני הראשון בשורת הסדר.

לכאורה, לא נורא אם התזמון במחסנית אחת שונה מהתזמון של השנייה, כל עוד התזמן שווה בין ערוצים שונים באותה מחסנית, משום שכדי להחליף גופן, הסדר צריך להסיט את הבורר, וזמן זה ארוך דיו כדי לחפות על הבדלים קטנים בתזמון בין המחסניות. הבעיה היא, שבנוסף לתווים מהמחסנית, יש בכל שורה גם מספר פסי רווח, שהגיעו מקופסת הרווחים, שגם היא מתוזמנת בקפידה. כאשר יש הבדל בתזמון בין המחסנית העליונה והתחתונה, התזמון של תיבת הרווחים יכול להיות שווה לזו, או לשנייה, אבל לא לשתיהן, דבר שמקשה על השימוש לפחות באחד הגופנים. לא כל דגמי ה"מיקסר" פתרו בהצלחה את הבעיה הזו.

במערכת המיון, במכונת מיקסר יש למיין את המטריצות בשני שלבים: בשלב הראשון יש לשלוח כל מטריצה לפס המיון המתאים, ובשלב השני, פסי המיון ממיינים את המטריצות לערוצים, כמו במכונה בלי מיקסר.

המיון הראשוני מתבצע בעזרת קידוד נוסף, הפעם בתחתית המטריצה. קידוד זה פשוט יותר מהקידוד לערוץ המתאים, והוא מתבצע בעזרת שמונה "אתרים" בתחתית המטריצה, בכל אחד מהם יכול להיות חריץ.

בערכות מטריצות המתאימות למכונות מיקסר, בשניים או שלושה מהאתרים הללו יש חריץ, ורשימת האתרים החרוצים היא ה"קוד" של אותה ערכה. כל המטריצות באותה ערכה חרוצים באותו אופן. במכונה כזו, המטריצות לא עוברות מהמעלית השנייה ישירות לפס המיון, אלא ל"קופסת מיון", שממוקמת מעל פסי ההפרדה, בה המטריצות מופרדות בעזרת הקידוד בתחתיתן, וממנה הן גולשות במגלשת המתאימה, לפס המיון המתאים. פסי המיון ממוקמים במדורג, מעל ומאחרי המחסניות, כשהאחורי ביותר, שהוא גם העליון, ממיין את המטריצות של המחסנית התחתונה, והפס הקדמי והתחתון, ממיין למחסנית העליונה. כל התנועה הנוספת מתבצעת בעזרת גרביטציה - המטריצות גולשות מקופסת ההפרדה לפסי המיון בכובד משקלן, ובדומה מסלול הגלישה הארוך מפס המיון האחורי עליון, כל הדרך למחסנית התחתונה. לצורך כך, המעלית השנייה מניפה את המטריצות גבוה יותר, ובכך מספקת את הכוח המניע לחציו הראשון של המיון הכפול.

במכונות מיקסר, מספר פסי המיון יכול להיות כמספר המחסניות, כך שהסדר יכול לערב מטריצות מכל המחסניות בשורה אחת, אך יש גם דגמים בהם מותקנות ארבע מחסניות, אך רק שני פסי מיון. במכונות כאלו, מספר פסי המיון קובע מכמה מחסניות שונות ניתן להשתמש בוזמנית, או כמה מהמחסניות "פעילות". מספר זה יכול להיות זהה למספר המחסניות, אך יש גם דגמים עם "מיקסר", בהם יש ארבע מחסניות, ושני פסי מיון. במכונות אלו, אפשר לקבוע אילו מארבע המחסניות תהיינה פעילות בעזרת הגבהת והנמכת ארגז המחסניות כולו, בדרך כלל בעזרת ארכובה. המחסניות הפעילות בדגמים אלו חייבות להיות סמוכות, כלומר : 1+2, 2+3, או 3+4.

מחסנית עזרעריכה

 
מכונת לינוטייפ עם מחסניות עזר, מימין למחסניות הראשיות

קידוד השיניים של המטריצות בלינוטייפ, מאפשר שימוש ב-125 ערוצים שונים (בקוד בינארי מ-0 ל-127, 0 שמור לרווחים, 127 שמור למטריצות בתיב הפאי, ומסיבה כלשהי, "1" לא בשימוש). במחסנית יש 91 ערוצים (אך רק 90 תווים שונים), כך שנשארו עוד 34 קידודים שאינם בשימוש. בדגמים מסוימים, החל מדגם 14, ב-1914, ניתן להוסיף, מימין למחסנית הראשית, "מחסנית עזר" עם 34 ערוצים נוספים, כשלצורך זה פס המיון מוארך, ולהמשכו מתווספים הקידודים של הערוצים הנוספים, ערוצי מחסנית העזר.

להפעלת מחסנית העזר נוספת מקלדת חדשה, מימין למקלדת הראשית. שלא כמו המקלדת הראשית, המקלדת הנפרדת אינה מונעת, אלא מפעילה ישירות את מנגנון שחרור המטריצה (מחגר). משמעות הדבר היא שמקלדת העזר אינה קלילה כמו המקלדת הראשית, אלא דורשת כוח מסוים להפעלה, דבר שמאט את קצב השימוש בה.

התזמון של המטריצות ממחסנית העזר שונה - עליהן לעבור דרך ארוכה יותר למעלית הסדר, מה שמסבך במקצת את השימוש בהן, וביתר שאת משום שהרווחים, עדיין מתוזמנים לפי המחסנית הראשית.

דגמים מסוימים עם ריבוי מחסניות מאפשרים רק מחסנית עזר אחת, אחרים מאפשרים פחות מחסניות עזר ממספר המחסניות ה"רגילות", ואחרים בהם מחסניות עזר כמספר המחסניות.

גופנים גדוליםעריכה

הדגמים הראשונים של לינוטייפ היו מוגבלים בגודל הגופן בו השתמשו. לפני דגם 3, הייתה מגבלה של גודל אות של לא יותר מ-11 נקודות. גם אחרי שהתאפשרו גופנים גדולים יותר, נשארה מגבלת גודל. אחד הגורמים המגבילים את הגודל היא העובדה שלמחסנית רוחב קבוע, פחות או יותר. המטריצות מחליקות בערוצים כשהן "שכובות על צידן" - שתי אוזניים במסלול שעובר בתחתית המחסנית, והשתיים האחרות במסלול שעובר בתקרתה. גודל גופן גדול יותר מחייב מטריצה "שמנה" יותר - רוחב המטריצה כרוחב הגופן. מעל רוחב מסוים, לא ניתן יותר להתאים את המטריצות במחסנית.

פתרון אחד לבעיה הזו הוא שימוש במחסנית עזר, בה הערוצים רחבים יותר, ולכן ביכולתה להכיל גופנים גדולים. פתרון זה אינו מספק באופן כללי, משום שבמחסנית העזר 34 ערוצים בלבד.

דרך נוספת לאפשר שימוש במטריצות רחבות יותר, היא הקטנת מספר הערוצים: יש דגמים שמשתמשים במחסניות בהן במקום 90 ערוצים יש רק 72, ובדגמים אלו ניתן לסדר בגופנים של עד 24 נקודות.

דגמים אחרים, תומכים בהתקנת מחסניות של 90 ו-72 ערוצים יחד (כשמשתמשים במחסנית השנייה, חלק מהמקשים במקלדת מנוטרלים), ובכמה מהם ניתן אפילו לערב בין גופנים משתי המחסניות (מיקסר).

אם כתב של 24 נקודות לא מספיק, בדגמים מסוימים אפשר להשתמש במחסנית של 55 ערוצים בלבד - בעזרת מחסניות "מרווחות" כאלו ניתן לסדר טקסט ברוחב של עד 36 נקודות.

יציקה ברוחב שורה כזה דורשת שימוש בתבניות שונות במקצת מהתבניות הרגילות של לינוטייפ, שמייצרות גולם מלא: בגודל הזה, הכור לא מזריק מספיק נתך כדי למלא גולם מלא, וגם אם היה עושה זאת, זה בזבוז חומר, וגולם כזה כבד וקשה לשימוש. התבנית לגדלים כאלו מוציאה גולם עם "צלעות" שתומכות בפני האות, כך שהמתכת ממלאה רק חלק קטן מהחלל שתופס הגולם במסגרת הסדר.

אף על פי שניתן לסדר בלינוטייפ כתב בגודל 36 נקודות, שימוש כזה אינו השימוש המקובל, ובדרך כלל, כותרות מעל גודל מסוים מסודרות במערכות אחרות, והלינוטייפ מתרכז בסידור גוף הטקסט.

עבריתעריכה

מכונות לינוטייפ תמכו בעברית מראשיתן (כלומר מודל 1) - כל מה שנחוץ הכנת סדר בעברית הוא מערכת מטריצות, עם האותיות העבריות, וחברת מרגנתלר-לינוטייפ סיפקה מטריצות כאלו כבר בשנות העשרה של המאה העשרים, ואולי לפני כן, וב-1920 הגיעה מכונת הלינוטייפ הראשונה לישראל, לסדר של העיתון דואר היום. תוך זמן קצר ניסדרו רוב העיתונים העבריים בלינוטייפ, כמו רוב העיתונים בכלל.

המטריצות מסתדרות באופן שהקשת המקש הראשונה שולחת את המטריצה השמאלית ביותר בשורת הסדר. האותיות החרוטות על גבן (כשישי כאלו), מסתדרות כמו טקסט אנגלי או לטיני אחר, באופן טבעי: כיוון הכתיבה הוא משמאל לימין, כמו סדר המטריצות.

אלא שמצד היציקה שלהן, המצב הפוך: כשמביטים מכיוון הכור אל שורת הסדר, התו הראשון הוא דווקא הימני ביותר, הפוך מכיוון הכתיבה. הסתירה מיושבת, כשזוכרים שהתווים הלטיניים חרוטים בפני המטריצה כשראשם מטה, כמו שניתן לראות בגלריה של הפרק המטריצה.

עברית, לעומת זאת נכתבת מימין לשמאל, ולכן האותיות העבריות חרוטות במטריצותיהן ישרות: רגליהן למטה, וראשן מורם אל על. פרט לטעינת מחסנית עם תווים עבריים, הדבר היחיד שיש לעשות במכונת לינוטייפ הוא הפיכת תיבת הגלמים, או שינוי במסלול ההפלטה. בשיטה הראשונה הגלמים נצברים ימינה, לכיוון הסדר, במקום שמאלה, ממנו והלאה, כרגיל. בשיטה השנייה, שינוי במסלול ההפלטה גורם לגולם להתהפך תוך החלקתו מהתבנית בכיוון הפוך לכיוון בו הוא מתהפך כרגיל, כך שהאות הראשונה היא בקצה הגולם הימני, במקום בקצה השמאלי כרגיל.

בערכת מטריצות בעברית, כל התווים מיושרים ורגליהם למטה, ולכן, כאשר יש צורך לסדר טקסט עם מספרים או אותיות לטיניות בערכה כזו, יש להזין אותם מימין לשמאל: לסידור 17 יש להקיש "7" ואחריו "1", ובדומה, לסידור is,יקיש הסדר "s" ואחריו "i".

יש ערכות מטריצות המיועדות לסדר בעיקר באותיות לטיניות, ומכילות גם את האותיות העבריות. בערכות אלו, במקום "ליישר" את הלטינית, העברית התהפכה, והשורה נסדרת משמאל לימין. כשמשתמשים בערכה כזו, מקלידים אנגלית "ישר", ועברית הפוך: כדי לסדר את המילה "טיפש", יקיש הסדר ש-פ-י-ט.

תוספים נפוציםעריכה

בזכות תפוצתה הנרחבת של המכונה, נוצרו עבורה תוספים רבים, הן על ידי חברת מרגנתל-לינוטייפ, והן על ידי חברות נוספות. כמה מהנפוצים בהם יתוארו להלן.

 
מספר ההפעלה של TTS, בהוצאת מורגנתלר-לינוטייפ. נקבניות TTS בהוצאת ספרים

טלטייפסטרעריכה

מערכת הטלטייפסטר היא מערכת המאפשרת לנתק את פעולת הסדר, או הפעלת מכונת הלינוטייפ, מפעולת הקלדת הטקסט. הדרך בה ההפרדה הזו ממומשת היא על ידי התקנת קורא סרטי מנוקבים המפעיל את מקלדת הלינוטייפ.

הטלטייפסטר נבנה ביצרנית הטלפרינטרים "טלטייפ". למערכת שני צדדים: מכונה שנקראת "טלטייפסטר", או TTS, שמשמשת לניקוב סרט הנייר בצד אחד, מופעל על ידי "נקבן" או "נקבנית" סרט, ומערכת המתאימה את הלינוטייפ לסידור באמצעות הסרט, במקום הקלדה, בצד השני.

במערכת בצד הלינוטייפ שני חלקים: "יחידת הפעלה" שקוראת את סרט הנייר ומפעילה את המקלדת, ו"מקלדת מתואמת", אליה מתחברת מערכת ההפעלה. המקלדת המתואמת עדיין מאפשרת הקלדה ידנית, על ידי הסטת מתג המנתק את יחידת ההפעלה. חברת מורגנתלר-לינוטייפ מכרה ערכות להסבת מקלדת הלינוטייפ ל"מקלדת מתואמת", וחברת טלטייפ, או "טלטייפסטר", סיפקה את ה-TTS ואת יחידת ההפעלה.

קידוד הסרט המנוקב במערכת TTS הוא הרחבה של קוד בודו, בו כל תו מיוצג על ידי חמישה חורים בנייר המנוקב, שנותנים ייצוג בינארי ל-31 סימנים שונים (האפס, כלומר ללא חורים, לא נחשב לסימן). שניים מהקודים מייצגים "שינוי מצב" (בדומה למקש Caps lock במקלדת מודרנית), ובסך הכל הקוד מאפשר ייצוג של 54 תווים שונים (האותיות, מספרים, סימני פיסוק ומספר תווים מיוחדים, אך לא מספיק בשביל אותיות גדולות וקטנות). זה לא מספיק: ללינוטייפ מקלדת של 90 תווים, ונחוצים גם כמה פקודות בקרה נוספות. חברת טלטייפ יצאה עם "תקן TTS", המרחיב את קוד בודו, על ידי הוספת חור שישי. החורים בקוד בודו מסומנים 1 עד 5, והחור השישי שנוסף עבור קידוד TTS נקרא X או "0". שישה חורים מאפשרים 63 קודים שונים, ובעזרת הקודים של "שינוי מצב" הקידוד, שמכפילים למעשה את המספר, יש מספיק קודים לשליטה מלאה בלינוטייפ.

גם יחידת הניקוב, ה-TTS, וגם יחידת ההפעלה היו התקנים מכניים לחלוטין, שהונעו במנוע חשמלי (למעשה יחידת ההפעלה קיבלה הנעה מהמנוע של הלינוטייפ עצמו), עם מספר מעגלים חשמליים פשוטים ביחידת ההפעלה שתרגמו את הקידוד. החל מ-1960 בערך, הוצעו גם מנקבי TTS אלקטרוניים, והפורמט עצמו המשיך לשרת גם את טכנולוגיית הסדר האופטי בשנותיה הראשונות, עד שפורמטים משוכללים יותר כמו פוסטסקריפט החליפו את דגמי לינוטייפ המיועדים להפעלה ידנית, נבנו עם מחזור יציקה של כ-9 שניות, וקצב נומינלי של 6 שורות בדקה. קצב זה הוא די והותר להפעלה ידנית: עם רוחב טור (כלומר אורך שורה) אופייני של 30 א"מ, קצב זה מייצג מעל 10,000 א"מ בשעה, קצב המשתווה או עולה על הקצב של הסדרים הזריזים ביותר.

החברה המליצה להאיץ את המכונות שהותאמו לעבודה עם TTS, ל-8 שורות בדקה, וב-1950 החברה יצאה עם סדרת מכונות בדגמי "קומט", שנבנו מראש עם "מקלדת מתואמת", אליה ניתן לחבר "יחידת הפעלה". מכונות אלו עבדו בקצב של 12 שורות בדקה בעזרת TTS, כלומר במהירות כפולה מהסדרים הזריזים ביותר בלינוטייפ.

ב-1962 יצא ה"אלקטרון", בו גם יחידת ההפעלה מובנית, כלומר קורא סרטי הנייר הוא חלק מובנה במכונה. מכונות אלו הן גם המהירות ביותר שיוצרו - הן יכולות לסדר עד 15 שורות בדקה, בהזנה מסרט נייר.

לפי ספרות החברה, "מכונאי לינוטייפ" יכול להפעיל ארבע מכונות שהוסבו לעבודה עם TTS, או שלוש מכונות "קומט". מלבד טיפול בתקלות, תפקיד המכונאי הוא להעביר את התוצרת, כלומר הגלמים היצוקים, לשלב הבא בתהליך הדפוס, להחליף את הסרט המנוקב בגמר עבודה אחת כדי להחיל את הבאה, ולהחליף את מטיל העופרת שמזין את הכור, כשזה מתכלה.

ספר ה-TTS שהוציאה החברה[3], מסביר שעבודה בעזרת TTS עוזרת להתגבר על הקושי במציאת מפעילי לינוטייפ מיומנים, וממליצה להכשיר כנקבני TTS זה כתבנים מנוסים, בעלי הספק של לפחות 60 מילים בדקה. בתצלום המופיע בתיעוד, נראות נשים המשתמשות ב-TTS (הן מוגדרות כ"נקבניות" - "perforators"), אך כשמדובר על מפעיל הלינוטייפ הספר בדרך כלל משתמש בלשון זכר. לפי הספר, ניתן לצפות מנקבנית הספק כפול לעומת מפעיל לינוטייפ אופייני, ומלינוטייפ עם TTS הספק בערך כפול מזה של לינוטייפ מופעל ידנית, כשהיחס המומלץ הוא מספר דומה של נקבניות ומכונות לינוטייפ, ומפעיל אחד לארבע מכונות, או ארבע נקבניות ומפעיל עם שלוש מכונות מסוג "קומט".

מידע נוסף על הטלטייפסטר בסעיף המתאים בערך לינוטייפ.

יישור אוטומטי (Auto quadder)עריכה

אחת ממגבלות הלינוטייפ היא העובדה שכדי שניתן יהיה לבצע את היציקה, שורת הסדר חייבת להיות מלאה: אם השורה קצרה מדי, גם כאשר פסי הרווח ברוחבם המרבי, שורת הסדר לא "אוטמת" את התבנית, וכשהנתך מוזרק נוצר "שפריץ" (squirt) של הנתך, ולא זו בלבד שלא מיוצר גולם שמיש - ניקוי העופרת שהתמצקה על חלקי המכונה השונים מחייב עצירת העבודה והשבתת המכונה.

לעיתים יש צורך לצקת שורה קצרה: הדוגמה הנפוצה היא השורה שמסיימת פסקה - שורה זו יכולה, במקרה הקיצוני, להיות שורה של מילה יחידה. הפתרון הוא למלא את השורה ברווחים עד סיומה. בדרך כלל לצורך זה, משתמשים לא בפסי הרווח הרגילים, המיועדים לרווח בין מילים בשורה, אלא ב"רווח קשיח" - ברוב ערכות המטריצות, כמה מה"סימנים המיוחדים" במרכז המקלדת (בין האותיות הקטנות משמאל והגדולות מימין) הן מטריצות "עיוורות" ברוחבים שונים, ללא חריטה, שתוצאתן היא רווח "קשיח" (כלומר ברוחב קבוע, בניגוד לפסי הרווח שרוחבם נקבע רק בזמן היישור). רווחים קשיחים כאלו נקראים בעגת המדפיסים "quad".

שימוש ברווחים קשיחים כאלו נעשה גם כאשר יש צורך ליישר דווקא את סופי השורות, כלומר יישור לימין בשפות לטיניות הנכתבות ימינה, או לשמאל בעברית, או כאשר יש צורך "ליישר למרכז". בשני המקרים האחרונים, על הסדר לחשב מראש כמה רווחים קשיחים נחוצים לפני האות הראשונה בשורה.

כדי להקל על יצירת ויציקת שורות קצרות, וכדי לחסוך את הצורך בחישובים כשנחוץ למרכז או ליישר לכיוון סוף השורה, נבנה תוסף, שמכונה בדרך כלל auto quadder, שהפעלתו חוסכת את הצורך להשתמש ברווחים קשיחים לפני או אחרי השורה. בדרך כלל כשנעשה שימוש בתוסף, הרווחים בין המילים הם אותם רווחים קשיחים, ולא נעשה שימוש בפסי הרווח בכלל. במחזור היציקה, בזמן פעולת היישור, המיישר האוטומטי, שמחליף את המלחציים במכלול המעלית הראשונה, מהדק את שורת הסדר על ידי סגירת לסתות המלחציים, במקום הרמת פס היישור (זה עדיין מתרומם כרגיל, אבל לא פוגש בדרכו את רגליהם של פסי הרווח, משום שאין כאלו בשורה).

בתוסף זה המפעיל בוחר יישור לימין, לשמאל, או למרכז, והשורות מיושרות באופן אוטומטי, בין אם הן מלאות, או מכילות תו יחיד (למעשה, גם כאשר השורה ריקה לגמרי, ואינה מכילה כל מטריצה - במקרה כזה, יווצר גולם "עיוור", ובדפוס תופיע שורה ריקה).

בדרך כלל התוסף הזה לא מונע ישירות מגל הזיזים של המכונה, ויש לו מערכת הנעה נפרדת. המיישר האוטומטי יכול להיות מכני, חשמלי, או הידראולי, וגל הזיזים רק מספק את האות לפתיחת וסגירת המיישר ברגע המתאים במחזור היציקה.

דגמיםעריכה

במהלך השנים נוצרו דגמים רבים. רובם מוספרו, החל בדגם 1 מ-1892, עד דגם 36, בשנות ה-30 של המאה העשרים, עם מספרי דגמים נוספים מרחבי העולם - באנגליה, למשל, דגם 48, ובאוסטרליה "72" (הדגמים הללו היו זמינים בארצות נוספות, למשל דגם 48 באוסטרליה). דגמים אחרים קיבלו שמות - דגם "קומט" משנות ה-50 של המאה ה-20, ו"אלקטרון" משנות ה-60. מעקב אחרי הדגמים אינו פשוט, הן בגלל ריבוי האופציות, והן משום שהחברה לא הקפידה על תצורה זהה לכל המכונות ששייכות לאותו דגם נומינלי. במהלך הייצור של דגמים רבים חלו בהם שינויים: מכונה מדגם "8" שהוצג לראשונה ב-1911, המשיכה להיות מיוצרת בעשרות השנים הבאות, עם הבדלים לא מעטים בין מודל 8 מ-1938 לעומת 1911. להמחשה, הווריאציות האחרונות של "מודל 5", שהוצג לראשונה ב-1906, היא מודל "5F" מ-1945, ואפילו "5F מהיר", שהופיע ב-1958, ואין רישום מדויק וזמין של תצורת כל דגם ותת-דגם. יתרה מזאת, במהלך השירות הארוך (לא נדיר למצוא מכונת לינוטייפ שפעלה במשך 30, ואפילו 50 שנים), מכונות שודרגו, מכלולים בהם הוחלפו, ונוספו להם תוספים.

גם חברת אינטרטייפ הוציאה דגמים חדשים כאשר חידושים שהוצגו בלינוטייפ הופיעו בדגמים הבאים של לינוטייפ, וחידושים שהוצגו באינטרטייפ הופיעו אחר כך בלינוטייפ.

ההבדלים העיקריים בין הדגמים השונים הם במערכת המחסניות: כמה יש, מאילו סוגים (לא כל הדגמים מתאימים לעבודה עם אותן מחסניות, ויש אפילו דגמים בהם המחסנית התחתונה שונה מהעליונה), האם המכונה מאפשרת שימוש במטריצות ממחסניות שונות באותה השורה (מיקסר), ואם כן, בין אלו (גם במכונות עם ארבע מחסניות, במקרים רבים רק שתיים יכולות להיות בשימוש בכל רגע נתון).

הבדל נוסף הוא מחסניות העזר: בדגמים מסוימים ניתן להתקין מחסנית עזר, ובאחרים לא. גם מספר מחסניות העזר שניתן להתקין שונה מדגם לדגם - בחלק מהדגמים המספר זהה למספר המחסניות שניתן להתקין - בדרך כלל 2 או 4, ובדגמים אחרים ניתן להתקין רק מחסנית עזר אחת.

מהירות היציקה המרבית שונה גם היא מדגם לדגם - בדגמים הישנים יותר בדרך כלל 9 או 10 שניות למחזור יציקה, בדגמי ה"קומט" מ-1950 עד 12 שורות לדקה, ובדגם ה"אלקטרון" משנות ה-60, עד 15 שורות לדקה. מהירויות כאלו הושגו בדרך כלל במכונות אוטומטיות לחלוטין, בהן המפעיל לא מבצע למעשה את פעולת ה"סדר", והטקסט מוזן מסרט נייר מנוקב, TTS.

המכונות שעדיין מופעלות, במוזיאונים, סדנאות, ואולי גם כמה בתי דפוס, הן בדרך כלל מהדגמים הפשוטים יותר - בדרך כלל דגם 5 או 8, בלי מחסניות עזר, ובדרך כלל גם לא מיקסר, אך יש מכונות מוזאליות התומכות במספר מחסניות (למשל דגם 8).

לפעמים, מכונות מורכבות יותר מוצגות כ״תצוגה נייחת״, כשלצידן מכונה פשוטה יותר המופעלת להדגמה למרות האמינות הכללית של המכונה, עליה מעיד אורך השירות הממושך, הן אינן חופשיות מתקלות, ובית דפוס לא יכול היה להפעילן ללא שירות ותחזוקה - אם בעזרת התמחות מעמיקה של אחד או כמה מהסדרים, או בעזרת מכונאים שהתמחו במכונה. מומחים כאלו נדירים היום, ולכן המכונות המסובכות יותר, שדורשות יותר מומחיות לתחזוקתן בדרך כלל נחות, כשמכונות מדגמים פשוטים יותר שלצידן, עדיין יוצקות גלמים, 120 שנה ויותר אחרי הופעת הלינוטייפ על רצפת בית הדפוס לראשונה.

דגמים ספציפייםעריכה

סעיף זה עוסק בעיקר בדגמים שאופן פעולתם שונה מהמתואר למעלה בפרטים מסוימים

  • "המפוח" (The Blower Linotype): זה הדגם שקדם למספר 1. המכונה המסחרית הראשונה נמסרה ללקוח הראשון ב-1886, ובשש השנים הבאות יוצרו ונמכרו ליותר מעשרה בתי דפוס שונים, ביניהם ה-New York Tribune (ההתקנה הראשונה), הוושינגטון פוסט ב-1888, ובתי דפוס ועיתונים נוספים, כ-200 מכונות (לפי מקורות אחרים, כ-700) עד 1992, השנה בה הופיע "דגם 1". מכונות אלו פעלו בבתי דפוס לפחות עד העשור הראשונן של המאה ה-20, או אף מאוחר יותר. בין ההבדלים בין "המפוח" למתואר למעלה אפשר למנות
    1. אין רצועת הסעה, ובמקומה, המטריצות נוסעות מהמחסנית אל מעלית הסדר בעזרת זרם אוויר - מכאן הכינוי "המפוח", שהוענק לדגם מאוחר יותר כשהוצגו דגמים נוספים ו"לינוטייפ" לא הספיק.
    2. בדגם זה עדיין אין מעלית שנייה, והמעלית הראשונה מטפסת כל הדרך עד מערכת המיון, כדי למסור את המטריצות.
    3. תבנית יחידה בגלגל התבנית.
    4. המחסנית במיצוב מאונך לגמרי
  • "אלקטרון" הוצג ב-1962, כדי ליטול (או לנסות ליטול) את גביע המהירות בחזרה מאינטרטייפ, שמכונותיה השתוו או עלו על מכונות לינוטייפ בהספקן. אף על פי שהוא מצויד במקלדת, האלקטרון מיועד להיות מופעל כמעט רק מ-TTS. הוא מיוצר מראש עם יחידת הפעלה וקורא סרט. מכללים רבים במכונה הם אלקטרוניים, דבר שיצר בעיה לטכנאים המנוסים בשדה, שלרבים מהם לא הייתה הכשרה לטפל בהם. המכונות היו ידועות לשמצה ב"קפריזיות" שלהן, ריבוי התקלות, ובבעיות קשות לפתרון באלקטרוניקה. היו בתי דפוס שהפיקו פעולה אמינה מהאלקטרון רק אחרי שהאטו את המהירות, וביצעו שינויים נוספים, ביניהן האצת מערכת המיון, והתקנת "חיישן מטריצות", לעצירת המכונה כאשר יש ערוץ ריק, כתוצאה מכך שבעבודה בקצב מרבי, לפעמים כל המטריצות של אות מסוימת "בחוץ", ויש להמתין עד שלפחות אחת מהן תחזור במערכת המיון להמשכת העבודה. העובדה של ההבדלים העיקריים מהמתואר למעלה הם:
    1. אין מעלית מסדר. השיפוע של רצועת ההסעה מתון יותר, ושורת הסדר נבנית בערוץ קבוע. המערכת שמעבירה את המטריצות מערוץ הסדר למעלית הראשונה בנויה באופן כזה, שההקלדה לא עושה הפסקה בגמר שורה, לעומת המכונות הקודמות בהן היה צורך לעצור את הסדר בזמן שמעלית הסדר עולה ויורדת
    2. המעלית הראשונה, המלחציים, ופס היישור מופעלים באמצעות בוכנות הידראוליות, כאשר הבקרה משלבת מכניקה (גל הזיזים) ואלקטרוניקה
    3. כפי שצוין לעיל, המכונה בנויה מראש עם קורא סרט, "יחידת הפעלה", ומקלדת מתאמת, לעומת המכונות הקודמות, שלכל היותר נבנו עם מקלדת מתאמת (בעיקר דגמי הקומט), ויחידת ההפעלה וקורא הסרט יוצרו על ידי חברת טלטייפסטר, למעשה חלק מחברת טלטייפ
    4. המכונה מגיעה עם שני מנועים, או מנוע כפול, להנעת המכלולים המכניים, ולהפעלת המשאבה ההידראולית שמספקת לחץ שמן להפעלת המכלולים ההידראוליים
    5. כפי שצוין, המכונה מכילה מערכות אלקטרוניות רבות

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מכונת לינוטייפ בוויקישיתוף

מקורות עיקרייםעריכה

  • Linotype Machine Principles פרקי ספר מפורט, בן 487 עמודים בהוצאת חברת מרגנתלר-לינוטייפ (כל פרק הוא קובץ PDF), המפרט את רכיבי המכונה ואופן פעולתם. רוב המידע הטכני בערך זה מבוסס על הספר
  • רשימת הדגמים - דף המתאר את הדגמים העיקריים של לינוטייפ עד 1936 - לא כולל קומט ואלקטרון, משנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20
  • דגמים ותות-דגמים, תאריך הופעה דף המפרט את השנה בה הופיע לראשונה כל דגם, וכל שינוי משמעותי בדגם, ללא פירוט ההבדלים
  • LINOTYPE / INTERTYPE Linecasting Machines - How They Differ, linotype.org - (אנגלית) דף המונה את ההבדלים העיקריים בין לינוטייפ לאינטרטייפ

סרטונים וחומר הסברהעריכה

  •   "Typesetting": Linotype Newspaper Layout, 1884 to 1970s, סרטון באתר יוטיוב, אנגלית, 35 דקות, סרטון שמסביר את פעולת המכונה. הסרטון מראה למעשה בעיקר מכונת אינטרטייפ, וכל הפרטים אותם מראה הסרטון זהים בלינוטייפ
  • Blue Streak Linotypes - 1955, 26 בספטמבר 2013  - סרטון באתר vimeo, באורך 21 דקות, באנגלית, על דגם 31 "blue streak"' ודגם 32, זהה לראשון בתוספת מחסנית עזר. בין השאר, מודגמת בסרטון החלפת מחסניות במכונות מדגם זה
  • Linotype Elektron - 1962, 6 באפריל 2013, בדיקה אחרונה ב-15 בנובמבר 2018  סרטון באתר vimeo, באורך 10 דקות, באנגלית, על דגם Elektron - דגם הלינוטייפ האחרון שנבנה, והמהיר בכולם (עד 15 שורות בדקה), עם קורא סרט נייר, שילוב הידראוליקה, ועוד

הערות שולייםעריכה

  1. ^ The Linotype Machine and its Impact, Ottmar Mergenthaler
  2. ^ המגיד. "...רק לספר איך סודרה הכותרת". המגיד (בעברית). בדיקה אחרונה ב-11 בנובמבר 2018. 
  3. ^ Mergenthaler Linotype Company, The Linotype Handbook for Teletypesetter Operation, digital reprint by www.CircuitousRoot.com, 1951. (באנגלית)