מפצחת בונקרים

(הופנה מהדף מכסחת בונקרים)

מפצחת בונקריםאנגלית: Bunker Buster) היא פצצה שנועדה לחדור בונקרים ומטרות מזוינות או מטרות המוסתרות עמוק מתחת לאדמה.

מפצחת בונקרים
Bunker Buster
מידע כללי
סוג weapon functional class עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מסתור צוללות מתקופת מלחמת העולם השנייה אשר נפגע על ידי פצצת גרנד סלאם
F-35I מטייסת מנ"ט 5601 של חיל האוויר הישראלי, נושא פצצות סימן 84 מותקנות ערכת GBU-31 JDAM לפני ניסוי הפצצה חודרת בונקרים, יולי 2023

פצצות הנישאות על ידי מטוסים עריכה

מלחמת העולם השנייה עריכה

במהלך מלחמת העולם השנייה מתכנן הפצצה הקופצת בארנס וואליס תכנן שתי פצצות אשר מכונות כיום "מפצחות בונקרים": פצצת טולבוי שמשקלה היה חמישה טון ופצצת גרנד סלאם שמשקלה היה כעשרה טון. לפצצה היה זנב שגרם לה להסתחרר וכך יִיצב אותה. הפצצות עברו את מהירות הקול בעודן נופלות מגובה של 22,000 רגל (כ-6,700 מטר). הפצצות היו מצופות בפלדה מאיכות גבוהה, ציפוי חזק בהרבה מהמקובל בפצצות באותה תקופה. מטרת הציפוי המיוחד הייתה להבטיח את שרידות הפצצה בעת פגיעה במשטח בטון מזוין או בעת חדירה למעמקי האדמה.

אף על פי שהפצצות קרויות "חודרות בונקרים", תאוריית רעידת האדמה המקורית הייתה מעט מורכבת יותר מסתם חדירה דרך משטח מזוין. פצצות רעידת האדמה נועדו לא לתקיפה ישירה של מטרה אלא ליצירת בור גדול לצד המטרה ומתחתיה במטרה להעביר גל הדף מתחת ליסודות המבנה. גל ההדף גרם לקריסת המבנה לתוך הבור שנפער ללא קשר לחוזק המבנה. הציפוי של הפצצות נועד לחדור דרך אבנים אבל באותה מידה איפשר חדירה דרך בטון מזוין. בעת התקפה על מבצור הצוללות ולנטין, חדרו שתי פצצות גראנד סלאם דרך 4.5 מטרים של בטון מזוין[1] ובכך הוכיחו שהן מסוגלות לתפקד באופן טוב יותר מנתוני הביצועים הרשמיים שלהן.

לאחר המלחמה הוסיפה ארצות הברית הנחיה מרחוק לפצצות הטולבוי. כך נוצרה פצצת "טארזון" ששקלה 12,000 פאונד (כ-5,500 ק"ג). שימוש ראשון בפצצה נעשה במלחמת קוריאה כנגד מרכז שליטה תת-קרקעי ליד קנגייה.

פצצת "דיסני" מונחית הרקטה הייתה עוד התקן מתקופת מלחמת העולם השנייה ששימש נגד מסתורי צוללות ומטרות מזוינות אחרות. הפצצה, שתוכננה על ידי מפקד מהצי המלכותי, צופתה בציפוי קשיח ששקל כ-2 טון. הפצצה הופלה מגובה 20,000 רגל (בערך 6,000 מטרים). בגובה של בערך 1,500 מטרים ירה מרעום ברומטרי את הרקטה שבזנב על מנת להעניק לפצצה מהירות של 730 מטרים לשנייה בעת הפגיעה. הפצצה הוטלה לראשונה ב-10 בפברואר 1945 על מסתורי צוללות איימאודן בהולנד. כ-18 פצצות הוטלו ממפציצי B-17. פצצה אחת פגעה ישירות.

שימוש מודרני עריכה

 
דוגמה לשימוש במפצחי בונקרים בבסיס התעופה עלי אל סאלם בכווית.

במהלך מלחמת המפרץ (1991) היה צורך בפצצה בעלת יכולת חדירה עמוקה בדומה לפצצות של מלחמת העולם השנייה. לא היה לאף חיל אוויר של נאט"ו פצצות שכאלה. חיל האוויר המלכותי של בריטניה החזיק מספר פצצות מתקופת מלחמת העולם השנייה במוזיאונים. פצצות חדשות פותחו במהירות בפרק זמן של כ-28 ימים. הציפוי של הפצצות נלקח מתרמילים של פגזי תותחים ישנים בקוטר 203 מילימטר. הפצצות שקלו מעל שני טון אך הכילו רק 294 קילוגרם חומר נפץ. הפצצות היו מונחות לייזר וכונו GBU-28.

בפברואר 2021, במסגרת תוכנית הפיתוח של חיל האוויר הישראלי, אישרה ועדת השרים להצטיידות כי מדינת ישראל תרכוש פצצות חודרות בונקרים.[2][3][4] ביולי 2023 ביצע חיל האוויר הישראלי ניסוי מוצלח שבו פצצות חודרות בונקר (פצצות MK-84 שעליהן הותקנה ערכת GBU-31 JDAM) שהוטלו ממטוס F-35. ישראל היא המדינה השנייה בעולם אחרי ארה״ב שמבצעת ניסוי שכזה.[5]

ארצות הברית פיתחה שורה של פצצות בעלות נתונים מגוונים לחדירת מטרות מזוינות או קבורות במעמקי האדמה:

עומק החדירה מערכות נשק סוגים
חדירה דרך בטון מזוין: לעומק של 1.8 מטרים
BLU-109 Penetrator
חדירה דרך בטון מזוין: לעומק של 3.4 מטרים
BLU-116 Advanced Unitary Penetrator (AUP)
חדירה דרך בטון מזוין: לעומק של 3.4 מטרים
חדירה דרך בטון מזוין: לעומק של 6 מטרים
BLU-113 Super Penetrator
חדירה דרך בטון מזוין: לעומק של 8 מטרים.
חדירה דרך אדמה: לעומק של 61 מטרים[6]
GBU-57A/B MOP
(Massive Ordnance Penetrator)
  • Air to Ground guided Missile (AGM) – טיל או פצצה משולבת רקטת האצה, המשולחת ממטוס ודואה או גולשת אל המטרה.
  • Bomb Live Unit (BLU)
  • Guided Bomb Unit (GBU) – יחידת פצצה מונחית או בשמה המלא Precision-guided munitions Guided Bomb Unit (תחמושת מונחית מדויקת).

מרעומים עריכה

המרעום הקלאסי של פצצה חודרת שריון שימש גם כאן: שילוב של קוצב זמן ומדחף מהיר בחלק האחורי של הפצצה. המרעום מחומש כאשר הפצצה משוחררת ומתפוצץ כאשר המדחף מפסיק להסתובב וקוצב הזמן חדל אף הוא.

פצצות חודרות בונקרים מודרניות משתמשות בחלקן במרעום מסורתי. חלקן משתמשות במיקרופון ובמיקרו בקר. המיקרופון מאזין, והמיקרו בקר סופר קומות עד אשר הפצצה חודרת את מספר הקומות הרצוי.[דרוש מקור]

טילים עריכה

 
פצצה מונחית פוגעת במטרה בעת ניסויים

המהירות הנוספת המוענקת על ידי מנוע רקטי מאפשרת חדירה עמוקה יותר של ראש הנפץ של מפצח הבונקרים.

הפסקת ייצור עריכה

ארצות הברית הפסיקה לייצר את מפצחות הבונקרים במשקל 900 קילוגרם בשני מקרים. ב-2005 הופסק היצור כאשר התברר שבדמם של כ-17 עובדים אשר ייצרו את הפצצות, יש רמות חמצן נמוכות בשל חשיפה ל-TNT. מאוחר יותר באותה שנה התגלתה אנמיה בקרב 34 עובדים. הייצור חודש לאחר התקנת מערכת אוורור חדשה אך הופסק שוב באותה שנה כאשר הוכח שההשפעות ההרסניות ממשיכות לתת את אותותיהן בעובדים.[7]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מפצחת בונקרים בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה