מכתבי יב
מכתבי יֵב, הידועים גם כתעודות יב, או הפפירוסים של יב, הם אוסף של מסמכים ותעודות שנכתבו בקהילה היהודית ששכנה באי יב (אלפנטין) שבמצרים במאה ה-5 לפנה"ס.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שפת המקור | ארמית, מצרית (היראטית ודמוטית), פרסית, לטינית, יוונית, קופטית |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | המאה ה-5 לפנה"ס |
  | |
המכתביםעריכה
בתעודות שנתגלו יש כארבעים פפירוסים, כעשר מגילות קלף וכשלוש מאות אוסטרקונים (מכתבים הכתובים על-גבי שברי חרס). המסמכים כתובים במצרית היראטית ודמוטית, בפרסית, בלטינית, ביוונית ובקופטית ואולם רובם המכריע כתוב בארמית, בניב מיוחד המקביל לארמית המקראית, שהייתה השפה הרווחת (לינגואה פרנקה) בממלכה הפרסית ששלטה על האזור באותה תקופה.
רוב הכתבים עוסקים בעניינים כלכליים וחברתיים ומיעוטם דן במצבה הרוחני של הקהילה במקום, שבה גרו חיילים יהודים שנשלחו מטעם הממלכה הפרסית להגן על גבולה הדרומי. רוב המסמכים הם תעודות רשמיות ומיעוטם מכתבים פרטיים. בין המסמכים גם שטרי גירושין ושחרור עבדים וחוזים משפטיים אחרים, וגם תיעוד של מנהגי הקהילה ולשונה. במכתבים מתועדת גם פרשת המקדש שבנו בני הקהילה לאלוהי ישראל והנזק שנגרם לו בידי מצרים מקומיים. באמצע המאה ה-4 לפנה"ס חדל המקדש באי יב (אלפנטין) לתפקד. יש ראיות מחפירות כי בנייה מחדש והרחבה של מקדש חנום בזמן מלכותו של נכתנבו השני (360–342 לפני הספירה) תפסו את מקומו של המקדש היהודי.
בין התעודות מופיעים גם קטעים מספר אחיקר החכם.
המסמכים ששרדו הסתובבו בשוק העתיקות במצרים במאה ה-19 ומשם נאספו והועברו, יחד עם מסמכים שנתגלו באי יב עצמו, לאוספים באירופה ובאמריקה, בין השאר במוזיאון ברוקלין ובמוזיאונים בברלין.
המסמכים העשירו רבות את המחקר על תולדות היהודים בתקופת בית ראשון ותקופת בית שני, מחקר מצרים העתיקה והאימפריה הפרסית וגם מחקר השפה הארמית, הדיאלקטים שלה וההתפתחות ההיסטורית שלה.
איגרת הפסח (419 לפנה"ס)עריכה
"איגרת הפסח", המתוארכת ל-419 לפנה"ס, נשלחה על ידי אדם בשם חנניה לאדם בשם ידניה, בחיל המצב היהודי ביב ועוסקת במנהגי הפסח.[1]
מדובר במכתב בארמית, שרק כשליש ממנו נותר כיום ובו מורה חנניה, לידניה וליהודי יב בכלל, בסמכות שהוענקה לו כנראה מהמלך הפרסי, לקיים את פסח וחג המצות (רוב החוקרים סבורים שאלה היו שני חגים סמוכים ששולבו יחד עם הזמן) ובו מפורט אף כיצד יש לעשות זאת: "כעת אתם מנו 14 ימים לניסן, וב־14 בין השמשות עשו פסח. ומיום 15 עד יום 21 לניסן חג המצות עשו, שבעת ימים אכלו מצות... מלאכה לא תעשו ביום 15 וביום 21 לניסן. שיכר אל תשתו וכל דבר חמץ אל תאכלו ולא ייראה בבתיכם, מיום 14 לניסן עם הערב השמש עד יום 21 לניסן בהערב השמש. וכל חמץ שיש לכם בבתיכם הכניסו לחדריכם וחתמו בין הימים האלה".
מחוץ לכתוב בתנ"ך, איגרת הפסח הזו, בת כ-2,500 שנים, היא התיעוד הקדום ביותר ששרד עד ימינו, על קיום חג הפסח.
ישנם חוקרים כמו פרופ' יונתן אדלר מאוניברסיטת אריאל שמסתייגים ממסקנה זו. אדלר טוען שכל הקטעים המדברים על פסח משוחזרים ואינם מופיעים בטקסט המקורי, כך שלא ניתן לדעת בוודאות האם האגרת הזו אכן מתייחסת לפסח.
מכתב אל בגוהי הפחה (407 לפנה"ס)עריכה
ב"מכתב אל בגוהי הפחה", שמתוארך ל-25 בנובמבר 407 לפנה"ס ונשלח אל בגוהי פחת יהודה (השליט הפרסי הממונה על פחוות יהודה), מבקשים בני הקהילה סיוע בשיקום המקדש שנהרס. מתוך איגרת זאת מתברר כי איגרת מקבילה נשלחה גם לדליה ושלמיה, בניו של סנבלט מושל שומרון, מכיוון שאיגרת קודמת (משנת 410 לפנה"ס) שנשלחה לבגוהי וליוחנן הכהן הגדול בירושלים - לא נענתה. בין השאר הם מציינים את עתיקותו של המקדש ואת הסכמת השלטון הפרסי לקיומו:
| מקור | תרגום מילולי |
|---|---|
| ומן יומי מלך מצרין אבהין בנו אגורא זך ביב בירתא | ומימי מלך מצרים אבותינו בנו המקדש הזה ביב המצודה |
| וכזי כנבוזי על למצרין אגורא זך בנה השכחה | וכאשר כנבוזי בא למצרים - המקדש הזה בנוי מצאו |
| ואגורי אלהי מצרין כל מגרו | ומקדשי אלוהי מצרים כולם הרוסים |
| ואיש מנדעם באגורא זך לא חבל | ואיש דבר במקדש הזה לא הרס |
האיגרת מתארת את חורבן המקדש היהודי ואף מצוין בה תאריך האירוע (410 לפנה"ס). לאחר שעזב המושל הפרסי ארשם, כהני ח'נום המצרים, בשיתוף פעולה עם המושל הפרסי המקומי וידרנג, החליטו להרוס את המקדש. וידרנג הורה על כך לבנו נפין, מפקד חיל המצב בסון, שהנהיג את חייליו הפרסים יחד עם המצרים ואלה החריבו את המקדש ובזזו את כלי הזהב שבו.
הייתה תגובה של שני המושלים (בגוהי ודליה) אשר נתנו אישור לבנות מחדש את בית המקדש. היא נשמרה בצורת תזכיר: "1 מזכר מבגוהי ודליה. אמר לי לאמר: מזכר: אפשר לומר במצרים ... 8 לבנות אותו באתר שלו כפי שהיה בעבר ... "[2].
מהדורות מודפסותעריכה
ב-1999 הוציאו לאור בצלאל פורטן ועדה ירדני את "אוסף תעודות ארמיות ממצרים העתיקה" שבהם כלולים גם תעודות יב.
ב-2020 יצא לאור על ידי בצלאל פורטן בהוצאת מוסד ביאליק הספר "ממגדול סונה" בסדרת האניצקלופדיה מקראית, שכולל בתוכו רק את אוסף תעודות יב עם תרגומם לעברית.
לקריאה נוספתעריכה
- בצלאל פורטן, מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה- תעודות לתולדות היהודים במצרים בתקופת פרס, מוסד ביאליק, תש"ף.
- בצלאל פורטן ועדה ירדני אוסף תעודות ארמיות ממצרים העתיקה, הוצאת מאגנס.
- פ' קורנגרין, מגילת אסתר לאור הפפירוסים מיב וסיפורי הירודוט, ספר זיידל, ירושלים תשכ"ב, עמ' 214 - 228.
- פטר שפר, יודופוביה - גישות כלפי היהודים בעולם העתיק (ספריית "הילל בן־חיים" הוצאת הקיבוץ המאוחד), פרק 7 יֶב, עמ' 181–200.
קישורים חיצונייםעריכה
- חגי משגב, הסיפור נותר חתום, סגולה - מגזין ישראלי להיסטוריה וידיעת הארץ, תמוז תש"ף, יולי 2020
- חג הפסח אצל יהודי יב, מאמר באתר "דעת"
הערות שולייםעריכה
- ^ אריאל בולשטיין, בסוף המאה ה־19 התגלה סמוך לנהר הנילוס, פפירוס שבו מסופר על קיום חג הפסח לפני אלפי שנים, באתר ישראל היום, 25 במרץ 2021
- ^ Bezalel Porten; Ada Yardeni, Textbook of Aramaic Documents from Ancient Egypt 1., (Jerusalem , Letters, 76 (=TADAE A4.9, 1986