מכתבי ערד

מכתבי ערד הם 91 אוסטרקונים שנחשפו על ידי הארכאולוג יוחנן אהרוני בתל ערד בין השנים 19621964, במהלך חפירות מסודרות באתר.

מכתב 18, המזכיר את "בית יהוה"

הממצאיםעריכה

 
מצודת ערד, בה נמצאו המכתבים

בתל ערד נחשפו שרידים של מצודה שנבנתה בתקופת הברזל והמשיכה להתקיים לכל אורך תקופת קיומה של ממלכת יהודה כולל התקופה הפרסית. השימוש במצודה היה כתחנת צידה שסיפקה לעוברים בדרך שהיו בשליחות השלטון, מזון שעיקרו היה שמן, קמח ויין. בעת קרב או מלחמה נדרשה המצודה לספק גם לוחמים. במצודה נחשפו 88 אוסרטקונים עבריים כתובים בדיו, מתוכם 15 שלמים; ברוב השאר השתמרו, במקרה הטוב, מלים בודדות. רוב האוסטרקונים אינם מכתבים, אלא מסמכים מנהליים כגון רשימות. בנוסף לאוסטרקונים הכתובים בדיו, נמצאו גם 15 כתובות חרוטות על חרס, כתובות על חותמים ועל אבני משקל, ידיות "למלך", 85 אוסטרקונים ארמיים מהתקופה הפרסית, ואוסטרקונים ערביים.[1]

חלק ממכתבי תל ערד הופנו אל "אלישב בן אשיהו" שתפקידו היה ממונה על המחסנים של המצודה הממלכתית. המכתבים כוללים הוראות ובקשות למסירת צידה. במקום נמצאו בנוסף גם שלוש חותמות הנושאות את שמו של אלישיב. המכתבים נשמרו בארכיון של המצודה.

במכתבים נזכרים שמות של יישובים מקראיים שונים בצפון הנגב ובדרום הר חברון, ובהם ערד, קינה, רמות נגב, מעון, זיף ועָנִים.

במכתבים נזכרים גם שמות של משפחות כהונה, כמו מרֵמות, פשחור, בני קורח, פשיד, ונראה שמשפחות אלו שירתו במקדש המקומי.[2]

מכתבים בולטיםעריכה

תעתיקי הכתובות מובאים לפי יוחנן אהרוני.[3] המקפים בסוף חלק מהשורות אינם במקור, והם מייצגים קטיעת מילה לצורך ירידת שורה כנהוג בכנענית.

מכתב 1עריכה

אל . אלישב . ו-
עת . נתנ . לכתימ
יינ . ב \ /// ו-
כתב . שמ הימ .
ומעוד . הקמח
הראשנ . ת-
רכב . + | . קמח
לעשת . להמ . ל-
חמ . מיינ .
האגנת . תתנ

במכתב יש סימנים היראטיים (הלוכסן ההפוך, \, והפלוס, +), וכן מספרים (אחד: |, ושלוש: ///). מתוך המכתבים מתברר כי מלכי יהודה הסתייעו לצורך הגנת גבולות הממלכה בחיילים שכירים המכונים "כִּתִיִּם". אלה כונו כך על שם העיר כתי (כתיון) בקפריסין.[2]

מכתב 2עריכה

אל . אלישב . ועת . נתנ ל-
כתימ . ב \ /// יינ . ל-
ארבעת היממ    ו-
| | |  לחמ    ו-
מלא . חמר . יינ    וה-
סבת    מחר . אל תאחר .
ואמ . עוד . חמצ . ונת-
ת . להמ .

גם במכתב זה יש סימן היראטי (\), וכן מספר (שלוש מאות: | | | ).

מכתב 3עריכה

הכתובת כתובה משני צדי האוסטרקון, הצד האחורי פגום מאוד וקשה לקריאה.

קדימה אחורה

אל . אלישב . ועת .
תנ . מנ . היינ /// ב | ו-
צוכ . חנניהו . על ב-
אר שבע עמ . משא צ-
מד . חמרמ . וצררת
אתמ . בצק .    ו-
ספר . החטמ . והל-
חמ ולקחת

אלכמ[...]
רי[...]
ל[...]///[...?]
ואדממ . ה[...?]
[...]
[...]מ[...]

המכתב מזכיר את באר שבע, ואולי גם את האדומים.

מכתב 4עריכה

המכתב הוא מכתב קצר סטנדרטי, ומספר מכתבים אחרים נכתבו כמותו. בין המלים במכתב אין נקודות להפרדה, אולם בין חלקן יש רווח.

אל אלישב תנ לכתימ ש-
מנ / חתמ ושלחנו ו-
יינ ב|| תנ להמ .

מכתב 17עריכה

קדימה אחורה

אל . נחמ . [ו]עת    ב-
א ביתה . אלישב .
בנ    אשיהו . ולקח-
ת . משמ. / שמנ . ו-
שלח . לזפ    מהרה . ו-
חתמ . אתה    בח-
תמכ

בW𐤟𐤟𐤟𐤟 לחדש נתנ נחמ ש-
מנ ביד הכתי . /

במכתב יש את הספרה ההיראטית ל-20, שסימנה דומה לאות W (וכך סומנה כאן בתעתיק) עם קו אנכי באמצעה.

מכתב 18עריכה

קדימה אחורה

אל אדני . אלי-
שב . יהוה יש-
אל לשלמכ . ועת
תנ . לשמריהו
<> . ולקרסי
תתנ . + ולד-
בר . אשר . צ-
ותני . שלמ .
    בית . יהוה .

הא . ישב .

במכתב מוזכר בית יהוה, וכן סימן היראטי הזהה לרונה ᛇ (איווז) על הצד (וסומן בתעתיק כך: <>).

מכתב 24עריכה

מֵעֲרָד ... וּמִקִינָ(ה ...)
ה. וּשְלַחְתֶם אֹתָם רָמַת נֶגֶ[ב בְּיַ]
ד מַלְכִּיָהוּ בֶּן קָרַבאוֹר וְהִבְ
קִידָם עַל יָד אֱלִישָע בֶּן יִרְמִיָ
הוּ בְּרָמַת נֶגֶב, פֶּן יִקְרֶה אֶת הַ
עִיר דָבָר. וּדְבָר הַמֶלֶך אִתְכֶם
בְּנַבְשְכֶם. הִנֵה שָלַחְתִי לְהָעִיד
בָּכֶם הָיֹם: הָאֲנָשִם אֶת אֱלִישָ
ע, פֶּן תָבֹא אֱדֹם שָמָה!

המכתב נכתב משני צדדיו של האוסטרקון, אולם רוב הכתוב על אחד הצדדים נמחק והחלק הנותר אינו מצטרף למשפטים שלמים בעלי משמעות. צדו האחר, לעומת זאת, נשמר כמעט בשלמותו.[4] "נבשכם" = נפשכם.[2] דומה כי גם דברי הזעם על אדום, המצויים בספרי המקרא השונים, מתייחסים לחלקו של אויב זה בחורבן הסופי של ממלכת יהודה.

המכתבים הארמייםעריכה

 
מכתב ארמי מערד

המכתבים הארמיים הם עדות היסטורית חשובה לתקופה שהמקורות שנמצאים בידינו עליה דלים יחסית, אולם רק בכ-45 מתוך 85 ניתן לקרוא מילה אחת או יותר.[1] המכתבים שייכים למאה ה-4 לפנה"ס, ככל הנראה לאמצעה. לפי המכתבים, מצודת ערד היוותה בתקופה הפרסית תחנת מעבר בה סופקו שעורים לפרשים, סוסים וחמורים. במכתבים הארמיים מוזכרים שמות יהודיים (שמות תאופוריים ל"יהו") ואדומיים (שמות תאופוריים ל"קוס"), המעידים על ההרכב האתני באזור.[5]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

  • יוחנן אהרוני, כתובות ערד, מוסד ביאליק, 1986.
  • שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק, 1992.
  • נחמן אביגד, המקורות האפיגרפיים העבריים, ההיסטוריה של עם ישראל, ימי המלוכה: היסטוריה מדינית, ירושלים, תשמ"ב, עמ' 39-21

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מכתבי ערד בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 יוחנן אהרוני, כתובות ערד, מוסד ביאליק, 1986, עמ' 1
  2. ^ 1 2 3 בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ד, יחידה 12, עמ' 348.
  3. ^ יוחנן אהרוני, כתובות ערד, מוסד ביאליק, 1986, עמ' 12-130
  4. ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ד, יחידה 12, עמ' 349.
  5. ^ יוחנן אהרוני, יוסף נוה, כתובות ערד, מוסד ביאליק, 1986, עמ' 177