מכת בכורות
מַכַּת בְּכוֹרוֹת היא המכה האחרונה בסדרת עשר המכות שהובאו על מצרים, על פי המסופר בספר שמות. במכה זו מתו כל בכורי מצרים (מאב או מאם) - בנים ובנות, ילדים ומבוגרים, ובכורות בהמה. בעקבות מכת בכורות, שילח פרעה את העברים מארצו.
תיאור המכה עריכה
לאחר שפרעה לא הסכים לשלח את העברים מארצו, חרף עשר המכות שפקדו את ארצו, אמר משה לפרעה:
כֹּה אָמַר ה': כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. וּמֵת כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ וְעַד-בְּהֵמָה--לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל. וְיָרְדוּ כָל-עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ-לִי לֵאמֹר, צֵא אַתָּה וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בְּרַגְלֶיךָ, וְאַחֲרֵי-כֵן אֵצֵא; וַיֵּצֵא מֵעִם-פַּרְעֹה בָּחֳרִי-אָף.
תחילת המכה עריכה
ה' אומר למשה שיביא עוד מכה אחת על מצרים, שלאחריה יגרש פרעה את בני ישראל ממצרים. בעקבות זאת, הוא מצווה את משה לומר לבני ישראל לשאול מהמצרים כלי כסף וכלי זהב.
על פי אזהרת משה, במכה זו ימותו כל בכורי מצרים, מכל סוגי המינים - כולל הבהמות. זמן המכה היה בחצות הלילה. על פי אחת הדעות בתלמוד הבבלי, משה אמר "כחצות", מכיוון שחשש שהאסטרולוגים המצריים יטענו שהמכה לא ארעה בחצות, ואלוהים לא קיים את דבריו[1].
על פי דרשות חז"ל, נהרגו במכת בכורות הן זכרים והן נקבות, הן בכור מאב והן בכור מאם. כך, היו בתים שהיה בהם יותר ממת אחד.
בית פרעה במכה עריכה
לפי חז"ל, בתיה בת פרעה, למרות היותה בכורה לאמה[2], הוחרגה מהמכה ונותרה בחיים, בשל הצלתה את משה רבנו[3].
לעומת בתיה, בנו הבכור של פרעה מת. בהיותו בכור בעצמו, פרעה עצמו גם חשש כי הוא עומד למות. הוא מיהר אל משה ואהרן וביקש מהם לצאת יחד עם כל משפחותיהם, מקניהם וטפם. בבוקר שלאחר מכת הבכורות, יצאו בני ישראל ממצרים.
השפעת המכה על בני-ישראל עריכה
בזמן המכה עריכה
בני ישראל נצטוו להקריב את קרבן הפסח בין הערביים של יום י"ד בניסן, ולאוכלו יחד עם מצות ומרורים בליל ט"ו בניסן, בו התרחשה מכת בכורות. על מנת שהקב"ה יפסח על בתי העברים בשעת מכת בכורות, נצטוו למשוח מדם הקורבן על משקוף ביתם ועל המזוזות. מכאן גם התקבל שם החג, חג הפסח. כמו כן, נצטוו העברים שלא לצאת מפתח ביתם עד הבוקר.
מצוות לזכר המכה עריכה
מצוות הקשורות לבכור עריכה
כמה מצוות בתורה, הנוגעות לקדושת הבכורה, ניתנו כזכר למכת בכורות:
- מצוות בכור אדם - פדיון הבן
- מצוות בכור בהמה טהורה
- מצוות פטר חמור
התורה אף מדריכה את יוצאי מצרים להשיב לבניהם, כשישאלו מדוע הם מקיימים מצוות אלה, שמצוות אלו הן זכר ליציאת מצרים ולמכת בכורות, בה הרג ה' את בכורי מצרים - "מבכור אדם עד בכור בהמה"[4].
מצוות אכילת קרבן פסח עריכה
כזכר ליציאת עם ישראל ממצרים לאחר מאות שנות גלות בה, שכוללות שנות שעבוד וגזרות, שבאה בעקבות מכת בכורות, צוו עם ישראל לזבוח בכל שנה ביום י"ד בניסן אחר חצות היום את קרבן הפסח, ולאוכלו בלילה עם מצות ומרורים, כפי שעשו בליל יציאתם ממצרים:
וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹוהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ
— ספר דברים פרק ט"ז, פסוקים ב'-ג'
המכה במדרשים עריכה
מדרשים רבים עוסקים במכה זו. בין המסופר בהם:
- מכיוון שנשות מצרים זנו תחת בעליהן, היה יותר מבכור אחד בכל בית, מה שגרם לכך שהיו מספר מתים. כתוצאה מכך, חששו המצרים שמא המכה החלה "להתפשט" ולהרוג גם כאלו שאינם בכורים.
- תיאורים אחרים מדברים על פרעה, נמוך הקומה, רץ ברחובות ארץ גושן (בה שכנו העברים) לחפש את משה. בתיאורים אלו עולה דמותו של פרעה כמגוחכת ונלעגת.
- סיפור אחר עוסק בהכנות למכה, כאשר בכורי מצרים שמעו על הצרה העתידה לבוא, באו להוריהם בתביעה לשחרר את בני ישראל ממצרים. כאשר לא הסכימו, החלה מלחמה ביניהם ונפלו קרבנות משני הצדדים. מדרש זה רמוז בפסוק "למכה מצרים בבכוריהם", ולזכרו חוגגים את שבת הגדול.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ד', עמוד א'.
- ^ פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ח, ובמפרשים מובא שהייתה בכורה לאמה
- ^ שמות רבה, פרשה י"ח, פסקה ג'.
- ^ ספר שמות, פרק י"ג, פסוק ט"ו.