מכת דבר
על פי המסופר בספר שמות, מַכַּת דֶּבֶר היא המכה החמישית מבין עשר המכות שאלוהים הנחית על מצרים, עקב סירובו של פרעה מלך מצרים, לפקודת האלוהים על ידי משה, לשלח את בני ישראל מארצו.
מכת דבר
|
|---|
|
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם. הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד. וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר. וַיָּשֶׂם ה' מוֹעֵד לֵאמֹר מָחָר יַעֲשֶׂה ה' הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ. וַיַּעַשׂ ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד. וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם. |
| ספר שמות, פרק ט', פסוקים א'–ז' |
במכה זו מתו כל הבהמות של המצרים באחת, סוסים, חמורים, גמלים, בקר וצאן[1]. לעומת זאת, בהמותיהם של ישראל לא ניזוקו כלל.
במכה מתו רק הבהמות שהיו בשדה, ובלשון הפסוק באזהרה על המכה: "במקנך אשר בשדה". והיראים הכניסו את הבהמות שלהם לבית כדי שלא ימותו[2], ואלה קיבלו את מכת שחין בה נאמר: "ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה"[3].
תיאור המכה במקרא עריכה
ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה ודברת אליו כה אמר ה' אלהי העברים שלח את עמי ויעבדני. כי אם מאן אתה לשלח ועודך מחזיק בם. הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד. והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר. וישם ה' מועד לאמר מחר יעשה ה' הדבר הזה בארץ. ויעש ה' את הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני ישראל לא מת אחד. וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם.
במדרשי חז"ל עריכה
במדרש נכתב: למה הביא להן דבר? לפי ששמו את ישראל רועי בקר ורועי צאן וכל בהמה, בהרים ובמדברות, כדי שלא יפרו וירבו, אמר הקדוש ברוך הוא אני אביא עליכם רועה יפה, שנאמר: הנה יד ה' הויה וכו'.
מכך שנכתב "ולא ימות מכל לבני ישראל דבר" דרשו חז"ל: אפילו בהמה, שהייתה ביד מצרי והיה לו לישראל תרעומות עליה שיש לו חלק בה, הייתה ניצולת, ובכך ידעו דינן של ישראל.