מלחמת אין ברירה

מלחמת אין ברירה (או מלחמת מגן, באנגלית: Defensive War) היא כינויה של מלחמה או מבצע צבאי בהם אחד מן הצדדים מותקף או מאוים ראשון, ובשל כך לא נותרת לו ברירה אלא לצאת ולהילחם כהגנה עצמית. ההגדרה באה מתאוריית המלחמה הצודקת, לפיה מלחמת מגן מוצדקת, בניגוד למלחמה תוקפנית, שבה שני הצדדים מנסים לפלוש ולכבוש אחד את השני. למלחמה מסוג זה קימות לעיתים השלכות צבאיות-מוסריות באשר לאופי וצידוק המלחמה ביחס למלחמה רגילה, וזאת משום שתגובה להתקפה ואיום נתפשים כהגיוניים ולגיטימיים יותר, מאשר יוזמת התקפה אקטיבית וראשונית. היבט נוסף בהצדקת מלחמת אין ברירה הוא ניקיון מצפונו של הצד המגיב ביודעו כי לא יצא למלחמה בשל נטיות מיליטריסטיות הפסולות לדעת חוגים מסוימים. לעיתים קיימת מחלוקת לגבי מלחמה ספציפית בשל מי מהצדדים היא נפתחה, ובהתאם לכך האם ניתן להגדיר את המלחמה כמלחמת אין ברירה.

דוגמאות ממלחמות ישראל עריכה

בהיסטוריוגרפיה של מדינת ישראל הייתה קיימת עד לשנות ה-80 של המאה ה-20 נטייה להדגיש את מצבה הביטחוני הרגיש של המדינה ואירועי הלוחמה הרבים אותם עברה, ובהתאם לכך הוצגו רוב המלחמות כ"מלחמת אין ברירה". ההיסטוריונים התעלמו מיוזמות שלום שהגיעו ממדינות ערב בערוצים דיפלומטיים לפני פרוץ המלחמות, או לא ידעו עליהן.

להלן מספר מקרים שהוגדרו כ"מלחמת אין ברירה", אם כי קיימת מחלוקת לגבי חלקם:

מלחמה זו נחשבת בדרך-כלל למלחמת אין ברירה בשל תחושות האיום והחרדה הקשים אשר שררו בישראל בתקופת ההמתנה ואף לפניה. כמו כן ראוי להזכיר את סגירת מצרי טיראן למעבר אוניות ישראליות שהיוותה פעולה תוקפנית, גם אם לא אלימה, של מצרים נגד ישראל. תקיפת צה"ל הראשונית במבצע מוקד אשר פתחה את המלחמה נתפסה בישראל כתגובה להתגרות המדינות הערביות נגד ישראל.
עם זאת יש הטוענים כי מלחמה זו לא הייתה מסוג אין ברירה, אלא נבעה בתוך שאיפות אימפריאליסטיות של מדינת ישראל ומתוך מטרה להרחיב את גבולותיה [1].
מבצע זה נחשב בעיני רבים למלחמת אין ברירה בשל גל הטרור הרצחני שהתנהל במשך יותר משנה לפני המבצע ובפרט טבח ליל הסדר שהוביל למבצע, עם זאת את המבצע עצמו יזם צה"ל.
מבצע זה נחשב בעיני רבים למלחמת אין ברירה משום שמספר חודשים לפני המבצע העלה ארגון החמאס משמעותית את מספר הרקטות אשר נורו לעבר יישובי הנגב, דבר שלא איפשר ניהול חיים תקינים ודחף ליציאת צה"ל למבצע.

ביהדות עריכה

בדברי חז"ל ניתן למצוא סימוכין להצדקת מלחמה שכזו במשפט "הבא להורגך השכם להורגו" המהווה בסיס לעיקרון ההגנה העצמית. בנוסף בדין "הבא במחתרת" מותר לתקוף גנב הפורץ לבית, משום שקיימת סבירות גבוהה שהוא יתקוף במצב בו יתבצע ניסיון למנוע את הגנבה.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה