מלחמת אסא והכושים

אסא והכושים היא מלחמה המתוארת בתנ"ך בין זרח הכושי ובין אסא מלך יהודה. היא מתוארת בספר דברי הימים ב', פרק י"ד, אולם אינה נזכרת כלל בספר מלכים.

זיהוי הכושיםעריכה

יש מהפרשנים שזיהו את הכושים עם הנובים שנמצאים כיום באזור סודאן. לעומתם, פרשנים אחרים טוענים כי הכושים הם שבט של אנשים שישבו דרומית לשבט יהודה, ודרומית לפלשתים, וכן צפונית למצרים, שלפי חלק מהפרשנים הייתה היא שבאה עם זרח הכושי למלחמה, משום שהוא היה פרעה מלך מצרים באותה תקופה.

מהלך המלחמהעריכה

ממלכת יהודה הייתה בתקופה זו נתונה לאיומים מתמידים מצד כוחות חיצוניים, בעיקר מן הדרום. זרח הכושי ניצל את היריבות בין אסא לבעשא מלך ישראל, פלש מדרום והגיע עד לסביבות מרֵשה.[1]

לצבא אסא היו 300,000 חיילים משבט יהודה ו-280,000 משבט בנימין, שבט בנימין היה באותה תקופה חזק, והיו לו גם קשתים מיומנים, משום שלאולם שהיה משבט בנימין נולדו בנים שהיו קשתים.[2] לזרח הכושי, שלפי פרשנים רבים היה באותו זמן מלך מצרים, היו מיליון חיילים ו-300 מרכבות, והם נלחמו בגיא צפתה למרשה שהיא גיא הנצפה ממרשה[3]. תרגום השבעים, לעומת זאת, גורס "בגיא צפונה למרשה", ולפי פירוש זה התכוון זרח לחדור לתחום יהודה בדרך העולה אל חברון.[4]

כמתואר בתנ"ך, אסא התפלל לפני אלוהים ואמר לו כי הוא יכול להצילם מהכושים, אף על פי ששבטי יהודה ובנימין היו קטנים ביחס לגודל הצבא של הכושים. ניצח צבא יהודה את כוש ולקח משם שלל רב, וכן לקח צאן ובקר, ויחד עם שלל זה חזר לירושלים[5].

יוחנן אהרוני מייחס את שרידי החורבן בתל באר שבע, המיוחסים למאה ה-9 לפנה"ס, להתקפתו של זרח הכושי.[4]

לאחר המלחמהעריכה

לאחר ניצחון המלחמה, אמר עזריהו בן עודד לאסא שניצחון המלחמה בכושים הוא בזכות אמונתם באלוהים ורק אם ישמעו לו יוכלו להמשיך להתחזק. אך אם לא ישמעו בקולו, ימשיכו עמים שונים להילחם בהם, וללא מושיע. אחרי ששמע אסא את דברי הנביא, החליט לשבר את כל העבודה זרה שהייתה באותו זמן בארץ יהודה, וכל עם ישראל הגיעו להקריב קרבנות באותה השנה.

הערכת מקור הסיפורעריכה

ייתכן שהמקור לסיפור זה בספר דברי הימים היה מחזור סיפורי הנביאים, ששימשו עבור עורך דברי הימים כמקורות נוספים על ספר מלכים, וזאת משום שבהמשך מופיעים דברי הנביא עזריהו בן עודד.[6][7]

לדעת נדב נאמן, למחבר דברי הימים (לא לפני המאה ה-4 לפנה"ס) הגיע טקסט קדום, שבו סופר על ניצחונו הגדול של אסא, אולם מאחר שהמונח "כושים", כמציין קבוצות רועים-נוודים, כבר לא הובן על ידו, הוא סבר שמדובר במסע צבאי מצרי ולכן תיאר מדמיונו צבא של מעצמה, ואת התיאור המעובד, שכלל גם עזרה אלוהית, שיבץ במסגרת תיאור שלטונו של אסא וייחס אותו לתקופה שבה עשה מלך זה הטוב בעיני ה'.[8]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בוסתנאי עודד, תולדות ימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 4, עמ' 79.
  2. ^ ספר דברי הימים א', פרק ח', פסוק מ'
  3. ^ מצודת דוד דברי הימים ב' פרק י"ד פסוק ט'.
  4. ^ 1 2 בוסתנאי עודד, תולדות ימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 4, עמ' 80.
  5. ^ ספר דברי הימים ב', פרק י"ד, פסוקים ז'-י"ד
  6. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ט"ו, פסוקים א'-ח'.
  7. ^ בוסתנאי עודד, תולדות ימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 4, עמ' 78.
  8. ^ נדב נאמן, "נוודים‐רועים בספר הדרומי‐מערבי של ממלכת יהודה", ציון, נב [תשמ"ז], עמ' 270–271. בתוך: בוסתנאי עודד, תולדות ימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 4, עמ' 81.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.