פתיחת התפריט הראשי

מלחמת ארבעת המלכים את החמישה

מלחמת ארבעת המלכים את החמישה היא מלחמה המתוארת בפרשת לך לך בספר בראשית פרק י"ד, בתור כזאת שהתרחשה בין שתי קואליציות של מלכים. המלחמה התרחשה, על פי המסופר, בין ברית ארבעת מלכי מסופוטמיה לבין ברית חמשת המלכים ששלטו באזור כיכר הירדן ואשר אליהם הצטרף בהמשך אברהם אבינו:

מלחמת ארבעת המלכים את החמישה
Tempesta Abraham Makes the Enemies Flee Who Hold His Nephew.jpg

אברהם מביס את ארבעת המלכים, איור מאת אנטוניו טמפסטה משנת 1613
תאריך התחלה: ראשית האלף השני לפני הספירה
מקום: עמק השִּׂידִּים (אזור ים המלח)
עילה: מרד חמשת מלכי כיכר הירדן בברית ארבעת מלכי מסופוטמיה
תוצאה: שחרור חמשת ערי כיכר הירדן מעול ברית ארבעת מלכי מסופוטמיה. שחרור כל השבויים לרבות לוט
הצדדים הלוחמים

סדום
עמורה
אדמה
צְבוֹיִים
בלע


כוחות מחוץ לקואליציה:
אברהם ו-318 בני בריתו

מפקדים
כוחות

לא ידוע

לא ידוע

אבידות

לא ידוע

לא ידוע

  1. אמרפל מלך שִׁנְעָר
  2. אריוך מלך אֶלָּסָר
  3. כדרלעומר מלך עֵילָם
  4. תדעל מלך גּוֹיִם
  1. ברע מלך סדום
  2. בִּרְשַׁע מלך עמורה
  3. שִׁנְאָב מלך אדמה
  4. שֶׁמְאֵבֶר מלך צְבוֹיִים
  5. ומלך בֶּלַע (לא מוזכר בשמו)

תוכן עניינים

מהלך המלחמהעריכה

 
אברהם מציל את לוט ויתר השבויים לאחר ניצחונו על ארבעת המלכים

כפי המסופר בספר בראשית, ארבעת המלכים ניצחו במלחמה ראשונה את חמשת המלכים, וכפו עליהם את שלטונם במשך 12 שנה: "שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ" (בראשית, י"ד, ד'), כלומר לאחר שחלפו 12 שנה מרדו חמשת המלכים. יש המפרשים שהמרד החל בשנה ה-13 והסתיים בשנה ה-14 לשעבוד[א], ויש שהבינו שהמרד ארך 13 שנים והסתיים בשנת ה-14 למרדם. בשנה זו יצאו שוב ארבעת המלכים למסע מלחמה שנועד להכניע מחדש את חמשת מלכי כיכר הירדן. בדרכם לכיכר הירדן ערכו ארבעת המלכים מלחמות וקרבות נוספים שנועדו להכות בעמים אחרים באזור (רפאים, זּוּזִים, אֵימִים, חורים, עמלקים ואמורים).

כשהגיעו ארבעת המלכים לאזור ים המלח (עמק השִּׂידִּים) ערכו מלחמה מול חמשת המלכים והצליחו להביסם, כמו במלחמות הקודמות. מלכי סדום ועמורה הסתתרו בתוך בורות החימר באזור, ואילו היֶתֶר ברחו לאזור הרי יהודה, אחד מהם היה הפליט שבישר לאברהם על שביית אחיינו לוט.

לאחר המלחמהעריכה

במהלך המלחמה בין תושבי סדום השבויים נשבה גם לוט, אחיינו של אברהם (שנקרא אז עדיין "אברם"). פליט מהמלחמה שהצליח להימלט הגיע אל אברם לאלוני ממרא וסיפר לו על שאירע. אברם ערך 318 מבעלי בריתו[ב] למרדף אחר ארבעת המלכים שכבר החלו לחזור על עקבותיהם צפונה. אברם ובני בריתו הצליחו להשיגם סמוך לדן, ובהתקפת פתע שנערכה בלילה הביסו אותם ושחררו את לוט ואת יתר השבויים.

בשובו מהמלחמה נגד ארבעת המלכים קיבל מלכי-צדק מלך שלם את פניו של אברם בלחם ויין בעמק שווה (ככל הנראה מקום בקרבת ירושלים). מלך סדום הציע לאברם שייקח לעצמו את הרכוש שהציל במלחמה וישאיר לו את השבויים שהוא שחרר. אולם אברם סירב לקחת את הרכוש והחזירו למלך סדום, משום שלא רצה שהמלך יגיד כי הוא העשירו ולא אלוהים. עם זאת, טען כי לא יוכל לוותר על השכר והגמול המגיע לבני בריתו שאיתם יצא למלחמה.

בחקר המקראעריכה

בחקר המקרא היו שראו בסיפור זה תיעוד אותנטי מקורי, דוגמת נלסון גליק, בנימין מזר[2] ויוחנן אהרוני[3]. נלסון גליק ציין כי "העובדות הארכאולוגיות מתאימות לחלוטין למסורת ספרותית זאת"[4], וחוקרים נוספים אף תיארו נדידת עמים שהחלה בעקבות מלחמה זו[5]. כמו כן שמות המלכים המצוינים בסיפור מוכרים מכתבים חתיים מראשית האלף השני לפני הספירה[6] וכן העובדה שבראש ברית ארבעת המלכים עומד מלך עילם[7]. עם זאת יש חוקרים שאינם רואים בהשוואות אלה בסיס היסטורי המוכיח את קיומו של האירוע[דרוש מקור].

לפי פענוחו של פרופ' פרידמן רשימת חמש ערי כיכר הירדן שהיו יעד להתקפת ארבעת המלכים מופיעה בכתבי אבלה באותו סדר בדיוק כפי שמופיעה בסיפור המקראי[8]. הארכיון האבלאי קדם במאות שנים את תקופת מלחמת ארבעת המלכים ומוזכר בו השם "ברשע" כמלך אדמה, ולא כמלך עמורה כפי שמופיע בסיפור המקראי. עם זאת בלוח תגלת פלאסר מופיע: "שנאב מלך אדמה"[9].

ראו גםעריכה

ביאוריםעריכה

  1. ^ על פי פירוש זה "וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ" משמעו "ובשלוש עשרה שנה" - בשנה ה-13.
  2. ^ "בעלי ברית אברם" ו"חניכיו" - מונחים משפטיים בני האלף השני לפנה"ס המציינים יחסי קירבה ושיתוף פעולה[1]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ משה ויינפלד, עולם התנ"ך בראשית עמ' 105
  2. ^ אינצקלופדיה עברית מהדורה ראשונה כרך ו' עמ' 254
  3. ^ אטלס כרטא לתקופת המקרא עמ' 2. הארכאולוגיה של א"י בתקופת המקרא עמ' 61 ועמ' 124
  4. ^ נלסון גליק, עבר הירדן המזרחי עמ' 123.
  5. ^ פרופ' פנחס ארצי, עולם התנ"ך - בראשית, עמ' 103.
    חיים תדמור, אנציקלופדיה מקראית עילם
  6. ^ הומל, היסטוריה של בבל ואשור עמ' 386
  7. ^ אינצקלופדיה עברית מהדורה ראשונה כרך ו' עמ' 255
  8. ^ מובא בספר "אבלה-תעלומה ארכאולוגית", עמ' 7 ועמ' 181
  9. ^ שמואל ייבין, ההיסטוריה של עם ישראל ח"ב