מלחמת האסיר-ואניר
במיתולוגיה הנורדית, מלחמת האסיר-ואניר הייתה סכסוך בין שתי קבוצות של ישויות שבסופו של דבר נגמר באיחוד של האסיר והואניר לפנתאון אחד. במיתולוגיה הנורדית אירוע זה משמעותי, וקיימים סברות בקרב חוקרים שלסיפורים אותנטיות היסטורית כלשהי.
המלחמה מופיעה למקוטעין במקורות שונים ששרדו. האדה הפואטית מהמאה ה-13 מספרת על המלחמה ב"חזון הנביאה" (Völuspá), המלחמה מופיעה ב"שפת השירה" באדה הפרוזאית שנכתבה על ידי סנורי סטורלוסון במאה ה-13 ובצורה אוהמריסטית (שמציעה שהאלים הם בעצם מלכים קדומים שעברו האלהה) במחזור העולם מהמאה ה-13, שגם נכתב על ידי סנורי.
מקורות עריכה
אדה פואטית עריכה
בשני בתים מ"חזון הנביאה" (Völuspá), אודין שואל נביאה שאלות, והיא מספרת על מלחמת האסיר-ואניר.
בבית הראשון מביניהם, הנביאה מספרת כי היא זוכרת את המלחמה הראשונה בעולם, שבו גולבייג (Gullveig) נדקרה על ידי חניתות ונשרפה שלוש (מספר טיפולוגי במיתולוגיה הנורדית) פעמים באחד מהיכלי אודין, אך גולבייג קמה לתחייה שלוש פעמים, או במילים אחרות היא שרדה.
רִאשׁוֹנָה לְמִלְחֲמוֹת-עוֹלָמוֹת / אֲנִי יָדַעְתִּי
עֵת דָּקְרוּ / אֶת גּוּלְוֵיג בִּרְמָחִים
וַיִּשְׂרְפוּ בָּאֵשׁ / בְּאוּלַמּוֹ שֶׁל הָוִי,
שָׁלֹש פְּעָמִים שָׂרְפוּ / אֶת-הַיְּלוּדָה שָׁלֹש.[1]
בבית השני, הנביאה מספרת שקראו לגולבייג הייד (Heiðr - "הזוהרת") כל פעם שהיא נכנסה לבתים, שהיא הייתה נביאה חכמה, ושהיא הטילה כשפים. איפה שהיא יכלה, הייד ביצעה סאיד, ועשתה זאת בתרדמה, וגם תמיד הייתה האהובה הייתה האהובה על נשים זדוניות:
הֵיד קָרְאוּ לָהּ / כְּשֶׁנִּכְנְסָה בָּיְתָה
אוֹתָהּ קוֹסֶמֶת / לֶב-חָכְמָה לָהּ וְחָזוֹן;
קְסָמִים בְּיָדֶיהָ / מַטְרִיפִים הַדַּעַת,
נָשִׁים קַלּוֹת-דַּעַת / חָשְׁקוּ בָּהּ תָּמִיד.[1]
בהמשך הסיפור, הנביאה מספרת לאודין שכל בעלי הכח קיבלו מושב שיפוט להחליט אם האסיר יהיו חייבים לשלם פיצויים או לתת מנחה כפיצוי. בהמשך השיר, הנביאה מספרת בפעם האחרונה על המלחמה:
הָלְכוּ לַעֲצָרָה / הָאֵלִים כֻּלָּהַם,
מוֹשְׁלי הַקֹּדֶשׁ, / נוֹסְדוּ נוֹעָצוּ:
הֲיִשְׂאוּ מַס / הָאָזִים גַּם הֵם
אוֹ כָּל הָאֵלִים / יֵהָנוּ מִן הַקָּרְבָּנוֹת.[1]
אדה פרוזאית עריכה
ב"שפת השירה" (Skáldskaparmál) מן האדה הפרוזאית האל ברגי מסביר את מקור השירה. ברגי מסביר שהמקור הוא במלחמת האסיר-ואניר, כשבזמן ועידת שלום הם הסכימו על שביתת נשק בכך שהם כולם ירקו לתוך מיכל. כאשר הם עזבו, האלים החליטו שדכאי לא לשפוך את מה שבמיכל, ושמרו את המיכל כסמל לשלום. ממה שהיה במיכל הם בראו אדם, קבסיר. קבסיר נרצח, ומדמו נוצר תמד השירה.
מחזור העולם עריכה
בפרק הרביעי של מחזור העולם סנורי מציג פרשנות אוהמריסטית של המלחמה. הגרסה היא שאודין הוביל צבע גדול מאסיה ("אסגארד") כדי לתקוף את אנשי ואנאהיים. אנשי ואנאהיים היו מוכנים לפלישה, הם הצליחו להגן על אדמתם בצורה טובה עד ששני הצדדים יכלו להביס את הצד השני, ושני הצדדים בסופו של דבר השחיתו את האדמות של אויביהם.
בסופו של דבר שני הצדדים עייפו מהמלחמה והסכימו על הפוגה. לאחר שעשו זאת, הם החליפו בני ערובה. ואנאהיים שלחו את אנשיהם הטובים ביותר: ניורד העשיר ובנו פרייר כתמורה להוניר, שהיה גדול ויפה תואר ואנשי. אנשי ואנאהיים ראו בהוניר כמתאים להנהגה. בנוסף, אסגארד שלחו את מימיר, איש שהבנתו גדולה, וקיבלו כתמורה את קבסיר, שהיה האדם החכם ביותר בוואנאהיים. מיד כשהגיע לואנאהיים, הוניר הוכרז כמנהיג, ומימיר שימש לייעוץ. כשהוניר נכח בהתאספויות כשמימיר לא היה לצידו, תמיד היה אומר את אותו המשפט "אתן לאחרים להחליט". בשל כך, אנשי הוואנאהיים חשדו שאנשי האסגארד רימו אותם, והם חטפו את מימיר וערפו את ראשו. את ראשו הם שלחו בחזרה לאסגארד. אודין חנט את ראשו של מימיר, ואמר לחישות שנתנו לראש את היכולת לדבר איתו ולגלות לו סודות. אחר כך אודין מינה את ניורד ופרייר לכהנים האחראים על קורבנות והם נהיו האלים של אנשי אסגארד. פריה, הבת של ניורד, הייתה הכהנת, והיא הנהיגה את הסאיד באסגארד.
תאוריות עריכה
מקור פרוטו-הודו-אירופי עריכה
משום שלעיתים קרובות הוואניר מיוחסים עם פריון, הוצע שמלחמת האסיר-ואניר היא הבעה של פלישה של "כתות מלחמתיות" לאזורים שהיו מיושבים על ידי "כתות פריון" גרמאניות מקומיות. דבר זה הוצע כאנלוגיה לפלישת ההודו-אירופאים.[2] ז'ורז' דימזיל מציין כי אין צורך לחשוב על המיתוס בצורות היסטוריות יותר מאשר כל מיתוס אחר.[3]
חוקרים מצביעים על קשר בין מלחמת האסיר-ואניר, חטיפת הנשים הסביניות במיתולוגיה הרומית, ובין הקרב בין הדיבים והאסורים (קבוצות שונות של ישויות) במיתולוגיה ההינדואית. קשר זה מצביע על מיתוס פרוטו-הודו-אירופאי של "מלחמת התפקידים".[4]
תאוריות אחרות עריכה
חוקרים רבים טוענים כי הדמויות גולבייג/הייד ופריה הן זהות. הגיעו למסקנות הללו דרך השוואה של השימוש של גולבייג/הייד בסאיד ב"חזון הנביאה" (Völuspá) לבין ההנהגה של הסאיד אצל האסיר המוזכרת בהקשר של מלחמת האסיר-ואניר.
קישורים חיצוניים עריכה
- תרגום לאנגלית של שפת השירה מן האדה הפרוזאית באתר ויקיטקסט באנגלית
- הקטע ממחזור העולם באתר ויקיטקסט באנגלית
ביאורים עריכה
- ^ "חברי האסיר"
הערות שוליים עריכה