פתיחת התפריט הראשי

מלחמת העצמאות של מקסיקו

מלחמת העצמאות של מקסיקו התחוללה בשנים 18101821 ובה השיגה מקסיקו את עצמאותה משלטון האימפריה הספרדית, ששלט בה 300 שנים (משנת 1521) במסגרת ספרד החדשה. המלחמה החלה כמרידת איכרים כנגד אדוניהם, והסתיימה הן בעצמאותה של מקסיקו, והן בשיתוף פעולה, שהיה קשה לחזותו מראש, בין הכוחות הליברלים והכוחות השמרנים במקסיקו העצמאית.

מלחמת העצמאות של מקסיקו
תאריך התחלה: 16 בספטמבר 1810
תאריך סיום: 27 בספטמבר 1821
משך הסכסוך: 11 שנים
מקום: מקסיקו
תוצאה: עצמאות מקסיקנית
הצדדים הלוחמים

צבא מקסיקני

אבידות

2,000 הרוגים

המלחמה נוהלה בשלביה הראשונים על ידי מיגל אידלגו קוסטייה, כומר קתולי מעיירת שדה קטנה, והסתיימה ב-1821 עם הקמת האימפריה המקסיקנית הראשונה.

יום סיום המלחמה - 16 במרץ נחגג עד היום במקסיקו כיום חג לאומי.

הרקע לפרוץ המלחמהעריכה

כבר בסוף המאה ה-18 הייתה "ספרד החדשה" הקולוניה הרווחית והמאוכלסת ביותר מבין הקולוניות הספרדיות בעולם החדש. חיו בה כ-4 מיליון תושבים והיא סיפקה כ- 60% מכלל רווחי הקולוניות הספרדיות.[1] בנוסף לכך, נחלקה החברה המקסיקנית למספר מעמדות שונים. בקרב אנשי המעמד הגבוה נכללו הספרדים (שנולדו בספרד) וה"קראולים", שהיו בניהם של הספרדים שנולדו ברחבי הקולוניות. בקרב בני המעמד הנמוך נכללו ה"מסקיטוס", שהיו בני התערובת של הספרדים והילידים. בתחתית הסולם ניצבו המקומיים.[2] לאחר פלישת צבא נפוליאון לספרד (1808), כחלק מניסיון ספרד להיחלץ מנזקי המלחמה, ניסתה הממשלה להישען כלכלית על הקולוניות ובראשם על "ספרד החדשה". בתחילה הגבירו הספרדים את המיסוי ודרשו העברת כספים, בעיקר מבני המעמד הגבוה. מאוחר יותר לוו הספרדים כספים רבים מהגילדות המקצועיות השונות וכך פגעו במעגל העבודה של בעלי המלאכה, הסוחרים והאומנים של הקולוניות. כמו כן, שטחי וכספי הכנסייה, שהיו מקור ההלוואות העיקרי עבור אוכלוסיית הקולוניה הולאמו על ידי הממשלה הספרדית. כל הסוחרים ובעלי העסקים שלוו כסף מהכנסייה נדרשו לפרוע את חובותיהם באופן מידי. מי שלא הצליח לעמוד בהחזרי ההלוואות נאלץ למכור את נכסיו.[3]

הישענותה הכלכלית של ספרד על אוכלוסיית הקולוניה לא רק הגבירה את חוסר האיזון הכלכלי בקרב האוכלוסייה, אלא גם הדגישה את חוסר היכולת הפוליטית של ספרד לשלוט על המתרחש ב"ספרד החדשה". כל אלה, החריפו את הבדלי המעמדות הסוציו- אקונומיים שהתקיימו במקסיקו. תחושת לאומיות מקסיקנית חזקה התפתחה, אנשי האליטה ניסו לבסס שלטון שישמור על האינטרסים הכלכליים שלהם ואילו אנשי המעמד הנמוך נאבקו נגד השליטה הדומיננטית של אותן אליטות. בשנת 1808 נחצתה המפה הפוליטית בין שני צדדים, החונטות ה"קראוליות" צברו תאוצה בערים מרכזיות וקראו לעצמאות מקסיקנית, בעוד שאנשי החונטה ה"פנינסולארית" תמכו בנתינות המלוכה הספרדית.

ב-16 בספטמבר 1810, בעיר דולורס שבמחוז גואנחואטו בצפון מרכז מקסיקו, הכריזה קבוצת קראוליים על עצמאות בתקווה לזכות בתמיכה באזורים נוספים ברחבי הקולוניה. בראש הקבוצה עמד כומר קתולי בשם מיגל אידלגו דה קוסטייה.[3] הטפותיו לעצמאות וסיום העבדות זכו לתמיכה רבה בקרב אוכלוסיית דולורס. אידלגו צלצל בפעמוני כנסיית דולורס תוך כדי קריאה ללחימה מחומשת כנגד תומכי השלטון הספרדי. אירוע זה, שלימים יקרא ה"בכי של דולורס", יהיה הטריגר לפרוץ מלחמת העצמאות של מקסיקו.

ראו גםעריכה

1.    History.com staff, "struggle for Mexican independence". >https://www.history.com/topics/mexico/struggle-for-mexican-independence#section_1< .2010

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Hugh M. Hamill, The Hidalgo revolt : prelude to Mexican independence, Westport, Conn: Greenwood Press, 1966, 1981, עמ' 1
  2. ^ כבר עם כיבוש מקסיקו הביאו הבדלי המעמדות להתנגדות מקומית כלפי המשטר הספרדי. התקוממות המקומית הראשונה החלה בשנת 1566 על ידי מרטין קורטס, בנו של הרנן קורטס.
  3. ^ 3.0 3.1 Kirkwood Burton, The wars of Mexican independence 1808-1821, The history of Mexico, .Westport, Conn: Greenwood Press, 2000, עמ' 77-79
  ערך זה הוא קצרמר בנושא מקסיקו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.