פתיחת התפריט הראשי

"מלכים ג" הוא רומן תנ"כי מאת הסופרת יוכי ברנדס שנכתב בשנת 2008. הרומן מספק תיאור חלופי לתקופת שלטונם של שאול, ישוי (איש בושת), דוד ושלמה מנקודת ראותן של הנשים שנותרו משושלתו של שאול המלך וחיו בארמון המלך בירושלים.

מלכים ג'
Kings3.jpg
מידע כללי
מאת יוכי ברנדס
שפת המקור עברית
סוגה דרמה, מתח
הוצאה
הוצאה כנרת-שרף
שנת הוצאה 2008
מספר עמודים 447
ספר קודם וידוי
ספר הבא שבע אימהות
קישורים חיצוניים
מסת"בISBN 0062512002422
הספרייה הלאומית 002604017

תוכן עניינים

תקצירעריכה

זהו סיפורו של שלומעם, מן העיר צרידה שבנחלת שבט אפרים המגלה למעשה כי הוא נצר למשפחה מיוחסת והוא אומץ בילדותו על מנת להגן עליו בפני מלכי ישראל ששלטו בבירתם ירושלים. בתחילה שלומעם שואל את עצמו שאלות רבות בנוגע למשפחתו ולמפגשיהם של הוריו עם אישה מסתורית בעמק המצורעים. במסעותיו בארץ ישראל הקדומה הוא מגיע לירושלים ונפגש עם מיכל בת שאול שמתנהגת כמשוגעת, אך למעשה פועלת רבות מאחורי הקלעים. מכאן ואילך מגיע סיפורה של מיכל המספרת על דיכוי משפחת אביה מהמלוכה ובמאמציה להעלות את שלומעם לכס השלטון. שלומעם עצמו מגיע למעמד בכיר במנהל השלטון של שלמה המלך והוא ממונה לנציב המיסים של שבטי אפרים ומנשה. עם מותו של שלמה, ממונה המלך שלומעם, בשמו החדש ירבעם, למלך על חלקה הצפוני של ממלכת ישראל.

תאורים חלופייםעריכה

בספרה, יוכי ברנדס, מספרת על מותו של גולית מידי דוד המלך. על פיה, הקרב המפורסם לא היה הירואי כפי שנצטייר במקרא ולמיכל בת שאול הגיעו שמועות כי לא היה זה דוד שהרג את גולית אלא אלחנן בן יערי, חברו ובן שבטו של דוד. מיכל מתלבטת בנושא, ובעזרת סופרי צללים שמינתה, המעבירים לדורות הבאים את סיפורי התנ"ך, היא מכניסה פסוק בספרי הממלכה ("וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן-יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי, אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי, וְעֵץ חֲנִיתוֹ, כִּמְנוֹר אֹרְגִים"[1]), מה שמשאיר בידי הקוראים בתנ"ך או בספרה לנחש את האמת על הקרב המפורסם.

שלמה המלך מצטייר כמלך נהנתן, שאינו "החכם באדם" כפי שסופרי המלך מעידים עליו, אלא אדם המכור להנאות החיים ומיזמי בנייה מנקרי עיניים התובעים משאבי אנוש וטבע שהממלכה ובייחוד שבטי ישראל כורעים תחת נטל מימונם.

את צחוקה המפורסם של מיכל למראה דוד המלך מפזז בירושלים, היא מפרשת כתעמולה של דוד המלך כנגד בית המלוכה של שאול, כאשר למעשה היא קבלה כנגדו על היחס שהיא ומשפחתה קיבלו מידיו, ועל הזיכרון הקצר של העם לימים הטובים של ממלכת שאול.

ברנדס טוענת שהאונס של תמר על ידי אמנון שמתואר בתנ"ך לא באמת התרחש, והוא רק חלק ממזימה נרחבת של בת שבע, אם שלמה בעזרת סבה אחיתופל שנועדה להמליך את שלמה כיורשו של דוד (שלמה היה הצעיר בבני דוד).

בנוסף, היא מציירת את חגי ישראל המתוארים בתורה כחגים שהם רק מסורת של שבט יהודה ושלכל שבט משבטי ישראל ישנה מסורת חגים משלו, כמו החג שייסד ירבעם בן נבט שבספר מופיע בתור חג שקיים מדורי דורות, וכעת מנסה שבט יהודה לכפות על העם את מסורתו הפרטית. בטענה זו מעלה ברנדס שאלה כנגד אמיתות התורה כספר כלל ישראלי או כספר מסורת יהודאי בלבד.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שמואל ב, כא: 19