ממלכת מייסור
| ערך ללא מקורות | |
ממלכת מייסור (מקאנדה: ಮೈಸೂರು ಸಂಸ್ಥಾನ מַייסוּרוּ סַנְסְטְהָנָה) הייתה ממלכה ויותר מאוחר נסיכות בדרום תת-היבשת ההודית. הממלכה הוקמה ראשית כמדינה וסאלית של אימפריית ויג'איאנגר בשנת 1399 ועם היחלשות האימפריה בסביבות 1565, הפכה לממלכה בפני עצמה.
| |||
 | |||
| ארמון מייסור | |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר |
מדינה וסאלית (1399-1565) ממלכה (1565-1799) נסיכות (1799-1947) | ||
| שפה נפוצה | קאנדה, אנגלית | ||
| עיר בירה | מייסור, סרירנגפטנה | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אסיה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | מדינה וסאלית של אימפריית ויג'איאנגר | ||
| תאריך | 1399[1] | ||
| פירוק | איחוד להודו | ||
| תאריך | 1947 | ||
| ישות קודמת | אימפריית ויג'איאנגר | ||
| ישות יורשת |
 הודו | ||
היסטוריה
עריכהבתקופת מלוכתם של נרסרג'ה וודיאר הראשון וצ'יקה דוורג'ה וודיאר במאה ה-17, הורחבו גבולות הממלכה בסדרת מערכות וקרבות כנגד הממלכות השכנות והיא הפכה לממלכה בעלת כוח ונוכחות בדרום הודו. במחצית השנייה של המאה ה-18 הייתה ממלכת מייסור בנקודת השיא של הכוח הצבאי ושטח הממלכה, תחת שלטונם של הסולטאן חיידר עלי (سلطان حیدر علی) ובנו טיפו סולטאן. בתקופה זאת הממלכה נכנסה לעימות עם האימפריה המראטהית, הניזאם של הידרבאד והבריטים שכבר החלו לבסס את נוכחותם באזור, עימותים אלו הובילו לארבע מלחמות האנגלו-מייסוריות. בשתי המלחמות הראשונות ניצחה מייסור, אך בשתיים האחרונות הובסה, ולבסוף במלחמה הרביעית בשנת 1799 כבשו הבריטים את עיר הבירה המבוצרת סרירנגפטנה, והמלך טיפו סולטאן סאהיב נהרג אף הוא בקרב. כך הגיע לקצו שלטונה של הממלכה המייסורית.
לאחר מלחמת אנגלו-מייסור הרביעית (1799) סיפחו הבריטים חלקים נרחבים מהממלכה המייסורית, אך העניקו לה עצמאות בתור מדינת נסיכות. נסיכות מייסור המשיכה להתקיים לצד הנסיכויות העצמאיות הנוספות ולצד הודו הבריטית עד אשר סופחה להודו כאשר זו קיבלה עצמאות מהאימפריה הבריטית בשנת 1947. במהלך 148 השנים שבהן התקיימה מייסור בתור נסיכות עצמאית, היא נחשבה למרכז תרבותי ואמנותי חשוב בתת-היבשת ההודית, ושליטיה היו פטרוני אמנות, מוזיקה ושירה גדולים.
בשורות הלוחמים והגדודים הבריטיים שירתו חיילים יהודים רבים מקרב עדת בני ישראל ההודית, בפרט בדרגות קצונה, ופיקדו על פלוגות של חיילים מקומיים, מהם בולטים הקצינים ממשפחת דיווקר ובפרט שמואל יחזקאל דיווקר ואחיו יצחק יחזקאל דיווקר, אשר נפלו בשבי במלחמת מייסור השנייה ואמו של טיפו סולטאן שכנעה את בנה לא להוציאם להורג.
