פתיחת התפריט הראשי

ממשלת קוריאה הצפונית

בניגוד למדינות אחרות, ממשלת קוריאה הצפונית, המורכבת מכלל מוסדות השלטון במדינה, אינה הרשות המבצעת של קוריאה הצפונית – תפקיד זה שמור לקבינט של קוריאה הצפונית.[1] ממשלת קוריאה הצפונית מורכבת משלושה ענפי ממשל: הרשות המנהלית, הרשות המחוקקת, והרשות השופטת. עם זאת, שלוש הרשויות אינן תלויות זו בזו, ואינן מקיימות מערכת איזונים ובלמים ביניהן.[2]

ראש ממשלת קוריאה הצפונית בין השנים 20032007, ושוב החל מאפריל 2013, הוא פאק פונג-ג'ו.

מוסדות השלטוןעריכה

אף שקוריאה הצפונית מתאפיינת דה-יורה בשלטון טוטליטרי בראשות המנהיג העליון של קוריאה הצפונית, בפועל השליטה במדינה מתבצעת באמצעות שורה של מוסדות שונים, שבמקרים רבים יכולים לדחות, לשנות, או אפילו להתנגד להוראותיו של המנהיג העליון.[3] מוסדות אלו עשויים לעצב ולהגדיר את מדיניות הפנים והחוץ הכוללת של קוריאה הצפונית, להציע הצעות ייעול שונות, ואף לחזק או לערער את מעמדו של המנהיג העליון עצמו.[4]

זהותם של חברי ממשלת קוריאה הצפונית נקבעת על ידי מפלגת הפועלים של קוריאה, השולטת בקוריאה הצפונית מאז הקמתה בשנת 1948. עם זאת, ובהתאם לחוקת קוריאה הצפונית, על הממשלה גם לזכות באישור מצד אספת העם העליונה, הרשות המחוקקת של קוריאה הצפונית. 

בניגוד למצב במדינות דמוקרטיות ברחבי העולם, שבהן הממשלה מהווה הרשות המבצעת במדינה, בקוריאה הצפונית נתונות סמכויות הרשות המבצעת בידי הקבינט, אשר תחת שלטונו של קים ג'ונג-איל זכה למעמד שווה מול מפלגת הפועלים של קוריאה וצבא העם הקוריאני.[5]

בסקר מדד הדמוקרטיה של שבועון האקונומיסט לשנת 2012, קוריאה הצפונית דורגה במקום האחרון מבין 168 מדינות במדד הטוטליטריות של השלטון.[6]

הרשות המחוקקתעריכה

  ערך מורחב – אספת העם העליונה

אספת העם העליונה היא הפרלמנט החד-ביתי של קוריאה הצפונית. בפרלמנט חברים 687 צירים הנבחרים בבחירות כלליות בשיטה הרובנית אחת לחמש שנים. קוריאה הצפונית היא מדינה בעלת משטר חד-מפלגתי ורק רשימה אחת מורשית להשתתף בבחירות והיא החזית הדמוקרטית לאיחוד המולדת המאגדת בתוכה את המפלגה השלטת, מפלגת הפועלים של קוריאה ועוד מספר גופים מינוריים.

ההצבעה בבחירות היא חובה, והבחירות הן חשאיות. ניתן להצביע 'נגד' מועמד, אף אם הוא המועמד היחיד.

הרשות המבצעתעריכה

  ערך מורחב – הקבינט של קוריאה הצפונית

הקבינט של קוריאה הצפונית הוא, בהתאם לחוקת קוריאה הצפונית, הרשות המבצעת במדינה, וכן הגוף הניהולי בממשלת קוריאה הצפונית.[7] הקבינט אחראי על יישום המדיניות הכלכלית של המשטר, כפי שנקבעת מטעם מפלגת הפועלים של קוריאה.

הקבינט מחויב במתן דין וחשבון כלפי אספת העם העליונה.

הרשות השופטתעריכה

  ערך מורחב – מערכת המשפט בקוריאה הצפונית

בראש מערכת המשפט ניצב בית המשפט העליון של קוריאה הצפונית, אשר מורכב מנשיא בית המשפט ושני סגנים. מערכת המשפט במדינה אינה נהנית מעצמאות שיפוטית, כאשר בתי המשפט מחויבים במתן דין וחשבון לאספת העם העליונה, מה שמבטא את כפיפותה דה-יורה של הרשות השופטת לרשות המחוקקת, ודה-פקטו לרשות המבצעת (שכן אספת העם נשלטת אף היא על ידי מפלגת הפועלים של קוריאה).

משכך, הרשות השופטת אינה מפעילה ביקורת שיפוטית ביחס להתנהלות יתר רשויות השלטון במדינה. יתרה מכך, לעיתים קרובות כוחות הביטחון של קוריאה הצפונית מפריעים או מתעלמים מפעולותיה של הרשות השופטת, כך גם לדברי מומחים חיצוניים ועריקים מהמדינה.[8]

הגרסה החמישית והסופית של חוקת קוריאה הצפונית אושרה ואומצה בספטמבר 1998. בהתאם לחוקה, קוריאה הצפונית היא מדינה סוציאליסטית המייצגת את האינטרסים של כל בני העם הקוריאני.[9] עם זאת, לאור הצנזורה החמורה שמטיל המשטר הצפון-קוריאני אודות המצב במדינה בפועל, לא ברור האם קוריאה הצפונית אכן מכירה ומכבדת את שלטון החוק ביחס לתושבי המדינה ולנציגי המשפט, ואם כן, באיזו מידה. לעומת זאת, קוריאה הצפונית ידועה כמדינה הרומסת את זכויות האדם באופן קבוע, בין היתר במעצר של אלפי מתנגדי משטר ללא משפט או זכות לייעוץ משפטי. על פי דו״ח מטעם מחלקת המדינה של ארצות הברית, ממשלת קוריאה הצפונית מטילה לעיתים קרובות עונש קולקטיבי על בני משפחתו של עבריין, כאשר משפחות שלמות נשלחות למחנות מעצר בשל ״ביצוע פשע״ לכאורה של אחד מבני המשפחה.

מפלגת הפועלים של קוריאהעריכה

  ערך מורחב – מפלגת הפועלים של קוריאה

מפלגת הפועלים של קוריאה, אשר מחזיקה בפועל בשליטה בקוריאה הצפונית מאז הקמתה במסגרת משטר חד-מפלגתי, מאורגנת בהתאם לעשרת העקרונות להקמתה של מערכת אידאולוגית מרכזית, אשר זכו לכאורה למעמד רשמי על ידי המנהיג העליון קים ג'ונג-איל בשנת 1974. בדומה למפלגות נוספות בעלות אוריינטציה קומוניסטית, הפוליטיקה ומאבקי הכוחות משחקים תפקיד משמעותי בהתנהלות היום-יומית של המפלגה. אף שבמפלגה פועלים מוסדות מסורתיים כגון הוועד המרכזי, המזכירות, הוועדה הצבאית המרכזית, הפוליטבירו ונשיאות המפלגה (בראשות המזכ״ל קים ג׳ונג-און), מעמדם בפועל של כל אחד מהגופים משתנה תדירות בהתאם למאבקי הכוח הפנימיים, אשר לרוב אינם גלויים למשקיפים מבחוץ..

בהשוואה למוסדות שלטון אחרים בקוריאה הצפונית, מפלגת הפועלים של קוריאה מתאפיינת בגוון אידאולוגי קיצוני יחסית, ועדיין מתייחסת אל עצמה כמשמר המרכזי של ערכי המהפכה, הסוציאליזם והריבונות הלאומנית. מסיבה זו, מפלגת הפועלים של קוריאה נחשבת כגוף בעל אוריינטציה שמרנית ביחס ליתר גופי השלטון, כאשר חברי המפלגה נוטים להתנגד לשינויים דרסטיים למיניהם, לרבות רפורמות כלכליות.[10]

ועדת ההגנה הלאומיתעריכה

  ערך מורחב – ועדת ההגנה הלאומית של קוריאה הצפונית

ועדת ההגנה הלאומית היא הגוף המנחה העליון על פי חוקת קוריאה הצפונית בכל הקשור לצבא וביטחון. העומד בראש הוועדה הוא גם המפקד העליון של צבא העם הקוריאני. מאז דצמבר 2011 מכהן בתפקיד יושב ראש הוועדה קים ג'ונג און, במקביל לתפקידו כיו״ר מפלגת הפועלים של קוריאה.

לוועדה סמכויות רשמיות רחבות. כזאת האחראית על המדיניות הביטחונית-הגנתית במדינה הוועדה שולטת ישירות על ארגוני הביטחון בקוריאה הצפונית, ובכלל זה המשרד לביטחון העם (כוח השיטור ושמירת הסדר הציבורי), משרד הכוחות המזוינים העממיים (אחראי על תחומים צבאיים אך לא שולט ישירות על הצבא) ומחלקת ביטחון המדינהמשטרה החשאית). חוקת קוריאה הצפונית מצהירה בסעיף 106 כי ועדת ההגנה הלאומית היא "הגוף העליון של ההדרכה בתחום ההגנה הלאומית של ריבונות המדינה".

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "North Korea names Kim Jong-un army commander". BBC News. 31 בדצמבר 2011. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2012-01-14. 
  2. ^ Teen Life in Asia By Judith J. Slater
  3. ^ Miller, Gary J. "The Political Evolution of Principal-Agent Models". Annual Review of Political Science. Vol. 8: pp. 203-225. 
  4. ^ Kang, David C. "They Think They're Normal: Enduring Questions and New Research on North Korea- A Review Essay". International Security. Vol. 36 no. 3: pp. 148. 
  5. ^ Kang, David C. "They Think They're Normal: Enduring Questions and New Research on North Korea- A Review Essay". International Security. Vol. 36 no. 3: pp. 147. 
  6. ^ "S.Korea Outranks U.S. in Democracy Index". Chosun Ilbo. 22 במרץ 2013. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2014-05-06. בדיקה אחרונה ב-15 באפריל 2013. 
  7. ^ סעיף 123 לחוקת קוריאה הצפונית
  8. ^ "Freedom in the World, 2006". Freedom House. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2007-07-14. בדיקה אחרונה ב-13 בפברואר 2007. 
  9. ^ Teen Life in Asia By Judith J. Slate
  10. ^ Kang, David C. "They Think They’re Normal: Enduring Questions and New Research on North Korea—A Review Essay.". International Security. vol. 36 no. 3: pp. 148.