מנאל א-דוואיאן

אמנית סעודית

מנאל א-דוואיאן (ילידת 1973) היא אמנית עכשווית סעודית, הידועה בשל עבודת המיצב שלה Suspended Together משנת 2011. היא הציגה את עבודותיה במספר תערוכות, כולל Soft Power במרכז אלן לאמנות בריאד ב-2012, תערוכת היחיד Journey of Belonging, בגלריית אתר שבג'דה, ב-2013, ו-100 Masterpieces of Modern and Contemporary Arab Art בפריז, ב-2017. כמו כן, היא השתתפה בביאנלה של יוסטון, בארצות הברית, ב-2014, בפרויקט "P.3: Prospect" בביאנלה בניו אורלינס, ב-2015, שם הציגה את עבודתה Notes For Now, וגם בביאנלה של ונציה, בתערוכת Future of a Promise.[1] העבודה שלה משתמשת במדיומים רבים, כולל צילום ומיצב, ומתמקדת בחקירה וביקורת של תפקידיהן של נשים בחברה הסעודית.

מנאל א-דוואיאן
Manal Al Dowayan Soft Power.jpg
לידה 1973 (בת 49 בערך)
דהראן, ערב הסעודית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Suspended Together
פרסים והוקרה 100 נשים (BBC) (2019) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.manaldowayan.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תחילת דרכהעריכה

א-דוואיאן נולדה בשנת 1973 בדהראן במחוז המזרחי של ערב הסעודית. היא סיימה תואר שני בניתוח ועיצוב מערכות. היא החלה את הקריירה שלה בחברת נפט לפני שהחליטה לעסוק באמנות במשרה מלאה בשנת 2010. האמנות שלה עוסקת בבחינת נושאים אישיים ופוליטיים הקשורים לזכויות נשים בהקשר של החוקים האולטרה-שמרניים בסעודיה החלים על נשים, הכוללים איסורים על תנועה, נהיגה, או דיבור במרחב הציבורי. א-דוואיאן מתגוררת בלונדון, אנגליה, שם היא עובדת על תואר שני בפרקטיקות של אמנות עכשווית במרחב הציבורי בקולג' המלכותי לאמנות.[2]

צילוםעריכה

העבודות המוקדמות של א-דוואיאן מבוססות בעיקר על צילום בשחור לבן, כולל תמונות מאוספיה I AM, Drive-By Shootings, ו-Nostalgia Carries Us. . I AM, אוסף משנת 2005, נוצר בהשראת נאום שנשא המלך עבדאללה אל-סעוד , כשהוא עלה לכס המלכות הסעודית ב-2005, ובו הוא הדגיש את החשיבות של השתתפות נשים לבניית והעשרת החברה הסעודית. ההצהרה השנויה במחלוקת פורשה בדרכים רבות על ידי מבקרים שבעד ונגד זכויות נשים. א-דוואיאן קיבלה השראה לצלם את הנשים שהיא האמינה שהמלך מתייחס אליהן, כולל מהנדסות, אמהות, ומדעניות, כדי להנכיח ולהכיר בחשיבותן של הנשים בערב הסעודית.[3] הצילומים מתוך האוסף Drive-By Shootings (2011) מדגימים את הקשיים העומדים בפני אמניות בסעודיה, בהינתן ההגבלות הקיצוניות המוטלות עליהן על ידי הממשלה. כאישה, א-דוואיאן לא יכלה לנהוג מבחינה חוקית, אך נעזרה בנהג שהסיע אותה כדי שתוכל לצלם מתוך הרכב הנע. הצילומים המטושטשים שיצרה מדגישים את העובדה שהיא מנועה מלצאת מהרכב על מנת ליצור את האמנות שלה, אלא מוכפפת למישטור התנהגותי מבוסס-מגדר, כחלק מהתהליך היצירתי שלה.

אמנות מיצבעריכה

ב-2012 עבודת המיצב של א-דוואיאן הוצגה בתערוכת Edge of Arabia, We Need to Talk בג'דה. התערוכה הדגישה את הצורך ברפורמה בערב הסעודית על פי תפישת האמנים. נכון לאותו הזמן היה זה המיצג הגדול והרדיקלי ביותר של אמנים עכשוויים סעודים, וכל אחד מהם נטל את הסיכון להשלכות הפוליטיות בשל ביטויים האמנותי. המיצב של א-דוואיאן Esmi My Name, כלל סט חרוזים מסורתי גדול מהחיים, כשעל כל חרוז מצויר שמה של אישה, והחרוזים תלויים על חבל ארוג על ידי נשים בדואיות. בסעודיה, האמונה היא שלבטא את שמה של אישה בפומבי הוא טאבו מביש או מביך, דבר אשר מוחק את נוכחותן ואת זהותן של נשים סעודיות לכדי אלמוניות.[4] על ידי הפיכת השמות לציבוריים, עבודתה של א-דוואיאן מאתגרת רעיונות לגבי תפקידי נשים בחברה הסעודית ומבקשת לשנות אותם ואת ההתייחסות אליהם.

בין העבודות המוכרות ביותר של א-דוואיאן היא Suspended Together (2011),[5] סדרה של 200 יונים לבנות מפיברגלס התלויות מהתקרה. על כל יונה, סמל מסורתי של חופש, יש עותק של מסמך מעבר שנדרש עבור כל נשות ערב הסעודית כדי לצאת לנסיעה. האישור חייב להיות מונפק וחתום על ידי אפוטרופוס ממין זכר, בדרך כלל אב, אח או בעל. המסמכים שא-דוואיאן בחרה לשחזר נשלחו אליה מאת מגוון נשים סעודיות. התעודות הונפקו עבור ילדות ונשים מגיל שישה חודשים עד גיל שישים, ומתעדות את ההיסטוריה של הזכויות המוגבלות של נשים. א-דוואיאן מתארת את המיצב: "במתקן של היונים, אני חוקרת את הרעיון של תנועה מושעית. רבות מן הנשים הסעודית המובילות, מדעניות, מחנכות, מהנדסות, אמניות ומנהיגות נפלאות, תרמו את המסמכים שלהן כדי להיכלל בעבודת אומנות זו. הנשים האלה סוללות דרך חדשה ומגיעות להישגים עבור החברה שלהן, אבל כשמדובר בנסיעות עדיין מתייחסים אליהן כמו להקה של יונים מושעות.'"[6]

פרסומיםעריכה

  • Home Ground Contemporary Art from the Barjeel Art Foundation - Published in Canada in 2015 by The Aga Khan Museum - ISBN 978-1-926473-05-5
  • Color and Line - The Naqvi Collection - ISBN 978-9948-18-110-1
  • "Hitting the Road (Driving)" - By Manal AlDowayan - "The Forecast Issue: A View Beyond The Horizon," Issue 07, 2018 - Published by The Monocle Magazine.
  • "I Am" – By Manal AlDowayan, the "Visual Research and Social Justice" special issue of Studies in Social Justice Journal. Published December 2017.
  • Imperfect Chronology: Arab Art from the Modern to the Contemporary - Works from the Barjeel Foundation - Edited by Omar Kholeif with Candy Stobbs - Published by Whitechapel Gallery, London, UK, 2015 - ISBN 978-3-7913-5485-9
  • Do It (in Arabic) - Edited by Hans Ulrich Obrist and Hoor AlQassimi - Published by the Sharjah Art Foundation 2016 - ISBN 978-9948-446-72-9[7]

פרסיםעריכה

  • 2014 - פרס נשים ערביות באמנות[8]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מנאל א-דוואיאן בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "MANAL ALDOWAYAN | EXHIBITIONS". www.manaldowayan.com.
  2. ^ "MANAL ALDOWAYAN | CONTEMPORARY ARTIST". www.manaldowayan.com.
  3. ^ "Manal Al-Dowayan". universes.art (באנגלית).
  4. ^ "ArtAsiaPacific: Edge Of Arabia We Need To Talk". artasiapacific.com (באנגלית).
  5. ^ "Suspended Together – Design of The World". Design of the World. 27 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "A flight of identity". Arab News (באנגלית). 23 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "MANAL ALDOWAYAN | CONTEMPORARY ARTIST". www.manaldowayan.com.
  8. ^ "A Dialogue With Artist Manal AlDowayan On The Identity & Disappearance Of The Saudi Woman". American University of Sharjah (באנגלית). 1 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)