מנחם מנדל מרימנוב
רבי מנחם מנדל טורם מרימנוב (תק"ה, 1745 – י"ט באייר תקע"ה, 1815) היה אדמו"ר מפורסם[1], אחד מארבעת המפיצים הראשונים של תנועת החסידות בפולין.[2]
ביוגרפיה עריכה
ערך מורחב – קהילת יהודי רימנוב
נולד בערך בשנת תק"ה בעיר המבורג שבאשכנז לר' יוסף מניישטאט הוא עיר חדש בפולין ואב"ד וריש מתיבתא בפינטשוב, נודע כרבי יוסף חריף ולליבא בת רבי נתן שפירא, נכד כפול להמגלה עמוקות מקראקא וכן היה נכד הט"ז.
בגיל 18 הגיע לראשונה אל המגיד ממזריטש, שם התפרסם כעילוי. היה גם תלמידו של רבי שמעלקא מניקלשבורג. שימש כחזן קבוע בתפילת שחרית של ראש השנה שהייתה נערכת בביתו של רבו רבי אלימלך מליז'נסק. בהמשך כיהן כרב העיירה פריסטוק. למרות עוניו, עברו אליו רבים מחסידיו של רבי אלימלך מליז'נסק לאחר שרבם נפטר, ואפילו מבוגרים שבהם התייחסו אליו כרבם כגון רבי אהרן אריה לייב מפרמישלאן ורבי משה מפשוורסק שנסעו אליו. בהגיעו לרימנוב התפרסם שמו בהיותו בעל מופת ומלומד בנסים.
הוא נודע כירא שמיים גדול המקפיד על עצמו ועל אחרים; גם גדולי תלמידיו שהיו רבנים ואדמו"רים מפורסמים לא הסבו בפניו בליל הסדר[3]. המגיד מקוז'ניץ אמר בשנת תקע"ה, בה נפטר, שרבי מנחם מנדל עומד כנגד כל צדיקי דורו[4].
פעילותו עריכה
היה אחד הרבנים הפעילים במחלוקת לגבי יחס היהודים לנפוליאון, ושמו קשור באגדות שונות הנוגעות למלחמות הנפוליאוניות.[5]
רוב תורותיו עסקו בפרשת המן, עליה הרחיב את הדיבור הן בהבנת הפרשה עצמה ומשמעותה, והן בעניין האותיות המרכיבות את המילה 'מן'. בספר "מנחם ציון" שערך תלמידו המובהק רבי יחזקאל פנט נכתב בהקדמת המדפיס רבי משלם היללער[6] ש"עשרים ושתים שנה דרוש דרש מידי שבת בשבתו על פרשת ה'מן'". התעסקות זו נבעה כפי הנראה מהאותיות מם ונון הנמצאות הן בשמו העברי (מנחם), בשמו האידי (מנדל) ובשם מקומו (רימנוב).
אחת לחודש היה שולח אנשים לבדוק את המידות והמשקלות בחנויות שבעירו, אסר על נשות העיר להתהדר במלבושים יקרים וצבעוניים ואת כל כספו חילק לעניים.[7]
בל"ג בעומר - תקע"ה טיהר וקידש את עצמו, ואמר כי הוא הולך מהעולם ויחזיר טובה למדליק נר לעילוי נשמתו. למחרת, בי"ט באייר תקע"ה, ל"ד בעומר, נפטר ונקבר בבית העלמין היהודי בעיירה רימנוב. את מקומו מילא תלמידו רבי צבי הירש משרת.
תלמידו רבי יחזקאל פנט כתב מכתב על דרך החסידות ובו מספר על רבי מנחם מנדל. חסידים רבים נוהגים לקרוא את המכתב ביום פטירתו של רבי מנחם מנדל.
דברי תורתו וספריו עריכה
דברי תורתו של מנחם מנדל לא הודפסו, וחלק ממאמריו פזורים בספרי תלמידיו:
- דברי מנחם (בהיברובוקס) - על התנ"ך והמסורה.
- מנחם ציון (בהיברובוקס) - ספר דרשותיו שנכתב בידי ר' יחזקאל פנט מקרלסבורג שהיה מגדולי תלמידיו וראשון מפיצי החסידות בטרנסילבניה ששימש כרבו של החבל.
- עטרת מנחם - כולל חידושי תורה, שיחות, סיפורי מעשיות והנהגות טובות מר' מנחם מנדל מרימנוב. נוספו אליו דברים מגדולי חסידות אחרים כמו ר' שמואל שמלקה הורוביץ מניקלשבורג ואחיו ר' פנחס הורוביץ מפרנקפורט דמיין, המגיד מקוזניץ, וגם מהרב יצחק הלוי הורוביץ, ראב"ד קהילות אה"ו וסבו של ר' נפתלי צבי הורוביץ מרופשיץ.
- אילנא דחיי. חידושים על התורה והמועדים. (חלק א) - (חלק ב)
- תורת מנחם.
בשנת ה'ת"ר (1840) יצא לאור ביידיש הספר 'תפארת מנחם' על מעשיו[8], ולפני מספר שנים נאספו כל מאמריו ושיחותיו על ידי מכון שפתי צדיקים לספר מנחם ציון - ילקוט מנחם.
צאצאיו עריכה
רבו השיאו לרבקה בת גביר אחד מעיר פריסטיק ונולדו להם ארבעה ילדים:
- רבי נתן יהודה לייב
- רבי ישראל יעקב
- פיגא
- חנה
תלמידיו עריכה
רבי מנחם מענדל היה גדול אדמו"רי גליציה ורבים מגדולי האדמו"רים היו מתלמידיו.
- רבי משה מפשוורסק.
- רבי יהושע מדינוב.
- רבי בנימין זאב מזברז'.
- רבי שמעון מרילוס מירוסלב.
- רבי קלונימוס קלמן אפשטיין מקראקא, מחבר הספר מאור ושמש.
- רבי אריה לייבוש מלאנצוט.
- רבי משה טייטלבוים (הראשון) מאוהל.
- רבי נפתלי צבי הורביץ מרופשיץ.
- רבי מאיר רוטנברג הלוי מאפטא.
- רבי צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב.
- הסבא קדישא מרדושיץ.
- רבי משה אייכנשטיין מסאמבור.
- היהודי הקדוש מפשיסחא.
- רבי שמחה בונים מפשיסחא.
- רבי יעקב צבי יאליש מדינוב, מחבר הספרים "מלא הרועים" ו"קהלת יעקב".
- רבי שלמה יהודה לייב מלנטשנה.
- רבי אשר ישעיה רובין מרופשיץ.
- רבי צבי הירש מרימנוב - תלמידו המובהק וממלא מקומו.
- רבי יחזקאל פנט מדעש מחבר הספר מראה יחזקאל ובו התשובה המפורסמת אודות גדלות וקדושת רבו.
- רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב, מחבר הספר בני יששכר.
- רבי יהודה צבי אייכנשטיין מראזלא.
לקריאה נוספת עריכה
- הרב ישראל דנדרוביץ, הקמיע שהעלים את הזהב (סיפור הקמיע שנתן הרבי מרימינוב ליהודי העיר בורשה עם צילום הקמיע בכתב יד הרבי ופענוחו), בתוך: ספר הנחמדים מזהב, עמודים 397-405.
קישורים חיצוניים עריכה
- רבי מנחם מענדיל מרימנוב, באתר My Tzadik
- רבי מנחם מנדל (טארים) מרימנוב, באתר "Tog - חדשות ותוכן יהודי"
- ר' מנחם מענדל מרימינוב זצ"ל י"ט אייר תקע"ה, בפורום יידי מהפורומים של "אידישע וועלט"
- קורות חייו בספר בית מנחם
- דוד הלחמי, רבי מנחם מנדל טרום מרימנוב, חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' רי"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
מנחם מנדל בן יוסף (1745-1815), מרימנוב, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ מאיר וונדר, מאורי גליציה : אנציקלופדיה לחכמי גליציה, כרך כרך ג', המכון להנצחת יהדות גליציה, תשל"ח-תשס"ה
- ^ יחד עם "החוזה מלובלין", "המגיד מקוז'ניץ" ו"האוהב ישראל".
- ^ שו"ת מראה יחזקאל סימן ק"ד בתשובה על רבו.
- ^ סוף ספר בארות המים מפי עד ראייה ששמע זאת מפיו.
- ^ הסיפור מובא בקצרה באתר סנונית בסיפור על ביקור בעיירה רימנוב, ובאופן מפורט בבלוג האגדה על נפוליאון ומלחמת גוג ומגוג - מתוך "אוצר הסיפורים".
- ^ וכן כתב רבי גרשון קמלהר ב"מבשר טוב" פרשת בשלח, בשם: "גלוי וידוע להזקנים והיודעים".
- ^ בין התקנות שתיקן:
- א) (=לבוש "צנוע")
- שלא ילכו הנשים בשטערין טיכלעך ובגרונד (=סוג כיסוי ראש מפואר),
- וגם שלא ילבשו שום בגד ואפילו מנעלים - ממאדע חדשה (=המודה החדשה, כלומר לפי צו האופנה) כמו שהולכים בשאר מקומות,
- וגם בצעיפים ילכו כמו שהלכו אמותיהם,
- ושלא ילכו על הראש בטיכל (=מטפחת ראש) אדום ובמנעלים שקורין סאנדלקעס (= סנדלים).
- ב) (=לא נשואות)
- הבתולות (=בנות - בדרך כלל נערות - שאינן נשואות) לא ילכו עם פיאות הראש (=סימן היכר לאשה נשואה) וגם עם קריינדליך,
- ולא דייטשע כתונתים (=בגדי נשים של מערב אירופה).
- ה) (=אולי צריך להיות: ג') (=העונש לחייט התופר לפי האופנה)
- החייט אשר יתפור איזה בגד עם מאדע חדשה יקנסו אותו בפעם ראשון.
- ופעם שנית יעבירו אותו כמבואר בפנקס דחבורא חייטים.
- ^ הספר תפארת מנחם מקוון, באתר ספרים עבריים.