מנהרת רמין על שם הכפר רמין (הנמצא ביציאה מהמנהרה), היא מנהרה לרכבת על מסילת השומרון בצפון השומרון, בסמוך לכפר אל-עטרה[1]. המנהרה נחפרה בידי הטורקים כחלק ממערך מסילות הברזל לצרכים צבאיים שנסלל בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה. המנהרה, כחלק ממסילת השומרון כולה, אינה פעילה כיום. אורך המנהרה הוא כ-200 מטר.

מנהרת רמין
הכניסה הדרומית למנהרה, מאי 2009
הכניסה הדרומית למנהרה, מאי 2009
מידע כללי
סוג מנהרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שימוש רכבת
על שם רמין עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום השומרון
מיקום ההתחלה אל-עטרה
מיקום הסוף רמין
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 1915
שיטת כרייה חציבה ידנית
אדריכל היינריך אוגוסט מייסנר
מידות
אורך 200 מטר
קואורדינטות 32°19′26″N 35°08′53″E / 32.324022°N 35.147924°E / 32.324022; 35.147924
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

המנהרה נבנתה במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1915, על ידי המהנדס הגרמני, היינריך אוגוסט מייסנר או כפי שכונה "מייסנר פחה", אשר נחשב ל"חלוץ הרכבות בארץ ישראל ושכנותיה". הוא המומחה אשר תכנן את מסילת הרכבת החיג'אזית.

לאחר השלמת הרכבת החיג'אזית נסללה שלוחה מתחנת דרעא (כיום בסוריה) עד חיפה וזכתה לשם רכבת העמק על שם עמק יזרעאל שאותו חצתה. לאחר מכן הוחלט כי תיסלל שלוחה מתחנת הרכבת עפולה שעל שלוחת רכבת העמק דרומה עד לירושלים דרך שכם ובכך לחבר את ירושלים באמצעות מסילת השומרון, רכבת העמק ומסילת הרכבת החיג'אזית לעבר הירדן המזרחי עד המקומות הקדושים לאסלאם בחצי האי ערב. הוחל בסלילת קטע המסילה בין עפולה וג'נין. העבודה נפסקה בשדה ליד סילת א-ד'אהר בהרי השומרון בשנת 1912 לאור דרישת הצרפתים שחששו שהמסילה החדשה תתחרה עם המסילה הקיימת של חברה צרפתית בין יפו לבין ירושלים. העות'מאנים שנזקקו לתמיכה הכלכלית הצרפתית (שמיטת חובות ורשות לגייס הון בצרפת) נענו לדרישה.[2].

ב-1915 תוך כדי מלחמת העולם הראשונה וההחלטה העות'מאנית להשתלט על תעלת סואץ הוחלט להאריך את מסילת השומרון לדרום הארץ בואכה חצי האי סיני, ותעלת סואץ. כחלק מן המיזם הגדול נחצבה המנהרה, ובמשך 11 חודשים הושלמה מסילת הברזל מסילת א-ד'אהר עד באר שבע באורך כולל של 165 ק"מ. פנחס פיק סבר כי המסלול דרך הרי השומרון הועדף על המסלול לאורך שפלת החוף מסיבות ביטחוניות. מסילה לאורך השפלה הייתה עלולה להיות חשופה להפגזות ולפשיטות מצד הים של הצי הבריטי.

כאשר המסילה הגיעה לתחנת הרכבת בסבסטיה, נבנה מסעף למסילה כמאתיים מטרים מזרחית לתחנה. התוואי הראשי פנה מערבה לכוון טולכרם דרך נחל שכם, התוואי המשני המשיך לשכם.

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, סלל הצבא הבריטי מסילת רכבת מחיפה לטולכרם ומשם ללוד ולדרום הארץ, (המסילה המזרחית) ובכך הפך את המנהרה (כמו את כל המסילה העוברת דרך הרי השומרון) לחסרת שימוש. מאז ועד היום עוברת תנועת הרכבות מצפון הארץ לדרומה דרך שפלת החוף ולא דרך הרי השומרון.

מבנה המנהרה עריכה

 
המנהרה (מאי 2009)

אורך המנהרה הוא כמאתים מטר. המנהרה חוצה את רכס חומש מצפון לדרום. תוואי המנהרה אינו ישר לחלוטין ומתעקל מעט מזרחה. לאחר שנחצבה בסלע קירטוני חופו קירותיה הפנימיים של המנהרה באריחים מאבן גיר, וכך נשמרה יציבותה. בקצות המנהרה ישנה תוספת למנהרה באורך כשלשה מטרים. תוספת זו בנויה מאבן שונה מהאבן שמחפה את המנהרה עצמה ונועדה למנוע מפולות עפר וסלעים מההר לעבר פתחי המנהרה.

המנהרה כיום עריכה

המנהרה מצויה היום בשטח הרשות הפלסטינית, והגישה אליה אסורה לישראלים. המנהרה פתוחה למעבר וניתן לעבור בה רגלית או עם רכבי שטח.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • פנחס פיק, חלוץ הרכבות בארץ ישראל ושכנותיה, קתדרה 10, ינואר 1979

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מפה ובה סימון 'מנהרה' (באנגלית) בין הכפרים עטארה וענבתא, 1918. המפה הוכנה על ידי הצבא הבריטי, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
  2. ^ מקור: דוד תירוש, רכבת העמק בהוצאת החברה להגנת הטבע 1988, עמוד 36