פתיחת התפריט הראשי

מנואל השני, קיסר האימפריה הביזנטית

מֲנוּאֶל השני פלאיולוגוסיוונית: Μανουήλ Β΄ Παλαιολόγος בשפות ארופאיות נקרא עמנואל השני)‏ (27 ביוני 1350 - 21 ביולי 1425) היה קיסר ביזנטיון מ-1391 ועד למותו בשנת 1425.

מנואל השני, קיסר האימפריה הביזנטית
Manuel II Paleologus.jpg
לידה 27 ביוני 1350
קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 ביולי 1425 (בגיל 75)
קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת Palaiologos
אב יוחנן החמישי, קיסר האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
אם Helena Kantakouzene עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים יוחנן השמיני, קיסר האימפריה הביזנטית
Theodore II Palaiologos
Andronikos Palaiologos, Lord of Thessalonica
קונסטנטינוס האחד עשר, קיסר האימפריה הביזנטית
Demetrios Palaiologos
Thomas Palaiologos
Zambia Palaiologina עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

חייועריכה

מנואל השני היה בנו של הקיסר יוחנן החמישי פלאיולוגוס שמלך בשתי תקופות (13411376), 13791391 ואשתו האלנה קנטקוזנוס. מצד אמו היה מנואל נכד לקיסר יוחנן השישי קנטקוזנוס (13471354) ואשתו, אירן אסאנינא.

לאחר שקיבל תואר אצולה מאביו, יצא מנואל בשליחות האימפריה לאירופה, על מנת לגייס תמיכה צבאית, ב-1365 וב-1370. בשנת 1369 מונה למושל סלוניקי. אחיו הגדול, אנדרוניקוס הרביעי, נכשל בניסיונו להדיח את אביהם, יוחנן החמישי, ב-1373 וכתוצאה הוכרז מנואל כיורשו של אביו וכקיסר במשותף עם אביו (בחלוקת השלטון שהייתה נהוגה באימפריה הביזנטית). בין השנים 1376 ל-1379 ופעם נוספת ב-1390 הודחו השניים על ידי אנדרוניקוס הרביעי ובנו יוחנן השביעי, אבל מנואל הביס את אחיינו בעזרת הצי של ונציה ב-1390. יוחנן הצליח לחזור לשלטון, אך מנואל נאלץ ללכת לחצרו של באיזיט הראשון כבן ערובה. בשבי נאלץ מנואל להשתתף במסע נגד העיר הביזנטית האחרונה, פילאדלפיה, באנטוליה.

שלטוןעריכה

 
מטבע של חצי סטברטון עם דיוקנו של מנואל השני

מנואל שמע על מותו של אביו בפברואר 1391 וברח מהשבי לקונסטנטינופול, כדי למנוע את עליית יוחנן השביעי לכס. היחסים בין מנואל לבין יוחנן השביעי השתפרו, אך הסולטאן באיזיט הראשון הטיל מצור על העיר בין השנים 1394 ל-1402. אחרי חמש שנים של מצור, הותיר מנואל השני את העיר בידיו של יוחנן השביעי ויצא לאירופה, לגייס תמיכה באימפריה הביזנטית בקרב בתי המלוכה באירופה. מסע צלב שניהל זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, נכשל ליד העיר ניקופול ב-25 בספטמבר 1396; אך העות'מאנים התמודדו באותה תקופה - לרווחתו של מנואל - עם פלישתו של טימור לנג לאסיה הקטנה ב-1400, שם החריב שתי ערים. לאחר כיבוש סוריה ובגדד, חזר טימור לנג לאנטוליה, ובקיץ 1402 ניצח בקרב אנקרה. לאחר נפילת הסולטאן בשבי פרצה מלחמה בין צאצאי ביאזיט הראשון. מנואל השני תמך במהמט הראשון (14021421) שלא ניסה לכבוש את קונסטנטינופול.

מנואל השני ויוחנן השביעי הצליחו להחזיר ערים על חוף ים השיש. מנואל בנה קיר מגן במצר קורינתוס כדי למנוע את חדירת העות'מאנים לפלופונסוס, שם נמצאה הפרובינציה החשובה – מוראה.

מנואל השני טעה ולא תמך במועמד הנכון, מורט השני (14211451) וכתוצאה הייתה הבירה נצורה פעם נוספת, והעות'מאנים נסוגו רק לאחר הסכם לשלם להם תשורה שנתית. בשנותיו האחרונות העביר מנואל השני את רוב הסמכויות לבנו, יוחנן השמיני.

משפחתועריכה

בין בניו, האישים הבאים:

המחלוקת שעורר האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר בעניין מנואל השניעריכה

ב-12 בספטמבר 2006 נשא האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר נאום שבו ציטט מדיאלוג שהתרחש לכאורה ב-1391 בין מנואל השני לבין משכיל פרסי. נטען כי בדיאלוג אמר הקיסר כי "הראה לי את הדברים החדשים שהביא מוחמד לעולם, ותמצא רק רשע וחוסר אנושיות, כמו למשל המצווה להפיץ את דתו בכוח החרב". מוסלמים רבים נפגעו ממה שנראה כזלזול בנביא מוחמד מצד האפיפיור, ונפוצו גם תגובות אלימות. בספרו, מוסיף מנואל השני ואומר כי "אלוהים אינו מסופק ממראה הדם - והתנהגות לא שקולה מנוגדת לטבע האל. אמונה נולדת מן הנשמה, לא מן הגוף. מי שמנהיג אדם לאמונה, צריך להיות מסוגל לדבר היטב ולשכנע כיאות, בלי איומים ואלימות... על מנת לשכנע נפש שקולה, לא צריך זרוע חזקה, או נשק מסוג כלשהו, או אמצעים אחרים בהם מאיימים על האדם במוות".

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה