פתיחת התפריט הראשי

מנואל קסטלסספרדית: Manuel Castells Oliván, נולד ב-9 בפברואר 1942) הוא סוציולוג ספרדי-אמריקאי המזוהה בעיקר עם מחקר חברת המידע והתקשורת.

מנואל קסטלס
Manuel Castells
Manuel Castells en La Paz, Bolivia.jpg
לידה 9 בפברואר 1942 (בן 77)
איין, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי urban sociology עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ברצלונה עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט Alain Touraine עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
מונחה לדוקטורט Monique Dagnaud עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עיטור האריה של פינלנד (2002)
  • אביר מסדר האמנויות והספרות (2002)
  • מסדר גבריאלה מיסטרל (2005)
  • צלב סנט ז'ורדי (2006)
  • מלגת גוגנהיים (1982)
  • מדליית ארסמוס מרוטרדם (2011)
  • פרס הולברג (2012)
  • פרס בלצן (2013, 2013)
  • דוקטור כבוד מאוניברסיטת קיימברידג' (2017)
  • דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה האוטונומית של ברצלונה (2017)
  • עמית האקדמיה הבריטית
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ולנסיה (2001)
  • קצין גבוה במסדר החרב של יעקב הקדוש (2006)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בסקר של אינדקס הציטוטים במדעי החברה דורג קסטלס במקום החמישי בעולם במדעי החברה ובמקום הראשון בעולם בשדה התקשורת, כל זאת מבין המלומדים החיים בשנים 2009-2000.[1] הוא חבר הקולגיום הבינלאומי לאתיקה, מדע ופוליטיקה, ארגון המנסה לבדוק כיצד ניתן להתגבר על בעיות ולחיות בעולם של שלום, צדק חברתי וקיימות כלכלית.

חייועריכה

נולד כמנואל קסטלס אוליוואן בעיירה איין (Hellín) במחוז אלבסטה בקסטיליה לה מנצ'ה שבספרד וגדל בעיקר בברצלונה. למרות שמשפחתו שמרנית, קסטלס היה פעיל פוליטית כסטודנט בתנועה האנטי-פרנקיסטית, ובשל כך נאלץ לברוח מספרד לצרפת. בפריז, בהיותו בן עשרים, השלים את לימודיו והמשיך ללמוד באוניברסיטת פריז, שם קיבל דוקטורט בסוציולוגיה. בהיותו בן 24 הפך קסטלס מדריך באוניברסיטת פריז, תפקיד בו עבד בשנים 1979-1967; בתחילה באוניברסיטת פריז 10 ננטר, שפיטרה אותו כיוון שהשתתף במהומות הסטודנטים במאי 1968, ואז בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה, בשנים 1979-1970. לבסוף ב-1979, בארצות הברית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי הוא התמנה לפרופסור לסוציולוגיה ולפרופסור לתכנון עירוני. ב-2001, הוא היה פרופסור מחקר באוניברסיטה הפתוחה בקטלוניה, ברצלונה. ב-2003, הוא הצטרף בית ספר לתקשורת על שם אננברג באוניברסיטת דרום קליפורניה, כפרופסור לתקשורת ומופקד הקתדרה על שם וולטר אננברג לתקשורת וטכנולוגיה. קסטלס הוא מייסדו של מרכז אוניברסיטת דרום קליפורניה בדיפלומטיה ציבורית, וחבר בכיר במועצה המייעצת למרכז לדיפלומטיה, והוא חבר מרכז מחקר אננברג לרשתות תקשורת בינלאומית.[2]

קסטלס מחלק את זמנו בין ספרד לארצות הברית; הוא נשוי לאמה קיסליובה.[3] מאז 2008 הוא חבר הוועד המנהל של המכון האירופי לחדשנות וטכנולוגיה.


עבודתו המחקרים ופרסומים מרכזייםעריכה

עבודתו הסוציולוגית של מנואל קסטלס מסנתזת ספרות מחקר אמפירי עם סוציולוגיה עירונית, חקר ארגונים, אינטרנט, תנועות חברתיות, סוציולוגיה של התרבות, וכלכלה פוליטית. על מקורותיה של החברה הרשתית, הוא מניח ששינויים במבנה הארגון הפועל כרשת קדמו בדרך כלל לטכנולוגיות אינטרנט אלקטרוניות הקשורות לארגון הרשתי.

קסטלס טבע את המונח "העולם הרביעי", המציין קבוצות אשר הודרו חברתית מן החברה העולמית, כמו נוודים וחסרי דיור.

קסטלס טוען כי עידן המידע יכול "לשחרר את כוחו של המוח"[4], אשר יגדיל באופן דרמטי את הפרודוקטיביות של אנשים ויוביל לפנאי גדול יותר, המאפשר לאנשים להשיג "עומק רוחני גדול יותר מודעות סביבתית".[4] שינוי כזה יהיה חיובי, הוא טוען, בכך שהוא יגרום לצריכת המשאבים לרדת. עידן המידע, עידן הצריכה וחברת הרשת הם נקודות מבט המנסות לתאר את החיים המודרניים בהווה ולהציג את עתיד החברה. לטענתו, ניתן לתאר את החברה בת זמננו כ"מחליפה של מטאפורת המכונה המיושבת במטפורת הרשת".

בשנות השבעים, בעקבות דרכו של אבין האינטלקטואלי אלן טורין, היה קסטלס חוקר מרכזי בחקר הסוציולוגיה המרקסיסטית העירונית, המדגישה את תפקידן של התנועות החברתיות בהפיכה הסובטיבית של העיר לחברה תעשייתית[5]. הוא הציג את המושג "הצריכה הקולקטיבית", המתייחסת לצריכה מוצרים הניתנים על ידי המדינה כמו דיור ציבורי או תחבורה ציבורית, כתוצר של מגוון מאבקים חברתיים - שנפרדו מן השכבה הכלכלית לשכבה הפוליטית באמצעות התערבות המדינה. במרוצת שנות השמונים של המאה העשרים, הוא התרכז בתפקידן של טכנולוגיות חדשות בבנייה מחדש של כלכלה. ב -1989 הוא הציג את המושג "מרחב הזרימה", המרכיבים המהותיים והבלתי-מהותיים של רשתות המידע הגלובליות המשמשות לתיאום בזמן אמת של המשק.

בשנות התשעים הוא שילב את שני תחומי המחקר שלו בעידן המידע: כלכלה, חברה ותרבות, שפורסם כטרילוגיה, "עלייתה של הרשת החברתית" (1996), "כוחה של הזהות" (1997) ו"סוף המילניום" (1998)[6]. הטרילוגיה עידן המידע: כלכלה, חברה ותרבות, מציג שלושה ממדים סוציולוגיים - ייצור, כוח וניסיון. הוא הדגיש כי ארגון הכלכלה, המדינה ומוסדותיה, והדרכים שאנשים יוצרים משמעות בחייהם באמצעות פעולה קולקטיבית, הם מקורות בלתי ניתנים לחיזוי של הדינמיקה חברתית. יש להבין אותם גם כגופים נפרדים וגם כקשורים זה לזה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מנואל קסטלס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה