פתיחת התפריט הראשי

מנועי בית שמש

חברה תעשייתית ישראל

מנועי בית שמש אחזקות (1997) בע"מ היא חברה ציבורית ישראלית הפועלת בשני מגזרים: הראשון נקרא מגזר הייצור והוא כולל ייצור חלקים למנועי סילון (לרבות ייצור יציקות מדויקות של חלקי מתכת למנועי סילון); השני קרוי המגזר המנועי, ובמסגרתו עוסקת מנועי בית שמש בשיפוץ, הרכבה והנדסה של מנועי סילון ושל חלקים שונים למנועים. החברה היא המובילה בישראל בתחום. לחברה אולמות ייצור בעיבוד שבבי, בית יציקה ליציקות מדויקות בשיטת שעווה נעלמת ליצור להבי טורבינות למנועי סילון, אולמות שיפוץ והרכבת מנועים, מעבדות לבדיקות איכות ובדיקות אל הרס ומתקני הרצה ובדיקה של המנועים. לאחרונה פתחה החברה בחצר המפעל, מרכז הכשרה חדיש וייחודי בארץ למקצועות עיבוד שבבי לענף התעופה, הכולל סדנא ולימודים עיוניים מעמיקים, בשיתוף משרד העבודה והרווחה ורשת "עתיד" מכללות טכנולוגיות.

מנועי בית שמש אחזקות (1997) בע"מ
BeitShemeshEngine.svg
מנועי בית שמש.jpg
מנועי בית שמש. אפריל 2019
נתונים כלליים
סוג חברה ציבורית
מייסדים יוסף שידלובסקי
תאריך הקמה 1968
מיקום המטה אזור תעשייה מערבי, בית שמש
משרד ראשי ישראלישראל בית שמש, ישראל
בעלות קרן פימי (%‏45)
ענפי תעשייה תעופה ומנועים
מוצרים עיקריים חלקים למנועי סילון
שווי שוק 720.36 מיליון ש"ח, דצמבר 2018
הכנסות 376 מיליון ש"ח (2018)[1]
רווח תפעולי 39.2 מיליון ש"ח (2018)[1]
רווח 28.6 מיליון ש"ח (2018)[1]
הון עצמי 423 מיליון ש"ח (2018)[1]
סך המאזן 566 מיליון ש"ח (2018)[1]
מנכ"ל רם דרורי
אנשי מפתח יו"ר: גילון בק
עובדים כ-1000, כולל שני מפעלים אחד בסרביה ואחד בארץ
 
www.bsel.co.il

מנועי סילון מתוצרת מנועי בית שמש נמצאים בשימוש בעיקר בצה"ל ומשמשים באמצעי לחימה כגון טיל הדלילה.

היסטוריהעריכה

חברת "מנועי בית שמש" הוקמה בשנת 1968 בבית שמש על ידי יוסף שידלובסקי שהחזיק 51% מהמניות ומדינת ישראל שהחזיקה 49% מהמניות, במטרה לייצור חלקי מנועים עבור חברת טורבומקה שבבעלותו של שידלובסקי.[2] המפעל נחנך בינואר 1969.[3] בהמשך הרכיבו במנועי בית שמש את מנועי מטוס האימון של חיל האוויר "פוגה-מגיסטר", ועסקו בהכשרת אנשי מקצוע ובהקמת מרכז ידע טכנולוגי לשיפוץ ושיקום מנועי מטוסים.[4] בשנת 1976, הוחלט להעביר את מניות מדינת ישראל ב"מנועי בית שמש" לידי התעשייה האווירית כדי לרכז את פעילות מנועי הסילון בישראל במפעל אחד, אך המהלך לא יצא לפועל.[5] החברה החלה לפתח גם מנועים לאוטובוסים, אוניות,[6] וטורבינות גז ליצור חשמל.[7]

בשנת 1980 פרצה מחלוקת בין התעשייה האווירית ל"מנועי בית שמש" בשאלה מי יהיה הקבלן הראשי לייצור מנוע מטוס הלביא.[8][9] בשנת 1981 הוחלט ש"מנועי בית שמש" יהיה הקבלן הראשי למנוע מתוצרת פראט אנד וויטני ולא טורבומקה של יוסף שידלובסקי. שידלובסקי החליט להעביר את חלקו בבעלות למדינת ישראל, ואף הציעה להעביר אותה ללא תמורה, אך לבסוף שילמה המדינה 9 מיליון דולר עבור חלקו.[10][11][12] שנה לאחר שעבר לבעלות המדינה המפעל, שהעסיק בשיאו 1,400 עובדים, נקלע לקשיים עקב ירידה בהזמנות ועיכוב בעבודות על מנוע הלביא.[13] בשנת 1985 הוחלט לא לייצר את מנוע "הלביא" במפעל אלא לרכוש אותו בארצות הברית והחלו דיונים על סגירתו או מכירתו של המפעל, ובינתיים פוטרו כמחצית מעובדי המפעל.[14][15] בשנת 1986 הוצע להעבירו לתעשייה האווירית או קונצרן כור תעשיות אך הם סרבו.[16] החל משא ומתן עם מספר חברות לרכישת המפעל אך הוא לא התקדם עקב הצורך במחיקת חובות וצמצום מספר העובדים כדי להפוך אותו לריווחי.[17][18]

ב-1992 רכשה חברת אורמת 60% מהחברה מידי מדינת ישראל, לאחר שההפסד המצטבר שלה הסתכם בכ-240 מיליון דולר והיא הייתה על סף סגירה. ב-1995 רכשה אורמת את היתרה מידי חברת Thames Holdings (חברת בת של פראט אנד וויטני). בשנת 1997 הפכה החברה להיות הספקית העיקרית של חלקים למנועי מטוסים של חיל האוויר הישראלי, באותה שנה העבירה אורמת את מניות מנועי בית שמש שהיו בידה לחברה חדשה בשם מנועי בית שמש אחזקות, במטרה להפריד בין פעילות שתי החברות. החברה החדשה הונפקה בבורסה לניירות ערך בתל אביב.[19] באותה עת הציעה חברת ישקר, אז בשליטת סטף ואיתן ורטהיימר, לחברת אורמת למכור לה את החברה תמורת 15 מיליון דולר כדי לשלב אותה עם חברת טכנולוגיית להבים שבשליטת על ידי ישקר, אך משפחת ברוניצקי, בעלת השליטה באורמת, דחתה את הצעתה של ישקר.[20]

ב-2003 רכשה מנועי בית שמש חברה בסרביה בשם "LIVNICA PRECIZNIH ODLIVAKA" והיא חברת בת בבעלות מלאה של מנועי בית שמש.[21]

ב-2005 נמכרה מנועי בית שמש לכלל תעשיות ולאבנר שחם, מנכ"ל החברה מאז שנת 1992, שרכש 24.8% ממניות החברה מידי משפחת ברוניצקי תמורת 6 מיליון דולר.[22] שחם מונה לתפקידו בידי אורמת תעשיות, כשהיא הייתה בעלת השליטה בה, ושימש גם דירקטור באורמת תעשיות עד למיזוגה עם אורמת טכנולוגיות. שחם רכש 30% ממניות מנועי בית שמש באפריל 2005 מאורמת תעשיות, שהייתה בשליטת משפחת ברוניצקי, תמורת 6 מיליון דולר (כלומר, לפי שווי חברה של 20 מיליון דולר) למנועי בית שמש, לצד כלל תעשיות שרכשה אז 15% ממניותיה של מנועי בית שמש. ב-2008-2015 היה הסכם הצבעה ושליטה משותפת בין כלל תעשיות לשחם.

במאי 2016 רכשה קרן פימי את החזקות כלל תעשיות בחברה (כ-42%), תמורת 125 מיליון ש"ח.[23]

במהלך הרבעון הראשון של שנת 2017 הרחיבה מב"ש שני הסכמים לייצור מנועים. אחד מול MTU הגרמנית, עבורה תייצר חלקים למנועי סילון עד שנת 2030 בהיקף כולל של 173 מיליון והשני, הסכם מסגרת ארוך טווח עם חברת המנועים התעופתיים הספרדית Industria de Turbo Propulsores, לאספקת חלקי מנועים בתקופה של 13 שנים (2017-2029), סך ההכנסות הצפויות מההסכם יגיע ליותר מ-100 מיליון דולר.[24]

בחודש מאי 2017 פרש מר אבנר שחם לאחר ניהול חברת מנועי בית שמש במשך 25 שנה. שחם הוחלף על ידי רם דרורי שכיהן ב-9 השנים האחרונות כמנכ"ל ארקל אוטומוטיב מקבוצת רבל, שמייצרת חלקי מבנה לתעשיית הרכב והוחזקה בעבר על ידי קרן פימי. מחזור המכירות של ארקל אוטומוטיב הגיע בתקופתו ל-100 מיליון דולר לשנה וצבר ההזמנות שלה ל-880 מיליון דולר.

בחודש נובמבר 2018 רכשה החברה את חברת "חישולי כרמל". חישולי כרמל, חברה ישראלית אשר פועלת בחיפה ומתמחה גם היא בתחום התעופה, היא מחזיקה בכל ההסמכות הנדרשות לייצור חישולים (עיצוב חלקי מתכת בלחיצה או כבישה) למנועי סילון. חישולי כרמל נוסדה בשנת 1961 ומעסיקה 225 עובדים במפעלה בטירת כרמל. הנהלת חישולי כרמל בישראל צפויה להמשיך להוביל את החברה גם לאחר העברת הבעלות. באותו חודש חנכה החברה את מרכז ההכשרה שלה לעיבוד שבבי של מתכות לענף התעופה. המרכז הוקם יחד עם משרד העבודה והרווחה ומופעל בתוך חצר המפעל בשיתוף פעולה עם רשת "עתיד" מכללות טכנולוגיות.

סוגי מנועיםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 מנועי בית שמש אחזקות (1997) בע"מ: נתונים כספיים באתר מאי"ה.
  2. ^ מפעל מנועי בית שמש מיסדו של שידלובסקי מתחיל בייצור, על המשמר, 10 בינואר 1969
  3. ^ מפעל מנועי בית שמש נחנך על ידי ראש הממשלה, דבר, 16 בינואר 1969, המשך
  4. ^ א גזית, השנה כבר יטוסו מטוסים עם מנוע מתוצרת ישראל, מעריב, 8 בינואר 1971
  5. ^ יהושע כהנא, התעשיה האווירית תשותף במפעל לייצור מנועי־סילון, מעריב, 16 בנובמבר 1976
  6. ^ יצחק דיש, מפעל "מנועי בית שמש" ירחיב ייצורו למנועי אוטובוסים ואניות, מעריב, 3 בינואר 1977
  7. ^ טורבוגנטור ‭m2tl‬ נקודת האור בהפסקת החשמל, דבר, 14 בדצמבר 1979
  8. ^ דן ארקין, "מנועי בית שמש" והתעשייה האווירית נאבקים על מנוע לביא, מעריב, 4 בנובמבר 1980
  9. ^ אורי דן, שידלובסקי: התחלתי כידיד ישראל ומתיחסים אלי כאויב, מעריב, 26 בדצמבר 1980
  10. ^ יעקב לבב, יעקב ארז, משרד הבטחון סרב לקבל במתנה 27% ממניותי, מעריב, 11 באוקטובר 1981
  11. ^ "פארט אנד ויטני" תיכנס לשותפות ב"מנועי בית שמש", דבר, 3 בדצמבר 1981
  12. ^ בגין סירב לקבל תרומה חלקו של שידלובסקי מנועי בית־שמש, דבר, 6 ביולי 1983
  13. ^ עמוס לבב, שידלובסקי חידש הקשר עם "מנועי בית־שמש‭;, מעריב, 17 בדצמבר 1982
  14. ^ עודד שורר, מחר יוחלט אם לסגור את "מנועי בית שמש", מעריב, 22 באוקטובר 1985
  15. ^ עודד גרנות, ישראל נסוגה מייצור מנוע "הלביא", מעריב, 9 ביוני 1985
  16. ^ עודד שורר, "כור" והתעשיה האווירות אינם מוכנים לקנות את "מנועי בית שמש", מעריב, 25 ביוני 1986
  17. ^ שרגא מקל, 5 גורמים מעונינים לרכוש את מנועי בית שמש, מעריב, 4 במאי 1988
  18. ^ יוסי לוי, מצויידים במקלות וברזלים השתוללו פועלי 'מנועי בית שמש' במשרד האוצר, מעריב, 2 ביוני 1988
  19. ^ אמנון ברזילי, 1 מיליון וחצי דולר בשנה, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2001
  20. ^ שי שלו ואורנה רביב, ‏איתן ורטהיימר ויתר: ישקר מכרה את מניותיה במנועי בית שמש, באתר גלובס, 9 בדצמבר 1997
  21. ^ מנועי בית שמש רכשה בית יציקה בסרביה ב-200 אלף דולר, באתר הארץ, 2 בפברואר 2002
  22. ^ ניר צליק, תורת הפערים: הדבר היחיד היציב במנועי בית שמש הוא שכר המנכ"ל, באתר כלכליסט, 11 במרץ 2012
  23. ^ עומרי כהן, ‏פימי רוכשת את השליטה במנועי בית שמש ב-125 מיליון ש', באתר גלובס, 31 במאי 2016
  24. ^ אביב לוי, ‏מנועי בית שמש מרחיבה הסכם עם חברה ספרדית ב-37 מיליון ד', באתר גלובס, 18 בפברואר 2017