מנחם בולה (אוגוסט 191214 בינואר 1992) היה מנהל בית ספר ופרשן מקרא. כתב את פירוש דעת מקרא על ויקרא, ספר ירמיהו וספרי נחום, חבקוק וצפניה.

ד"ר מנחם בולה

קורות חיים עריכה

בולה נולד באמסטרדם, למד בסמינר לרבנים באמסטרדם והיה פעיל בתנועת הנוער של המזרחי "זכרון יעקב"[1]. הוא עלה לארץ ישראל בראשית 1938, כדי ללמוד בה להיות מורה. בתחילת שנות ה-40 הוא העביר הרצאות במקומות שונים מטעם הפועל המזרחי[2]. הוא עבד כמורה בנווה יעקב עד 1943[3] ובהמשך הוא עבד כמורה בקבוצת יבנה[4] ואף ניהל שם את בית הספר[5]. בשנת 1947 עלה בולה לירושלים כדי ללמוד באוניברסיטה[6]. במקביל ללימודיו הוא עבד כמורה בבתי ספר שונים בירושלים. בשנים 1958–1960 הוא היה שליח של הסוכנות היהודית בהולנד[7], לימד בבית ספר תיכון יהודי באמסטרדם[8] ובמקביל עשה דוקטורט באוניברסיטת אמסטרדם בהנחיית פרופ' ז'אק פרסר על "ביטול האוטונומיה של הקהילות בהולנד בשנת 1796"[9]. בסוף שנת 1960 הוא שב לישראל[10] ונתמנה למנהל בית ספר מעלה בירושלים[11].

בשנת 1976 יצא לאור פירושו על נחום, חבקוק וצפניה[12] ובתחילת 1984 יצא לאור פירושו לירמיהו, שניהם במסגרת סדרת דעת מקרא[13].

נפתלי קראוס כתב על פירושו לספר ירמיהו:

דגש חזק שם המפרש ... על הצד הלשוני השוואתי של היצירה וניכרת בפירושו העובדה, עליה הוא מעיד בעצמו בהקדמתו, כי היו לנגד עיניו כל המפרשים הקלאסיים ... דומה כי אין כאן חידושים מרעישים ...

בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 הכין עם יצחק פימנטל מילון עברי הולנדי[14]. בשנות ה-80 היה מעביר שיחות קצרות בתנ"ך במסגרת פרקי היום בתנ"ך ברדיו[15].

משפחתו עריכה

בולה התחתן בשנת 1944 עם מרים, ארוסתו עוד מהולנד, ניצולת ברגן-בלזן, שעלתה לארץ ישראל בשנת 1944, כאחת מאנשי היישוב שהוחזרו מאירופה הנאצית[16]. נולדו להם שלושה ילדים. בנו חנניה נפל כטייס במבצע מוקד בעת התקיפה על שדה התעופה במפרק, בפתיחת מלחמת ששת הימים. גופתו הושבה לישראל באוגוסט 1967 במסגרת חילופי שבויים[17]. בתו, אילנה בולה, נהרגה בפעולת איבה עת רכבה עלה על מוקש שהטמין מחבל סורי בשדות רמת מגשימים[18][19][20]. אילנה עלתה לרמת מגשימים כחלק מגרעין נחל. על שם ההרוגים בפיצוץ המוקש נקרא היישוב אבני איתן[21].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מרים בולה, מכתבים שלא נשלחו, יד ושם, ירושלים, עמוד 12
  2. ^ חדרה, הצופה, 18 ביולי 1941
    שיעורים הרצאות ומסיבות בנקודות ובסניפי הפועהמ"ז מטעם המרכז לתרבות וחינוך, הצופה, 15 במאי 1942
  3. ^ הכפר העברי נווה-יעקב ועטרות, דוגמה להתיישבות הציונית מצפון לירושלים, טללי אורות, כרך טו
  4. ^ חברת ביכורים, אתר מורשת קבוצת יבנה
  5. ^ מנחם בולה, אתר הארכיון הציוני המרכזי
  6. ^ מרים בולה, מכתבים שלא נשלחו, יד ושם, ירושלים, עמוד 18
  7. ^ קורות החיים של חנניה בולה, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  8. ^ אברהם כרמי, אמסטרדם - ירושלים של הולנד, הצופה, 14 בינואר 1960
  9. ^ מרדכי גרסטנפלד, יהדות הולאנד לפי דיסרטציה של מחבר ירושלמי, הצופה, 12 באוגוסט 1960
  10. ^ יום עיון בבעיות החינוך היהודי בגולה, הצופה, 21 בנובמבר 1960
  11. ^ 400 ספרים ל"תקוותנו", חרות, 15 באוקטובר 1962
    אבל הרב כהן ז"ל, הצופה, 14 בדצמבר 1967
    שיבושים בפתיחת הלימודים בירושלים, דבר, 3 בספטמבר 1973
  12. ^ נפתלי קראוס, ספרים ביהדות, מעריב, 10 בדצמבר 1976
  13. ^ נפתלי קראוס, ירמיהו בלבוש חדש, מעריב, 17 בפברואר 1984
  14. ^ מילון עברי הולנדי, חלק שני, הוצאת שטרנגהולט, 1984
  15. ^ רשת ב', מעריב, 24 בדצמבר 1982
  16. ^ רינה חלוץ, "אף פעם לא הראיתי לבעלי את המכתבים שכתבתי לו כשהייתי במחנה ברגן־בלזן", לאשה, 18 באפריל 2023
  17. ^ גוויית הטייס חנניה בולה הוחזרה מירדן, על המשמר, 8 באוגוסט 1967
  18. ^ עודד מזרחי, בסתר אוהלו – סיפור לשבת, באתר ערוץ 7, 23 במאי 2019
  19. ^ יחד למדו,יחד יצאו למשק,יחד מתו, מעריב, 13 באוגוסט 1970
  20. ^ דף לזכר אילנה בולה, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
  21. ^ ל. צבי, יד הגורל היכתה שוב, מעריב, 29 בנובמבר 1977