פתיחת התפריט הראשי

מנחם דונקלבלום

משפטן ישראלי
חמשת השופטים הראשונים של בית המשפט העליון (דונקלבלום שני מימין)

ד"ר מנחם דונקלבלום (24 באוגוסט 1889 - 12 בדצמבר 1951) היה שופט בית המשפט העליון בין השנים 19481951.

חייועריכה

דונקלבלום נולד בקרקוב ב-1889, לעקיבא וטויבה דונקלבלום. עוד כנער היה בין מייסדי הספרייה העברית הראשונה בעיר, ספרית "עבריה", בה שימש כספרן ומזכיר. לאחר שסיים לימודי משפטים באוניברסיטת קרקוב, שם השלים גם לימודים לתואר דוקטור במשפטים, החל לעבוד בווינה. ב-1915 עבר להולנד, שם למד ולימד שפות ולמד במכללת קראקא וכן למד משפט מוסלמי במכללת ליידן.[1] החל מ-1907 היה פעיל בתנועה הציונית. ב-1917 הצטרף לקבוצה ציונית מקומית, וב-1919 עלה לארץ ישראל. ב-1937 שב לבקר את הוריו שגרו באוסטריה במטרה לשכנעם לעלות לארץ עקב גלי האנטישמיות באירופה באותה תקופה, והצליח לשכנעם לעלות שבועות ספורים בלבד לפני סיפוח אוסטריה לגרמניה (האנשלוס) ובכך הציל את חייהם וחיי אחותו אלזה שעלתה עימם.

עם הגיעו לארץ ישראל התגורר בדירת רווקים בירושלים (במבנה בו שוכן כיום בית הספר לקולנוע "מעלה"), ולאחר שב-1920 עבר את בחינות ההסמכה לעורכי דין זרים, והחל לשמש כיועץ משפטי להנהלה הציונית, לצדו של דניאל אוסטר. כן היה פעיל באגודת שוחרי האוניברסיטה העברית, ולמשך זמן מה גם כיהן כיושב ראש האגודה.

ב-1924 עבר לתל אביב. הוא פתח משרד פרטי בעיר, וכן כיהן כיועץ המשפטי לעיריית תל אביב בתקופת כהונתם של מאיר דיזנגוף וישראל רוקח כראשי העירייה, ואף היה עורך דינו האישי של חיים נחמן ביאליק ומחוג חבריו הקרובים.

בשנת 1924 היה דונקלבלום מועמד בקבוצת המרכז במפלגת "ההתאחדות של הבלתי מפלגתיים" לבחירות הראשונות שנערכו לעיריית תל אביב, שנקבעו ל-20 בינואר 1924[2]. בראש הקבוצה עמדו מאיר דיזנגוף וישראל רוקח.

לקראת סוף תקופת המנדט הבריטי מונה לנשיא הסתדרות עורכי הדין היהודיים בארץ-ישראל (קודמתה של לשכת עורכי הדין). בתוקף תפקידו זה עמד בראש ועדה שהקימה הסתדרות עורכי הדין במטרה להמליץ על מועמדים מטעמה לכהונת שופטים. ועדה זו, בראשותו של דונקלבלום המליצה, בין היתר, על דונקלבלום עצמו. כן עמד דונקלבלום בראש "הוועדה למבנה מיניסטריון המשפטים ובתי הדין", שהייתה אחת מ-18 תת-הוועדות שהוקמו תחת המועצה המשפטית שתפקידה היה להקים את התשתית המשפטית בארץ ישראל. המועצה המשפטית עצמה הייתה תת-וועדה של וועדת המצב שהוקמה על ידי הנהלת הוועד הלאומי והנהלת הסוכנות היהודית בתקופת המעבר בין המנדט לקום המדינה.

בראשית ימיה של מדינת ישראל פעל לזמן קצר משרד המשפטים ממשרדו הפרטי שבשדרות רוטשילד בתל אביב. ביולי 1948 אישרו הממשלה הזמנית ומועצת המדינה הזמנית את הצעת שר המשפטים, פנחס רוזן למנות את דונקלבלום כאחד מחמשת השופטים הראשונים של בית המשפט העליון.[3] בשנת 1949 היה יו"ר ועדת הבחירות המרכזית הראשונה מאז קום המדינה - בעת הבחירות לאספה המכוננת.[4]

דונקלבלום היה נשוי ללאה דונקלבלום, שהייתה שחקנית התיאטרון הארץ ישראלי. בתם היחידה, רות דונקלבלום, נישאה לאוריאל גורני שהיה פרקליט מחוז תל אביב והיועץ המשפטי למערכת הביטחון.

דונקלבלום כיהן בבית המשפט העליון עד לפטירתו, בשנת 1951. ספדו לו באזכרה שנערכה בבית המשפט העליון שר המשפטים, דב יוסף, היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן ונשיא בית המשפט העליון, ד"ר משה זמורה.[5]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אודות כך ראו עמ' 43 בספר "פני תל אביב בקריקטורות", של נח בי ברזובסקי
  2. ^ "חלום שהפך לכרך", תל אביב, לידה וצמיחה: העיר שהולידה מדינה אילן שחורי, הוצאת אביבים בע"מ, 1990, פרק י"ד: פוליטיקה עירונית, עמודים 237-239
  3. ^ להודעת המינוי ראו העיתון הרשמי של מדינת ישראל (הממשלה הזמנית) מס' 20, עמ' 118, ד' באלול התש"ח (8.9.1948).
  4. ^ לזיכרון דברים של וועדת הבחירות הראשונה בראשות דונקלבלום באתר הכנסת ראו http://main.knesset.gov.il/News/PressReleases/Documents/130113.pdf.
  5. ^ לתוכן ההספדים ראו "מנחם דונקלבלום ז"ל (דברים שנאמרו באזכרה שנערכה בבית המשפט העליון בירושלים ביום 21.11.51)", הפרקליט ח תשי"ב (1952)