מנחם פיש

פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב

מנחם פיש (נולד ב-30 ביולי 1948) הוא פרופסור אמריטוס ומופקד הקתדרה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע ע"ש יוסף וסיל מייזר במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב, עמית מחקר בכיר במכון ללימודים מתקדמים במדעי הרוח של אוניברסיטת גתה, פרנקפורט בבאד הומבורג, ומנהל מטעם אוניברסיטת תל אביב את מרכז פרנקפורט-ת"א לחקר הדינמיקה הבין-דתית.

מנחם פיש
מנחם פיש באוניברסיטת נוטרדאם, אפריל 2017
מנחם פיש באוניברסיטת נוטרדאם, אפריל 2017
מנחם פיש באוניברסיטת נוטרדאם, אפריל 2017
לידה 30 ביולי 1948 (בן 76)
לידס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת אוקספורד עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תחומי עניין פילוסופיה של המדע עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פילוסוף עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייו

עריכה

פיש נולד בלידס שבאנגליה ב-1948, בן לג'ויס ופרופ' אהרן הראל-פיש. בהיותו בגיל 9 עלתה המשפחה לישראל. בשנים 19661970 למד פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן, במסגרת העתודה האקדמית, וקיבל תואר ראשון. את שירותו הסדיר עשה בשנים 19721978 והגיע לדרגת סגן-אלוף במילואים.

לפיש תואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב. את עבודת המוסמך, על "פרדוקסי האישוש ופתרונותיהם", כתב בהנחיית פרופ' מרסלו דסקל. את התואר השלישי בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע השלים באוניברסיטת תל אביב בתום שנת השתלמות באוניברסיטת אוקספורד. התואר הוענק לו בשנת 1986. את עבודת הדוקטור "Antithetical knowledge: Whewell’s theory of Science, its development and historiographical implications", כתב בהדרכת פרופ' יוסף אגסי ואיש אוקספורד L.J. Cohen.

בשנים 19871989 זכה במלגת אלון ונקלט כאיש סגל מן המניין באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1991 הצטרף למערכת כתב העת "אלפיים".

בשנת 1997 מונה לפרופסור חבר במכון להיסטוריה ולפילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן, ובשנת 2005 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין.

בשנת 2006 הופקד על הקתדרה להיסטוריה ופילוסופיה של המדע ע"ש יוסף וסיל מייזר באוניברסיטת תל אביב.

בין השנים 19992005 כיהן כנשיא האגודה הישראלית להיסטוריה ופילוסופיה של המדע, ובין השנים 20042009 כיהן כראש בית הספר לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. הוא שב לכהן בתפקיד זה בין השנים 2014–2016.

מאז 2012 עומד פיש בראש המרכז ללימודים דתיים ובין-דתיים באוניברסיטת תל אביב.[1]

בקיץ 2016 פרש לגמלאות והתמנה לפרופסור אמריטוס.

בשנת 2022 הוקם מרכז משותף לאוניברסיטת פרנקפורט ולאוניברסיטת תל אביב לחקר הדינמיקה הבין-דתית, אותו מנהלים פיש ועמיתו ליוזמה, איש אוניברסיטת פרנקפורט, Christian Wiese.

פיש שהה כעמית מחקר ב-Queen’s College, אוקספורד (1983-4), ב-Trinity College, קיימברידג' (1985, 1993), במכון ללימודים מתקדמים של ברלין (1991-2), במכון דיבנר להיסטוריה של המדע והטכנולוגיה ב-MIT (1996-7), במכון ללימודים מתקדמים, פרינסטון (2010-11), בקולגיום בודפשט (2011), ובמכון ללימודים מתקדמים של אוניברסיטת פרנקפורט (2013, 2016-17).

בשנים 2010–2017 כיהן כאחד מעורכי HOPOS, כתב העת של האגודה הבינלאומית לתולדות הפילוסופיה של המדע.

בשנים 1994–2016 כיהן כעמית מחקר בכיר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית בת זמננו, במכון שלום הרטמן, ירושלים.

במרץ 2018 מונה לעמית מחקר בכיר וקבוע במכון ללימודים מתקדמים במדעי הרוח של אוניברסיטת פרנקפורט בבאד הומבורג.[2]

בשנים 20032009 כיהן כחבר הנהלת "בצלם" - מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים, ונמנה עם יוזמי עצומה של אנשי אקדמיה ישראלים הקוראת לממשלה לאפשר לסטודנטים פלסטינים גישה חופשית ללימודים גבוהים.[3]

פיש הוא יו"ר הוועד המנהל של תיאטרון "הנפש", וחבר הוועד המנהל של תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים.

משפחתו

עריכה

בשנת 1979 נישא לחנה, ולזוג שני ילדים. בתו ד"ר יעל פיש היא חוקרת ספרות חז"ל.

אחיו הצעיר ממנו בשנתיים הוא פרופ' דוד הראל, ולהם עוד שני אחים ואחות.

עבודתו המחקרית

עריכה

מחקריו של מנחם פיש עוסקים בפילוסופיה של המדע, הרוח, הלשון והעצמי, בתולדות המדע הוויקטוריוני המוקדם, בחקר ספרות חז"ל, בפילוסופיה פוליטית, ובחקר הרציונליות. העניין הפילוסופי המרכזי העומד בבסיס מפעלו המחקרי היא שאלת הביקורת הנורמטיבית העצמית וגבולותיה, שלבירורה הפילוסופי מוקדש ספרו: The View from Within: Normativity and the Limits of Self-Criticism (שנכתב בשיתוף עם פרופ' יצחק בנבג'י מהפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב). לבד מהיותו מושא לבירור פילוסופי עקרוני, משמש הזיהוי בין רציונליות לביקורת עצמית, בידי פיש, כבסיס לארבעה פרויקטי המשך רחבי היקף.

הראשון הוא ספר שראה אור ב-2017 בהוצאת אוניברסיטת שיקגו המתווה תאוריה חדשה של מהפכות מדעיות והגותיות המודגמת באמצעות מחקריו בתולדות המדע, המתמטיקה, ופילוסופיית המדע האנגלית במאה ה-19.

הפרויקט השני הוא ספר שראה אור ב-2019 בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן הדן במחלוקת היסוד על אודות עצם המושג של נאמנות ומחויבות הדתית המצויה בספרות חז"ל. בספר זה שב פיש לעסוק בתרבות המחלוקת של ספרות חז"ל ובדיאלוג ההלכתי התלמודי כמופת לרציונליות.

הפרויקט השלישי הוא ניסיון חדש להתמודד עם הקמים על ערכי הציונות הפוליטית מבין תומכיה מבית. בספר זה, שראה אור ב-2021 בהוצאת אוניברסיטת תל אביב, בוחן פיש את המתח הפנים-מקראי בין התפיסה הפוליטית של הריבונות הישראלית המגולמת בראייה האומתית של מגילת רות, ובראיה המדינתית של ממלכת שלמה, לבין התפיסה האנטי-פוליטית, החיה בחסדי האל (ובחסות מלך פרס) של ירושלים הקסנופובית והמתבדלת של עזרא ונחמיה. למתח הזה, טוען פיש, השלכות חשובות לימינו לנוכח אימוץ והנצחת התפיסה האנטי-פוליטית של שיבת ציון כמושאן הבלעדי של תפילות הייחול והכמיהה לציון של סידור התפילה היהודי.

עניין הפרויקט הרביעי הוא בחקר הרגשות הרפלקסיביים וחשיבותם לזירה הפוליטית.

הרצאות Dagmar Westberg אותן נשא פיש באוניברסיטת פרנקפורט בינואר 2020, מציגות את ארבעת הפרויקטים הללו כמארג שלוב. ארבע ההרצאות יראו אור במרוצת 2025 בהוצאת Echter הגרמנית,מלוות בשבעה מאמרי ביקורת של חוקרים בני פלוגתא.

בשנת 2022 חבר פיש אל הציירת והקליגראפית דברה באנד כדי להציע קריאה פילוסופית חדשה, מקפת ופרטנית לספר קהלת, ברוח עבודותיו על הגבולות הנורמטיבים תלויי ההקשר של הרציונליות האנושית. הספר ראה אור בקיץ 2023 בהוצאת אוניברסיטת ביילור.

פרסים ואותות כבוד

עריכה
  • 2004 הרצאות קראון-מינאו (Crown-Minnow) באוניברסיטת נוטרדאם.
  • 2016 פרס הומבולדט כהוקרה על עבודתו המחקרית[4]
  • 2017 תואר דוקטור לשם כבוד בפילוסופיה דתית של אוניברסיטת גתה בפרנקפורט[5]
  • 2020 הרצאות דאגמר ווסטברג (Dagmar Westberg) באוניברסיטת גתה בפרנקפורט
  • 2023 הרצאת ליס (Liss) באוניברסיטת נוטרדאם
  • 2024 הרצאת ירושה (Yerushah) באוניברסיטת קיימברידג'
  • 2024 הרצאת יוזף הורוביץ באוניברסיטת פרנקפורט
  • ב-2016 ראה אור כרך המוקדש להגותו בסדרת ה-Library of Contemporary Jewish Philosophers שבהוצאת בריל שכותרתו: Menachem Fisch: The Rationality of Religious Dispute.[6]
  • 2020 ראה אור גיליון מיוחד של כתב העת Open Philosophy המוקדש לעבודתו.[7]

ספריו

עריכה
  • William Whewell Philosopher of Science, Oxford University Press, 1991
  • William Whewell: A Composite Portrait, Oxford University Press, (edited with S.J. Schaffer), 1991
  • 1994 לדעת חָכמה: מדע, רציונליות ותלמוד תורה, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר,
  • Rational Rabbis: Science and Talmudic Culture, Indiana University Press, 1997[8]
  • The View from Within: Normativity and the Limits of Self-Criticism, University of Notre Dame Press (with Y. Benbaji), 2011[9]
  • Creatively Undecided: Toward a History and Philosophy of Scientific Agency, The University of Chicago Press, 2017[10]
  • 2019 ברית עימות: קווים לפולמוס המחויבות הדתית בספרות חז"ל, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן,[11]
  • 2021 המהפכה הציונית והקמים עליה מבית, הוצאת אוניברסיטת תל אביב,[12],[13]
  • Qohelet: Searching for a Life Worth Living, Baylor University Press, (with Debra Band), 2023.[14]
  • Dialogues of Reason: Science, Politics, Religion (The Dagmar Westberg Lectures 2020, with Responses by J. E. Cooper, L. Daston,S. Last Stone, M. Lutz-Bachmann, T. Schmidt, T. van Rahden, and C. Wiese), Wuerzburg: Echter Verlag, (forthcoming), 2025.[15].
  • Reflexive Emotions: Shame, Humor, Humility, SpringerBriefs, (forthcoming) 2025.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מנחם פיש בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה