פתיחת התפריט הראשי
Disambig RTL.svg המונח "מנחת קנאות" מפנה לכאן. לערך העוסק בספר, ראו מנחת קנאות (פירושונים).

מנחת סוטה (או מנחת קנאות) היא מנחת חובה אותה מביאה האשה הנחשדת כסוטה במהלך תהליך בדיקתה בבית המקדש.

חיוב הבאת המנחהעריכה

הציווי על הבאת המנחה על ידי האשה הנחשדת כסוטה מבואר בתורה:

וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ, עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים, לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא, מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָו‍ֹן.

מנחה זו מיוחדת בכך שהיא באה מקמח שעורים במקום מקמח חיטים בניגוד לכל המנחות (למעט ממנחת העומר), ובכך שאינה באה עם שמן ולבונה (בדומה למנחת חוטא).

ההיקש למנחת חוטאעריכה

בתורה שבעל פה ישנו היקש בין מנחת סוטה למנחת חוטא. היקש זה נלמד מהביטוי "מזכרת עוון", שדומה לביטוי המוזכר בקורבן חטאת: "ואתה נתן לכם לשאת את עוון העדה". מהיקש זה נלמד שמנחת סוטה נחשבת לקורבן חטאת, ועל כן נוהגים במנחת סוטה שני דינים ייחודיים לחטאת:

  • מחשבת שלא לשמה פוסלת את המנחה אם נחשבה באחת מפעולות החובה שיש לעשות במנחה.[1].
  • מותר חטאת - אם נותר עודף מהכסף שהופרש לצורך קניית מנחת סוטה, יש לתת את העודף לקופה ('שופר) מיוחדת בבית המקדש המיועדת לעודפי כספי חטאת[2].

על מי מוטל חובת ההבאהעריכה

על פי המקרא, חובת הבאת מנחת הסוטה מוטלת על בעל האשה - "והביא את קרבנה עליה". יש מהראשונים הלומדים מביטוי זה על חיוב כללי של הבעל לתשלום עלות הקורבנות המוטלת על האשה[3], בעוד אחרים לומדים חיוב זה משטר הכתובה[4]. בספרי מובאת דעת ביניים לפיה מביטוי זה ישנו חיוב רק על הבאת קורבנות שהאשה מחויבת בהם ללא תלות במעשיה, כגון קורבן זבה וקורבן יולדת, אך לא קורבנות התלויים במעשיה כגון חטאת ונזירות, שייתכן אומנם שיובאו על ידי הבעל במידה ולאשה אין יכולת להביאם, אך במקרה זה עלותם יורדת מסכום הכתובה[5].

שלבי ההקרבהעריכה

במקרא מובא חיוב על החזקת המנחה על ידי האשה הסוטה בעת השבעתה על ידי הכהן כי לא זנתה תחת בעלה, אך ישנה סתירה לגבי זמן הקרבת המנחה, האם היא מוקרבת על גבי המזבח לפני השקאת המים המרים או לאחריהם:

וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה', וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא.... וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה: אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ... וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה... וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי ה', וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ. וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה, וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם"

.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ב', עמוד ב'.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף כ"ג, עמוד ב'.
  3. ^ כסף משנה על הרמב"ם בפ"ג מסוטה הי"ב.
  4. ^ התוס' בב"מ והרא"ש בנזיר.
  5. ^ במדבר פרשת נשא ה-טו.