מנסור שאה, סולטאן מלאקה

סולטאן מלאקה

מָנְסוּר שָאָה אִיבְּן אֵל-מָרְהוּם סוּלְטָאן מֻטְ'פָר שָאָה (נפטר ב-1477) היה סולטאן מלאקה השישי, וירש את מט'פר שאה. הוא שלט במלאקה בין השנים 1459–1477. תקופתו נחשבת לתקופת תור הזהב כשמדינות רבות באזור וכן בחצי האי המלאי, סומטרה ובורנאו היו למדינות חסות של הסולטנות.

מנסור שאה איבן אל-מרהום מט'פר שאה
פטירה 1477
מלאקה, מלזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה סולטנות מאלאקה עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג האנג לי פו
ונאנג סרי
רדן גולא קנדרה קירנה
סולטאן מלאקה ה־6
14591477
(כ־18 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

התרחבות מלאקהעריכה

בתקופת שלטונו הוביל מנסור שאה תהליך של התרחבות האימפריה, וכאמור מדינות רבות באזור הפכו למדינות חסות של הסולטנות בראשותו, ובהן סלנגור, ברנאם, קמפאר, סיאק, מנג'ונג, סינגפור, רופאט ובינטאן. מנסור שאה דחף גם להתקפה על ממלכת פהאנג העתיקה בהובלת טון פראק, הבנדהארה של מלאקה במטרה להגן על חופה המזרחי של מלאקה.

בריתות נישואיםעריכה

מנסור שאה השתמש גם בבריתות נישואים במטרה לקדם את מטרותיו האסטרטגיות ולחזק את שליטת הסולטנות שלו על הממלכות אותן כבש. כך למשל בתו התחתנה עם מלך סיאק. בריתות אלו סייעו גם בהפצת האסלאם ברחבי דרום מזרח-אסיה.

לפי ההיסטוריון הפורטוגזי טומה פירס, הנסיכה האנג לי פו, בתו של הקיסר הסיני הזה משושלת מינג התחתנה בשם משפחתה עם מנסור שאה. עם זאת, מדובר בתעלומה עד ימינו, מאחר שלא ידוע על הנסיכה דבר ולא קיים תיעוד שלה בדברי ימי שושלת מינג. כמו כן לא סביר שמנסור שאה התחתן עם בתו של הקיסר הסיני הזה, שעה שהקיסר כבר נפטר והקיסר צאנג טונג (明英宗) שלט בסין.

מלבד הנסיכה האנג לי פו, ידוע על נסיכות נוספות ממדינות שכבשה מלאקה ושנישאו למנסור שאה.

כלכלהעריכה

מנסור שאה הפחית בתקופתו את המיסים על המסחר, דבר שהעלה את כמות הסוחרים שהיו מעוניינים לעבוד בסולטנות. מערכת המס עודדה גם סוחרים מחצי האי ערב ותת-היבשת ההודית על ידי שיעור מס של 6% ומס של 3% על סחורות מדרום-מזרח אסיה. לעומתם, סוחרים מסין, יפן וג'אווה לא התבקשו לשלם מיסים כלל.

אמונה דתיתעריכה

מנסור שאה, שהאמין באסלאם סוני ואף למד סופיות בעצמו, העניק מלגות ללימודי אסלאם. כמו כן הוא הורה על תרגום כתבי הקודש המוסלמיים למלאית, ונהג להתייעץ עם מלומדים מוסלמים.

קישורים חיצונייםעריכה