מסגד אקצה
מסגד אקצה (בטורקית: Mescidi Aksa; בהולנדית: Aksamoskee) הוא מסגד בעיר האג בהולנד, השוכן במבנה שהוקם כבית כנסת ושימש את הקהילה היהודית בעיר בין השנים 1844-1975.
מידע כללי | |
---|---|
שימוש |
1884–1975: בית כנסת 1979–הווה: מסגד |
כתובת | Grote Synagoge |
מיקום | האג |
מדינה | הולנד |
קואורדינטות | 52°04′29″N 4°18′48″E / 52.07472°N 4.31333°E |
כבית כנסת
עריכהבאמצע המאה ה-19, עם התגברות הגירה יהודית ממזרח אירופה להולנד, נוצר צורך בקהילה היהודית להקים בית כנסת חדש וגדול, במקום המבנה הישן שנבנה בשנים 1721-1723. לצורך כך העמיד המלך וילם השני מאוצרו הפרטי סך 4500 פלורינים לצורך הבניה[1]. בית הכנסת נבנה בין השנים 1842-1844, בסגנון נאו-קלאסי על ידי האדריכל רודנבורג. אל בית הכנסת החדש הועבר ארון הקודש מבית הכנסת הישן, שבסיסו נבנה בשנת 1723, ועליו נוספו חלק עליון ושלושה כתרים בשנת 1740. ארון הקודש עשוי עץ ועיטוריו מצופים פס זהב מותך. בית הכנסת הוקם במרכזו של אזור שבו התגוררו יהודים רבים. עם גירוש יהודי הולנד למחנות בשנים 1942-1943, עמד בית הכנסת בשממונו עד תום המלחמה. לאחר המלחמה, חודשה הפעילות בבית הכנסת יחד עם עוד 2 בתי כנסת אחרים בעיר. המלחמה פגעה בקהילה מבחינה מספרית, כשלפני המלחמה מנתה כ-17 אלף איש, ולאחריה כ-2000. הקהילה התקשתה להחזיק בשלוש בתי כנסת, ובשנת 1975 סגרה הקהילה את שערי בית הכנסת הגדול. ארון הקודש המפואר הועבר מפורק וארוז בארגזים למוזיאון להיסטוריה יהודית באמסטרדם. כיום משמש ארון הקודש בית כנסת בשכונת הר נוף בירושלים.
כמסגד
עריכהההגירה המוסלמית להולנד הביאה לבניית מסגד בהאג כבר בשנת 1955, הנקרא מסגד מובארק. בשנות ה-70 התגברה ההגירה המוסלמית, והתעורר צורך לבניית מסגד נוסף. מאחר שבית הכנסת עמד ללא שימוש, פרצו לתוכו מהגרים טורקים שהתגוררו באזור והחלו להשתמש בו כמסגד, ללא רישיון מהעירייה וללא בעלות על המבנה. הצלאה הראשונה התקיימה במבנה ב-7 ביולי 1979. בשנת 1981 הוסדרה העברת המבנה, כאשר הקהילה היהודית מכרה את המבנה לעיריית האג, וזו העבירה אותו לרשות הקהילה המוסלמית הטורקית בעיר. לאחר שהוסדרה הבעלות נערכו שינויים במבנה על מנת להתאימו למסגד, והוכשר לקליטת 1500 מתפללים. בשנת 1987 נבנו בחזית הבניין שני מינרטים בגובה 26 מטרים.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ J.F. Van Agt en E. Van Voolen, Nederlandse Synagogen, עמ' 71