מסכת זבים

מסכת זבים היא המסכת התשיעית בסדר טהרות. יש לה תוספתא בלבד. מסכת זו עוסקת בדיני טומאת זב וזבה ומפרטת את האופנים שבהם הזב נטמא ומטמא.

מיקומה של המסכת בסדר טהרות

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, נכון היה שלאחר מסכת נידה תופיע מסכת זבים (שכן נידה היא מקרה כללי של זוב). אך מכיוון שהקדים הכתוב בפרשת "ויהי ביום השמיני"^[1] את דיני מסכת מכשירין על פי דיני זוב המופיעים בפרשת "זאת תהיה תורת המצורע"^[2], הוקדמה אף מסכת מכשירין.

פרקי המסכת

הרואה ראיה אחת (שש משניות^[3]) - משך ה"זוב" שמגדיר את האדם כזב.
הכל מטמאין בזיבה (ארבע משניות) - האישים הראויים להחשב כזבים אם ראו זיבה. האופנים שבהם הזב מטמא את החפצים שהוא נשען עליהם.
הזב והטהור שישבו בספינה (שלוש משניות) - האופנים שבהם הזב מטמא חפצים שהוא מזיז אותם, אף ללא נגיעה בהם.
רבי יהושע אומר (שבע משניות) - המשך הדיון מהפרק הקודם.
הנוגע בזב (שתים עשרה משניות) - סיכום תמציתי של יסודות סדר טהרות כולו: אבות הטומאה, האופנים שבהם הם מטמאים, ושרשרת הטומאה שכל אחד מהם מסוגל לטמא.