מסכת סופרים

אחת המסכתות הקטנות

מסכת סופרים היא אחת מהמסכתות הקטנות - קובץ דינים ופסקי הלכות העוסק בדיני כתיבת ספר תורה, מנהגי תפילה ודינים אחרים. מסכת סופרים נערכה ככל הנראה בארץ ישראל בתקופת הגאונים במאה השמינית, ויש בה מנהגים והלכות שונים שאינם מוזכרים בתלמוד הבבלי.

במחקר מקובל שמסכת סופרים מורכבת לפחות משלשה חיבורים קדומים שלא הגיעו לידינו, והפרקים הראשונים (פרקים א-ה) מורכבים מ'מסכת סופרים' הקדומה ומחיבור נוסף. ושאר הפרקים מורכבים מליקוט הלכות שקשורות לסת"ם(ו'-י''ח). ושאר הפרקים מורכבים מדינים בנושא תפילה, קריאה בתורה, הלכות חנוכה, פורים ואגדות. מפרקים אלו התגלגל לכלל מסכת בפני עצמו 'מסכת ספר תורה', שהיא קיצור מהלכות ספר תורה הנוגעות לסופרי סת"ם. בתלמוד בבלי במסכת מנחות בפרק הרביעי יש הרחבה של דינים אלה.

המסכת הייתה ידועה כבר לגאונים ולרבינו חננאל, ויש שכינוה 'גמרא ירושלמית'[1], עם זאת חכמי ספרד לא הכירו אותה, עד לתקופת הרמב"ן שהכיר אותה מקשריו עם יהודי אשכנז. חלק מהראשונים והאחרונים שהכירו אותה ראו בה מקור מחייב, ואחרים לא סברו כך, כנראה על שום איחורה ביחס לתלמוד הבבלי, שנחשב ל"סוף הוראה"[2].

בדורות האחרונים התגלה כתב יד שבו נוסח שונה של מסכת סופרים, והיו שכינו אותו "מסכת ספר תורה".

קישורים חיצוניים עריכה

  •   מסכת סופרים מוקלדת ע"פ דפוס אמסטרדם ת"ד, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים עריכה

    1. ^ ראה רמב"ן מסכת מגילה
    2. ^ ראו רא"ש הלכות ספר תורה (סימן יג), שכתב: "נראה עיקר דהירושלמי הוא עיקר כנגד מסכת סופרים, כי מסכת סופרים נתחבר בדורות האחרונים ולא הובא מדבריו בתלמוד". וראו ביד מלאכי (כללי שני התלמודים סימן יב) שהקשה על דבריו והוכיח ממסורת הש"ס שדברי מסכת סופרים צוטטו פעמים רבות בתלמוד. ובברכי יוסף (סימן תקפ"ב אות ז) דחה הוכחה זו בכך שמסכת סופרים מצטטת דברים שנאמרו בדורות קודמים מהתלמוד או ממסורות שהיו בידם. וראו גם בשדי חמד (כללי הפוסקים, סימן ב' אות ג').
      ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות תורנית. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.