פתיחת התפריט הראשי

מסע אלונקות (סרט)

סרט קולנוע ישראלי משנת 1977

מסע אלונקות הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 1977 בבימויו של ג'אד נאמן, לימים חתן פרס ישראל לקולנוע, ובכיכובם של מוני מושונוב, גידי גוב, שלמה בראבא ודליק ווליניץ. הסרט נחשב למבשר הקולנוע של הזר והחריג.

מסע אלונקות
בימוי ג'אד נאמן
הפקה ג'אד נאמן
תסריט דני הורוביץ
קובי ניב
רחל נאמן
רנן שור
עריכה דוד טור
שחקנים ראשיים מוני מושונוב
גידי גוב
דליק ווליניץ
שלמה בראבא
מוזיקה שם טוב לוי
צילום חנניה בר
מדינה ישראל
אולפן הקלטה ובימוי פוסט-סינק - יענקלה שם-טוב, אולפני זינקו
הקרנת בכורה 1977
שפת הסרט עברית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

את התסריט כתבו דניאל הורוביץ, קובי ניב, רחל נאמן ורנן שור והצילום נעשה על ידי חנניה בר. הבמאי, ג'אד נאמן, שירת בנח"ל המוצנח ובחטיבת הצנחנים כקצין לוחם ומאוחר יותר כרופא גדודי. הפסקול הוקלט על ידי להקת ששת, ויצא לאור כתקליט.

סרט זה היה מהראשונים שדן בהתאבדויות בצה"ל.

בשנת 2014 יצא הסרט לראשונה בפורמט DVD ובשנת 2016 ערך נאמן רסטורציה לסרט.

תוכן עניינים

העלילהעריכה

הסרט מתאר את שברון חלומו של וייסמן (מוני מושונוב), בחור ישראלי עירוני צעיר שרצה להיות לוחם ומנסה לעבור טירונות בחטיבת הצנחנים. וייסמן רוצה להיות צנחן בשל ערכי החברה הסובבת אותו וזאת למרות שאורח החיים בחיל הרגלים אינו תואם את אופיו. המ"פ של וייסמן (גידי גוב), שלא יודע להתמודד עם וייסמן נותן לו עונשים תכופים הגובלים בהתעללות. הטירונים האחרים לא מסתדרים עם וייסמן גם הם ואינם נותנים לו מנוח. ווייסמן נהרג ספק בהתאבדות וספק משום שהתבלבל במהלך תרגיל אש.

המשך הסרט עוסק בחקירת מות החייל והמניעים לה, וכן בהתמודדותם של אנשי סגל הפיקוד עם האסון, אל מול המשפחה השכולה, חיילי הפלוגה, ובינם לבין עצמם.

שחקניםעריכה

שחקנ/ית דמות
מוני מושונוב וייסמן
גידי גוב יאיר המ"פ
דובל'ה גליקמן אלי הסמ"פ
שלמה בראבא שיינפלד החוקר מצ"ח
דליק ווליניץ דוביק המ"מ
יאיר (קויה) רובין המב"ס
עזרא כפרי המח"ט
מיקי ורשביאק ד"ר לוי
שמעון כהן משה
יואל ליבה שיטרית
עמי טראוב 'דאבל'
יוסף כרמון וייסמן האב
ג'יטה מונטה מאיה

הפקהעריכה

כדי ליצור רמת אמינות גבוהה אצל הצופים, התייצבו שחקני הסרט במאהל של פלוגת מאי 1976 בפיקודו של סגן יום טוב סמיה מגדוד 202, שהייתה אז באימון מתקדם במסלול בגבעות קולה-בית נחמיה. השחקנים וצוות ההפקה של הסרט שהו במאהל מספר ימים והשתתפו בישיבות הסגל של הפלוגה, יצאו עם הפלוגה לאימונים ומסעות ומאהל הפלוגה שימש רקע ותפאורה לצילומי הסרט. אף שהבמאי הגיע מראש עם תסריט ומסרים משלו, שרובם אינם קשורים לפלוגת מאי 1976 של סמיה, דפוסי הדיבור, העמידה של המפקדים והחיילים והאווירה בפלוגה סייעו לשחקנים להיכנס לתפקיד. המאהל והתפאורה סייעו לצוות ההפקה של הסרט. כמחווה לפלוגה, החליט הבמאי לבצע הקרנת טרום בכורה בפני חיילי הפלוגה.

צנזורהעריכה

עם סיום העבודה על הסרט סירבה המועצה לביקורת סרטים ומחזות לאשר את הקרנת הסרט לציבור. הסירוב נעשה בשל שתי סצינות שנחשבו באותה עת כבעייתיות וכפוגעות בצה"ל. הראשונה הייתה סצנה בה נוטש וייסמן את יחידתו בזמן אימונים בסדרת שדה. השנייה הייתה התקלה בה נהרג (ואולי מתאבד) וייסמן. אנשי הוועדה ביקשו מהרמטכ"ל באותה עת, מרדכי גור, לפסוק בנושא וזה צפה בו בהקרנה אישית ואישר את הקרנתו לציבור הרחב.[1]

לקריאה נוספתעריכה

  • יעל מונק, נורית גרץ, "במבט לאחור, קריאה חוזרת בקולנוע הישראלי 1948-1990, עמ' 163-168, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2015

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מאיר שניצר, "קרקס אירופה", מוסף "תרבות" של מעריב, 6 באוגוסט 2010