ויקיפדיה

מס ורוד

מס ורוד הוא כינוי למחיר גבוה יותר שמשלמות נשים עבור שירותים ומוצרים מסוגים שונים, לעומת המחיר שמשלמים גברים בעבור מוצרים ושירותים דומים. דוגמאות לכך ניתן למצוא בשירותי טיפוח דוגמת עיצוב שיער וכן במוצרים כמו סכיני גילוח, בשמים, דאודורנטים ואפילו תרופות. בכל אחד מהתחומים הללו, מוצרים המיועדים לנשים יקרים יותר מהמוצרים המקבילים, המיועדים לגברים. על אף השימוש במילה "מס", "המס הוורוד" אינו מס שהמדינה גובה, אלא הוא הכינוי שניתן ליוקר המוצרים המיועדים לנשים, כאשר המחיר נקבע על ידי יצרנים ומשווקים. עם זאת, קיימת ביקורת חברתית כלפי מדינות בהן קיים "מס ורוד" שגורסת כי על המדינה להתערב על ידי חקיקת חוקים ואכיפתם, כדי לבטל את "המס הוורוד" ולעצור את האפליה המגדרית.

נוסף לכך, המדינה היא שמחליטה אילו מוצרים יחויבו במס קנייה ואילו ייחשבו למוצרי יסוד שאינם מחויבים במס, כמו תרופות ומזון. בישראל ובארבעים מדינות בארצות הברית, תחבושות היגייניות וטמפונים חייבים במע"מ, אף על פי שמוצרים מסוימים כמו ירקות ופירות פטורים ממנו. התוצאה היא שמוצרים אלה יקרים יותר, ונשים משלמות יותר.

היסטוריה עריכה

לאחר המהפכה התעשייתית, הדרישה החברתית לניראות נשית כפי שמקובלת היום קיבלה היבט כלכלי. חברות מסחריות זיהו את כוח הקנייה של נשים והחלו לייצר מוצרים ייעודיים להן. בתחילה, יצרו חברות מסחריות מוצרי היגיינה לנשים עבור הווסת: תחבושות היגייניות וטמפונים. בהמשך, חברות מסחריות החלו לשווק מוצרים ייעודיים לנשים על ידי עריכת שינויים בצבע או בגודל אריזה של מוצרים שכבר היו קיימים בשוק ולא היו ממוגדרים או ששווקו ללקוחות גברים. מוצרים אלה תומחרו במחיר יקר יותר ממחיר המוצר המקורי.

מוצרים עליהם מוטל "מס ורוד" עריכה

במחקר שערכה המחלקה לענייני צרכנים של העיר ניו יורק, נטען כי מוצרים לנשים הם בדרך כלל יקרים יותר מאשר מוצרים לגברים. המחקר התבסס על ניתוח כלכלי לצורך חוק שנערך בשנת 1995 בקליפורניה המסתמך על וועדת שימוע להגנה צרכנית, יעילות ממשלתית ופיתוח כלכלי שהתקיימה בשנת 1994. כל המחירים במחקר נלקחו מן האינטרנט ללא התאמת אינפלציה.

מוצרים שמשווקים במיוחד לנשים עלו בממוצע ב-7% יותר מאשר מוצרים המשווקים לגברים, פער זה חל על בין היתר על הלבשה, צעצועים ומוצרי בריאות.

בתחום הצעצועים, צעצועים המשווקים לבנות עלו בממוצע ב-7% יותר מאשר צעצועים המשווקים לבנים. המחקר השווה בין שני קטנועים, זהים בצורתם אך שונים בצבעם: הקטנוע האדום עלה 24.99 דולר ואילו הקטנוע הוורוד עלה 49 דולר.

בגדי ילדות היו יקרים ב-4% יותר מאשר בגדי ילדים.

בגדי נשים היו יקרים ב - 8% יותר מבגדי גברים. הפער הגדול ביותר הגיע למוצרי טיפוח / היגיינה אישיים, שם מוצרים המיועדים לנשים עלו 13% יותר ממוצרים המיועדים לגברים.[1] עוד מצא המחקר כי מוצרים המיועדים לנשים לעיתים קרובות קטנים יותר בנפח מהמוצרים המיועדים לגברים.[1][2][3][4]

נשים משלמות 92% יותר מגברים עבור שירות זהה של ניקוי יבש.

נשים משלמות 54% יותר מגברים עבור תספורת זהה.

עבור קרם המעודד צמיחה של שיער, נשים משלמות 40% יותר מאשר גרסת המוצר המיועדת לגברים, על אף שהיא מכילה 3% פחות מכמות החומר הרפואי הפעיל בגרסה הגברית. בצורה כזו, נשים משלמות יותר כסף עבור פחות מוצר.[5]

תחבושות היגייניות וטמפונים אינם מוכרים כתרופות, וחייבים במע"מ.

הסברים אפשריים לקיומו של ה"מס הוורוד" עריכה

  1. תעריף – על יבוא בגדי נשים משלמים מס שגבוה ב-3.2% מהמס המשולם עבור יבוא בגדי גברים. המס הגבוה יותר בא לידי ביטוי בתמחור גבוה יותר של בגדי נשים בחנויות וכתוצאה מכך לקוחות נשים משלמות יותר עבור המוצר. אך זהו הסבר מעגלי, משום שיש לבחון מדוע מלכתחילה יש הבדל בתמחור בין ייבוא בגדי נשים וייבוא בגדי גברים.[6]
  2. הבחנה – יש מספר קטן יותר של מוצרים בעלי נראות "נשית", לעומת מוצרים שאין להם נראות כזאת. ייצור מצומצם של מוצרים לנשים, לעומת ייצור המוני, דורש להעלות את מחיר המוצר לנשים, גם בגלל ההתאמות הנדרשות בתהליך הייצור כמו שינוי בגודל המוצר, באריזה, בצבע, וגם מפני שהיקפם נמוך יותר ולכן נשמרת החוקיות שמגנה על מחירים גבוהים, לפיה היצע שקטן יותר מביקוש יצדיק תשלום גבוה עבור המוצר המבוקש.[6]
  3. חברה פטריארכלית - נשים מגיל צעיר מתחנכות לטפח מבע מגדרי נשי, שנשען על השקעה גבוהה בהיבטים מגוונים של ניראות, כדי לזכות במעמד חברתי גבוה. זאת במטרה למשוך בני זוג פוטנציאליים ואף כדי לזכות במקומות עבודה, שברובם המעסיקים הם גברים. נשים מוכנות לשלם מחיר כלכלי כדי להימנע מלשלם מחיר חברתי, ופעמים רבות אף מפנימות את הערכים האסתטיים המקובלים חברתית.[7]
  4. דבקות במוצר - חברות מסחריות סוברות שנשים דבקות בשימוש במוצר שהן רגילות להשתמש בו, ולכן לא חוששות מתחרות מול חברות אחרות ולא פועלות להורדת מחירים. ייתכן שנשים מגלות נאמנות למוצרים שהן רוכשות ולא מחליפות אותן במוצרים זולים יותר, שיכולים להיחשב איכותיים פחות.
  5. אופייה המטושטש של אפליה מגדרית - קשה להשוות בצורה מדויקת בין מוצרים לגברים ומוצרים לנשים, כיוון שאינם זהים לחלוטין. כתוצאה מכך, קשה לטעון כי מדובר ב"מס ורוד", וקשה להפעיל אכיפה על זכות השוויון. בניקוי יבש למשל, בגדי גברים נוטים להיות אחידים יותר, בעוד שבגדי נשים הם מגוונים יותר, מה שיכול להקשות יותר על הניקיון שלהם. בגדי נשים הם לעיתים קרובות קטנים ומחודדים יותר, ולכן לא מתאימים למכונות הלחיצה שמשמשות בניקוי יבש.[8]
  6. ייצוג מועט של נשים בפוליטיקה לא מאפשר קידום של הצעות חוק שדואגות לאינטרסים נשיים.

חקיקה עריכה

במהלך כהונתו של הקונגרס ה-114, הנציגה ג'קי ספיר הציגה את הצעת החוק ל"ביטול המס הוורוד". היא טענה שיהיה זה לא חוקי ברמה הלאומית לגבות מחירים שונים מגברים ומנשים עבור מוצרי צריכה ושירותים דומים באופן משמעותי. הצעת החוק נכשלה בגלל ההגדרה המעורפלת למה נחשב "דומה באופן משמעותי". אך הנציגה ספיר בשנת 2016 הצליחה להעביר חוק בנושא המס הוורוד, כאשר ניו יורק הצביעה על הפיכת מוצרי היגיינה נשית חינם בבתי ספר, במקלטים ובבתי כלא. לפי הדיווחים 300,000 תלמידות בית ספר בגילאי 11 עד 18 ו-23,000 נשים ונערות המתגוררות במקלטים בניו יורק הושפעו מחוק פורץ הדרך הזה. גם קונטיקט, פלורידה ואילינוי הצליחו להעביר חוקים הפוטרים ממס למוצרי היגיינה לנשים.[9]

אף על פי שאין חוקים ספציפיים נגד ה"מס הוורוד", יש כמה מדינות שהעבירו חקיקה דומה להצעה שהעלתה ספייר. עם זאת, החוק חל בעיקר על שירותים ולא על סחורות. לדוגמה, חוק השירותים הציבוריים של מסצ'וסטס (the Massachusetts Public Accommodations Act) קבע שאין לבצע תמחור מגדרי, קרי, מחיר שונה לגברים ולנשים, עבור שירותים קוסמטיים. שירותים אלה הם שירותים הקשורים בטיפולי יופי כמו עיצוב שיער, הסרת שיער, טיפולי עור, קוסמטיקה, מניקור/פדיקור ועוד. גם בני יורק ובקליפורניה יש חקיקה שאוסרת על תמחור מגדרי עבור קבלת שירותים. למרות זאת, כפי שצוין קודם, בעלי עסקים מוצאים פרצות בחוק כדי להצדיק את התמחור הגבוה שלהם למוצרים או לשירותים המיועדים לנשים.

הסבר אפשרי לכך שהוצעו מעט מאוד הצעות חוק לגבי "המס הוורוד", הוא שנושא המחזור החודשי של נשים נחשב לטאבו עבור גברים. ייתכן שגברים לא עוסקים בו ולא מעלים הצעות חוק בעניינו מתוך מחשבה שזהו נושא נשי ונשים צריכות להעלות אותו כהצעת חוק. העובדה שיש מעט נשים בממשלה יכולה לתת הסבר מדוע הנושא לא מקודם בסדר היום הפוליטי. אפשרות נוספת היא שדבר קיומו של "המס הוורוד" אינו ידוע וברור לגברים והם אינם מביאים בחשבון שזוהי סוגיה שיש להידרש לה.

לאחרונה יש ניסיון בארצות הברית להשיג פטור ממס עבור טמפונים.[10]

מאז 2015, 24 מדינות הציגו הצעות חוק לפטור פדים וטמפונים ממס מכירה, ברוב המדינות החוק לא אושר, המדינות שבהן אושר החוק הן קנדה ב-2015, קניה ב-2004 שבנוסף הקציבו מיליונים להפצת פדים במוסדות חינוך, בבריטניה החוק עוד לא יצא לפועל אך אושר, בהודו הסירו את המס על טמפונים.[9] אוסטרליה הצביעה על חקיקה כדי ליצור פטורים מיוחדים ממס עבור טמפונים, אך אף אחד מהם לא הפך לחוק.[11]

בישראל בשנת 2018 השרה מירב מיכאלי הציעה חוק להגנת הצרכן בנושא: "תיקון – איסור הפליית מחירים בשל מגדר" אשר נידחה. סעיפי החוק שהוצעו היו שמעסיק לא יקבע מחיר שונה למוצרים ושירותים זהים או דומים בשל רקע מגדרי ובנוסף חוק זה יחול גם אם המוצר מגיע באריזה או צבע או תיוג שמיועד לסמן את ההבדל המגדרי.[12]

עיקרי ההסבר הם שמבדיקות שנעשו בישראל עולה כי בשליש מהמקרים מחירם של מוצרים בגרסה "נשית" גבוה יותר מאותם מוצרים בגרסה ה-"גברית". הממצאים הללו עולים בקנה אחד עם מחקרים שכבר נעשו בעולם והגיעו למסקנה דומה, לפיה מוצרי צריכה הממותגים כמיועדים לנשים יקרים מאלה המיועדים לגברים.[12]

ממצאים אלה, שחוקרי צרכנות בעולם כינו בשם "המס הוורוד", קיבלו חיזוק משמעותי ב-2015 ממחלקת הצרכנות של עיריית ניו יורק (Department of Consumer Affairs) שלאחר בדיקה מקיפה קבעה כי קיים "תמחור מגדרי". במחקר נבדקו מחיריהם של 800 מוצרים בעלי גרסאות "נשיות" ו"גבריות", ונמצא כי ב־40% מהמקרים הגרסה "הנשית" הייתה יקרה יותר רק כי המוצר ורוד, ממותג בדמות נשית או פונה לנשים במוצהר. הבדיקה כללה מוצרים שהגיעו מ-90 קמעונאים שונים, באינטרנט ובחנויות. בערים ובמדינות שונות בארצות הברית כבר קיימת חקיקה האוסרת על הפליית מחירים על רקע מגדר. לפיכך, מוצע לקבוע כי עוסק לא יקבע מחיר שונה למוצר או שירות זהה או דומה למוצר או שירות אחר בשל היותו מיועד למגדר אחר."[12]

השפעות כלכליות, חברתיות ואתיות עריכה

ההשפעה הכלכלית של "המס הוורוד" היא נדבך נוסף של פערי השכר בין גברים לנשים וגורמת לכך שלנשים יש פחות כוח קנייה. כוח הקנייה מתייחס לכמות הסחורות והשירותים שאדם יכול לקנות, בהתחשב במחיר שלהם ובהכנסה הזמינה שלו.[13] פערי השכר כבר מעמידים נשים בעמדת נחיתות בכל הנוגע לרכישת כוח. בארצות הברית נשים מרוויחות בממוצע 89 סנט עבור כל דולר שגבר מרוויח. כלומר, לנשים יש בממוצע פחות הכנסה מאשר לגברים.

המחקר האקדמי מציע הסבר לפערי השכר בין נשים לגברים בכך שנשים מעדיפות משרות עם שעות עבודה קצרות וגמישות יותר ועם אפשרויות חופשה טובות יותר, גם כשזה בא על חשבון המשכורת.

במחקר שפורסם בשנת 2016 ובחן את העדפותיהם של סטודנטים בנוגע למשרות היפותטיות, התברר שנשים ייחסו הרבה יותר משמעות לתנאי העבודה, ואילו גברים ייחסו חשיבות בעיקר לכסף: נשים היו מוכנות לוותר על 4% מהשכר בתמורה לצמצום הסבירות לפיטורים, ואילו גברים הסכימו לוותר רק על 0.6% מהשכר; נשים היו מוכנות לוותר על 7.3% מהשכר בתמורה לאפשרות לעבוד במשרה חלקית חלק מהזמן, ואילו גברים הסכימו לוותר רק על 1.1% מהשכר; גברים הסכימו לוותר על 3.4% משכרם הנוכחי בתמורה להעלאות שכר שנתיות חדות יותר בעתיד, ואילו נשים הסכימו לוותר רק על 0.6% משכרן הנוכחי בתמורה להעלאות שכר עתידיות חדות יותר. בהמשך, כשנבחנו המשרות בפועל של המשתתפים, נמצא מתאם גבוה ביניהן ובין ההעדפות שהם ביטאו בסקר.[14]

פער נוסף מתבטא בעובדה כי גברים נוטים לעבוד יותר שעות נוספות מאשר נשים, ומשום שהשכר אותו מקבלים על שעות נוספות גבוה משעות עבודה רגילות, הפער הזה מתבטא גם בגובה המשכורת לפי שעה. אם אדם מוכן לשלם יותר (ביותר שעות עבודה), הוא יכול לקבל יותר באופן לא פרופורציונלי. דבר זה נובע משום שלעבודה ארוכה יש ערך מוסף שהמעסיק מוכן לשלם עליו.

"המס הוורוד" תורם עוד יותר לאי-השוויון הכלכלי בין גברים לנשים, משום שלא רק שנשים מרוויחות פחות מגברים, הן גם משלמות יותר מהם עבור מוצרים דומים.[15] נוסף על כך, העובדה שנשים משלמות מיסים על מוצרי היגיינה נשית שגברים אינם צריכים לקנות, תורמת עוד יותר לפערים הכלכליים ביניהם.[16]

אך מלבד חוסר השוויון ביו גברים לנשים, גם נשים בעצמן שונות זו מזו, בין אם במוצאן האתני, באזור המגורים, במספר הנפשות בבית ועוד. נשים אפרו אמריקאיות, למשל, סובלות מאי שוויון כפול, בשל היותן גם נשים וגם אפרו אמריקאיות (ראה ערך הצטלביות).[17] בצורה כזו משפיע "המס הוורוד" בצורה שונה על נשים שונות. נשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך נדרשות גם הן בתשלום ה"מס הוורוד" עבור מוצרי היגיינה.

"המס הוורוד" בישראל עריכה

בישראל לא קיים חוק האוסר על אפליה במחירים. כאשר מחיר אינו מפוקח, בעל העסק או הספק רשאים לקבוע את מחיר המוצר. בבדיקה שערך עיתון "כלכליסט" ופורסמה ב-2015 נמצא שמוצרים בבעלותה של אותה חברה היו יקרים יותר אם היו אלה מוצרים המיועדים לנשים, מאשר מוצרים שיועדו לגברים. בין המוצרים שנבדקו היו ג'ל גילוח, סכיני גילוח חד פעמיים ורב פעמיים, דאודורנט סטיק וגופייה תרמית. הסבר לפער במחיר סכיני הגילוח ניתן על ידי החברה המייצרת בטענה שמוצרי גילוח נמצאים בשימוש גבוה יותר אצל גברים ולכן מחירם נמוך יותר, ביחס למוצרים המקבילים ומיועדים לנשים.[18] הסברים לפערים במחירים בין מוצרים אחרים לא ניתן.

ביקורת עריכה

ביקורת נגד "המס הוורוד" מעלה את הטענה ש"המס הוורוד" מציג נשים כחסרות סוכנות בחירה(אנ'), כך שהן לא מבצעות רכישה עצמאית ומודעת אלא נתונות לשטיפות מוח שיווקיות. התומכים בגישה זו טוענים כי נשים שבוחרות לשלם יותר עבור סכין גילוח ורודה מוצאות בה יתרון אסתטי כלשהו, שהן מוכנות, מתוך בחירה, לשלם עבורו, אף על פי שהוא יקר יותר מסכין גילוח בצבע שונה.

התנגדות לחוק "ביטול המס הוורוד", שהוצע בארצות הברית, הגיעה מקמעונאים ויצרנים של מוצרי נשים ובגדים.[19] הטענה העיקרית שלהם הייתה שהחוק יהיה קשה לאכיפה. לטענתם, לא תמיד קל לראות את ההבדלים בין מוצרי גברים למוצרי נשים ולכן הסרת "המס הוורוד" תהיה סובייקטיבית.[20] הם גם טענו כי הצעת החוק אינה ידידותית למפעלי ייצור מקומיים, וכי הורדת המחירים למוצרי נשים עלולה להוביל לפיטורי עובדים.[19]

האופוזיציה הרפובליקנית טענה שיש להפסיק לגבות מסי קנייה באופן כללי, לא רק עבור מוצרים לנשים. טענה אחרת שנשמעה הייתה, שרק מוצרי היגיינה למניעת מחלות צריכים להיות פטורים ממס הקנייה של וירג'יניה, וכי מוצרי היגיינה נשית אינם מונעים מחלות.[21]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מס ורוד בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Bill de Blasio, [https://www1.nyc.gov/assets/dca/downloads/pdf/partners/Study-of-Gender-Pricing-in-NYC.pdf From Cradle to Cane: The Cost of Being a Female Consumer], New York City Department of Consumer Affairs, ‏December 2015
  2. ^ Catey Hill, 6 times it’s more expensive to be a woman, ‏Apr 12, 2016
  3. ^ MICHAEL BARBARO, In Apparel, All Tariffs Aren’t Created Equal, ‏APRIL 28, 2007
  4. ^ Hollie Shaw, ‘Pink tax’ has women paying 43% more for their toiletries than men, ‏April 25, 2016
  5. ^ Erica Nicole Atkin, [https://digitalcommons.brockport.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1221&context=honors Historical Influences on Modern America and the Pink Tax] (עמ' 30)
  6. ^ 1 2 Erica Nicole Atkin, [Historical Influences on Modern America and the Pink Tax https://digitalcommons.brockport.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1221&context=honors] (עמ' 31)
  7. ^ נעמי וולף, מיתוס היופי, הקיבוץ המאוחד, 2004
  8. ^ 'Pink Tax' forces women to pay more than men, USA TODAY, ‏2018-05-16
  9. ^ 1 2 The Real Cost of Pink Tax, Healthline, ‏2018-08-02 (באנגלית)
  10. ^ White, Jeremy B, Time for tax-free tampons? California lawmaker thinks so, The Sacramento Bee, ‏2016
  11. ^ Louise Yaxley, Senate vote to scrap 'tampon tax' won't stop women paying 10 per cent more for sanitary products, ‏18 Jun 2018
  12. ^ 1 2 3 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור הפליית מחירים בשל מגדר), התשע"ט–2018, באתר www.nevo.co.il
  13. ^ Maloney, Carolyn, [https://www.jec.senate.gov/public/_cache/files/8a42df04-8b6d-4949-b20b-6f40a326db9e/the-pink-tax---how-gender-based-pricing-hurts-women-s-buying-power.pdf The Pink Tax How Gender-Based Pricing Hurts Women’s Buying Power], ‏December 2016
  14. ^ Gender pay inequality? Men do the risky jobs, die FAR more often at work. (באנגלית)
  15. ^ NIKKI GRAF, ANNA BROWN AND EILEEN PATTEN, The narrowing, but persistent, gender gap in pay
  16. ^ Tianna Mosby, Capital News Service, Bill to remove 'Tampon Tax' in Virginia clears first hurdle
  17. ^ Erica Nicole Atkin, [https://digitalcommons.brockport.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1221&context=honors Historical Influences on Modern America and the Pink Tax] (עמ' 34)
  18. ^ מעין מנלה, מדוע יקר יותר להיות אישה?, באתר כלכליסט, 16 בינואר 2015
  19. ^ 1 2 TERI SFORZA, ‘Pink tax’ bill dies: You’ll still pay more for products marketed to women, ‏une 30, 2016
  20. ^ JAZMINE ULLOA, Bill to end gender disparity in retail pricing is withdrawn after pushback from industry lobbyists, ‏JUN 29, 2016
  21. ^ Tianna Mosby, Bill to remove 'Tampon Tax' in Virginia clears first hurdle, ‏Jan 26, 2018
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מס_ורוד&oldid=38291520"