מס הסובלנות או מס החסדלטינית: taxa tolerantialis; בגרמנית: Toleranzgebührer) היה מס שהוטל באופן כללי על יהודים בהונגריה בעת שהייתה תחת שלטון אוסטרי, והונהג על ידי הקיסרית מריה תרזה בשנת 1749. המס התבסס על החוק הגרמני לפיו יהודי מחויב לשלם מס מסוים כדי ש"יהיה נסבל"[1].

תולדות המס תחת מריה תרזה עריכה

המפקד כהקדמה למס עריכה

באמצע שנות ה-40 של המאה ה-18 הגיע תורו של מפקד יהודים חדש. קדם לזה ניסיון כושל ב־1743 של הקיסרות האוסטרית להטיל מס מיוחד על היהודים, שדרש את רישומם. ואולם רוב המחוזות בהונגריה התעלמו מהצו או אפילו התנגדו לו בגלוי הואיל ולא הסכימו להטלת המס המיוחד. ב־1746 הגתה המלכה-הקיסרית מאריה תרזה רעיון חדש להטלת המס על היהודים. היא הורתה, שתמורת היותם נסבלים במדינה, יחויבו כל היהודים לשלם מס שנתי של שני פלורינים לטובת האוצר. המס שכונה "מס סובלנות" נבדל ממיסים אחרים בהיותו מס גולגולת, כלומר גם ילדים, נשים ומשרתות חויבו בתשלום. לשם קביעת בסיס המס הזה הורתה המועצה המייצגת על עריכת מפקד חדש ליהודים. הפעם הועלתה דרישה להכנת רישום מפורט יותר, כיוון של לא רק מספר המשפחות היה חשוב, אלא רישום של כל נפש. המחוזות של הונגריה גילו התנגדות חריפה גם לפקודה זו. את המפקד אמנם הם ערכו לכאורה, אבל באי- דיוק רב בהשמטות רבות. לפי הנתונים שנשלחו אל הממשל, מתוך 43 מחוזות הונגריה (בלי טרנסילבניה ומחוזות אוטונומיים אחרים) דווחו 36 על מגורי יהודים בתוכם. מתוך 37 ערים מלכותיות חופשיות – דווחו תשע. אילו בשני "האזורים" – אף לא יהודי אחד. מספר הנפשות שנרשמו בשנים 48–1746 הגיע ל 14,847. המספר הרב ביותר של יהודים נרשם באותה עת במחוזות ניטרה (2,357) פוז'ון (2,117) ושופרון (1,313). מספר היהודים בפועל, היה גדול מזה בהרבה, אולי אפילו כפול. את זה ניתן להסיק מתוך רישומים שנותרו מהשנים ההן באחוזות אחדות.

הטלת המס עריכה

מס הסובלנות או מס החסד נשא אופי של סיוע צבאי (בלטינית: סובסידיום) מיוחד שבאמצעותו תמכו יהודי הונגריה במלכי הקיסרות הרומית הקדושה במלחמתם באימפריה העות'מאנית. מריה תרזה ראתה את הסיוע הצבאי כמס שעל היהודים לשלם. במהלך מלחמת הירושה האוסטרית, בשנת 1743 חויבה כל משפחה יהודית לשלם שישה פורינט לאוצר המלוכה עבור כל אחד מחברי המשפחה, ללא קשר למין וגיל, ולא היא גורשה מהונגריה. המס נקרא בפי היהודים "כספי המלכה" (מַלכֶּה-גֶלט), ואילו בית המשפט כינה אותו באופן שרירותי, ללא הסכמת הפרלמנט, taxa tolerantialis שנקבע על 20,000 פורינט לקהילה כולה משנת 1749 והייתה באחריות קולקטיבית של האוכלוסייה היהודית כולה. הקהילה היהודית הייתה אחראית לגביית המס כולו שחלוקתו הייתה עניין פנימי. שלהם.

לגבית המס נעזרו במשרדי המס המלכותיים מכיוון שהמחוזות סירבו להשתתף ולהיות מעורבים בגביית המס שהיה בלתי חוקי לדעתם. חצר המלוכה העלה את המס בהדרגה; הוא היה כבר 25 אלף פורינט בשנת 1755, 30 אלף ב 1760, 50 אלף ב 1772, 80 אלף ב 1778 ו 160 אלף בשנת 1813, אך בשל התנגדותן של רשויות המחוזות לא נגבה אף פרוטה משנת 1828. שיטת חישוב מס הסובלנות שונה לאורך התקופות לפי המקום, לפי גודל משק הבית, לפי משלח יד שח ראש המשפחה ונכסיה. בעתירה בשנת 1842 ביקשו היהודים ממלך הונגריה פרדיננד הראשון, קיסר אוסטריה לבטל את המס היהודי המיוחד, ששמו היה משפיל וסכומו כבד. המלך היה מוכן לבטלו אם היהודים ישלמו את הפיגור של שני מיליון וחצי פורינטים שלא שולמו מאז 1828. היהודים לא לאסוף סכום כה גדול, ולכן חצר המלוכה הסתפק, בהתערבותו של הארכידוכס יוזף, פלטין הונגריה, בסכום שהציעו היהודים בסך מיליון וחצי פורינט.

במסגרת הסדר זה, ביטל המלך את מס החסד בשנת 1846, והיהודים התחייבו לשלם את הסכום המוסכם תוך חמש שנים. הקהילות היהודיות בחרו וועדת לניהול האיסוף המדויק של התשלומים המגיעים מכל קהילה וקהילה, ואילו קהילת פשט קיבלה על עצמה את האחריות מול אוצר המלוכה. בשנת 1848 השעה המשרד האחראי ההונגרי הראשון את תשלומי התשלומים, אולם לאחר כישלון מהפכת 1848 בהונגריה, הצבא הקיסרי גבה את כל היתרה שלא שולמה.

תולדות המס תחת הקיסר יוזף השני עריכה

בשנת 1783 התיר הקיסר יוסף השני, בנה של מריה תרזה, ליהודים להתיישב בפשט תוך חקיקת מס הסובלנות שהיהודים היו צריכים לשלם לרשויות העיר. לאחר 1789 שילמו היהודים מס סובלנות של 4 פורינט למשפחה, בנוסף מס על בשר כשר, מס נישואין, מס על בתי הכנסת ובתי הקברות בסכום של 100 פורינט לשנה לכל משפחה ובנוסף מס כללי למשפחה של 50 פורינט בשנה[2]. בשנת 1797, לאחר מותו של יוזף השני, הוחלף מס הסובלנות ובמיסים על בתים ונכסים אחרים ובמס נרות על נרות דת יהודיים. בקרואטיה, סלובניה ודלמטיה הוענקו ליהודים זכויות נוספות בשנת 1840, אך "מס הסובלנות" נותר בתוקף.

מקורות עריכה

מידע נוסף עריכה

הערות שוליים עריכה