מוראביה
מוראביה (בצ'כית: Morava, ⓘ?, גרמנית: Mähren, ⓘ?) היא חבל הארץ המזרחי של צ'כיה. זהו אזור היסטורי, שאין לו מעמד רשמי כלשהו בתוך הרפובליקה הצ'כית. מקורו של השם הוא בנהר המוראבה. עיר הבירה של החבל היא ברנו, העיר השנייה בגודלה בצ'כיה.
| |||
 | |||
| מדינה |
 צ'כיה | ||
|---|---|---|---|
| בירת החבל ארץ |
ברנו  | ||
| על שם |
מוראבה | ||
| שטח | 22,348.87 קמ"ר | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
Praděd | ||
| קואורדינטות | 49°30′N 17°00′E / 49.5°N 17°E | ||
  | |||
.png)
גאוגרפיה עריכה
מוראביה שוכנת ברוב חלקו של השליש המזרחי של מדינת צ'כיה. בצפון גובל חבל מוראביה בגבול פולין ובחבל שלזיה הצ'כית; במזרח גובל החבל במדינת סלובקיה; בדרום באוסטריה ובמערב בבוהמיה. גבולו הצפוני של החבל תחום בהרי הסודטים ההופכים להרי הקרפטים במזרח. נתיבו המתפתל של נהר טאיה (Thaya או Dyje) יוצר את גבולו הדרומי של החבל עם אוסטריה, באזור זה הוכרזה שמורת טבע משני עברי הנהר.
אוכלוסייה עריכה
תושבי מוראביה הם ברובם נוצרים קתולים, המדברים בדיאלקטים מקומיים של השפה הצ'כית. במפקד מ-1991 הגדירו 1.36 מיליון תושבים את עצמם כמוראבים מבחינה לאומית, ואילו במפקד מ-2001 ירד המספר ל 380 אלף, והיתר הגדירו עצמם כצ'כים. שאלת קיומו של לאום מוראבי נפרד עולה לעיתים, אך אין לה מימד פוליטי חריף.
היסטוריה עריכה
תולדות הארץ שזורות באלה של בוהמיה, שכנתה ממערב, המהווה את החלק העיקרי השני של צ'כיה של היום. מקורה של האוכלוסייה הנוכחית בהתיישבות של קבוצות סלאביות שהגיעו למקום בתקופת המאה החמישית לספירה. בימי הביניים הייתה מוראביה לפרקים מדינה עצמאית (מרקיזות מוראביה), לפרקים יחידת משנה אוטונומית בדרגות עצמאות שונות ולבסוף חלק מהקיסרות ההבסבורגית.
לאחר פירוק אוסטריה-הונגריה ב-1918 נעשתה חלק מצ'כוסלובקיה, ועם פירוקה ב-1993 נעשתה חלק מן הרפובליקה הצ'כית.
יהדות מוראביה עריכה
יהדות מוראביה (מעהרין) הייתה קהילה יהודית עתיקה שהתקיימה כיחידה מובחנת במרחב האשכנזי עד התפרקות האימפריה האוסטרית.
לקהילות יהדות מוראביה היה מבנה ארגוני מסודר, שלושה אזורים ("גלילים") ושבע קהילות מרכזיות: אונגריש ברוד, בוסקוביץ, הלישוי, טרייביטש, לייפניק, ניקלשבורג וקרמזיר (אנ'). רב המדינה היה הסמכות העליונה בכל ענייני הקהילות, ובדרך כלל נבחר לתפקיד זה רבה של ניקלשבורג שהייתה הקהילה החשובה ביותר במוראביה. עד ראשית המאה ה-18 נבחרו הרבנים לקדנציות של 3 ו-8 שנים, והמינוי היה צריך לקבל חידוש בתום כל תקופת כהונה. אך מאז בחירתו של רבי דוד אופנהיים בשנת 1701 כרב המדינה לכל ימי חייו, שונה המנהג וכל הרבנים שאחריו נבחרו אף הם לכהונה לכל ימי חייהם.
הגוף העליון שניהל את ענייני יהדות מוראביה, היה ועד שהורכב מרבני שבע הקהילות הגדולות ושישה "ראשי מדינה". כל אחד משלושת גלילות מוראביה, היה יכול לבחור שני אנשים לתפקיד ראש המדינה, ופעם בשלוש שנים התכנס ועד המדינה וקיבל החלטות נחוצות באשר להנהגת יהדות מוראביה בשנים הבאות. לוועד המדינה היו סמכויות אוטונומיות מוכרות מטעם השלטונות, ונוהלי העבודה שלו אושרו בידיהם ולא ניתן היה לחרוג מחוקי הוועד שאושרו.[1] ישיבות מוראביה, שפעלו עד אמצע המאה ה-19 (והיו כמעט האחרונות במרכז אירופה), היו מרובות וחשובות. תקנה קהילתית מ-1610 קבעה שכל קהילה שיש בה שלושים בעלי-בתים צריכים להחזיק ישיבה של שישה בחורים לפחות.
קישורים חיצוניים עריכה
- כרמית וייס, טיול בדרום מוראביה - נופי הטבע והכפר, באתר GoTravel
- אוון רייל, הניו יורק טיימס, לא רק פראג: טיול בצ'כיה שלא הכרתם, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2018
- "מֵעֶהְרִין", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 263–265, באתר היברובוקס
- מוראביה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מורביה (צ'כיה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ להרחבה ראו: צבי הירש הלוי הורוויץ, העלישויא, בתוך: לתולדות הקהילות בפולין, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח, עמ' 547–548.