מעיין

מעיין הוא נביעה של מים מתוך האדמה
(הופנה מהדף מעין)

מעיין הוא מבוע של מי תהום מתוך האדמה. לרוב מדובר במי גשמים שחלחלו מפני הקרקע עד לשכבת קרקע אטומה (שכבת האקוויקלוד) המונעת את המשך החלחול. מים אלה זורמים על פני השכבה האטומה עד למוצא כלשהו אל פני השטח.

מעיין וולקני באיסלנד
מבוע של מעיין
היווצרות מעיין שכבה
מעיין ארטזי

סוגי מעיינות עריכה

חלוקה לפי מנגנון נביעה עריכה

[1]

בישראל ישנו שילוב בין מעיינות קארסטיים ומעיינות העתק, דבר המתבטא במעיין חרוד ובמעיינות עמק בית שאן.[2]

חלוקה לפי סוג זרימה עריכה

  • מעיין איתן - הזורם כל ימות השנה, לדוגמה: מעיינות הירקון.
  • מעיין אכזב - מעיין שלא זורם כל השנה.
  • מעיין מלאכותי - בחלק מהמעיינות ישנה התערבות מעשי ידי אדם, בחציבת נקבה מלאכותית לתוך המעיין, על מנת להגדיל את שטח הספיקה שלו ולהגביר את זרימתו. מעיינות כאלו מצויים בסטף וליפתא בקרבת ירושלים.
  • מעיין חתום (מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק י"ב) בו ישנה סתימה של המעיין החיצוני, שנמצא לרוב מחוץ לעיר בוואדי, וחציבת נקבה פנימית שמטה את זרימת המים ומוליכה אותם לתחומי החומות של העיר כמו במעיין הגיחון. בשיטה זו מי המעיין אינם יכולים להישלט בידי אויב הצר על העיר.

בזמן הקדום חלק מהחקלאות בארץ ישראל התבססה על מעיינות. בריכת אגירה הייתה אוספת את המים שנבעו מהמעיין, ומשם היו תעלות השקיה שהזרימו את המים לשטח החקלאי באמצעות כוח הכבידה כאשר פתחו את הסכר של בריכת האגירה. שיטה זו מכונה בתנ"ך מעיין גנים (מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק ט"ו).

מי המעיינות נחשבים למים איכותיים וצלולים ונוהגים להפיק מחלקם מים מינרליים בבקבוקים. בספרות המעיין מסמל מקור נקי וטהור שלא מתלכלך ולא מתרפש.

מעיין מים מתוקים בים מלוח עריכה

 
מעיין מים מתוקים בחוף ימה של דור

מעיין מיוחד במינו בחוף הים התיכון מצוי בחוף דור. המים המתוקים נובעים מהים. המעיין נמצא במרחק מן החוף. עליו נבנה מבנה קדום, המונע את ערבוב מימיו עם מי הים.[3]

המעיין ביהדות עריכה

בספר ויקרא (יא, לו) נכתב: “אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר”. מתוך כך למדו חכמים שמי מעיין כשרים לטבילה גם בעת שהם זורמים, בניגוד למי מקווה שכשרים רק כשהם עומדים במקומם, משום שהמים כשרים כדרך שהם מתקיימים במצבם הטבעי.

מי גשמים יורדים מהשמיים, וכל עוד הם זורמים מצבם ארעי ולא קבוע, ורק כאשר ייקוו למקום אחד, הם מתקיימים ואפשר להשתמש בהם. לעומת זאת, מעיין הוא תמיד נובע וזורם, ובגלל שזה טבעו ודרך שימושו, גם כשמימיו זורמים הוא כשר לטבילה (משנה מסכת מקוואות פרק א, משניות ז-ח; שו”ע רא, ב).

דיני טבילה במעיין עריכה

מעיין שנפל לתוכו משקה בצבע, כמו יין אדום, למרות ששינה את מראה המים, בגלל שמי המעיין נחשבים "מים חיים" המעיין כשר לטבילה (בניגוד למקרה דומה במקווה).

בכדי שמעיין יחשב כשר הוא צריך שיעור ארבעים סאה לטבילת אדם, אלא שאם מי המעיין זורמים, מצרפים את כל מי המעיין ממקום נביעתו ועד סוף זרימתו לחישוב ארבעים סאה.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שלמה שובאל, צפונות כדור הארץ, עמ' 491-492.
  2. ^ אלישע אפרת, חיים מסינג, "מילון לגאוגרפיה ולידיעת הארץ", הוצאת "מסדה", תשכ"א, עמוד 176
  3. ^ עמנואל מזור, גאולוגיה בפטיש ישראלי, האוניברסיטה הפתוחה, 1980.