מערך הבקרה האווירית
מערך הבקרה האווירית ופיקוח הטיסה בחיל האוויר הישראלי אחראי על יצירת התמונה האווירית, תמונה של כל כלי הטיס הנמצאים במרחב האווירי של מדינת ישראל וסביבתה. המערך ממונה על בקרת התנועה האווירית בכל המרחב האווירי של ישראל, וכן על גילוי וזיהוי ניסיונות חדירה למרחב האווירי של מדינת ישראל, הפעלת מערכות הנשק השונות והכוונת כלי הטיס המיירטים של החיל וסוללות ההגנה האווירית אל עבר מטרות אוויריות.
 ומפקדת יחידות הבקרה מיח"ה 517 | |
| סמל מערך הבקרה האווירית ומפקדת יחידות הבקרה מיח"ה 517 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 צה"ל |
| פיקוד | |
| יחידת אם |
 חיל האוויר הישראלי |
| דרגת המפקד |
 אלוף-משנה |
| מפקד נוכחי | ר'[1] |
(הוקמה בשנת 1967)
המערך מחולק ליחידות בקרה אזוריות (יחידת־בקרה אווירית אֲזורית[2]) בהר מירון (יב"א 506), בקרבת מצפה רמון (יב"א 509), יחידת גילוי על הר בעל חצור (י"ג 503[3]) המסייעת ליב"אות ויחידת בקרה מקומית, דוגמת זו שבבסיס עובדה (בית הספר לבקרה אווירית ופיקוח טיסה), הפרוסות ברחבי הארץ ומספקות כיסוי של המרחב האווירי של מדינת ישראל וסביבתה באמצעות מכ"מים. על כל יב"א מפקד קצין בדרגת סגן־אלוף. בית הספר לבקרה אווירית ופיקוח טיסה הממוקם בבסיס עובדה (בח"א 10) מכשיר קצינים וחיילים לשירות במערך הבקרה של החיל – קציני בקרה אווירית ומש"קי בקרה אווירית, המשרתים ביחידות הבקרה האזוריות וקציני פיקוח טיסה ופקחי טיסה המשרתים במגדלי הפיקוח בבסיסי החיל.[4] מגדלי הפיקוח בבסיסי הטיסה אמונים על ניהול התעבורה ושמירה על בטיחות הטיסה במרחב האווירי של הבסיסים.
בראש מפקדת יחידות הבקרה (מיח"ה 517) עומד קצין בדרגת אלוף־משנה.
תפקיד
עריכהבשגרה ממונה המערך על בקרת התנועה האווירית, צבאית ואזרחית, בכל המרחב האווירי של ישראל. יחידות הבקרה מקצות נתחים מהמרחב האווירי, בגבהים ובנתיבים שונים, לכלל סוגי כלי הטיס באוויר, בבטיחות וביעילות, ובמטרה למנוע התנגשות בין כלי הטיס. יש בקרי אוויר אזרחיים, העוסקים בתעבורה האזרחית, בקרי ״גובה נמוך״ ובקרי ״גובה גבוה״ השולטים במרבית המרחב האווירי, ובאזורי האימונים של מטוסי הסילון.
גילוי וזיהוי
עריכה
פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הפטריוט יצא משירות.עבודת הגילוי והזיהוי מבוצעים באמצעות כלים טכנולוגים שונים, המופעלים על ידי מש"קי בקרה אווירית וקציני הבקרה.
כל כלי טיס נראה במכ"ם במרחק של יותר מ־200 מייל ימי (כ־360 ק"מ), הרחק מגבולות ישראל. על־פי חוקי התעופה הבינלאומיים, חייב כל כלי טיס שמתקרב למרחק של 80 מייל (120 ק"מ) מגבולות ישראל להזדהות מול מערך הבקרה הישראלי. במקרה שכלי טיס לא מזדהה מול מערך הבקרה או מעלה חשדות שונים, מוזנקים לכיוונו זוג מטוסי או מסוקי קרב, שמתקרבים, ובודקים כי לא מדובר באיום. כמעט בכל חשד לחדירה מוזנק גם זוג מטוסי יירוט לאזור הקריה למחקר גרעיני בדימונה, שמוגנת גם על ידי סוללות טילי קרקע־אוויר מסוג פטריוט.
היסטוריה
עריכהבמלחמת העצמאות
עריכהערב מלחמת העצמאות הוחל בארגון גדוד צופי אוויר, שהורכב ממבוגרים שעברו את גיל הגיוס, בעלי כושר קרבי לקוי ונשים. הצופים פוזרו ביישובים שונים. ב־15 במאי 1948 הוקמה יחידת ביטחון אוויר 51 בפיקודו של זאב טובקין. היחידה ישבה בבית הספר ביל"ו בשדרות רוטשילד בתל אביב, ששימש את מרכז האווירייה הבריטי במלחמת העולם השנייה. בהמשך עבר חדר הסינון למוצב הפיקוד של חיל האוויר במלון הירקון. הגילוי התבצע על ידי צופים אנושיים שהוצבו על גגות תחנות משטרה ברחבי הארץ במטרה לזהות את התנועה האווירית בשמיים ולדווח באצמעיים טלפוניים לחדר הסינון שבנה את התמונה האווירית. הצופים גם נועדו לדווח למרכזי הג"א וליישובים. המערך חולק למחוזות צפון, תיכון, דרום וירושלים, ועד הרגיעה בלחימה בינואר 1949 הוקמו 23 מיצפים מתוך 55 שהתכנון המקורי הציע.[5]
במהלך המלחמה הוצב מכ"ם מאולתר בסטלה מאריס, אתר ששימש את הבריטים לפריסת מכ"ם. מכשיר נוסף היה בגבעת אולגה, ששימש את הבריטים לגילוי ספינות מעפילים. יחידת מכ"ם ניידת, שהורכבה ממכ"ם ימי SM-1 נפרסה בבת ים. יחידות המכ"ם הוקמו על ידי טייסת 505, שהורכבה מאנשי אלקטרוניקה.[5]
ב־13 במאי 1948 אישר דוד בן-גוריון את רכישתם של ארבעה מכ"מים בעלות של 8,000 דולר. בפברואר 1949 נסגרה יחידת ביטחון אוויר 51.[5]
בקרה מרכזית
עריכהבאוקטובר 1949 הוקם גף 333 במחלקת מבצעי אוויר, אשר בראשו הועמד מפקח האוויר, כמרכז הבקרה והדיווח של חיל האוויר. בינואר 1950 הוקם פיקוד הנ"מ תחת פיקודו של אל"ם בוריס סניור שהוכפף ישירות לסגן הרמטכ"ל. מערך המיצפים ותחנות מכ"ם הועברו לאחריות הפיקוד, ובמאי 1950 הוכפף גם גף 333 מבחינה מבצעית לפיקוד הנ"מ, על אף שהמשיך להשתייך מבחינה חיילית לחיל האוויר.[6]
פיקוד הנ"מ פורק בסוף 1950 ויחידותיו הועברו לחיל האוויר. ב־15 במרץ 1951 הוכפף גף 333 למחלקת מבצעים. ב־1952 עבר מטה חיל האוויר, וחדר השליטה של גף 333, שהפך ליב"מ (יחידת בקרה מרכזית) 333 לרמלה. ב־8 בפברואר 1953 הוכפפה היב"מ לרע"ן אוויר 3.[6]
יחידות המכ"ם בשלב זה פעלו תחת טייסת 505 שהייתה כפופה לקצין אלקטרוניקה חיילי. ב־1952 התבססו יחידות המכ"ם בי"ק (יחידת קשר) 501 בחפץ חיים וי"ק 503 בסטלה מאריס. המכ"מים בשימוש היו מכמ"ים ימיים אמריקאיים מעודפי מלחמת העולם השנייה.[7]
ב־1952 הוכשר הבקר הראשון בחיל האוויר הישראלי, גבי טורנר, שהשתתף בקורס בקרי מכ"ם בצרפת. ב־10 במרץ 1954 מונה טורנר כקצין בד"ח (בקרה ודיווח חיילי) בדרגת סא"ל. הבד"ח איחד תחת פיקודו את יב"מ 333 ואת י"ק 501 וי"ק 503.[8]
במסגת עסקאות הנשק עם צרפת ערב מבצע קדש, נרכשו שני מכשירי מכ"ם חדשים עבור יחידות המכ"ם הקיימות. המכ"מים הצרפתיים החדשים הרחיבו את טווח הגילוי ל־150–180 מייל ושיפרו את יכולות הגילוי.[9] ערב המבצע בוצע היירוט הראשון בהכוונת בקר במסגרת מבצע תרנגול בו יורט מטוס איליושין Il-14 מצרי בו טסו בכירי המטכ"ל המצרי. במהלך המבצע נתפסה תחנת מכ"ם ניידת מצרית מדגם Convoy-21 מתוצרת חברת מרקוני (אנ') האנגלית, ששימש את י"ק 503 בסטלה מאריס ובפריסות עד 1962.[10]
ביולי 1959 עבר מטה חיל האוויר לקריה, ועימו היב"מ כחלק מיחידת השליטה המבצעית.[11]
בקרה אזורית
עריכהעם התקדמות חיל האוויר הישראלי ולצידו חילות האוויר הערביים לעידן הסילון במהלך שנות הששים, נוצר צורך לחדש את המערך. המכ"מים הצרפתיים ששימשו את המערך לגילוי מטוסי בוכנה לא התאימו לגילוי מטוסי סילון. לצד זאת, מהירותם העולה של המטוסים הצריכה צמצום הגורמים במעורבים בבקרה.[12]
ב־1961 נחתמה עסקת רכש עם ארצות הברית, בה נרכשו מערכות מכ"ם מדגם FPS-100, לצד מערכות זע"ט ומכ"מים ניידים מדגם TPS-44 ולאחר מכן גם מדגם TPS-43.[13] בנובמבר 1961 בוצע שינוי ארגוני כאשר הבד"ח הפך לענף אוויר 6 תחת מחלקת אוויר.[14]
ב־1962 החל ענף אוויר 6 לפרסם תוכניות לקראת המעבר לבקרה אזורית. בנובמבר 1962 שונה כינויין של יחידות המכ"ם מי"ק (יחידת קשר) לי"ב (יחידת בקרה).[15] ב־1 ביוני 1966 עבר חיל האוויר לבקרה אווירית, כאשר שני הי"ב הפכו ליב"אות, ולצידם החלה י"ב 509 לפעול כיחידת בקרה משימתית הכפופה ליב"א 501 שבחפץ חיים.[16] פריצת מלחמת ששת הימים ב־5 ביוני 1967 וכיבוש סיני במהלכה הביאו לכיבוש יחידת מכ"ם מצרית שפעלה באום מורג'ום והפיכתה לאתר מכ"ם פורס ולאחר מכן ליב"א 511.[17]
בספטמבר 1967 הפכה י"ב 509 ליב"א 509 וקיבלה את האחריות לבקרה במרחב הדרומי, בעוד יב"א 501 הפכה לי"ב 501. באפריל 1968 הצטרפה יב"א 506 שבהר מירון, כשיב"א 503 הורדה למדרגת י"ב ובנובמבר 1968 נסגרה.[18] ביולי 1969 הוכזרה י"ב 511 כיב"א וקיבלה אחריות על מרחב מערב סיני.[19]
אמצעים טכנולוגיים
עריכהכל יב"א מצוידת במכ"מים מתקדמים השוכנים בתוך ראדומים. המכ"מים מאפשרים לגלות כלי טיס במרחק של יותר מ־200 מייל ימי (כ־360 ק"מ).[20]
בלוני תצפית
עריכהבנוסף למכ"מים הקרקעיים פועלת במערך הבקרה יחידת בלוני תצפית הנושאים מכ"ם ושייכת ליב"א 509 הדרומית.[21][22] יחידת בלוני התצפית של חיל האוויר הוקמה בספטמבר 1990 והבלון הראשון נכנס לשירות במרץ 1991.[21] המכ"ם בבלון צופה כלפי מטה ומשלים את התמונה האווירית על ידי גילוי כלי טיס בגובה נמוך. המכ"ם הנישא כיום על הבלון מבוסס על מכ"ם "אורן ירוק" של מערכת ה"חץ 2" שפותח על ידי חברת "אלתא", והוא נחשב לאחד המתקדמים בעולם בתחומו.[22] המערכות שעל הבלון מספקות גם מידע מטאורולוגי לחיל האוויר, באמצעות גף כמוס.[23]
גודלו של בלון התצפית הוא 71 מטר והוא עשוי מסיבי דקרון־פוליאסטר בעלי ציפוי מיוחד. הוא עמיד למים, זליגות גז וקרינה אולטרה־סגולה. הבלון קשור כל הזמן לכבל המחובר למערכת עגינה מיוחדת, או למערכת העגינה ישירות. מלבד החזקת הבלון, מספק הכבל את החשמל ואת התקשורת לבלון באמצעות סיבים אופטיים והוא מוחלף פעם בשלוש שנים. לכבל יש סיכוך, כך שגם אם ברק יפגע בכבל, הבלון לא ייפגע.[22] הבלון מוצב באזור הדרום, במרחק של קילומטרים רבים מיב"א 509 ונראה בקלות בכל האזור.[24]
בלונים ישנים של צה"ל שימשו את יחידת המסוקים של משטרת ישראל.[24]
ב-2022 נוסף למערך בלון התצפית "טל שמיים" המאפשר לגבש תמונה מדויקת ורחבה של המרחב האווירי, גם בטווחים רחוקים ובגבהים נמוכים יחסית. הוא מופעל מאתר ייעודי בצפון ישראל, שהקים אגף ההנדסה והבינוי במשרד הביטחון ונושא מערכת מכ"ם שפותחה בחברת אלתא.
מיכשור וציוד בתקופות שונות
עריכה- מערכת "טל שמיים".
- מכ"ם נישא על בלוני התצפית והגילוי, מבוסס על מכ"ם "אורן ירוק".
- מתקן המכ"ם בדימונה.
- תחנת המכ"ם האמריקאית THAAD מסוג FBX-T system, שגם ממנה מתקבל מידע, מופעלת בטכנולוגיית X-Band radar (אנ') ונמצאת בסמוך להר קרן.[25][26][27][28]
- מכ"ם נייד דו־ממדי AN/TPS-44 (אנ'), תוצרת קרדיון אלקטרוניקס (Cardion Electronics), ארצות הברית.[מכשור 1]
- מכ"ם נייד תלת־ממדי AN/TPS-43 המספק גם נתוני גובה. תוצרת Westinghouse Defense and Electronic Division, ארצות הברית.[מכשור 1]
- מכ"ם חיפוש ראשי נייח AN/FPS-100 מותקן בתוך ראדום, תוצרת בנדיקס (אנ'), ארצות הברית.[מכשור 2]
- מכ"ם גובה נייח AN/FPS-89 מותקן בתוך ראדום, תוצרת ג'נרל אלקטריק, ארצות הברית.[מכשור 2]
- מעכ"ן "פָּרַש" ‒ מערכת כיוון שכללה את המכ"ם Super Fledermaus D-7 (אנ') ויחידת השליטה ששימשה במקור לאיכון והכוונת תותחי בופורס.[29]
- מערך הבקרה עשה לעיתים שימוש, לצורך תגבור וכיסוי "שטחים מתים" ברשת הגילוי המכ"מית, גם במכ"מים של סוללות טילי ההוק.[מכשור 3]
- מכ"ם רמית.[מכשור 4]
- מכ"ם C-70 לגילוי והכוונה (יצרן לא ידוע).[מכשור 5]
- מכ"ם D-3 (יצרן וייעוד לא ידועים).[מכשור 3]
- מכ"ם ימי SO9 Naval RADAR דו־ממדי (2D) ששופץ והוסב על ידי חברת "תומסון" הצרפתית, למכ"ם קרקעי נייד RAMFIS (ראשי תיבות של: "מכ״ם נייד עבור ישראל"). מכ"ם זה יועד לגילוי נמוך של מטרות שטח ואוויר באזור הים, ושימש בעיקר להתרעה מוקדמת. נכנס לשימוש ב-1956 טרם מלחמת סיני.[מכשור 6][מכשור 7][מכשור 8]
- מכ"ם ימי מוטס SCR-010 Naval RADAR תלת־ממדי (3D) ששופץ והוסב על ידי חברת "תומסון" הצרפתית, למכ"ם קרקעי נייח RAFIS (ראשי תיבות של: "מכ״ם נייח עבור ישראל"). מכ"ם תלת־ממדי זה, היה בעל טווח מרבי של 60 מייל, עם אפשרות למדידת גובה המטרה. מכ"ם זה פעל במשולב עם מכ"ם ההתרעה המוקדמת RAMFIS הנזכר לעיל, כאשר לאחר איתור המטרה, הופנה המכשיר באופן ידני על ידי המפעיל לכיוון הרצוי ומדד את גובה המטרה. נכנס לשימוש ב-1956 טרם מלחמת סיני.[מכשור 6][מכשור 7][מכשור 8]
- מכ"ם נייד SCR-7, תוצרת ארצות הברית (יצרן וייעוד לא ידועים).[מכשור 9]
- מכ"ם SM, תוצרת ארצות הברית (יצרן וייעוד לא ידועים).[מכשור 9]
- מכ"ם SC, תוצרת ארצות הברית (יצרן וייעוד לא ידועים).[מכשור 9]
- מכ"ם מתוצרת "קרדון", לפריסה ולהצבה באתרים רחוקים (דגם וארץ יצור לא ידועים).[מכשור 2]
- מכ"ם גובה מתוצרת "וסטינגהאוס אלקטריק" (דגם לא ידוע).[מכשור 2]
יחידות המערך
עריכה
מיח"ה (מפקדת יחידות הבקרה) 517 – מפקדת המערך
יב"א 506, היב"א הצפונית ‒ על הר מירון.
יב"א 509, היב"א הדרומית ‒ על הר אריכא בקרבת מצפה רמון.- גדוד הגילוי 503 – בשנת 2023 התמזגו ליצירתו, היחידות י"ג 503, י"ג 511 וטל שמיים.
בית הספר לבקרה אווירית ופיקוח טיסה 528.
טייסת 122 – מפעילה מטוסים בהם מותקנים מערכות מכ"ם. שוכנת בבסיס נבטים.- מב"א (מכלול בקרה אוגדתי) 143 באוגדה 143[30][31] ומב"א באוגדה 91.[32]
י"ב 155 ‒ יחידת איכון והכוונה, בתחילה פעלה מכנף 2 ולאחר הפרדת והעתקת הכנף, נשארה בבסיס פלמחים. כמו כן פרסה במקומות רבים ושונים ובהם אום חשיבה. (היסטורי)- יחידת בקרה מרכזית 333 (יב"מ 333) ‒ במטה חיל האוויר (בתחילה ברמלה ולאחר מכן בקריה). הפכה ליחידת שליטה מרכזית (יש"מ) 333 וכיום נקראת יחידת השליטה והמבצעים.
יב"א 501 ‒ בסיס חפץ חיים ליד גדרה, בה היה "שולחן מצפים מרכזי". (היסטורי)- יב"א 503 ‒ על הר הכרמל בבסיס סטלה מאריס. פורקה בנובמבר 1968. (היסטורי)
י"ג 503 ‒ על הר בעל חצור, ב-2023 התמזגה אל גדוד הגילוי.- י"ב 505 ‒ יחידת גילוי ול"א על הר חרמון.[33]
י"ג 511 – במחנה כמוס ליד דימונה, ב-2023 התמזגה אל גדוד הגילוי.
יב"א 511, החלה את דרכה כ־י"ב 511, על הר אוּם מרג'ום במערב סיני ופורקה ב־1979, בעקבות הסכם השלום עם מצרים (היסטורי). היחידה הוקמה מחדש כי"ג 511 (יחידת גילוי) בשנת 1991.- י"ב 518 ‒ בסמוך לימת בארדאוויל או על ג'בל עתקה. (היסטורי)
י"ב 528 ‒ על הר צפרא, אזור שארם א-שייח', דרום סיני. החל מפתיחתה מחדש בשנת 2003, שכנה היחידה בבח"א 10 בעובדה. בשנת 2020 הפכה היחידה לבית הספר לבקרה אווירית ופיקוח טיסה.
י״ב 545 ‒ יחידת ל"א אזורית על הר אום חשיבה, מערב סיני. (היסטורי)- י"ק 546 – יחידת גילוי במילואים שהשתייכה לי"ק 503.
- י"ב/י"ג 547 ‒ יחידת גילוי חלופית (של חיילי מילואים) על ג'בל יעלק, מערב סיני. (היסטורי)
- י"ב 548 ניידת ‒ הוצבה לפי הצורך בהרי יהודה כדי לצפות לעבר ירדן. (היסטורי)
- י"ק 549 – יחידת גילוי במילואים שהשתייכה לי"ק 501.
- י"ב/פריסת מכ"ם נח"ל ים (י"ב מספר ?) – בתקופת מלחמת ההתשה ועד מלחמת יום כיפור. (היסטורי)
מפקדי המערך
עריכה| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| קצין בד"ח | ||
| סא"ל גבריאל טורנר | 1953 | |
| סא"ל צבי אורן | 1959 | בנובמבר 1961 הפך לרע"ן אוויר 6 |
| רע"ן אוויר 6 | ||
| סא"ל שמואל כסלו | 1962 | |
| קשל"ב | ||
| סא"ל מנחם זהבי | 1969 | |
| סא"ל אריה רביב | 1972 | |
| סא"ל עמי אילון | 1973 | |
| מפקדי מיח"ה | ||
| אל"ם שמעון לסר | 1978 | |
| אל"ם צבי ימי | 1981 | |
| אל"ם יעקב אלמוג | 1983 | |
| אל"ם עוזי רום | 1985 | |
| אל"ם רן כץ | 1989 | |
| אל"ם בני כהן | 1995 | |
| אל"ם אלי שרמייסטר | 1999 | |
| אל"ם איל כהן | 2001 | |
| אל"ם מאיר בן שיה | 2004 | |
| אל"ם משה מנור | 2007 | |
| אל"ם רן תורג'מן | 2010 | |
| אל"ם ערן זליגמן | 2014 | |
| ?? | ||
| אל"ם א'[34][35] | 2019–2021 | |
| אל"ם א' | 2021–2024 | |
| אל"ם ר'[1] | 2024 | |
סמלי יחידות המערך
עריכה
|
סיכות בקרי אוויר, מש"קי בקרה וקציני פיקוח טיסה
עריכה
|
![סיכת בקר אוויר, חדשה[36] (החל ממרץ 2020, למידע נוסף)](/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:IAF_Flight_Controller_Badge_since_march_2020.png){kind=icon}
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- יורם רומם, "אני לוקח", הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, שנת 2021, "מגן עורף", עמודים 162–201
דני שלום, כרעם ביום בהיר, באוויר – פרסומי תעופה, שנת 2002, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר- אריה הלל, וידי אדם מתחת כנפיהם, הוצאת "מערכות" / משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ט 1999, פרק ז', החל מעמ' 117, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
- וידי אדם מתחת כנפיהם, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- שלומי אבידר, "מערך הבקרה: העיניים של המדינה", הוצאת משרד הביטחון, שנת 1998. מסת"ב 9650509682 או מסת"ב 9789650509682
קישורים חיצוניים
עריכה
מהגילוי ועד ליירוט: תהליך הפלת מטרות נעות, סרטון בערוץ "חיל האוויר הישראלי", באתר יוטיוב, 6 במרץ 2024.
הודיה כריש חזוני, הצצה נדירה לבסיס הסודי שמנהל את התקיפות בסוריה, בעיתון מקור ראשון, 24 באפריל 2019.- אמיר בוחבוט, "הטלפונים צלצלו - והתחילה מהומת עולם": הרגע שאחרי הפלת המטוס, באתר וואלה, 4 באוקטובר 2018.
- נועם אמיר, "טילי שיוט - האיום המשמעותי ביותר": הצצה ליחידה ששומרת על שמי ישראל, באתר מעריב אונליין, 11 באוקטובר 2016.
- גלעד לוי, העיניים של המדינה: הצצה ליחידת הבקרה האווירית של חיל האוויר בצפון, באתר מאקו, 12 במאי 2016.
- שני פומס, כששליטה ובקרה נפגשות, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 באפריל 2014.
- עמוס הראל, קו ההגנה של ישראל: סג"מ שיירט את המטוס המתאבד, באתר הארץ, 22 באפריל 2011.
- נעה כפרי, מבקרים קבוע, באתר חיל האוויר הישראלי, אוקטובר 2008.
- פליקס פריש, יחידת הבקרה האווירית: העיניים של המדינה, באתר ynet, 3 באפריל 2003.
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2
מערכת את"צ, מפקד חדש למערך הבקרה האווירית ופיקוח הטיסה, באתר צה"ל, 3 בנובמבר 2024
- ^ "מילון הקיצורים וראשי התיבות", צה"ל - אגף המבצעים - חט' תוה"ד - המדור לפרסומים ולמינוח, אוגוסט 2010, עמ' 75.
- ^ על פסגת ההר: יחידת הגילוי של חיל-האוויר, באתר חיל האוויר הישראלי.
- ^ ליהי חנן, גוזרים את הסרט: נפתח בית הספר החדש לבקרה אווירית ופיקוח טיסה, באתר חיל האוויר הישראלי, 21 ביולי 2020.
- ^ 1 2 3 אבידר, עמ' 22–32
- ^ 1 2 אבידר, עמ' 36–38
- ^ אבידר, עמ' 38–39
- ^ אבידר, עמ' 42–43
- ^ אבידר, עמ' 47–49
- ^ אבידר, עמ' 56–57, 59
- ^ אבידר, עמ' 51
- ^ אבידר, עמ' 84–85
- ^ אבידר, עמ' 90–95
- ^ אבידר, עמ' 96
- ^ אבידר, עמ' 96–98
- ^ אבידר, עמ' 99
- ^ אבידן, עמ' 118–119
- ^ אבידר, עמ' 128–126
- ^ אבידר, עמ' 143–144
- ^ יורם רומם, אני לוקח, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר 2021, "מגן עורף", עמ' 162-201.
- ^ 1 2 שחר צורני, טיפוס מרחף, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 במאי 2016.
- ^ 1 2 3 גבוה, רגיש ועצמאי, באתר חיל האוויר הישראלי, גיליון 161, 22 בפברואר 2005.
- ^ יהונתן מרוז, "כמוס" בעופרת יצוקה, באתר חיל האוויר הישראלי, 4 בינואר 2009.
- ^ 1 2 רוני ווינקלר, הבלונים של משטרת ישראל, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 בפברואר 2002.
- ^ גורמי ביטחון: המכ"ם האמריקני יחשוף סודות צבאיים, בעיתון מקור ראשון, בארכיון nrg, 3 באוקטובר 2008
- ^ תחנת המכ"ם האמריקני המתקדם נגד טילים איראניים הועברה מנבטים לבסיס עצמאי אמריקני הממוקם על הר קרן בנגב, באתר תיק דבקה, 7 במרץ 2010
- ^ שלושה אמריקאים בקרון באירופה יגנו על ישראל מהטילים של איראן, באתר "הארץ", מאורכב בארכיון האינטרנט
- ^ הצד השלילי של הצבת מערכת מכ"ם ה X-band האמריקאי בישראל, דיון באתר "פרש", החל מ-24 באוגוסט 2008
- ^ "פרשים וינשופים - סיפורה של יחידת ההכוונה 155", עופר צידון ואנשי היחידה, שנת 2023, עמ' 13
- ^ לחסל פעילי חמאס עם הרחפן ששיגרו: הצצה נדירה לחמ"ל, באתר מאקו, 20 במאי 2021
- ^ על קו התפר: הכירו את המב"א, באתר חיל האוויר הישראלי, 9 בנובמבר 2021
- ^ גל מי טל, אחרי שהוכיחה את עצמה בצפון, "שומו שמיים" יורדת גם לדרום, באתר צה"ל, 18 במאי 2025
- ^ מלחמת יום הכיפורים – מפות ומבצעים, עמ' 283, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2023, באתר צה"ל.
קישור נוסף:
שגיאות פרמטריות בתבנית:אתר צה"ל
סוג לא תואם [ 3 ] מלחמת יום הכיפורים – מפות ומבצעים, באתר צה"ל, עמ' 283 – עמ' 143 בקובץ
- ^ "כל כלי במרחב האווירי עלול להפוך לפצצה מתקתקת", באתר "IsraelDefense", 5 בינואר 2021
- ^ מפקד מערך הבקרה ופיקוח הטיסה היוצא מסכם שירות, באתר חיל האוויר הישראלי, 8 בנובמבר 2021
- ^ מאי פלג, חשיפה ראשונה: מערך הבקרה משנה את פניו, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 במרץ 2020.
- מכשור וציוד
- ^ 1 2 פגיעת טיל ביב"א בהר צפרא בסיני במלחמת יוה"כ, באתר פרש
- ^ 1 2 3 4 דני שלום, "כרעם ביום בהיר", עמ' 36
- ^ 1 2 דני שלום, "רוח רפאים מעל קהיר", כרך א', עמ' 72
- ^ שימש לתגבור מערך הבקרה בשטחים מתים.
- ^ סוללה 9 - יולי 1966, באתר Wix.com
- ^ 1 2 היסטוריית בסיס במצ"א 108, באתר Wix.com
- ^ 1 2 אריה הלל, "וידי אדם מתחת כנפיהם: תולדות המערך הטכנולוגי בחיל-האוויר, 1973-1948", הוצאת "מערכות" / משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ט 1999, עמ' 119 בספר, עמ' 117 בקובץ המקושר, באתר "הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר"
- ^ 1 2 דני שלום, "כרעם ביום בהיר", עמ' 35
- ^ 1 2 3 דני שלום, "כרעם ביום בהיר", עמ' 28