פתיחת התפריט הראשי

מערכת בירמינגהם

מערכת בירמינגהם הייתה מערכה שיזם מרטין לותר קינג בשנת 1963 למאבק בהפרדה הגזעית באלבמה.

רקעעריכה

מרטין לותר קינג הגדיר את העיר ברמינגהאם "העיר המופרדת ביותר בארצות הברית". בעיר שבה חיו כ-350,000 תושבים מתוכם 60% "לבנים" לא היו כל נושאי משרות ציבוריות מקרב התושבים האפרו-אמריקאים. האבטלה הקשה ותנאי האפליה הביאו את היחסים הבין גזעיים בעיר לכלל עימות אלים שכלל שימוש בנשק חם ומטעני חבלה. ניסיון של איגודי זכויות אדם לפעול דרך ערוצים משפטיים נתקלו בחומה בצורה של גזענות. בשנת 1963 נרצחו ארבע ילדות אפרו-אמריקאיות בהתקפת טרור על ידי מטען נפץ שהונח ברחוב הכנסייה הבפטיסטית. האירוע הונצח על ידי המשורר השחור דדלי רנדל, בשיר "הבלדה של ברמינגהאם"[1], ועל ידי סקסופוניסט הג'אז ג'ון קולטריין, בשיר "אלבמה".

המערכהעריכה

מנהיג התנועה התנועה לזכויות האזרח בברמינגהאם פרד שאטלסוורת' הזמין את מרטין לותר קינג ואת פעילי ה-SCLC להגיע לעיר כדי לסייע למאבק בהפרדה הגזעית. ארגונים אלו החלו במתקפה מרוכזת על חוקי ההפרדה שכונתה בשם "פרויקט C" (קיצור של Confrontation - עימות). במהלך החודשים אפריל ומאי 1963 נקטו המפגינים צעדים כתהלוכות מחאה ושביתות שבת. המשטרה פעלה בברוטליות מרובה, תוך שימוש בגז מדמיע ובכלבי תקיפה, ועצרה למעלה מ-3,000 איש, רבים מהם קטינים. נקודת המפנה לטובת המפגינים אירעה כאשר תלמידי בית ספר יצאו לרחובות במהלך שזכה לכינוי "מסע הצלב של הילדים" ועורר מחלוקת אך גם הטה את הכף בדעת הקהל בארצות הברית ובעולם המערבי. בתחילת חודש מאי הגיעה העיר לכדי קריסה כלכלית, עסקים נסגרו והתשתית העירונית חדלה מלתפקד. ביום 8 במאי הגיעו בעלי העסקים להסכמה עם נציגות המפגינים וביום 10 במאי הודיע מרטין לותר קינג כי הסכמה הושגה עם הרשות המקומית על הפסקת ההפרדה בעיר בתוך 90 יום. ביום 11 במאי הרסה פצצה את מלון גסטון בו שהה מרטין לותר קינג בעת המערכה ופצצה אחרת גרמה נזק לבית אחיו.

במהלך המערכה נעצר מרטין לותר קינג, אירוע הכליאה מספר 13 שלו מתוך 29 בסך הכל בקריירה. הכליאה הפכה לכלי במאבק הציבורי בעוד תומכיו פונים לתקשורת ואף לנשיא ארצות הברית תוך גרימת מבוכה לרשויות המקומיות. קינג ניצל את זמנו בכלא וכתב את המנשר המפורסם מכתב מבית הכלא של ברמינגהאם, שנכתב על בדלי נייר ושוליים של עיתונים. החיבור היה תשובה ישירה לאנשי כמורה לבנים שהאשימו את קינג בהסתה למרדנות ודרשו ממנו לנהל את המאבק באמצעים משפטיים. ה"מכתב" כלל את עיקרי אמונתו ודעותיו של קינג. בתגובה לביקורת קבע קינג כי השבר של הגזענות הוא עמוק, הצורך בשינוי דחוף והמערכת מחופרת בעמדתה, קינג טוען כי חירות אינה ניתנת במתנה על ידי הצד המדכא אלא המדוכא חייב לדרוש את חירותו. קינג מציין כי מסיבת התה של בוסטון הייתה למעשה צעד של מרדנות אזרחית ואף מרחיק לכת וקובע כי מעשיה של המפלגה הנאצית בגרמניה נעשו בחסות החוק. קינג ממשיך ומתאר את החברה "הלבנה" העומדת מול המפגינים:[2]

"אני כמעט הגעתי למסקנה שאבן הנגף הגדולה ביותר העומדת מול הכושי במהלכו לקראת חופש איננה הגזענים או הקו קלוקס קלאן אלא האדם הלבן המתון שמאמין בסדר יותר מאשר בצדק, המעדיף שלום שלילי שמהותו היא העדר של מתיחות על שלום חיובי שבו שורר הצדק. אדם שאומר תדיר: "אני מסכים אתך על המטרה שאתה רוצה להשיג אך אני לא מסכים עם דרכך הישירה" אדם שבהתנשאות מאמין כי הוא יכול לקבוע את לוח הזמנים לחירותו של אדם אחר, אדם שחי בתפיסת זמן מהאגדות ומייעץ לכושי להמתין לעונה נוחה יותר"

בסופו של דבר קצרה המערכה הצלחה, וב-12 ביוני 1963 נשא הנשיא ג'ון קנדי נאום בו ביקש להבטיח את זכותם של כל האזרחים לקבל שירות ולהשתמש בכל התשתיות, בכלל זה בתי מלון, חנויות, תיאטראות, מסעדות ומוסדות דומים ומימוש הזכות להצביע בכל המדינות. לאחר מכן, ב-19 ביוני, הגיש קנדי לקונגרס הצעת חוק לשוויון זכויות.

את המערכה סיכם קינג במילים הבאות:

"עובדה היא הייתה שהייתה אש ששום מים לא יכלו לכבותה. ואנחנו הלכנו מול זרנוקי המים. הכרנו מים. זה לא היה יכול לעצור אותנו. [...] וכך פשוט צעדנו מול הכלבים והבטנו בהם. [...] והיה שם כוח שבול קונור לא היה יכול להתרגל אליו, ובסופו של דבר הוא ריכך אותו, ואנחנו ניצחנו במאבקנו".

הערות שולייםעריכה