מערכת הרבייה הנקבית

מערכת הרבייה הנשית מורכבת מאיברים פנימיים וחיצוניים, אשר משתתפים בתהליך הרבייה האנושית. מערכת הרבייה הנשית אינה בוגרת מלידה, ומתפתחת בגיל ההתבגרות כדי להיות מסוגלת לייצר גמטות ולשאת עובר משך הריון מלא. איברי המין הפנימיים כוללים את הרחם, החצוצרות והשחלות. איברי המין החיצוניים כוללים את הפות כולל שפתי הפות, הדגדגן ופתח הנרתיק. הנרתיק מחובר לרחם באמצעות צוואר הרחם.[1]

מערכת הרבייה הנקבית
שיוך human reproductive system, מערכת הרבייה, ישות אנטומית מסוימת עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) organa genitalia feminina interna עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A09.1.00.001 עריכת הנתון בוויקינתונים
TA2 (2019) 3469 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 45663 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A05.360.319 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D005836 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המקבילה בגוף הגבר היא מערכת הרבייה הזכרית.

איברים פנימיים עריכה

 
 MRI צידי המראה את המיקום של הנרתיק, צוואר הרחם, הרחם.
 
איור המתאר מערכת הרבייה הנשית (מבט צידי)
 
סכמה של איברי הרבייה הפנימיים הנשיים (מבט קדמי)

איברי הרבייה הנשיים הפנימיים הם הנרתיק (לדן), הרחם, החצוצרות, השחלות.[2]

הנרתיק עריכה

הנרתיק הוא תעלה גמישה העשויה מרקמה פיברומסקולרית (מורכב מסיבים ורקמת השריר) באורך 10 ס"מ, תעלת הנרתיק מובילה מחוץ הגוף לצוואר הרחם. הוא מהווה חלק מתעלת הלידה בהקשר להיריון. הנרתיק יכול להכיל את איבר המין הזכרי במהלך קיום יחסי מין. נוזל זרע המכיל תאי זרע נפלט על ידי הזכר באורגזמה, לתוך הנרתיק, מה שמאפשר הפריה של תא ביצה (ביצית) באופן פוטנציאלי. מלבד להזדווגות משמש הנרתיק גם לניקוז דם הווסת מהרחם.[2]

צוואר הרחם עריכה

צוואר הרחם, החלק הנמוך ביותר, חלק צר הנמצא בחלק העליון של הנרתיק. צורתו כשל גלילי או חרוט, בולט בחלקה העליון הקדמי של קיר הנרתיק. כמחצית אורכו הוא גלוי, השאר נמצא מעל אזור הנרתיק ואינו חשוף. לצוואר הרחם יש שכבת שריר עבה מבחוץ והוא הפתח דרכו העובר מתגלה במהלך הלידה, כמו כן הוא ממלא תפקיד משמעותי בהגנה נגד חדירת זיהומים.[3]

הרחם עריכה

הרחם הוא איבר הרבייה הנשי העיקרי. הרחם מספק הגנה מכנית, תמיכה תזונתית בעובר המתפתח, ופינוי פסולת ממנו - עד הלידה. צירי הלידה, שהם התכווצויות בדופן השרירית של הרחם, חשובים על מנת לדחוף החוצה את העובר בסוף ההריון, בזמן הלידה.

הרחם הוא איבר חלול ושרירי, הממוקם בצורת "אגס הפוך". אורכו הרגיל הוא כ־8 ס"מ. תפקידו העיקרי הוא לאפשר לביצית מופרית שמשתילה עצמה על פני רירית הרחם, לקבל חומרי מזון דרך הדם שמוזרם לרחם למטרה זאת. הביצית המופרית הופכת לעובר, שמתפתח עד הלידה. אם ביצית לא נטמעת בקיר הרחם, האישה מתחילה את מחזור הווסת.

בהשפעת ההורמון אסטרוגן מתפתחת הרירית ומתעבה - "שלב השגשוג". לאחר מכן בהשפעת ההורמון פרוגסטרון, המופרש לאחר הביוץ, עוברת הרירית שינוי שמכשיר את הרירית לקליטת הריון. אם לא מתרחש הריון בזמן זה חלה התנוונות וקילוף של הרירית, המלווה בדימום, המכונה וסת.

ליקויים בהתפתחות רירית הרחם (למשל רירית דקה מהרצוי) עלולים לפגום בסיכוי השרשת העובר ולגרום לעקרות האישה.

הרחם מכיל שלוש רצועות מייצבות שעוזרות לייצב את מיקומו על ידי הגבלת טווח תנועתו: הרצועה האוטרסקרלית שומרת על הרחם מלנוע מעלה-קדימה; הרצועה הסיבובית מגבילה את התנועה האחורית של הרחם; הרצועה הקרדינלית מונעת את התנועה בחלקו התחתון של הרחם.[3]

חצוצרות עריכה

החצוצרות הן שני צינורות באורך של כ־10 ס"מ, המובילים מן השחלות אל הרחם. בקצה המשפך הרחב של החצוצרות מצויים מבנים דמויי עלי כותרת (פימבריה), המקובעים בקרבת השחלות וקולטים את הביצית לאחר הביוץ; מאחר שלביצית אין יכולת תנועה עצמית, תלוי מעברה מהשחלה ועד לחלל הרחם - בתפקוד החצוצרה. הביצית נעה לכיוון הרחם, נדחפת על ידי תנועות של ריסונים (cilia) על פני הציפוי הפנימי של החצוצרות. מסע זה לוקח שעות, או ימים. אם הביצית מופרית בעודה בחצוצרות, בדרך כלל היא תשתיל עצמה ברירית הרחם, תהליך המסמן את תחילת ההיריון.

השחלות עריכה

השחלות הן איברים קטנים, ומיקומן ליד דפנות הרוחב של חלל האגן. השחלות, האחראיות לאגירת תאי ביצה (ביציות) והפרשת הורמונים, מכילות כ־300,000-400,000 ביציות בסך-הכל. התהליך שבו תא ביצה (ביצית) משתחררת נקרא ביוץ. מהירות הביוץ היא תדירה ומשפיעה ישירות על אורך המחזור החודשי. בזמן הבשלת ביצית (זקיק) נוצר קרע בשחלה ומתאפשרת יציאה של ביצית, הנכנסת אל החצוצרות.

במהלך ההפריה, תפקידו של תא הביצה הוא שחרור מולקולות חיוניות, המנחות את תא הזרע ומאפשרות את היצמדות הביצית לפני השטח של תא הזרע. בהמשך, הביצית יכולה לספוג את תא הזרע לתוכה - מה שמהווה תחילתו של תהליך ההפריה.[1]

איברים חיצוניים עריכה

הפות הוא סך כל החלקים החיצוניים והרקמות - כולל את כף הערווה, השפתיים הגדולות, השפתיים הקטנות, בלוטת ברטולין, הדגדגן ואת פתח הנרתיק.[3]

התפתחות עריכה

כרומוזום הוא מאפיין גנטי הקובע את מין העובר כבר בהתעברות. מאפיינים שונים באדם מבוססים על 23 זוגות הכרומוזומים המועברים בירושה מן ההורים. מכיוון שתא ביצה מהאם מכיל כרומוזום X, בעוד הזרע מהאב עשוי להכיל את כרומוזום X או Y, יוצא שהזכר הוא מי שקובע את מין העובר: אם העובר ירש את כרומוזום ה-X מן האב, הוולד יהיה נקבה. במקרה זה, טסטוסטרון לא מופרש והצינור הפראמזונפרי יתפתח לאיברי מין נשיים. הדגדגן הוא שארית צינור המין הזכרי המזונפרי, המנוון. מאידך, אם העובר ירש את הכרומוזום Y מהאב, הוולד יהיה זכר. נוכחות של טסטוסטרון מגרה את צינור המין המזונפרי, מה שיביא להתפתחות אברי מין זכריים, והצינור הפראמזונפרי יתנוון.[4]

פיזיולוגיה עריכה

מערכת הרבייה הנקבית (או איברי המין הנשיים) היא לומן המתחיל בתור מסלול יחיד דרך הנרתיק, המתפצל לשני מסלולים ברחם, אשר שניהם ממשיכים דרך החצוצרות, וכלה באוסטיה הדיסטלית אשר נפתחת לתוך חלל הבטן (אל מול הביציות).

בהיעדר הפריה, הביצית בסופו של דבר תעבור את כל מערכת הרבייה מן החצוצרות עד היציאה דרך נרתיק באמצעות הווסת.

וסת חודשית עריכה

הווסת היא תהליך פיזיולוגי-הורמונלי המתרחש באופן מחזורי בגוף הנקבה אצל חלק מהיונקים והוא הכרחי לצורכי רבייה. שלב הדימום הנורמלי אורך 2–7 ימים. בגוף הנקבה האנושית הווסת מתרחשת אחת לחודש במשך כל תקופת הפוריות, החל משלב הבגרות המינית וכלה בגיל המעבר (הקרוי בלעז "מנופאוזה"). הווסת ידועה בלשון העם בשם המחזור החודשי, אף שכינוי זה אינו מדויק: המחזור החודשי, כשמו כן הוא - תהליך המשתרע על-פני כל החודש, ואילו הווסת היא רק אחד השלבים בו.

המחזור החודשי כולל הבשלה ושחרור של ביצית בשחלות, אשר עוברת דרך החצוצרות אל תוך הרחם. אם במהלך המעבר, הביצית נפגשת עם הזרע, זרע יחיד יכול להיכנס ולהתמזג עם הביצית ולהפרות אותה.

בתהליך ההפריה הטבעי, מתפתחים בשחלה זקיקים המכילים ביציות. פעם אחת לחודש משתחררת ביצית מהשחלה ונאספת על ידי החצוצרה שם היא מתאחדת עם תא הזרע. לאחר ההפריה בחצוצרה, מתפתחת הביצית המופרית לעובר המועבר בתוך 4–6 ימים לרחם ומשתרש ברירית הרחם. התרחשות זאת מתחילה את תקופת ההריון ואת תחילת התפתחות העובר עד הריון מלא. כאשר העובר כבר מפותח מספיק כדי לשרוד מחוץ לרחם, צוואר הרחם מתרחב והתכווצויות של שריר הרחם דוחפות את הרך הנולד דרך תעלת הלידה (הנרתיק).[2]

משמעות קלינית עריכה

דלקת נרתיקית עריכה

דלקת הנרתיק היא דלקת בנרתיק הנגרמת בעיקר על ידי זיהום. היא המצב הגינקולוגי הנפוץ ביותר. קשה לקבוע כל אורגניזם ספציפי האחראי על רוב דלקות הנרתיק, כי זה משתנה בטווח של גיל, פעילות מינית ושיטות הדבקה שונות של זיהום חיידקי. דלקת נרתיקית לא בהכרח נגרמת על ידי זיהום המועברות במגע מיני כיוון שיש הרבה גורמים זיהומיים וחיידקים אשר אוהבים לעשות שימוש בסמיכות הריריות, הפרשות הנמצאות בנרתיק. דלקת הנרתיק מאובחנת בדרך כלל בהתבסס על הנוכחות של הפרשות מהנרתיק, אשר יכול להיות בצבע מסוים, ריח, או איכות (סמיכות או משתנים נוספים).[5]

נרתיק חיידקי עריכה

זהו מצב גניקולוגי בנרתיק אצל נשים. מצב זה שונה מן הדלקת הנרתיקית כיוון שאין דלקת. חיידקי וגניטיס הם פולימיקרובים, וכוללים מינים רבים של חיידקים. האבחון עבור נרתיק חיידקי עשוי להיות אם שלושה מתוך ארבעת הקריטריונים הבאים נמצאים:

  1. הפרשה דקה והומוגנית
  2. חומציות (pH) של 4.5 בתוך הנרתיק
  3. תאי אפיתל בנרתיק עם חיידקים קשורים אליהם
  4. ריח לא טוב.

מצב זה מגביר סיכון של מצבים זיהומיים אחרים באיברי המין כגון דלקת קרום הרחם (endometritis).[5]

זיהום שמרים עריכה

זוהי סיבה נפוצה של גירוי בנרתיק, על פי המרכז לבקרת מחלות ומניעה לפחות 75% מהנשים הבוגרות חוו זיהום זה לפחות פעם אחת בחייהן. זיהומי שמרים נגרמים על ידי צמיחת יתר של פטרייה בנרתיק המכונה קנדידה. זיהומי שמרים נגרמים בדרך כלל על ידי חוסר איזון של חומציות בנרתיק, אשר בדרך כלל נוטה להיות חומצי. גורמים אחרים, כגון הריון, סוכרת, מערכת חיסונית חלשה, בדים צמודים במיוחד, או שימוש באביזרים שונים גם יכולים להוות סיבה. הסימפטומים של זיהומים פטרייתיים כוללים גירוד, צריבה, גירוי והפרשות דמויות גבינת קוטג' מהנרתיק. נשים גם דיווחו כי הם חוות כאבים בזמן קיום יחסי מין, כמו גם בזמן הטלת שתן. על מנת לאבחן דלקת שמרים יש לנטול דגימה של הפרשות מהנרתיק ובחינתם תחת מיקרוסקופ, באם נמצאות ראיות של שמרים, ניתן לאבחן זיהום שמרים. הטיפול משתנה ועשוי לכלול קרמים אשר נמרחים בתוך או סביב אזור הנרתיק, או גלולות העוצרות את הצמיחה של הפטריות.[5][4]

הטלת מום באיברי המין עריכה

ישנן שיטות רבות של השחתת איבר המין הנשי בתרבויות שונות לרוב שיטות אלו כוללות הסרה מלאה או חלקית של איברי הרבייה הנשיים החיצוניים. הנפוצים ביותר הם שני סוגים של השחתת איבר המין הנשי - כריתת דגדגן, "ברית המילה" של הדגדגן וכריתה של העור סביב הדגדגן. הם עלולים לכלול מגוון של תופעות לווי בעלי השלכות בריאותיות כגון דימום, נזק בלתי הפיך לרקמות, אלח דם אשר יכול לפעמים להיות קטלני.

ניתוח באיברי המין עריכה

ניתוח איברי המין הנשיים (Genitoplasty) מתייחס לניתוח המבוצע כדי לתקן נזק של איברי המין, במיוחד לאחר סרטן והטיפול בו. יש גם ניתוח כירורגי קוסמטי אשר משנה את המראה של איברי המין החיצוניים.

זכויות רבייה עריכה

הפדרציה הבינלאומית לגינקולוגיה ומיילדות נוסדה בשנת 1954 כדי לקדם את רווחתן של נשים בפרט והעלאת הסטנדרטים של לימוד וטיפול גינקולוגי. בשנת 2010 היו 124 מדינות מעורבות ביוזמה זאת.

זכויות רבייה הן זכויות משפטיות הקשורות ברבייה ובבריאות הרבייה. לנשים יש את הזכות לשלוט בעניינים הכרוכים במיניות שלהן כולל בריאות הרבייה המינית. הפרה של זכויות אלה כוללות הריון מאולץ, עיקור בכפייה, הפלה מאולצת, הטלת מום באיברי המין. הטלת מום באיברי המין הנקביים היא הסרה מלאה או חלקית של איברי המין הנשיים החיצוניים.[6]

היסטוריה עריכה

[6]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • פרופסור אברהם גולן, מיילדות, גינקולוגיה ופוריות, דיונון, 2009.
  • Novak, Emil, Novak's gynecology, 1883-1957.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Mahadevan, Harold Ellis, Vishy (2013). Clinical anatomy applied anatomy for students and junior doctors (13th ed.). Chichester, West Sussex, UK: Wiley-Blackwell. ISBN 9781118373767.
  2. ^ 1 2 3 מערכת הרביה הנשית באתר הדסה (ארכיון)
  3. ^ 1 2 3 Gray's Anatomy for Students (3rd Edition), ELSEVIER, 2014, עמ' 475-485
  4. ^ 1 2 "Details of genital development". נבדק ב-6 באוגוסט 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 Zaino, Nucci, & Kurman, Richard, & Marisa, Robert. "Diseas of the Vagina".{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  6. ^ 1 2 Anwar, Etin. "The Transmission of Generative Self and Women's Contribution to Conception." Gender and Self in Islam. London: Routledge, 2006. 75. Print.
תרשים מערכת הרבייה הנקבית