פתיחת התפריט הראשי

מערכת הרבייה הנשית מורכבת מאיברים פנימיים וחיצוניים, אשר משתתפים בתהליך הרבייה האנושית. מערכת הרבייה הנשית אינה בוגרת מלידה, ומתפתחת בגיל ההתבגרות כדי להיות מסוגלת לייצר גמטות ולשאת עובר משך הריון מלא. איברי המין הפנימיים כוללים את הרחםהחצוצרות והשחלות. איברי המין החיצוניים כוללים את הפות כולל שפתי הפות, הדגדגן ופתח הנרתיק. הנרתיק מחובר לרחם באמצעות צוואר הרחם.[1]

המקבילה בגוף הגבר היא מערכת הרבייה הזכרית.

תרשים מערכת הרבייה הנקבית
תרשים מערכת הרבייה של האישה

איברים פנימייםעריכה

 
 MRI צידי המראה את המיקום של הנרתיק, צוואר הרחם, הרחם.
 
איור המתאר מערכת הרבייה הנשית (מבט צידי)
 
סכמה של איברי הרבייה הפנימיים הנשיים (מבט קדמי)

איברי הרבייה הנשיים הפנימיים הם הנרתיק (לדן), הרחם, החצוצרות, השחלות.[2]

הנרתיקעריכה

הנרתיק הוא תעלה גמישה העשויה מרקמה פיברומסקולרית (מורכב מסיבים ורקמת השריר) באורך 10 ס"מ, תעלת הנרתיק מובילה מחוץ הגוף לצוואר הרחם. הוא מהווה חלק מתעלת הלידה בהקשר להריון. הנרתיק יכול להכיל את  איבר המין הזכרי במהלך קיום יחסי מין. נוזל זרע המכיל תאי זרע נפלט על ידי הזכר באורגזמה, לתוך הנרתיק, מה שמאפשר הפריה של תא ביצה (ביצית) באופן פוטנציאלי. מלבד להזדווגות משמש הנרתיק גם לניקוז דם הווסת מהרחם.[2]

צוואר הרחםעריכה

צוואר הרחם, החלק הנמוך ביותר, חלק צר הנמצא בחלק העליון של הנרתיק. צורתו כשל גלילי או חרוט, בולט בחלקה העליון הקדמי של קיר הנרתיק. כמחצית אורכו הוא גלוי, השאר נמצא מעל אזור הנרתיק ואינו חשוף. לצוואר הרחם יש שכבת שריר עבה מבחוץ והוא הפתח דרכו העובר מתגלה במהלך הלידה, כמו כן הוא ממלא תפקיד משמעותי בהגנה נגד חדירת זיהומים.[3]

הרחםעריכה

הרחם הוא איבר הרבייה הנשי העיקרי. הרחם מספק הגנה מכנית, תמיכה תזונתית ופינוי פסולת עבור העובר המתפתח עד הלידה. בנוסף, הצירים, שהם התכווצויות בקיר השרירים של הרחם, חשובים על מנת לדחוף החוצה את העובר בזמן הלידה.

הרחם הוא איבר חלול ושרירי בצורת אגס. אורכו הרגיל הוא כ- 8 ס"מ. תפקידו העיקרי הוא לאפשר לביצית מופרית, אשר משתילה עצמה לתוך רירית הרחם, חומרי מזון מן הדם שמוזרם לרחם לשם מטרה זאת . הביצית המופרית הופכת לעובר, המתפתח עד הלידה. אם ביצית לא נטמעת בקיר הרחם, האישה מתחילה את הווסת.

בהשפעת ההורמון אסטרוגן מתפתחת הרירית ומתעבה (שלב השגשוג). לאחר מכן בהשפעת ההורמון פרוגסטרון, המופרש לאחר הביוץ, עוברת הרירית שינוי המכשיר את הרירית לקליטת הריון. אם לא מתרחש הריון בזמן זה חלה התנוונות וקילוף של הרירית המלווה בדימום המכונה וסת.

ליקויים בהתפתחות רירית הרחם, למשל רירית דקה מהרצוי, עלולים לפגום בסיכוי השרשת העובר ולגרום לעקרות האישה.

הרחם מכיל שלוש רצועות מייצבות אשר עוזרות לייצב את מיקום של הרחם באמצעות הגבלה של טווח תנועתו. רצועה אוטרסקרלית שומרת על הרחם מפני לנוע מעלה קדימה. הרצועה הסיבובית מגבילה את התנועה האחורית של הרחם. הרצועה הקרדינלית גם מונעת את התנועה בחלקה התחתון של הרחם.[3]

חצוצרותעריכה

החצוצרות הן שני צינורות באורך של כ- 10 ס"מ, המובילים מן השחלות אל הרחם. בקצה המשפך הרחב של החצוצרות מצויים מבנים דמויי עלי כותרת (פימבריה), המקובעים בקרבת השחלות וקולטים את הביצית לאחר הביוץ, מאחר שלביצית אין יכולת תנועה עצמית, תלויה העברתה מהשחלה ועד לחלל הרחם בתפקוד החצוצרה. הביצית נעה לכיוון הרחם, נדחפת יחד על ידי תנועות של ריסונים (cilia) על הציפוי הפנימי של החצוצרות, מסע זה לוקח שעות או ימים. אם הביצית מופרית בעודה בחצוצרות, אז בדרך כלל היא תשתיל עצמה ברירית הרחם, תהליך אשר מסמן את תחילת ההריון.

השחלותעריכה

השחלות הן איברים קטנים, ממוקמות ליד קירות הרוחב של חלל האגן. איברים אלה אחראים על אגירה של תאי ביצה (ביצית) והפרשת הורמונים, מכילות כ- 300,000-400,000 ביציות . התהליך שבו תא ביצה (ביצית) משתחררת נקרא ביוץ. המהירות של הביוץ היא תדירה ומשפיעה ישירות על אורכו של המחזור החודשי. בזמן הבשלה של ביצית, זקיק, נוצר קרע בשחלה, ומתאפשרת יציאה של ביצית הנכנסת אל החצוצרות.

במהלך ההפריה תא הביצה ממלא תפקיד; הוא משחרר מולקולות חיוניות המנחות את הזרע ומאפשרות את הצמדות פני השטח של הביצה לפני השטח של תא הזרע. לאחר מכן הביצה יכולה לספוג את תא הזרע, זהו תחילתו של תהליך ההפריה.[1]

איברים חיצונייםעריכה

הפות מורכב כל החלקים החיצוניים והרקמות, כולל את כף הערווה, השפתיים הגדולות, השפתיים הקטנות, בלוטת ברטולין, הדגדגן ואת פתח הנרתיק.[3]

התפתחותעריכה

כרומוזום הוא מאפיין גנטי הקובע את מין של העובר כבר בהתעברות. מאפיינים שונים באדם מבוססים על 23 זוגות של כרומוזומים המועברים בירושה. מכיוון שתא ביצה מהאם מכיל כרומוזום X,  בעוד הזרע מהאב עשוי להכיל את כרומוזום X או Y, מכך נובע שהזכר הוא מי שקובע את מין העובר. אם העובר ירש את כרומוזום ה-X מן האב, העובר יהיה נקבה. במקרה זה, טסטוסטרון לא מופרש והצינור הפראמזופרי יתפתח לאיברי מין נשיים. הדגדגן הוא שארית של צינור המין הזכרי, המזונפרי, המנוון. מצד שני, אם העובר ירש את כרומוזום Y מהאב, העובר יהיה זכר; נוכחות של טסטוסטרון מגרה את צינור המין המזונפרי אשר יביא להתפתחות אברי מין זכריים והצינור פראמזונפרי יתנוון.[4]

פיזיולוגיהעריכה

מערכת הרבייה הנקבית (או איברי המין הנשיים) היא לומן המתחיל בתור מסלול יחיד דרך הנרתיק, המתפצל לשני מסלולים ברחם, אשר שניהם ממשיכים דרך החצוצרות, וכלה באוסטיה הדיסטלית אשר נפתחת לתוך חלל הבטן (אל מול הביציות).

בהיעדר הפריה, הביצית בסופו של דבר תעבור את כל מערכת הרבייה מן החצוצרות עד היציאה דרך נרתיק באמצעות הווסת.

וסת חודשיתעריכה

הוסת היא תהליך פיזיולוגי-הורמונלי המתרחש באופן מחזורי בגוף הנקבה אצל חלק מהיונקים והוא הכרחי לצורכי רבייה. שלב הדימום הנורמלי אורך 2-7 ימים. בגוף הנקבה האנושית הווסת מתרחשת אחת לחודש במשך כל תקופת הפוריות, החל משלב הבגרות המינית וכלה בגיל המעבר (הקרוי בלעז "מנופאוזה"). הווסת ידועה בלשון העם בשם המחזור החודשי, אף שכינוי זה אינו מדויק: המחזור החודשי, כשמו כן הוא - תהליך המשתרע על-פני כל החודש, ואילו הווסת היא רק אחד השלבים בו.

המחזור החודשי כולל הבשלה ושחרור של ביצית בשחלות, אשר עוברת דרך החצוצרות אל תוך הרחם. אם במהלך המעבר, הביצית נפגשת עם הזרע, זרע יחיד יכול להיכנס ולהתמזג עם הביצית ולהפרות אותה.

בתהליך ההפריה הטבעי, מתפתחים בשחלה זקיקים המכילים ביציות. פעם אחת לחודש משתחררת ביצית מהשחלה ונאספת על ידי החצוצרה שם היא מתאחדת עם תא הזרע. לאחר ההפריה בחצוצרה, מתפתחת הביצית המופרית לעובר המועבר בתוך ‎4-6 ימים לרחם ומשתרש ברירית הרחם. התרחשות זאת מתחילה את תקופת ההריון ואת תחילת התפתחות העובר עד הריון מלא. כאשר העובר כבר מפותח מספיק כדי לשרוד מחוץ לרחם, צוואר הרחם מתרחב והתכווצויות של שריר הרחם דוחפות את הרך הנולד דרך תעלת הלידה (הנרתיק).[2]

משמעות קליניתעריכה

דלקת הנרתיקיתעריכה

דלקת הנרתיק היא דלקת בנרתיק הנגרמת בעיקר על ידי זיהום. היא המצב הגינקולוגי הנפוץ ביותר. קשה לקבוע כל אורגניזם ספציפי האחראי על רוב דלקות הנרתיק, כי זה משתנה בטווח של גיל, פעילות מינית ושיטות הדבקה שונות של זיהוי חיידקי. דלקת נרתיקית לא בהכרח נגרמת על ידי זיהום המועברות במגע מיני כיוון שיש הרבה גואמים זיהומיים וחיידקים אשר אוהבים לעשות שימוש בסמיכות הריריות, הפרשות הנמצאות בנרתיק. דלקת הנרתיק מאובחנת בדרך כלל בהתבסס על הנוכחות של הפרשות מהנרתיק, אשר יכול להיות בצבע מסוים, ריח, או איכות (סמיכות או משתנים נוספים).[5]

נרתיק חיידקיעריכה

זהו מצב גניקולוגי בנרתיק אצל נשים. מצב זה שונה מן הדלקת הנרתיקית  כיוון שאין דלקת. חיידקי וגניטיס הם פולימיקרובים, וכוללים מינים רבים של חיידקים. האבחון עבור נרתיק חיידקי עשוי להיות אם שלושה מתוך ארבעת הקריטריונים הבאים נמצאים: (1) הפרשה דקה והומוגנית (2) חומציות (pH) של 4.5 בתוך הנרתיק, (3) תאי אפיתל בנרתיק עם חיידקים קשורים אליהם, או (4) ריח לא טוב. מצב זה קשור עם סיכון מוגבר של מצבים זיהומיים אחרים באיברי המין כגון דלקת קרום הרחם (endometritis).[5]

זיהום שמריםעריכה

זוהי סיבה נפוצה של גירוי בנרתיק, על פי המרכז לבקרת מחלות ומניעה לפחות 75% מהנשים הבוגרות חוו זיהום זה לפחות פעם אחת בחייהן. זיהומי שמרים נגרמים על ידי צמיחת יתר של פטרייה בנרתיק המכונה קנדידה. זיהומי שמרים נגרמים בדרך כלל על ידי חוסר איזון של חומציות בנרתיק, אשר בדרך כלל נוטה להיות חומצי. גורמים אחרים, כגון הריון, סוכרת, מערכת חיסונית חלשה, בדים צמודים במיוחד, או שימוש באביזרים שונים גם יכולים להוות סיבה. הסימפטומים של זיהומים פטרייתיים כוללים גירוד, צריבה, גירוי והפרשות דמויות גבינת קוטג' מהנרתיק. נשים גם דיווחו כי הם חוות כאבים בזמן קיום יחסי מין, כמו גם בזמן הטלת שתן. על מנת לאבחן דלקת שמרים יש לנטול דגימה של הפרשות מהנרתיק ובחינתם תחת מיקרוסקופ, באם נמצאות ראיות של שמרים, ניתן לאבחן זיהום שמרים. הטיפול משתנה ועשוי לכלול קרמים אשר נמרחים בתוך או סביב אזור הנרתיק, או גלולות העוצרות את הצמיחה של הפטריות.[5][4]

הטלת מום באיברי המיןעריכה

ישנן שיטות רבות של השחתת איבר המין הנשי בתרבויות שונות לרוב שיטות אלו כוללות הסרה מלאה או חלקית של איברי הרבייה הנשיים החיצוניים. הנפוצים ביותר הם שני סוגים של מילת נשים- כריתת דגדגן, "ברית המילה" של הדגדגן וכריתה של העור סביב הדגדגן. הם עלולים לכלול מגוון של תופעות לווי בעלי השלכות בריאותיות כגון דימום, נזק בלתי הפיך לרקמות, אלח דם אשר יכול לפעמים להיות קטלני.

ניתוח באיברי המיןעריכה

ניתוח איברי המין הנשיים (Genitoplasty) מתייחס לניתוח המבוצע כדי לתקן נזק של איברי המין, במיוחד לאחר סרטן והטיפול בו. יש גם ניתוח כירורגי קוסמטי אשר משנה את המראה של איברי המין החיצוניים.

זכויות רבייהעריכה

את הפדרציה הבינלאומית לגינקולוגיה ומיילדות, נוסדה בשנת 1954 כדי לקדם את רווחתם של נשים בפרט והעלאת הסטנדרטים של לימוד וטיפול גיניקולוגי. בשנת 2010 היו 124 מדינות מעורבות ביוזמה זאת.

זכויות רבייה הן זכויות משפטיות הקשורות רבייה, בריאות הרבייה. לנשים יש את הזכות לשלוט בעניינים הכרוכים במיניות שלהן כולל את בריאות הרבייה המינית. הפרה של זכויות אלה כוללות הריון מאולץ, עיקור בכפייה, הפלה מאולצת, הטלת מום באיברי המין. הטלת מום באיברי המין הנקביים היא הסרה מלאה או חלקית של איברי המין הנשיים החיצוניים.[6]

היסטוריהעריכה

-להוסיף ולבדוק- [6]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • פרופסור אברהם גולן, מיילדות, גינקולוגיה ופוריות, דיונון, 2009.
  • Novak, Emil, Novak's gynecology, 1883-1957.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 Mahadevan, Harold Ellis, Vishy (2013). Clinical anatomy applied anatomy for students and junior doctors (מהדורה 13th). Chichester, West Sussex, UK: Wiley-Blackwell. ISBN 9781118373767. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 מערכת הרביה הנשית באתר הדסה
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Gray's Anatomy for Students (3rd Edition), ELSEVIER, 2014, עמ' 475-485
  4. ^ 4.0 4.1 "Details of genital development". בדיקה אחרונה ב-6 באוגוסט 2010. 
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Zaino, Nucci, & Kurman, Richard, Marisa, & Robert. "Diseas of the Vagina". CS1 maint: Multiple names: authors list (link)
  6. ^ 6.0 6.1 Anwar, Etin. "The Transmission of Generative Self and Women's Contribution to Conception." Gender and Self in Islam. London: Routledge, 2006. 75. Print.