מערת צדקיהו

מערה בירושלים

מערת צדקיהוערבית: مغارة سليمان, מערת שלמה) היא המערה המלאכותית הגדולה בישראל, הנמצאת בירושלים. הכניסה אליה היא מחוץ לחומות ירושלים, כ-100 מטר מזרחית לשער שכם, והיא משתרעת מתחת לבתי הרובע המוסלמי. היא הייתה חסומה למבקרים במשך דורות רבים. למערה נקשרו מסורות רבות, והמפורסמת בהן קשורה במנוסתו של צדקיהו מלך יהודה מפני הבבלים עם חורבן בית המקדש הראשון. מסורת זו העניקה למערה את שמה.

מערת צדקיהו
מידע כללי
מדינה ישראלישראל מדינת ישראל
מיקום ירושלים, ישראל
קואורדינטות 31°46′56″N 35°13′51″E / 31.782108333333°N 35.230738888889°E / 31.782108333333; 35.230738888889
אורך 300 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך גילוי 1854 עריכת הנתון בוויקינתונים
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
 
מערת צדקיהו
מערת צדקיהו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חתך המציג את מערת צדקיהו ביחס לסביבתה
מערת צדקיהו
מערת צדקיהו
מערת צדקיהו
מערת צדקיהו

תיאור ומיקום

עריכה

מערת צדקיהו חצובה כולה בסלע הגיר הקשה האופייני לעיר העתיקה. שטחה כ-9,000 מ"ר, אורכה הוא כ-300 מטרים, רוחבה המרבי כ-100 מטרים, וגובהה המרבי כ-15 מטרים. פתחה היחיד של המערה קטן יחסית, והוא שוכן בין שער שכם לשער הפרחים. המערה משתרעת מתחת לבתי הרובע המוסלמי, בין חומות ירושלים הצפוניות עד אזור רחוב ויה דולורוזה שברובע המוסלמי, מצפון להר הבית. נראה כי למערה היה המשך מצד דרום-מזרח, אך הוא חסום במפולות סלעים, ויש המשערים כי המערה הגיעה בעבר עד להר הבית.

המערה חצובה בעומק של תשעה מטרים מתחת לבתים שנבנו מעליה, ומחולקת לחללים ולאולמות גדולים. בעומק המערה נובע נביעה קטנה, אם כי ייתכן כי זוהי תעלת ניקוז שניזוקה בעת חציבת המערה ומימיה זולגים פנימה. על קירות המערה ניתן להבחין בסימני חציבה, וכן בכתובות גראפיטי מהעת החדשה, בערבית, אנגלית, יוונית וארמנית (אחת הכתובות, למשל, היא: "W. E. Blackstone Jan. 1889").

שימוש

עריכה

מערת צדקיהו הייתה בתחילתה מערה טבעית קטנה, כפי שמעיד פתחה, שהוא המרכיב הטבעי היחיד בה. המערה הפכה מחצבה, וחללה רחב הממדים נוצר בעקבות פעולות החציבה הרבות שנערכו בה במשך מאות שנים. החללים במערה מופרדים בקירות ובזקיפי סלע אומנות שהשאירו החוצבים כדי לתמוך בתקרת המערה עם התקדמות החציבה והעמקתה. מפלס רצפת המערה יורד מעט ככל שמתרחקים מן הפתח, ונראה כי היא הועמקה כך עם השנים, כדי למנוע ערעור של יסודות בתי העיר שמעל למערה. מפלס אולם הכניסה למערה היום גבוה בהרבה משהיה בעבר, בעקבות הצטברות שפכי עפר ופסולת.

שמות המערה

עריכה

מסורת יהודית, שמופיעה לראשונה במפורש במקורות מן המאה ה-16, קושרת את המערה לבריחת צדקיהו, מלכהּ האחרון של ממלכת יהודה, אל ערבות יריחו מירושלים הבוערת מפני צבא בבל. האירוע מתואר בספר ירמיהו, פרק נ"ב:

וַתִּבָּקַע הָעִיר, וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ. וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה. וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּשִּׂיגוּ אֶת צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבֹת יְרֵחוֹ וְכָל חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעָלָיו. וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל... וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ לְעֵינָיו... וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר. וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם וַיְבִאֵהוּ מֶלֶךְ בָּבֶל בָּבֶלָה וַיִּתְּנֵהוּ בֵית הַפְּקֻדֹּת עַד יוֹם מוֹתוֹ.

על פי מסורת זו, הייתה המערה מפולשת משני צדיה, ולכן יכול היה צדקיהו להסתתר בה ולברוח דרכה, כמובא אצל רש"י בפירושו לספר יחזקאל:

'וּפָרַשְׂתִּי אֶת רִשְׁתִּי עָלָיו וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי וְהֵבֵאתִי אֹתוֹ בָבֶלָה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְאוֹתָהּ לֹא יִרְאֶה וְשָׁם יָמוּת' (יחזקאל, י"ב, י"ג) - מערה הייתה לו (לצדקיהו) מביתו עד ערבות יריחו ויצא דרך המערה. מה עשה הקב"ה? - הביא צבי אחד לפני חיל כשדים, והולך לפניהם על גג המערה, והם רודפים אותו. וכשיצא צדקיהו מן המערה בערבות יריחו ראוהו יוצא ותפשוהו.

המסורת היהודית אף קושרת את המעיין הנובע בבטן המערה לדמעותיו של המלך העיוור, הנוטפות שם עד היום מצער חורבנה של ירושלים. בשל כך הוא נקרא 'מעיין דמעות צדקיהו'. למרות זאת, לא ניתן להתחקות בוודאות אחר הזמן המדויק בה החלה המערה להיקרא על שם צדקיהו המלך.

השם האנגלי של המערה הוא "מחצבות המלך שלמה" (King Solomon's Quarries), המקדים את תיארוך המערה לימי שלמה המלך, כ-300 שנה לפני ימי צדקיהו. בערבים היא נקראת מערת שלמה ומכונה גם בשמות "מערת המלכים" או "מערת קורח". השם הראשון מושפע מן השם האנגלי, המייחס את המערה לשלמה המלך, ואילו השם השני מבוסס על פולקלור מקומי, המזהה את המערה עם המקום בו נקברו קורח ועדתו, לאחר שהאדמה בלעה אותם. כך או כך, נראה כי זיהוי המערה עם מלכים שונים קשור בכך שסוג אבן הגיר בה נקרא 'מֵלֶכֶּה'. אבן זו נוחה לחציבה, עמידה בפגעי מזג האוויר, ומתקשה במגע עם אוויר על ידי ציפוי טבעי בנארי, כראוי למבני מלכות.

תולדות המערה

עריכה
 
חוברת הסבר על המערה, ועליה תחריט היצור המכונף

ימי בית המקדש הראשון

עריכה

מסורות שאין להן סימוכין ארכאולוגים מייחסות את תחילת הפעילות במערה לימי בית ראשון, ואף לימי שלמה המלך. תיארוך זה נשען על התיאור המקראי של בניית בית המקדש הראשון על ידי שלמה: "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר... וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית" (ספר מלכים א', פרק ה').

ב-1873 גילה החוקר הצרפתי, שארל קלרמון-גנו, תבליט של יצור מכונף בגודל 35X27 סנטימטרים על קיר באולם הכניסה של המערה[1]. היצור, המזכיר את הכרובים שעל ארון הברית, דומה בסגנונו לאמנות האופיינית לימי בית ראשון.

התיאור המקראי והתבליט שנמצא עמדו בבסיס תיארוך ראשית הפעילות במערת צדקיהו לימי שלמה המלך. הארכאולוג גבריאל ברקאי, שבחן את התבליט שנית לאחר מלחמת ששת הימים, גרס כי אין הוכחה ארכאולוגית לתיארוך פעילות החציבה במערת צדקיהו לימי בית ראשון: "השטח (של הסלע) הוחלק טרם החריטה בכלי משונן, שתאריך השימוש בו לפי המקובל הוא בימי בית שני."[2]

ימי בית המקדש השני

עריכה

לעומת "שתיקת הממצאים" מימי הבית הראשון, המערה עשירה בעדויות מימי הבית השני. מקובל לזהות את מערת צדקיהו כמקור האבן העיקרי של המלך הורדוס, בעת שבנה את מקדש הורדוס לפני כאלפיים שנה. זיהוי זה מסתמך על סגנון החציבה שהיה מקובל אז, וניכר בקירות המערה, וכן בגודל האבנים שהוצאו ממנה, המאפיינות את כותלי הר הבית[3]. המערה סמוכה מאוד להר הבית, ושוכנת מעט גבוה ממנו, דבר שהקל מאוד על ניוד האבנים. בחינת האבנים המרכיבות את הכותל המערבי העלה כי הן זהות מבחינה גאולוגית למסלע מערת צדקיהו, אישוש נוסף להנחה כי מקורן ממערה זו.

ייתכן כי מערת צדקיהו שימשה גם את המלך אגריפס הראשון, נכדו של הורדוס, במפעלי הבנייה הרבים שלו בירושלים, ואולי גם את אגריפס השני ממשיכו, שבנה את החומה השלישית במאה הראשונה לספירה.

התקופה הרומית

עריכה

אין כל מידע על קורות מערת צדקיהו לאחר חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה. עם זאת, בתוספתא, שנכתבה במאות השנייה והשלישית לספירה, מובאת הלכה בנושא יציאה מתחום שבת, המזכירה את מערת צדקיהו:

השובת בעיר, אפילו גדולה כאנטוכיא, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. השובת במערה, אפילו כמערת צדקיהו, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. (לעומת זאת) על גגה אין לו אלא ארבע אמות בלבד.

תוספתא, מסכת עירובין פרק ג' הלכה י"ג

מאחר שהמערה הייתה כבר קיימת בימי התוספתא, ומוכרת בוודאי לתושבי ירושלים, ייתכן שניתן למצוא במקור זה הוכחה כי באותה עת כבר נקשרה המסורת בין צדקיהו והמערה. עם זאת, ייתכן כי התוספתא לא התייחסה כלל למערה הנקראת היום 'מערת צדקיהו', אלא נתנה דוגמה ערטילאית למערה ארוכה מאד.

ימי הביניים

עריכה
 
המערה נחקרת על ידי הבריטים במאה ה-19; תחריט עץ מתוך סדרת ארץ ישראל הציורית, 1881 על פי ציור של ג'ון דאגלס וודוורד

בשנת 985 פרסם הגאוגרף המוסלמי, מוקדסי ספר על ארץ ישראל. בספר זה הזכיר מוקדסי את מערת צדקיהו ואת המסורת המוסלמית הקושרת אותה לקורח ועדתו, אולם הוא מסתייג ממסורת זו:

ויש בירושלים מחוץ לעיר מערה גדולה, שלפי מה ששמעתי מאנשים מלומדים וגם קראתי בספרים, היא מובילה למקום בו נשחטו האנשים בידי משה. אולם הדבר לא בטוח, מכיוון שייתכן שהמערה אינה אלא מחצבה גדולה עם מעברים שאפשר ללכת לאורכם עם לפידים.

תרגום מ- Description of Syria including Palestine, PPTS כרך 3, עמ' 83

רבי אשתורי הפרחי שעלה לארץ בשנת 1322 ועסק בחקר ארץ ישראל, פרסם את הספר "כפתור ופרח" ובו תיאור מערת צדקיהו: "לפנים מחומת ירושלם לצפון הוא פתח מערת חזקיה. והיא גדולה כים." (כפתור ופרח, פרק ו', על הר ציון). נראה כי אין מדובר כאן בפליטת קולמוס (חזקיה במקום צדקיה), שכן מקור יהודי מן המאה ה-19 (להלן) מציין אף הוא את השם חזקיהו, דבר המעיד על מסורת יהודית נוספת. כך או כך, תיאור המערה ומיקומה מעיד כי הכותב הכיר את המערה וידע היכן היא.

בחיבור "תולדות ירושלים וחברון" של ההיסטוריון והגאוגרף מוג'יר א-דין משנת 1495 מובא מידע אודות מערת צדקיהו, תחת הכותרת "מערת הכותנה":

מול א-סאהרה[4] מצד דרום, מתחת לחומות הצפוניות של העיר, ישנה מערה גדולה ועמוקה, הנקראת בשם 'מערת הכותנה'. אומרים שהיא מגיעה עד לכיפת הסלע. מספר אנשים שנכנסו אליה סיפרו סיפורים מבהילים.

תולדות ירושלים וחברון, הוצאת Sauvire, עמ' 198

מוג'יר א-דין מעיד, שבשלהי המאה ה-15 הייתה מערת צדקיהו ידועה, אולם היא נקראה משום מה בשם 'מערת הכותנה', והטילה אימה גדולה על המבקרים בה. האחרון שמזכיר את מערת צדקיהו בתקופה ההיא, הוא הנוסע היהודי רבי משה באסולה, שביקר בירושלים בראשית המאה ה-16. בספר המסע שלו תיאר את מערת צדקיהו, השוכנת בסמוך לשער שכם ומוסיף:"הרבה יהודים סיפרו לי שהלכו בה מיל, והיא גבוהה כסוס ורומח בידו."[5]

התקופה העות'מאנית

עריכה
 
מבקרים במערה בראשית המאה ה-20
 
מבקרים במערה בראשית המאה ה-20
 
התיאור המלא מתוך 'שערי ירושלים' למ' ריישר
 
מודעה על הסדרי הכניסה למערה, הצבי 1909
 
פתח המערה בתקופת המנדט, שנות ה-40
 
מערת צדקיהו
 
עיצוב המערה כקרקעית אוקיינוס ב'פסטיבל האור' 2010

במאה ה-16 בנה הסולטאן סולימאן הראשון את חומת ירושלים, ובעקבות כך הורה לחסום כליל את פתח מערת צדקיהו, כדי למנוע חדירת אויבים לתוך העיר דרכה. פתח המערה נסתם, המקום הפך לאתר אשפה ופסולת, ומיקומה של מערת צדקיהו נשכח למשך למעלה מ-300 שנה. עדות לכך ניתן למצוא בתיאור המסע שערך רבי גרשון סג"ל בירושלים בשנת 1624, בו הוא מספר כי מערת צדקיהו שוכנת בדרומה של ירושלים (ולא בצפונה) וכי "אין שום אדם ראוי ליגש שמה עד ביאת המשיח."[6]

למרות זאת, ישנה עדות שכתב ישראל יוסף בנימין ("בנימין השני") על מערת צדקיהו, לאחר ביקורו בירושלים בשנת 1847:

מחוץ לעיר, אך בפנים היקף חומותיה לפאת צפון, נמצאת המערה אשר חפרוה במצוות המלך חזקיה. ואומרים כי צדקיהו מלך יהודה האחרון רצה להימלט דרך המערה הזאת מידי הכשדים. המערה סמוכה לשער שכם, ורחבה כל כך, עד אשר יוכל סוס ורוכבו לעבור בה. כן הגידו לי יהודים אחדים.

מסעות בנימין השני בארץ ישראל, אצל אברהם יערי, 'מסעות ארץ ישראל', עמ'588

הדמיון הרב של תיאור זה למופיע בתיאור מסעו של רבי משה באסולה, וכן התוספת "כן הגידו לי יהודים אחדים", מעידים כי הכותב לא ראה בעצמו את המערה, שכבר לא הייתה ידועה, אלא הסתמך על עדות קודמו ועל מסורת שבעל פה.

הוכחה נוספת לכך שמערת צדקיהו נעלמה מהעין מובאת בספר 'תבואות הארץ' של חוקר ארץ ישראל, יהוסף שוורץ. בספר, שראה אור בשנת תר"ח (1848), זיהה שוורץ את מערת צדקיהו עם "מערות המלכים" המוזכרות בכתבי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו[7]:

כל המחקרים נלאו מחפש מערות אלה (שמציין יוסף בן מתתיהו) ולדעת תכונתם, ואחווה דעתי בזה. אמרינן (כתוב) במסכת עירובין שמערת צדקיהו גדולה מאד... והנה אין ספק אצלי שעל מערה זו כיוון היוסיפון: מה שאמר 'מערות המלכים', רצה לומר '(מערת) צדקיה המלך'. וכפי הנראה היא מערת קבורת כלבא שבוע, שהיא מכוון לצפון באב אלעמוד (שער שכם), בערך ט"ו דקים (15 דקות הליכה)

יהוסף שוורץ, תבואות הארץ, פרק ז', עמ' של"ו

מקור זה מלמד כי על אף המסורות בעל פה, מערת צדקיהו לא הייתה ידועה במחצית הראשונה של המאה ה-19, עד כי שוורץ בלבל בינה ובין קברי המלכים, שיוחסו אז לכלבא שבוע.

שנים ספורות לאחר פרסום 'תבואות הארץ', בחורף של שנת 1854, יצא הרופא וחוקר המקרא הבריטי, ג'יימס ברקלי[8], לטיול עם כלבו סמוך לשער שכם בירושלים. לפתע נעלם הכלב, ולאחר חיפושים התברר כי החליק לתוך פתח מערה ענקית, שהיה מוסתר בערימת אשפה גדולה. הפתח נחשף בעקבות גשמים עזים שירדו באותה שנה, וסחפו את האשפה אל תוך חלל המערה. נרעש מן הגילוי, מיהר ברקלי לביתו, ולמחרת בלילה יצא שוב, בחברת שני בניו, לבדוק את המערה מקרוב. הם התחפשו לערבים כדי לא למשוך תשומת לב, ונכנסו דרך הפתח הקטן מצוידים בלפידים כבויים, שהודלקו רק בתוך המערה. הייתה זו הפעם הראשונה לאחר מאות שנים שרגל אדם דרכה במערת צדקיהו.

עם פרסום גילוי המערה, הוזעקו למקום חוקרים מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל, שבה היה חבר גם ברקלי עצמו. הם בילו לילות כימים בחקירתה של המערה ובחשיפתה, והיו הראשונים לתארכה לימי שלמה המלך. הגילוי סקרן במיוחד את היהודים, בשל הקשרה לסיפור התנ"כי. משה ריישר הביא בשנת 1867 תיאור משעשע ורצוף גוזמאות על הרפתקאות אימה להן זכו יהודים שביקרו במערה, שנקראה בפיו 'מערת שכם':

זה כעשר שנים נפתח מערה אחת סמוך לשער שכם בירושלים. וכאשר הרגישו היהודים בזה, אז הלכו... כעשרה אנשים בחורים, ולקחו עמם כלי זין, מפחד שמא יימצא שמה חיות ונחשים ועקרבים. וגם חבלים לקחו, כמאה אמה למדוד עד כמה הגיע מהלכם. ונכנסו למערה ואבוקות של אוּר (אש) בידם. עלו הרים, ירדו בקעות גדולים ונוראים מאד, עד כי כלתה מידת החבל. ופתאום שמעו קול המון מים רבים אדירים, וכמעט טבלו במים רגליהם. ויחרדו האנשים חרדה גדולה ויתמהו איש לרעהו, ומיד חיש מהר ברחו החוצה.

שערי ירושלים, שער י' 'מעשה הארץ'

בשנת 1885 השתלטו חברי כת נוצרית גרמנית תמהונית על מערת צדקיהו, והפכו אותה לביתם. היה זה לאחר שניסו לשכנע את דיירי המושבה האמריקאית בירושלים, שגרו בדיוק מעל לפתח המערה, לפנות את ביתם ולהעניקו להם. בינתיים החליטו להמתין במערה, אך הלחות, האשפה ותנאי התברואה הקשים בה גרמו לרבים מהם לחלות באופן חמור. בסופו של דבר, בהתערבות הקונסול הגרמני בירושלים, סולקה החבורה מהמערה, ומנהיגם גורש לגרמניה[9]. בשנת 1893 חסמו השלטונות את פתח המערה בדלת ברזל, ולא התאפשרה עוד כניסה אליה[10].

בראשית המאה ה-20 הייתה המערה סגורה, אך פתחה היה ידוע, ולכן כאשר ההדיר אברהם משה לונץ וערך את הספר 'תבואות הארץ' בשנת תר"ס (1900), הוא העיר על הזיהוי השגוי של שוורץ:

המחבר ערבב פה שני מקומות הרחוקים זה מזה. מערת צדקיהו... היא מתחת להחומה הנוכחית, ופתחה בתוך החומה מבחוץ, סמוך לבאב אלעמוד, ומסורת היהודים קראה אותה 'מערת צדקיהו'. וכבר העירונו... כי אין כל ממש בהמסורה הזאת, ורק מאשר כי היהודים יושבי ירושלים יראו ללכת בה עד סופה, לכן חשבו כי היא עוברת עד יריחו, אך באמת אורכה רק אלף רגל. וגם אנוכי הלכתי בה עד קצה... וברור הדבר כי המערה הזאת היא רק מחצב שממנה הוציאו אבנים לבניין הבית. ו'מערת המלכים' שהזכיר היוסיפון... היא רחוקה מחומת הצפון של העיר בערך ט"ו דקים... ואחינו יקראו להמערה הזאת 'מערת כלבא שבוע'

תבואות הארץ', פרק ז', עמ' של"ו, הערה 2

בשנת 1907 נעשה שימוש אחרון במערת צדקיהו כמחצבה לבנייה מונומנטלית, כאשר השלטון המקומי הורה על חציבת אבנים במערה לבניית מגדל השעון על שער יפו, לכבודו של הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני. בעקבות כך נפתחה שוב המערה לקהל, כפי שמעידה המודעה בדבר הסדרי תשלום הכניסה אליה (משמאל), אך היא נסגרה שוב במהלך מלחמת העולם הראשונה. בסביבות שנת 1925 המהנדס ברוך קטינקא היה האחרון שהורשה לקחת מאבניה, איתם בנה את קירות חדר ההתייחדות ב ימק״א בימי המנדט הבריטי.

העת החדשה

עריכה
 
קיר צלבני ב"מסלול הזחילה" שאינו פתוח לקהל ללא תיאום
 
קיר האבן שבנו הבריטים בעת שהמערה שימשה מקלט

בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל נפתחה שוב המערה לקהל המבקרים, ובימי מלחמת העולם השנייה נבנה בפתחה קיר אבן, והיא הפכה למקלט כמחסה להפצצות. עם חלוקת ירושלים בשנת 1948 חסמה ממשלת ירדן את הכניסה למערת צדקיהו, שפתחה עמד אז על הגבול בין ירדן וישראל.

אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967 חודשה הפעילות במערה, אך המקום לא הוסדר למבקרים, והביקור בה היה מסוכן.

כשנה לאחר המלחמה טען מוסלמי תושב העיר העתיקה כי סבו החביא במערה שלושה ארגזים מלאים במטבעות זהב עוד לפני מלחמת העצמאות. הוא ביקש לאפשר לו לחפש את הארגזים על פי סימנים שהותיר הסב, והבטיח לתת בתמורה 75% מהמטבעות למדינת ישראל. האישור ניתן, אך האיש לא מצא דבר[11]. יש לציין שהוא לא היה האדם האחרון שטען שהוא יכול למצוא אוצר במערה: בשנת 2016, נעצר תייר אמריקאי בן 19 במערה שטען שהוא מחפש את המטמון של קורח[12].

המערה נותרה בשיממונה, עד שבשנות ה-80 של המאה ה-20 היא הועברה לניהול החברה לפיתוח מזרח ירושלים. החברה הסדירה שבילים במערה ושילבה בה תאורת קבע, דבר שאפשר את פתיחתה המסודרת לקהל. מאז 1985, המערה פעילה כאתר תיירות רשמי.

עם פרוץ האינתיפאדה השנייה נסגרה שוב המערה, בשל קרבתה למרכזי האוכלוסייה הערבית בירושלים. היא נפתחה מחדש רק בשנת 2006, אך נסגרה לקהל בימי שישי ושבת מסיבות ביטחוניות ודתיות. החל משנת 2013, המערה פתוחה לביקור גם בשבת.

החל משנת 2008 כלולה המערה ב'פסטיבל האור בעתיקה', שבו אתרים שונים מוצגים באור מיוחד בשעות הלילה המאוחרות. בפסטיבל שהתקיים ביוני 2010, למשל, היא עוצבה כמערת ענק בקרקעית אוקיינוס.

בחג הסוכות תשע"ז, אוקטובר 2016, נפתח מסלול חדש במערה בשם "מסלול הזחילה" העובר בחלקה הצפוני של המערה במחילות ומנהרות שאינן פתוחות לקהל. בקטע זה נראות כתובות גרפיטי ישנות, כמו זו של הנוער העובד והלומד משנת 1941, בצד קיר צלבני שמטרתו אינה ידועה, וכן תיבת עץ גדולה מתקופת המנדט הבריטי ששימושה אף הוא אינו ידוע. ההליכה בקטע זה דורשת תיאום וכן הצטיידות בקסדות ופנסי ראש.

בשנים -2019-2023 עברה המערה שדרוגים מקיפים במימון משרד ירושלים ובביצוע פמ״י (החברה לפיתוח מזרח ירושלים) שכללו הוספת תשתיות מודרניות ושילוב חיזיון אורקולי בשם ״סודות מתחת לחומות״ (Mysteries Beneath the Walls) המספר את קורותיה במספר תחנות צפייה.

המערה מארחת חגיגות בר מצווה, חתונות, אירועים פרטיים, מופעי מוזיקה ואירועי תרבות מעת לעת.

הבונים החופשיים

עריכה
 
גרפיטי בבטן המערה הנושא את שמו של ברוך קטינקא, שהיה מהבונים החופשיים

רבים מחברי 'הקרן לחקר ארץ ישראל', שחקרו את מערת צדקיהו במאה ה-19 ותיארכו אותה לימי שלמה המלך, היו חברי מסדר הבונים החופשיים. שלמה נחשב לאביו הרוחני של המסדר, והוא אף מכונה "הבונה החופשי הראשון". בשל כך, הציע צ'ארלס וורן, חבר הקרן ובונה חופשי לקיים את הטקס השנתי של הלשכה הירושלמית באולם הגדול ביותר במערה. לצורך האישור, קיים וורן פגישות עם פקידי ממשל עות'מאניים, שהיו אף הם חברים במסדר.

במשך שנים רבות התקיימו באולם זה טקסים שונים, ולכן הוא נקרא עד היום בשם 'אולם הבונים החופשיים'. פעילות הבונים החופשיים במערת צדקיהו נקטעה עם חלוקת ירושלים בשנת 1948, ושבה לסדרה רק לאחר מלחמת ששת הימים.

מערת צדקיהו בתרבות

עריכה

המשורר יהודה עמיחי הקדיש למערה את השיר 'מערת צדקיהו', בו כתב בין היתר:

...כאן במעמקי המערה הגדולה
נמשך המשחק הנצחי של מחבואים,
אדם מאלוהיו ואלוהים מאדם...

כאן נבלעה עדת בני קורח
קולותיהם הגאים נשמעים
בדממות בין דת לדת.
כאן חצב שלמה המלך את אבניו ממעמקים,
כמו תפילות ממעמקים.
מכאן ברח המלך האחרון
מגורלו אל גורלו ושמו נשאר כהד...

במערכון "שבת שלום" של הגשש החיוור מספר מיסייה לוי את חלומו לחכם מרדכי ובו הוא טס במטוס ללא כנפיים במערת צדקיהו.

ב-2012 ביקר במערה הזמר מתיסיהו. המערה שימשה אותו לצילומי הקליפ של הסינגל "SUNSHINE". בניגוד לכל הקליפ, שבו הוא מופיע בגילוי ראש, במערה הוא מופיע עם כיפה על ראשו[13].

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • יהוסף שוורץ, תבואות הארץ ירושלים 1840, פרק ז' עמ' 336
  • הרב שאול הורנשטיין, גבעת שאול, ירושלים 1878, עמוד 9
  • ברטה ספפורד, ירושלים שלנו, קורות המושבה האמריקאית בירושלים, הוצאת אריאל, ירושלים 1992, עמ' 107
  • נחמן אביגד, העיר העליונה של ירושלים, ירושלים 1980, עמ' 134
  • מאיר בן דב, מערת צדקיהו, פרסום החברה לפיתוח מזרח ירושלים, ללא תאריך
  • דן בהט, ירושלים אוסף מקורות, ירושלים 1992, עמ' 238
  • גבריאל ברקאי, מערת צדקיהו, ההיבט הארכאולוגי, בתוך אריאל 43, ירושלים 1986, עמ' 102
  • רמי יזרעאל, "מערת צדקיהו", אריאל גיליון 43, ירושלים 1986, עמ' 99

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מערת צדקיהו בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ התבליט הוסר מן הקיר, והוא מוצג במוזיאון הבריטי בלונדון
  2. ^ כתב העת קרדום גיליון 40, עמ' 17
  3. ^ ניתן ללמוד על גודל האבנים על פי מגרעות הסלע שנותרו במערה
  4. ^ בית קברות הקיים עד היום בקרבת שער שכם
  5. ^ מסע רבי משה באסולה, אצל אברהם יערי, 'מסעות ארץ ישראל', עמ' 112
  6. ^ מובא אצל דן בהט, ירושלים אוסף מקורות, עמ' 238
  7. ^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ה', פרק ב', 2
  8. ^ על שמו 'שער ברקלי' שבכותל המערבי
  9. ^ ברטה ספפורד, ירושלים שלנו עמ' 108
  10. ^ על פי עדותו של רבי שאול הורנשטיין, בספרו גבעת שאול, עמוד 9
  11. ^ Thomas Friedman, Quarrying History in Jerusalem The New York Times, December 1, 1985
  12. ^ שמעון כהן, התייר שחיפש את רכוש קורח במערת צדקיהו, באתר ערוץ 7, 16 במרץ 2016
  13. ^ Matisyahu - Sunshine, נבדק ב-2022-02-08