מעשר שני

אחד מחיובי ההפרשה מתבואה ופירות

מעשר שני היא מצווה מהתורה להפריש עשירית מיבול התבואה השנתי (בנוסף על המעשר הראשון). מעשר שני הוא מעשר מיוחד שאינו ניתן לאף אדם ועל החקלאי עצמו לאוכלו בקדושה ובטהרה בירושלים.

מעשר שני
(מקורות עיקריים)
מקרא דברים, י"ד, כ"ב-כ"ו
משנה מסכת מעשר שני, פרק א'
משנה תורה הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרק א'
ספרי מניין המצוות ספר החינוך, מצווה תמ"ב, מצווה תמ"ג, מצווה תמ"ד, מצווה תע"ג, מצווה תר"ח, מצווה תר"ט, מצווה תר"י
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המצווה מתקיימת בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית למניין שנות מחזור השמיטה. בשנים שבהן אין מפרישים מעשר שני, כלומר בשנה השלישית והשישית למחזור השמיטה, מפרישים מעשר עני. השנה הנוכחית (ה'תשפ"א) היא שנת 6 במחזור ולכן היא שנת מעשר עני.

מקור המצווהעריכה

בספר דברים, פרק י"ב, פסוקים י"ז-כ"א נאמר:

לֹא-תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל-נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ. כִּי אִם-לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תַּעֲזֹב אֶת-הַלֵּוִי כָּל-יָמֶיךָ עַל-אַדְמָתֶךָ...

וכן בספר דברים, פרק י"ד, פסוקים כ"ב-כ"ו:

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה. וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ... וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם... וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם... וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם...

ומכאן למדו חכמים את כל דיני מצוות מעשר שני ואכילתו בטהרה בירושלים.

פרטי המצווהעריכה

חישוב המעשרעריכה

מתוך כלל הפירות בשדה, לאחר שהפריש בעל השדה מעשר ראשון ללוי יש להפריש מהפירות שנותרו מעשר (10%) נוסף שהוא כ-9% מכל הפירות שהיו בתחילה. מחזור מעשר שני ומעשר עני מורכב משלוש שנים, שנתיים מעשר שני, ושנה שלישית מעשר עני, עוד שנתיים מעשר שני ושנה שישית מעשר עני. לאחר מכן שנת שמיטה וחוזר חלילה.

פדיון ואכילת המעשר בירושליםעריכה

בשונה מכלל המעשרות, מעשר שני נשאר למרות הקדושה שבו ברשות בעל הפירות ועליו לאכול אותו עם בני משפחתו בטהרה בירושלים.

מי שקשה לו להעלות את הפירות לירושלים, יכול לפדות אותם תמורת כסף, ואז הפירות נחשבים לחולין והקדושה עוברת לכסף. את הכסף יש להעלות לירושלים ולקנות בו מאכלים, שאותם יש לאכול בטהרה כמו דין אכילת מעשר שני.

כאשר פודה אדם את פירות המעשר לעצמו, עליו להוסיף "חומש" על שווי הפירות. את החומש מחשבים מחוץ לסכום הכולל ("חומש מלבר"), דהיינו שצריך להוסיף רבע על מחיר הפירות ואז בחישוב הכולל התוספת תהיה חומש (אם המחיר של הפירות הוא 100, בתוספת חומש יהיה 125). בנוסף, יכול אדם לפדות עבור אדם אחר את פירות המעשר שלו, ואז אין צורך בתשלום חומש. המשנה מתירה לאדם לבקש מבנו ובתו הגדולים או מעבדיו העבריים לפדות עבורו את הפירות, דרך הערמה; כך הוא נפטר מתשלום החומש שהיה צריך לשלם לו היה פודה בעצמו את הפירות.[1]

אסור לנהוג במעשר שני מנהג חולין כגון למכור אותו שלא על מנת לפדותו, או לשקול באמצעותו.[2]

בזמן הזהעריכה

אכילת מעשר שני מותנית בקיום בית המקדש. לפיכך, מעשר שני שאינו ניתן לאכילה "מחולל" על גבי מטבע. בשונה מ"פדיה" שנהגה בזמן המקדש, הערך של המטבע שעליו מחללים את התבואה יכול להיות קטן ביותר. לאחר החילול, הקדושה למעשה "עוברת" מהפירות אל המטבע, והפירות מותרים באכילה, אך יש לנהוג במטבע בקדושה. מעשר שני הוא למעשה היחיד מבין המעשרות שנוהג גם היום, ללא שינוי.

במדרשעריכה

במדרש תנחומא (פרשת ראה סימן יב) מובא מדרש על פיו קיים יצחק את מצוות מעשר שני: "אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות, אברהם הפריש תרומה גדולה, שנאמר הרימותי ידי אל ה' אל עליון (בראשית יד כב), ואין הרמה אלא תרומה, שנאמר והרמותם ממנו (את) תרומת ה' (במדבר יח כו), יצחק הפריש מעשר שני, שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים" (בראשית כו יב).

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ משנה, מסכת מעשר שני, פרק ד', משנה ד'. בתלמוד הירושלמי מוסבר מוסבר שמשום שנכתב על מעשר שני "ברכה" ("כי יברכך ה' אלוהיך"), הקלו בו חכמים (תלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, פרק ד', הלכה ג')
  2. ^ משנה, מסכת מעשר שני, פרק א', משנה א'