מפל ויקטוריה
מפל ויקטוריה (באנגלית: Victoria Falls), ובשמו המקומי מוסי אואה טוניה ("העשן הרועם"), הוא מפל מים בדרום יבשת אפריקה. הוא נמצא בנהר זמבזי, על הגבול בין זמביה לזימבבואה. רוחבו 1.7 ק"מ וגובהו 108 מטרים[1].
 | |||||||
| המפל הראשי של מוסי-אוא-טוניה, ממפלי ויקטוריה | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| מיקום | גבול זמביה-זימבבואה | ||||||
| נהר | זמבזי | ||||||
| סוג מפל | גוש, מפוצל | ||||||
| גובה כולל | 107 מטר | ||||||
| רוחב ממוצע | 1,737 מטר | ||||||
| נפילת מים רציפה | 107 מטר | ||||||
| מספר נפילות מים | 1 | ||||||
| ספיקה ממוצעת | 1,088 מ"ק/שנייה | ||||||
| ספיקה מרבית | 7,079 מ"ק/שנייה | ||||||
| עונה שופעת | פברואר-מאי, שיא באפריל | ||||||
| קואורדינטות | 17°55′29″S 25°51′29″E / 17.924777777778°S 25.858055555556°E | ||||||
  | |||||||
המפל נכלל בשני פארקים לאומיים: הפארק הלאומי מוסי אואה טוניה בזימבבואה והפארק הלאומי מפלי ויקטוריה שבזמביה, והוא אחד מאתרי התיירות העיקריים של אפריקה הדרומית. הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו המשותף לשתי המדינות.
נתונים מספריים עריכה
מפל ויקטוריה מצוי באמצע מסלולו של נהר זמבזי. המפל יוצר את קיר המים הגדול בעולם - רוחבו 1.7 קילומטרים, וגובה הנפילה נע בין 81 מטרים בצדדיו ל-108 מטרים במרכז. גובה זה כפול מגובה מפלי ניאגרה. בשל הגובה, נתזי המים יוצרים ענן נתזים שגובהו 1.6 קילומטרים; ניתן לראות ענן זה במרחק של 40 קילומטרים מהמפל.
הנהר נופל לתוך ערוץ עמוק שרוחבו 110 מטרים בלבד. במשך השנים השחיקה הגוברת של הסלע מביאה להתקדמות המפל במעלה הנהר, ובשל האיים בנהר מוסט המפל בכיוונים שונים, והערוץ במורד הנהר נע ב"זיג-זג" שנוצר על ידי המפל, בסדרה של פיתולים שאורכם כ-80 קילומטרים.
המפל במקומו הנוכחי מחולק לשלושה מפלים מקבילים בשל שני איים קטנים המצויים בראשו, האי באורקה (שרוחבו 300 מטרים) והאי ליווינגסטון (שרוחבו 530 מטרים). בין הגדה הימנית לאי באורקה יש מפל שרוחבו 35 מטרים, בין האיים מפל שרוחבו 460 מטרים (המפל המרכזי) ולאחר מכן בין האי ליווינגסטון לגדה השמאלית מפל נוסף שרוחבו כ-300 מטרים.
הזרימה בנהר זמבזי מתאפיינת בשינויים קיצוניים בזרימות בעונות השונות. בעונה הגשומה זורמים במפל 9,100 מטר מעוקב מים בשנייה, בעוד שבעונה היבשה זורמים 350 מטר מעוקב מים בשנייה בלבד. לשם המחשה, הזרימה הממוצעת (1000 מ"ק לשנייה) שוות ערך לכמות של 700 אלף בקבוקים של 1.5 ליטר לשנייה.
הזרימה המקסימלית שנרשמה במפל הייתה בשלב הבנייה המוקדם של סכר קאריבה במרץ 1958, כ-10,000 מ"ק לשנייה. הזרימה הנמוכה ביותר שנרשמה במפל הייתה בעונת 1995/96 בה נרשמה זרימה ממוצעת שנתית של 390 מ"ק לשנייה, בעוד שהזרימה השנתית הממוצעת במדידות לאורך השנים היא 1,100 מ"ק לשנייה[דרוש מקור].
השוואת ממדים וזרימה, מפל ויקטוריה, מפלי ניאגרה ומפלי איגואסו עריכה
| מפל ויקטוריה | מפלי ניאגרה | מפלי איגואסו | |
|---|---|---|---|
| גובה במטרים | 107 | 51 | 64–82 |
| רוחב במטרים | 1,708 | 1,203 | 2,700 |
| קצב זרימה שנתי ממוצע במטר מעוקב לשנייה | 1,088 | 2,407 | 1,746 |
| הזרם הגבוה ביותר שנמדד אי פעם במטר מעוקב/שנייה | 12,800 | 8,269 | 45,700 (9 ביוני 2014)[2] |
| זרימה ממוצעת חודשית מקסימלית | 3,000 | ||
| זרימה ממוצעת חודשית מינימלית | 300 | ||
| זרימה ממוצעת שנתית מקסימלית ב-10 השנים האחרונות | 6,000 |
גילוי המפל עריכה
התושבים הראשונים של אזור המפל היו אנשי ערבה משבטי הקויסאנים שנהגו לצוד באזור זה. מאוחר יותר התיישבו במקום אנשי טוקאליאל שקראו למפל בשם "שונגווה". אנשי הנדבלה שהתיישבו במקום מאוחר יותר קראו לו "אמאנזה תונקאיו" ואנשי המאקולולו קראו לו בשם "מוסי אואה טוניה" - "העשן שעושה רעמים"[1].
האירופאי הראשון שגילה את המפל היה דייוויד ליווינגסטון שהגיע אליו ב-17 בנובמבר 1855[1], בעת מסע הגילויים שלו שנמשך בין 1852–1856 ובמסגרתו הגיע מנהר זמבזי העליון עד למוצא הנהר. ליווינגסטון הגיע אל המפלים בסירה, ועבר ליד אי הקרוי על שמו "אי ליווינגסטון". המפל הרשים אותו יותר ממפלי נגוניי במעלה הנהר ועל כן קרא לו על שם המלכה ויקטוריה[1]. ליווינגסטון כתב ביומנו: "אף אחד לא יכול לדמיין יופי זה, בהשוואה לכל מה שניתן לראות באנגליה. יופי זה לא נגלה קודם לכן לעיניים אירופאיות; אולם אין לי ספק שמראה יפה זה נצפה על ידי המלאכים במעופם". בשנת 1860 שב ליווינגסטון לאזור המפל וחקר אותו עם מגלה הארצות ג'ון קירק.
תיירות וגשר הרכבת עריכה
ערך מורחב – גשר מפל ויקטוריה
במורד הנהר, מיד לאחר שפך המפל, נבנה אחד מחמשת הגשרים שעל נהר זמבזי. הגשר הושלם באפריל 1905, והיה מתוכנן להיות חלק ממסילת הרכבת קהיר-קייפטאון. אורך הגשר 250 מטרים, ואורך הקשת המרכזית שלו 150 מטרים. גובה הגשר מעל פני הים - 125 מטרים.
לפני הקמת הרכבת היו מבקרים מעטים במפל; אולם לאחר הקמת הגשר בשנת 1905, הפך המפל לאתר תיירותי מרכזי באפריקה. עם תום השלטון הבריטי הקולוניאלי וקבלת עצמאות של זמביה וזימבבואה בשנות ה-60 של המאה ה-20, פחת מספר המבקרים בשל לוחמת הגרילה והטרור באזור. בשנות ה-80 החלה שוב עלייה בהיקף התיירות, ובשנות ה-90 ביקרו במפל כ-300,000 תיירים מדי שנה. מרבית התיירים מבקרים במפל בצד הזמבי, בשל המצב הפוליטי הרגיש והמשבר הכלכלי הקשה הפוקד את זימבבואה מאז עליית רוברט מוגאבה לשלטון. אחת האטרקציות הידועות ביותר שיש לנהר הזמבזי היא הרפטינג. הזמבזי נחשב לאחד הנהרות המאתגרים ביותר ומסווג כרמת קושי 5 מתוך 6.
במפל ניתן לראות תופעת טבע נדירה - קשת ירחית.
גלריה עריכה
-
המפל בסוף העונה היבשה (ספטמבר 2003) -
המפל מהווה גבול בין זמביה (בתמונה, משמאל) לזימבבואה (בתמונה, מימין) -
צילום ממסוק
קישורים חיצוניים עריכה
- מפל ויקטוריה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- נתוני מפל ויקטוריה, באתר World Waterfall Database (באנגלית)
- התצלום הראשון של המפל משנת 1891
- מאמר של מגזין TIME על המפל
- מפלי ויקטוריה - הפלא של אפריקה, כתבתו של נאור מורג באתר GOTRAVEL
- CNN
- ארז ארליכמן, מפלי ויקטוריה: לגעת בקיר המים הגדול בעולם, באתר ynet, 18 בינואר 2019
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 "Victoria Falls". World Digital Library. 1890–1925. נבדק ב-2013-06-01.
- ^ http://www.cataratasdoiguacu.com.br/portal/paginas/430-dia-historico-nas-cataratas-do-iguacu.aspx