מפעל המתכות הלנינגרדי

מפעל המתכות הלנינגרדי (Ленингра́дский металли́ческий заво́д, בעבר נקרא בשם - מפעל המתכות הלנינגרדי על שם יוסף. ו. סטלין) הוא מפעל רוסי בעיר סנקט פטרבורג לבניית מכונות אנרגיה, המתכנן ומייצר טורבינות קיטור, מערכות הידראוליות ומערכות גז שונות.

מפעל המתכות הלנינגרדי
נתונים כלליים
תקופת הפעילות 1857–הווה (כ־167 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה סנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה Power Engineering עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים טורבינה עריכת הנתון בוויקינתונים
 
lmz-150.ru
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בניין המפעל על גדות הנייבה.
מתקן לקליבר הראשי של ספינת הקרב "הקיסר אלכסנדר השני" במפעל המתכות הפטרבורגי.

המפעל יזם את הקמתו של מועדון הכדורגל "בולשביק", שבהמשך הפך לזניט סנקט פטרבורג (ראו בהיסטוריה של זניט סנקט פטרבורג).

היסטוריה עריכה

 
אוטו קרל, מנהל המפעל בשנים 1867-1891.

מפעל המתכות נוצר על בסיס מפעל המתכת של סנקט פטרבורג, שנוסד בשנת 1857 על ידי הסוחר סרגיי נפדיביץ' רסטריאייב. תחילה בנה המפעל דוודים קטנים, מכשירי חימום וביצע עבודות מתכת שונות. המפעל היה במקור בית מלאכה, אך עד מהרה הפך לחברת מניות משותפת בשם הרשמי "החברה של מפעל המתכות הפטרבורגי" (ברוסית: Компания Санкт-Петербургского металлического завода; אמנת החברה אומצה ב-20 בדצמבר 1857).[1] בה עבדו מהנדסים מוסמכים שהוזמנו מגרמניה.

עד מהרה נלקחו כל עמדות הניהול על ידי מומחים גרמנים. בשנת 1867 עמד בראש המפעל אוטו קרל. תחת הנהגתו הוקמו קווי ייצור דודים, ייצור מכשירים לחימום ואוורור, ייצור מבני מתכת למטרות שונות, מנופים, מזחים צפים וגשרים. בשנת 1886 המפעל ייצר לראשונה התקנים עבור אוניות מחופות שריון ומאוחר יותר נבנו מגדלים חשמליים.

בתחילת שנות התשעים של המאה התשע עשרה הופיע המהנדס הרוסי נ. ד. לסנקו במפעל.[2] מהר מאוד הוא צבר מוניטין יציב כמעצב מכונות מוכשר. לבקשת שר האוצר, סרגיי ויטה, שהיה גם אחראי על מחלקת המסחר והתעשייה ואשר פנה ל"רוסיפיקציה" של המפעל (דהיינו הפיכתו ל"רוסי יותר"), לסנקו מונה לסגן המנהל. בהמשך, הוא נכנס לתפקיד מנהל המפעל.

המפעל החל לייצר טורבינות קיטור בשנת 1907, לאחר שחתם הסכם סיוע טכני עם חברה צרפתית שבנתה טורבינות של מערכת "ראטו". נרכשו שרטוטים של הטורבינות הללו ומהנדסי המפעל החליטו לייצר מחדש את הטורבינה של ראטו, תוך החלפת הרכיבים הקריטיים ביותר (להבים, דיסקים, צילינדר). כך נוצרה טורבינה רוסית חדשה "M-3". בחדר הדודים של המפעל ייצרו דודי אדים של מערכות שונות.

בנוסף לייצור טורבינות ודוודים, במפעל שלפני המהפכה הייתה מחלקת ארטילריה גדולה, שעסקה בתכנון וייצור מתקני ארטילריה של ספינות ומגדלי החוף וצינורות טורפדו ושימשו את הצי הרוסי הקיסרי.

לאחר עליית המשטר הסובייטי יצר המפעל את הטורבינות ההידראוליות הראשונות (בשנת 1924) וטורבינות הגז (בשנת 1958) והבטיחו בכך יישום של כמעט שליש מתוכנית GOELRO. בשנת יובל 50 לסטלין (1929) נקרא המפעל על שמו (כחלק מפולחן האישיות של סטלין).

בשנת 1930 נוצרה בחסות המפעל האוניברסיטה הטכנית הראשונה במדינה (כיום זהו המכון להנדסת מכונות בסנקט פטרבורג). בהחלטה של מועצת השרים מיום 26 בינואר 1962, אישרה הנהלת המפעל את הסרת השם סטלין משמו של המפעל כתוצאה ממדיניות הדה-סטליניזציה וחשיפת פשעי סטלין בנאום הסודי בקונגרס ה-20 של המפלגה הקומוניסטית.

כיום המפעל מהווה סניף של חברת "מכונות הכוח".

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה