מפרץ חיפה

מפרץ חיפה
מידע כללי
על שם	חיפה
מיקום	הים התיכון
סוג	מפרץ
מידע נוסף
נהר מזין	נחל קישון, נחל נעמן
מדינות באגן הניקוז	ישראל
קואורדינטות	32°49′23″N 35°01′26″E / 32.823058333333°N 35.0239°E
	(למפת חיפה רגילה) מפרץ חיפה

ערך זה עוסק במפרץ בצפון מישור החוף. אם התכוונתם לרובע בעיר חיפה, ראו מפרץ חיפה (רובע).

מפרץ חיפה הוא מפרץ בצפון מישור החוף היחידי הגדול בחוף הים התיכון של ארץ ישראל. אורכו (בציר צפון־דרום) הוא כ־12 קילומטר והנחל העיקרי הנשפך אליו הוא נחל קישון.

רובע מפרץ חיפה הוא אחד מרובעי העיר חיפה.

גאוגרפיה

מפרץ חיפה מכיוון עכו, ינואר 2022

פנורמה של מפרץ חיפה.

מפרץ חיפה במבט מדרום לצפון, 2007

מפרץ חיפה בספרו של ז'אן דובדאן, 1666

גבולותיו של מפרץ חיפה הם:

בדרום, הכרמל ובקצהו כף הכרמל וחיפה

בצפון, עכו ומפרץ עכו

במזרח, עמק זבולון

במערב, הים התיכון

ככל שמתקדמים ממזרח למערב במפרץ חיפה המפרץ מעמיק וחלקו המזרחי הוא למעשה חלק מעמק זבולון ששקע לאחר תקופת הקרח האחרונה מתחת לפני המים.

למפרץ חיפה נשפכים שני נחלי איתן גדולים: נחל קישון ונחל נעמן. ספיקתם של שני הנחלים הללו הצטמצמה מאז קום המדינה בשל שאיבת מים ממקורותיהם, ובעשורים האחרונים מימי שני הנחלים הזדהמו בשל הזרמת שפכים מבסיסים צבאיים, מפעלים ועוד. בשפכו של נחל קישון למפרץ הוקם נמל הקישון - נמל משנה לנמל חיפה. למפרץ נשפכים עוד כמה נחלי אכזב הנובעים בכרמל.

השמירה על איכות הסביבה בנחלי מפרץ חיפה בידי שתי רשויות ניקוז נחלים: בדרום המפרץ - רשות ניקוז ונחלים קישון, ובצפון המפרץ - רשות ניקוז ונחלים גליל מערבי (תחום אחריותן של שתי הרשויות משתרע גם מעבר למפרץ חיפה).

גאולת קרקעות המפרץ

כבר ב-1891 ביקש יהושע חנקין לגאול את אדמות ג'ידרו (מפרץ חיפה עד עכו ועמק זבולון), אדמות משאע ובחזקת משפחת סורסוק וסלאם, לשוא. ב-1904 ציין מנחם אוסישקין, לימים יו"ר דירקטוריון קק"ל, את חשיבותן של אדמות ג'ידרו לפיתוח נמל חיפה. סקרים שנערכו טרם מלחמת העולם הראשונה שללו אפשרות של התיישבות באיזור בשל הקרקע הביצתית והחולית שלא תסכון חקלאות.

בשנת 1925, לאור החזון צופה פני עתיד של חיפה כמוקד גיאו-כלכלי שכבר היה ברור לכול, חל מפנה במדיניות קק"ל והיא החלה לרכוש גם קרקעות שיעודן פיתוח עירוני ותעשייתי. כך, בשנת 1928, בתרומתו המכרעת למהלך של שלמה זלמן שוקן, הצטברו בידי הקרן בשיתוף חברות ציוניות פרטיות 32,000 דונם במפרץ חיפה ועמק זבולון (אדמות ג'ידרו), שיועדו להתפתחותה העירונית העתידית של חיפה, הידוק האחיזה הלאומית-ציבורית במפרץ ואיפשרו את הקמת קריית התעשייה והקריות.

התעשייה במפרץ

המפרץ שנוצל במתכונת מצומצמת כבר בשלהי התקופה העות'מאנית זכה לפיתוח מואץ בתקופת המנדט הבריטי. הבריטים הניחו את צינור הנפט כירכוכ-חיפה, שהוליך נפט גולמי בין 1935 ל-1948 לבתי הזיקוק בחיפה וממנו לנמל חיפה וליעדים באירופה, וכך עיצבו את עתידו כאזור עתיר תעשיות נפט ותזקיקיו, גז ופטרוכימיה.

בשנות ה-30 ועד לשנות ה-50 של המאה ה-20 היה המפרץ מרכז של תעשיית הקרמיקה בישראל. באזור הזה רוכזו מפעלים כ"פלקרמיק", "קדר" ואחרים.

בשנות האלפיים, התעשייה במפרץ חיפה כוללת מפעלים מהתעשייה הכימית והפטרוכימית, בית זיקוק, תעשייה כבדה ומפעלי דשנים.

מפרץ חיפה כשדה תעופה ימי בימי המנדט הבריטי

בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, מטוסים אמפיביים בקווי טיסה מסחריים המריאו ונחתו במפרץ. חברת התעופה הבריטית אימפריאל איירווייז המוכרת כיום יותר כבריטיש איירווייז, הפעילה קו טיסות בינלאומי שיצא מלונדון, עצר במעגן טבריה והמשיך למדינות במזרח הרחוק שהיו תחת שלטון בריטי. במקביל, היו טיסות שהגיעו מהדרום ועצרו בחוף ים המלח^[1]. כאשר התרסק אחד המטוסים הימיים בכנרת, בשנת 1942 בגלל סופה עזה פסקו הנחיתות הימיות בכנרת^[2]. אחרי שהנחיתות הימיות בכנרת פסקו, הן המשיכו בים המלח ובמפרץ חיפה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, עם הצטרפותן של בריטניה ואיטליה ללחימה, הופסק השימוש האזרחי במטוסים אמפיביים בארץ ישראל^[3]