מפת מקלונים
מפת מקלונים (באנגלית: Stick chart) היא סוג של מפות ימיות שהומצאו באיי מרשל ונועדו להפלגה באוקיינוס השקט בעזרת קאנו. המפות הציגו גלי גיבוע משמעותיים ואת האופן בו איים משפיעים על תבניתם. רוב המפות הוכנו בעזרת מקלונים העשויים חלקי עלה קוקוס שנקשרו יחדיו ויצרו מערכת פתוחה. הקווים שנוצרו סימנו את גב הגל והכיוון שלו בהתקרבו לאיים ובפוגשו גלים אחרים. מיקום האיים הוצג על ידי צדפים שנקשרו למקלונים או על ידי צמתים של שני מקלונים או יותר.
המפות היו כה שונות זו מזו בצורתן ובמיקראן, עד כי הבנתן המלאה הייתה שמורה לימאי שיצר אותן. השימוש במפות מקלונים פסק לאחר מלחמת העולם השנייה עם הגעת טכנולוגיות ניווט אלקטרוניות, וירידה בשימוש בקאנו על ידי תושבי האיים.
משמעות המפות להיסטוריה של הקרטוגרפיה עריכה
השימוש בגלי גיבוע לציון מיקום לא היה ידוע באזורים אחרים בעולם. גם החומרים לייצורן היו שונים מהנהוג במקומות אחרים. לאור כך ייתכן שמפות עתיקות היו שונות מהמוכר לנו היום וציינו מאפייני טבע אחרים.
בניגוד למפות מסורתיות שמסתכלים ורושמים בהן נתונים גם במהלך המסע, מפות המקלונים נלמדו ושוננו לפני היציאה לדרך ולא הסתכלו בהן לאחר מכן. כדי לדעת מתי הגיעו למקום של גל גיבוע המסומן במפה, נהגו הימאים לכרוע או להשתרע על בטנם על קרקעית הקאנו ולהרגיש את השפעת הגלים.
גלי הגיבוע המופיעים במפות עריכה
אנשי איי מרשל בדקו בעיקר את השבירה בגלי הגיבוע כשאלה באו במגע עם מדרונים תת-ימיים בקרבת האיים והכיפוף שחל בהם מסביב לאיים כאשר פגשו גלי גיבוע מכיוונים מנוגדים. במידה פחותה הם התמקדו בהשפעת האיים על חסימת גלי הגיבוע וגלי ההדף שנוצרו כתוצאה מכך. הם הציגו במפות ארבעה סוגי גלים עיקריים[1].
- גלי ריליב (rilib) הם החזקים מבין הארבעה. הם נוצרים על ידי רוחות הסחר הצפון-מזרחיות אך לא מגיעים תמיד כה דרומית עד איי מרשל. בני איי מרשל מחשיבים את הריליב כגל מזרחי אם כי כיוון הגלים משתנה בהתאם לרוחות ולזרמי האוקיינוס.
- גלי קאיליב (kaelib) חלשים מהריליב ורק בעלי ידע יכולים לחוש בהם.
- גלי בונדוקריק (bungdockerik) קיימים לכל אורך השנה ועולים מכיוון דרום-מערב. לעיתים קורבות הם חזקים כמו הריליב באיים הדרומיים.
- גלי בונדוקאינג (bundockeing) הם החלשים מבין ארבעת גלי הגיבוע והורגשו בעיקר באיים הצפוניים.
שלושת הגלים הראשונים קיימים לכל אורך השנה.
סוגי מפות מקלונים עריכה
קיימים לושה סוגים עיקריים:
- מאטאנג (Mattang) - מפות מופשטות שנועדו ללימוד עקרונות קריאת המפה ובפרט האופן בו האיים שוברים את גלי הגיבוע.
- מדו (Meddo) - מפות שהראו איים עם מיקומם היחסי או האבסולוטי. הראו גם גלי גיבוע עמוקים, אופן עיקומם סביב איים ספציפיים ודרך חיתוכם עם גלי גיבוע אחרים מה שאיפשר לאמוד את המרחק מהקאנו של אי נתון. המדו תארו רק אחת משתי שרשראות איי מרשל.
- רבליב או רבלית' (Rebbelib / Rebbelith) - מפות מדו מורחבות עם מידע רב יותר, לעיתים מייצגות את שתי שרשרות האיים: שרשרת רטק (Ratak) המזרחית ושרשרת רליק (Ralik) המערבית.
_(14783361945).jpg)
העברת הידע עריכה
מפות מקלונים היו ידועות רק למספר מצומצם של שליטים והידע הועבר מאב לבן. בפַּלְגָה שכללה חמישה עשר קאנו ויותר היה יכול להיות נווט אחד בלבד. רק ב 1862 התגלתה השיטה לאירופאים על ידי מיסיונר. ב 1896 הוצבה ספינת המלחמה בוסארד של הצי הקיסרי הגרמני באיי מרשל שהיו אז תחת שלטון גרמני. רב החובל שלה, וינקלר, התוודע לשיטה, שכנע את בני המקום לשתפו בפרטיה ופרסם זאת שנתיים אחר-כך.
לקריאה נוספת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ We, the Navigators: The Ancient Art of Landfinding in the Pacific by David Lewis. Second Edition, University of Hawaii Press 1994