פתיחת התפריט הראשי
יהודים הולנדים-פורטוגזים יושבים לסעוד בסוכה במאה ה-18 - יצירה של ברנרד פיקרט
משפחה אוכלת בסוכה במושב פורת, אוקטובר 1954

מצוות אכילה בסוכה היא אחד ממרכיבי מצוות הישיבה בסוכה הנלמדת מהפסוק[1]: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. בשונה מהמרכיב השני של מצוות הסוכה, חובת השינה בסוכה, הכוללת כל סוג של שינה - שנת קבע ושנת ארעי כאחד, חובת האכילה בסוכה כוללת רק אכילת קבע ולא אכילת ארעי.

מעבר למצווה הכללית לאכול בשבעת ימי חג הסוכות בסוכה, למדו חכמים מדרשת הפסוקים שישנה חובה מהתורה לאכול כזית לחם בסוכה בלילה הראשון של חג הסוכות, כדוגמת מצוות אכילת כזית מצה בליל הסדר.

תוכן עניינים

מקור המצווהעריכה

מצוות הישיבה בסוכה מופיעה בפרשת אמור שבספר ויקרא: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים", למדו חכמים מהמילה 'תשבו' שמצוות הישיבה בסוכה משמעותה מגורים בסוכה כדרך שאדם יושב בביתו בכל השנה, ואחד הדברים העיקריים שאדם עושה בביתו הוא אכילה[2]: "תנו רבנן: 'תשבו' - כעין תדורו. מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים - מעלן לסוכה, מצעות נאות - מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה".

מצוות אכילה בלילה הראשון של סוכותעריכה

מלבד החיוב שישנו כל ימי החג לאכול רק בסוכה, בשעה שרוצה לאכול. למדו חז"ל שישנו חיוב נוסף לאכול כזית לחם בלילה הראשון של סוכות.

חז"ל בתלמוד[3] למדו חיוב זה בגזרה שווה ממצוות אכילת מצה בלילה הראשון של חג הפסח:

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק נאמר כאן חמשה עשר ונאמר חמשה עשר בחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות

כמות המצה שיש לאכולעריכה

כרוב האכילות בהלכה, גם במצוות אכילת מצה קבעו חז"ל כמות מינימלית של כזית (גודל של זית בינוני; כיום מקובלים שיעורים גדולים יותר – כ-17 סמ"ק, כ-28 סמ"ק, ויש המחמירים עד כדי 50 סמ"ק).

יש לאכול את ה'כזית' בזמן של "כדי אכילת פרס" (זמן של אכילת חצי כיכר של זמן התלמוד). כמות הזמן המשוערת נתונה במחלוקת בין הפוסקים, והיא נעה בין 2 דקות ל-8 דקות. אם זאת יש להיזהר שלא לאכול בצורה מהירה ביותר, שכן אכילה גסה, שאינה בצורה הרגילה, אינה נחשבת כאכילה על פי ההלכה.

הגדרת אכילת קבע וארעיעריכה

מאפה מחמשת מיני דגןעריכה

מכיוון שגם בשאר ימות השנה, לעיתים רגיל אדם לאכול אכילת עראי גם בדרכים וכדומה, למדו חכמים שכוונת הפסוק היא לחייב את האדם לאכול את סעודות הקבע שלו בסוכה. עם זאת, אכילת ארעי מותרת גם מחוץ לסוכה[4]: "אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה", אלא שבהגדרת "אכילת ארעי" לעומת "אכילת קבע" נחלקו האמוראים במסכת סוכה. לדעת רב יוסף, אכילת ארעי (של מאפה העשוי מחמשת מיני דגן) היא: "תרתי או תלת ביעי [שתיים או שלוש ביצים]", ולדעת אביי, השיעור הוא "כדטעים בר בי רב ועייל לכלה [כפי שטועם תלמיד הלומד בבית המדרש לפני שנכנס ללימוד ממושך בכלה]"". מפרש רש"י את דברי אביי, שהתלמיד "טועם מלא פיו, ושותה". ובפירושו על הגמרא[5] פירש רש"י ש"מלא פיו" הכוונה לביצה (ללא קליפתה): "ואביי - דאמר כדטעים בר בי רב, דהיינו כביצה, דכביצה אוכל הנאכל בבליעה אחת הוא".

כשיטת רש"י, הסובר שמאפה שנפחו שווה לנפח ביצה או קטן ממנה, מותר לאוכלו גם מחוץ לסוכה, כתבו מספר ראשונים, בהם: בעלי התוספות, הרא"ש והר"ן. לעומתם, דעת הרמב"ם ורי"ץ גיאת היא שגם מעט יותר מכביצה פטור מסוכה, ורק כאשר הנפח גדול משמעותית מביצה צריך לאוכלו בסוכה.

למעשה, בשולחן ערוך[6] נפסק כדעת המחמירים, שכל מאפה מעל נפח ביצה יש לאוכלו בסוכה: "וכמה אכילת עראי - כביצה מפת"

פירות ושאר מאכליםעריכה

מאכלים שאינם ממיני הדגן, כגון פירות וירקות, בשר, קטניות ושאר המאכלים, אין אכילתם נחשבת לאכילת קבע, ומותר לאוכלם מחוץ לסוכה[7]. אמנם כאשר אדם קובע סעודה על מאכלים שאינם מדגן, נחלקו הראשונים האם החלטת האדם לקבוע סעודתו עליהם מחשיבה את אכילתם לאכילת קבע.

  1. לדעת מהר"ם מרוטנבורג והרמב"ן, הקובע עצמו אפילו לאכילת פירות (וקל וחומר לאכילת בשר) - חייב בסוכה.
  2. לדעת רבנו פרץ, המאירי והאור זרוע, וכך משמע מהרמב"ם (הלכות סוכה פרק ג, הלכה ו), הקובע עצמו לאכילת פירות - פטור מסוכה, אך לאכילת בשר, אורז, גבינה וכדומה - חייב בסוכה.
  3. לדעת הרא"ש והטור, כל מאכל שאינו מורכב מחמשת מיני דגן - פטור מסוכה.

פסיקת ההלכהעריכה

  1. השולחן ערוך פסק כדעת הרא"ש, שרק מאכל ממיני דגן חייב בסוכה. וכך פסקו אחרונים נוספים[8].
  2. אחרונים רבים כתבו שכאשר קובע סעודה על בשר ושאר מאכלים, ראוי לאוכלם בסוכה[9].
  3. יש אומרים שחובה לאכול בסוכה בשר ושאר מאכלים שקובע עליהם סעודה[10].
  4. ויש אומרים שמחלוקת האחרונים הייתה רק בעבר, שאז לא היו רגילים לאכול ארוחות מלאות ללא לחם או מאפה דגן. אך כיום שרגילים לאכול סעודה מלאה ממאכלים שאינם עשויים מדגן, חובה לאכול כל סעודת קבע בסוכה[11].

תבשיל מחמשת מיני דגןעריכה

לגבי תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן (שברכתו 'מזונות') קיימת מחלוקת האם האוכל ממנו כשיעור נפח ביצה חייב לאוכלו בסוכה. לדעת הרא"ש והטור, וכך פסק השולחן ערוך, רק כאשר אוכל ממנו שיעור של קביעת סעודה (ארוחה) חובה לאוכלו בסוכה. אך אם טועם ממנו בלא כוונה לשבוע, אף אם זה יותר מכביצה - אין חובה לאוכלו בסוכה. מאידך, לדעת המגן אברהם ושולחן ערוך הרב, גם תבשיל העשוי מדגן, האוכל כביצה ממנו חייב לאוכלו בסוכה, כדין מאפה דגן. וכך פסקו מספר אחרונים[12].

משקאותעריכה

ככלל, משקאות מותר לשתות מחוץ לסוכה ללא הגבלה. כפי הנלמד מהמשנה במסכת סוכה ב, ד: "אוכלין ושותין ארעי חוץ לסוכה". והכוונה שכל שתייה נחשבת לארעי ומותרת מחוץ לסוכה. אולם לגבי שתיית משקאות חריפים, שיש לה יותר חשיבות משתייה רגילה, נחלקו הפוסקים אם שתייתם בדרך קביעות (בחבורה) נחשבת ל'אכילת קבע': לדעת האור זרוע, וכך פסק המגן אברהם, וחשש לדעתו המשנה ברורה[13], כל התאספות לשתיית משקה חריף בחבורה נחשבת ל'קבע' ואסורה מחוץ לסוכה. ולדעת הריטב"א אמנם משקה חריף מותר לשתות מחוץ לסוכה, אך יין, מפני חשיבותו, אין לשתות ממנו אפילו רביעית מחוץ לסוכה. ודעת הרא"ש שהואיל ואין שבעים ממשקאות חריפים, כולל יין, אין חובה לשתותם דווקא בסוכה. וכמותו נקטו השולחן ערוך והרמ"א[14].

ההידור באכילת ארעי בסוכהעריכה

על אף שאכילת ארעי מותרת מחוץ לסוכה, המשנה במסכת סוכה מביאה מעשה של רבן יוחנן בן זכאי, ומעשה נוסף של רבן גמליאל, שהחמירו על עצמם לאכול ולשתות אכילת ארעי בסוכה: "מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל שני כותבות ודלי של מים, ואמרו: העלום לסוכה". והגמרא שם בארה שהמשנה הביאה מעשים אלו כדי ללמד ש"אם בא להחמיר על עצמו - מחמיר, ולית ביה משום יוהרא [ואין בדבר משום יוהרה".

הידור זה הובא להלכה בשולחן ערוך[15]: "ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים, הרי זה משובח".

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק מ"ב
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ח, עמוד ב'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ז, עמוד א'.
  4. ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ב', משנה ד'
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ז, עמוד א'
  6. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרל"ט, סעיף ב'
  7. ^ כפי שעולה מהמשנה במסכת סוכה ב, ה, שרבן גמליאל החמיר על עצמו כהידור לאכול את הכותבות בסוכה
  8. ^ שולחן ערוך הרב, יחווה דעת (חלק א', סימן ס"ה)
  9. ^ בהם: ב"ח, אליה רבה, משנה ברורה תרלט טו, כף החיים טו
  10. ^ גינת ורדים, חיד"א ודרך החיים
  11. ^ פניני הלכה סוכות פרק ג, הלכה ד, ובהערה 5 שם
  12. ^ עי' יחווה דעת חלק א, סי' ס"ה. פניני הלכה סוכות פרק ג, הלכה ד, והערה 4 (ושם כתב שבשעת הצורך אפשר להקל לאכול תבשיל דגן שנפחו יותר מכביצה מחוץ לסוכה)
  13. ^ משנה ברורה, סימן תרל"ט, סעיף קטן י"ג
  14. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרל"ט, סעיף ב'
  15. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרל"ט, סעיף ב'