מצוות קידוש השבת בדברים

אחת מעשרת הדיברות

מצוות קידוש השבת בדברים היא מצוות עשה מהתורה שתוכנה הוא אזכור של קדושת השבת באמירה. מצווה זו מתקיימת על ידי קידוש בליל שבת והבדלה במוצאי שבת (נחלקו הראשונים אם הבדלה מדאורייתא או מדרבנן), ומדרבנן גם קידוש נוסף בבוקר שבת.

מצוות קידוש השבת בדברים
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, כ', ז'
משנה תורה ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"ט
שולחן ערוך אורח חיים, סימן רע"א
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה קנ"ה
ספר החינוך, מצווה ל"א
ספר מצוות גדול, עשה כ"ט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מקור המצווה

עריכה
 
קידוש ומזמורים לליל שבת

מקור המצווה הוא הפסוק בעשרת הדיברות: ”זָכ֛וֹר אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת לְקַדְּשֽׁוֹ” (ספר שמות, פרק כ', פסוק ז')

הרלב"ג בפירושו לתורה מבאר את טעמה של מצווה זו:

זכור את יום השבת לקדש אותו משאר הימים. וזאת הזכירה היא בדיבור, לא בלב לבד, והיא תהיה בכניסתו וביציאתו. ובזה ישלם קידוש יום השבת מבין שאר הימים, רוצה לומר שנזכור ההבדל אשר בין יום השבת לשאר הימים, כדי שנזהר מעשיית מלאכה בו. והנה זאת הזכירה אשר בכניסתו קראו אותה רבותינו ז"ל 'קידוש', ואשר ביציאתו קראוה 'הבדלה'. וכל זה נכלל בתיבת 'קידוש' כי הקידוש הוא הִבָּדֵל דבר מדבר.

דיני המצווה

עריכה

ישנה חובה על אזכור קדושת השבת בליל שבת, דבר הנעשה על ידי תפילת ערבית של שבת, ועל ידי הקידוש הנעשה על היין בתחילת סעודת ליל שבת, וכן בהבדלה הנעשית בסיומה של השבת (ישנם ראשונים הסוברים שהבדלה מדרבנן). בנוסף ישנו איסור על אכילה ושתייה מזמן כניסת השבת ועד לאחר הקידוש, וכן מצאת השבת ועד עשיית ההבדלה.

ישנה מחלוקת האם מדין התורה די בקידוש הנעשה באמירה (כדוגמת תפילת ליל שבת), בעוד המצווה לערוך את הקידוש על יין היא מדרבנן (דעת הרמב"ם), או שאף עריכת הקידוש על היין היא חובה מהתורה (דעת רש"י[דרוש מקור]). בנוסף, יש דיון באחרונים אם מאחר שתקנו קידוש על הכוס, אם מן הסתם יוצאים את המצוה מן התורה על ידי התפילה, או שמא מן הסתם מתכוונים שלא לצאת ידי מצוות קידוש בתפילה כדי לצאת ידי המצוה מדאורייתא על הכוס.[1]

הקידוש הנעשה ביום השבת הוא תקנה מדרבנן, היות שמדין התורה די בקידוש הנעשה בליל שבת.

דינים הנלמדים אגב המצווה

עריכה

בגמרא מובאת דרכו של שמאי שהיה מזכיר את השבת בעת שהיה קונה דבר לשבת ביום חול, דבר אותו למד ממצווה זו ('זכרה עד שלא תבוא'). בנוסף היו שהסמיכו למצווה זו השארת מנה יפה שהזדמנה בימות החול, לשבת. דבר נוסף שהוזכר אגב מצווה זו הוא מניית ימי השבוע על פי יום השבת ('ראשון בשבת', 'שלישי בשבת', כפי שנאמר בשיר של יום בתפילת שחרית). גם תקנת עירוב תבשילין הוסמכה למצווה זו.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ראו בחידושי רבי עקיבא איגר.