פתיחת התפריט הראשי
מקווה האר"י
הכניסה החדשה למתחם מקווה האר"י

מקווה האר"י הוא מעיין ומקווה טהרה עתיק הממוקם למרגלות צפת העתיקה, ובסמוך לבית הקברות היהודי העתיק בצפת, ובית הכנסת האר"י הספרדי, המקווה שוכן גם במרחק הליכה קצר ממקום קברו של האר"י.

על פי המסורת נהג האר"י לטבול בו בימי מגוריו בעיר. רבי חיים ויטאל כתב כי בעת שעשו לאר"י טבילה אחר מותו, על פי בקשתו, לא נכנס כל גופו במים, ובקשו ממנו שיאפשר להם לבצע את הטבילה, ונעשה נס והרכין האר"י את עצמו עם ראשו וטבל מאליו.[דרוש מקור] המקווה ממוקם בתוך ביתן אבן עתיק עם ספסלים בקירותיו, ובריכה קטנה שאליה נכנסים מי המעיין, וצינור יציאה. מימיו ידועים כקרים מאד במשך כל עונות השנה וכבעלי סגולות.[1] הרב יצחק כדורי אמר כי טבילה במקווה האר"י מסוגלת להתעלות הנשמה ולדברים נוספים.[2] ישנה אף אמרת-עם כי הטובל במקווה האר"י לא ימות בלא תשובה.[3]

בכניסה למקום שלט האוסר מטעמי צניעות את הכניסה על נשים, ומייחס איסור זה לרבני צפת. מלבד זאת יש המטילים בכך אף פקפוק הלכתי בכשרות המקווה עבור נשים, למרות שביסוד הדין טבילה במעיין היא מהודרת ביותר.[4]

לקריאה נוספתעריכה

  • דותן גורן, לתולדות מקווה האר"י בצפת, אריאל גיליון 206–207, תשע"ד, עמ' 155–164

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מקווה האר"י בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דותן גורן, לתולדות מקווה האר"י בצפת, אריאל, 206-207, תשע"ד, עמ' 155-164.
  2. ^ דברי יצחק, ירושלים תשס"ח, שער עבודת ה', סימן ב, עמ' רס.
  3. ^ ראו בהרחבה בקובץ גליונות מריח ניחוח (רן יוסף חיים מסעוד אבוחצירא), עפולה תשע"ג, עמ' 15.
  4. ^ יהושע דומב, אמרי יהושע, חלק ו, בני ברק תשס"ב, סוף פרק פה, עמ' שט.