מקס מנהיימר
מקס מנהיימר (בגרמנית: Max Mannheimer; 6 בפברואר 1920 - 24 בספטמבר 2016) היה סופר, צייר וניצול שואה, שהקדיש את חייו למלחמה באנטישמיות בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה.[1]
 | |
| לידה |
6 בפברואר 1920 Nový Jičín, צ'כיה  |
|---|---|
| פטירה |
23 בספטמבר 2016 (בגיל 96) מינכן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
צ'כוסלובקיה, גרמניה המערבית |
| מקום קבורה |
Neuer Israelitischer Friedhof |
| מפלגה |
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
קורות חייו
עריכהמקס נולד בעיירה נויטיטשיין (כיום נובי יצ'ין) במוראביה, שבצ'כוסלובקיה (כיום צ'כיה), למרגרט ויעקב והיה הגדול מבין חמשת ילדיהם. רוב תושבי העיירה היו דוברי גרמנית.
במהלך אירועי ליל הבדולח, ב-10 בנובמבר 1938, נעצר אביו של מקס על ידי צבא גרמניה הנאצית, לאחר סיפוח חבל הסודטים באוקטובר 1938. מקס ומשפחתו גורשו מביתם, לאחר שהממשל הגרמני בצ'כיה התנה את שחרור האב ממעצר בעזיבתם את החבל.
ב-2 בפברואר 1943 גורשו מקס, אשתו ומשפחתו למחנה ההשמדה אושוויץ, לאחר מעבר במחנה הריכוז טרזיינשטט. באוקטובר 1943, נשלחו מקס ואחיו אדגר לגטו ורשה.
ביולי 1944 צעד מקס בצעדות המוות למחנה הריכוז דכאו, אליו הגיע ב-6 באוגוסט 1944. כעבור שלושה שבועות הועבר למחנה "Allach", אשר מוקם בתחומי דכאו, שם עבד במפעל של חברת BMW. בתחילת שנת 1945, הועבר מקס למחנה העבודה "מולדורף", אשר היווה שלוחה של מחנה דכאו.
ב-28 באפריל 1945 פונו מקס ויתר אסירי המחנה באמצעות רכבת, אשר שוחררה על ידי כוחות מהצבא האמריקאי ב-30 באפריל 1945. מקס, יחד עם אחיו אדגר, היו מבין היחידים ממשפחתו ששרדו את השואה: הוריו, אשתו, שתי אחיותיו ואחיו נרצחו בתאי הגזים באושוויץ.
לאחר המלחמה שקל מקס לעזוב את גרמניה, אך הוא התאהב בגרמנייה בשם אלפרידה איסלט, נישא לה, הקים עמה משפחה ונותר לגור במינכן, אליה עבר בשנת 1946.[2] במשך שנים רבות נמנע מקס מעיסוק בעברו ובחוויותיו במחנות, ואף החל לעסוק בציור במהלך שנות ה-50, בניסיון להתמודד עם חוויותיו בשואה.[3]
בשנת 1985 החל להקדיש את זמנו להוראת השואה ולמאבק באנטישמיות, והיה לאחד מנושאי דגל המאבק בימין הקיצוני בגרמניה. באותה שנה אף פרסם ספר זיכרונות בגרמנית בשם "יומן מאוחר" (Spätes Tagebuch), בו תיאר את קורותיו במהלך המלחמה.
במהלך השנים העביר מקס הרצאות לאלפי תלמידים וסטודנטים בבתי ספר, באוניברסיטאות ובאתרי הזיכרון במחנות. הוא עמד בראש עמותת אסירי דכאו והיה דמות מוכרת מאוד בקהילה היהודית הגרמנית ובחיי החברה והתרבות שלה. בזכות פועלו זכה מקס בפרסי הוקרה רבים, בהם "צלב הכבוד הפדרלי הגרמני" ועיטור "לגיון הכבוד" הצרפתי.[4]
בשנת 2013 ליווה מקס את קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בביקור באתר הזיכרון במחנה דכאו, שהייתה הפעם הראשונה שבה קנצלר גרמניה מבקר במחנה. בשנת 2015 ליווה לסיור דומה את סגן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן.
בספטמבר 2016 נפטר מנהיימר כשהוא בן 96. לאחר מותו ספדה לו קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל והעלתה על נס את תרומתו למען שימור זיכרון השואה.[5] נטמן בבית העלמין היהודי החדש של מינכן.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ הניצול שהקדיש את חייו למלחמה באנטישמיות הלך לעולמו, באתר ynet, 24 בספטמבר 2016
- ^
עופר אדרת, מקס מנהיימר, מנושאי דגל המאבק באנטישמיות, מת בגיל 96, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2016
- ^ גרמניה: מקס מנהיימר, ניצול השואה שנאבק באנטישמיות, מת בגיל 96 - וואלה חדשות, באתר וואלה, 25 בספטמבר 2016
- ^ Ruth bender, Max Mannheimer, Holocaust Survivor, Dies at 96, wsj.com, September 24, 2016
- ^ הקדיש את חייו לזכר הקורבנות: ניצול השואה מקס מנהיימר נפטר בגיל 96, באתר מאקו, 24 בספטמבר 2016
